הואקום הפוליטי המחכה להתמלא בסוגיית דת ומדינה

2/2: שלושת הגרפים האלה, מתוך הסקר שפרסמה עמותת חדו"ש ושנערך על ידי מכון סמית, מספרים סיפור בהמשכים, וסיפור משמעותי למדי לדעתי.

 

1. התמיכה בהפרדת דת ממדינה בקרב יהודים עולה בהתמדה, תוצאה של הגיוון ההולך וגובר בחברה הישראלית והמיאוס ההולך וגובר מהרבנות הראשית. נכון, הנשאלים לא ממש מבינים מה כוללת "הפרדת דת ממדינה", אבל אפשר להניח בבטחה שהם מבינים שזה אומר שהרבנות תרד להם מהגב והם יוכלו לנהוג כרצונם בענייני נישואין, כשרות, שבת (מקוואות, כותל, גיור).

 

2. מנגד, רק 8% מהחילונים מרוצים מפעולות הממשלה הנוכחית בענייני דת ומדינה. זכרו שחילונים הם כ-50% מהאזרחים היהודיים בישראל. רק 27% מהמסורתיים מרוצים. אלו נתונים נמוכים שיכולים להעיד על אנרגיה מצטברת של מרמור.

 

3. וכך האנרגיה הזאת יכולה להתפרק: 54% מהחילונים, 46% מהעולים ו-35% מהמסורתיים אמרו שקיים סיכוי גבוה מאוד או די גבוה שיצביעו ל"מפלגת חופש דת" חדשה. בקרב כלל האוכלוסייה 38% ענו שקיים סיכוי גבוה מאוד (17%) או די גבוה (21%).

 

ואקום גדול נפער כאשר יאיר לפיד זנח את תפקיד הלוחם למען חופש דת. לו היה ממשיך היה מבטיח לעצמו כניסה מכובדת לכנסת, אם כי היה מוותר מראש על ראשות הממשלה. לפיד רוצה להיות ראש ממשלה, ולכן בחר בדרך אחרת. שימו לב ש-67% מבוחרי מפלגת יש עתיד מביעים נכונות לזנוח את מפלגתם ולהצביע עבור מפלגה חדשה של "חופש דת"!

 

ולכן למרות אחוז החסימה הגבוה הואקום המכונה "מפלגת חופש דת" יכול להתמלא בבחירות הבאות על ידי מפלגה אחרת שתחרוט את העניין על דגלה. לו אני הייתי אנשי 'עלה ירוק', למשל, הייתי מדגיש לבד מליגליזציה של קנאביס גם מאבק למען חופש דת. עם פרונט-מן ידוע וכריזמטי זה יכול להספיק על מנת להיות מפלגת הגמלאים 2018. ואם זה יקרה ייתכן מאוד שלפיד לא רק לא יהיה ראש ממשלה, אלא גם הגיע למספר דו ספרתי של מנדטים יהיה לו קשה.

נתונים משמעותיים מסקר דת ומדינה לשנה החדשה

63% מהאוכלוסיה היהודית בישראל הביעו תמיכה בהפרדה מוחלטת בין הדת ומדינה, 84% בעד חופש דת בכל, 82% בעד חיוב החרדים בלימודי ליבה. הפער בין עמדת הציבור למעשי הפוליטיקאים כנראה גדול יותר בנושא הזה מאשר בכל נושא אחר. ולמה יש פער כזה גדול? מפני שהמפלגות הדתיות מתעקשות לא לשנות את הסטטוס קוו, וכמעט כל ממשלות ישראל לדורותיהם נכנעות להם.

ולמה המפלגות הדתיות מתעקשות? הנתונים הבאים יכולים לגלות לנו: 66% תומכים בהכרה של המדינה בכל טקסי החתונה, 53% היו בוחרים בכל מקרה בחתונה אורתודוקסית, 15% בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית, 26% בנישואים אזרחיים. 66% בעד מתווה הכותל, שבמקרה שיתקיים רק 39% ימשיכו להתפלל בלעדית בכותל המסורתי, 29% ברחבה החדשה, 18% בשתיהן.

הציבור בשל ליצירת מערכת יחסים חדשה בינו לבין המסורת היהודית. מערכת יחסים הרבה יותר מודעת, אחראית וריבונית. מערכת יחסים עצמאית, שלא תלויה ברבנים וברבנות הראשית. זה בדיוק מה שמפחיד את הממסד האורתודוקסי, שרוצה להשאיר אותנו תלויים רק בו, וחרד מהרגע שבו ייאלץ להתחרות כשווה בין שווים עם השקפות אחרות.

בסוף זה יקרה. הממסד שכופה את עצמו יפול. זה יעשה טוב לא רק לאזרחים אלא גם למסורת, ואפילו לאורתודוקסיה שתאלץ להתרענן ולהתחדש. נקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר. שתהיה לכולנו שנה טובה.

הנתונים מסקר ynet ועמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון, כאן.

זה מורכב: על איסור בורקה בחוף הים ובבית המשפט

משמרות הצניעות של צרפת אילצו אישה מוסלמית בחוף הים להתפשט, שכן לבשה לבוש מוסלמי מסורתי (goo.gl/yZJtLs). בדו"ח שנתנו לה נרשם שהאישה לא לבשה "לבוש התואם התנהגות הולמת וכיבוד החילוניות". הנה לכם כפייה אנטי-דתית פשוטה.

 

בגרמניה נמסרה ביום שישי שעבר הצהרה מפי שר הפנים Thomas de Maiziere הקוראת לאסור לבישת בורקה כאשר נוהגים במכונית, לומדים בבתי ספר ובאוניברסיטאות, מופעים בבית משפט ועובדים בשירות הציבורי (goo.gl/X8nojq). שר הפנים אמר כי הבורקה "לא מתאימה למדינתנו הפתוחה".

 

מנגד, ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, אמר כי בארצו לא יהיה איסור על לבישת בורקה בחוף הים. "אנחנו צריכים להיות מעבר לסובלנות. בקנדה, האם נוכל לדבר על קבלה, פיתחות, חברות הבנה?" אמר (goo.gl/MmCnog).

 

הסיפור הזה, שהולך ומתפתח, כולל כמה רבדים. אין איסור על בורקה בחוף הים הציבורי דומה לאיסור על לבישתה בבית משפט. אין איסור על לבושן של קטינות בבית ספר דומה לאיסור על לבושן של בגירות באוניברסיטה. גם טרודו, שמבקש פתיחות וחברות, לא היה חושב שצריכים להיות פתוחים כלפי מילת נשים.

 

אחד מקווי הגבול צריך להיות זה שבין התחום הפרטי לתחום הציבורי. הליכה לחוף הים היא מעשה פרטי, וצריך לאפשר לאנשים לעשות זה לבושים במה שהם רוצים. עבודה בשירות הציבורי או הופעה בבית המשפט הם עניינים ציבוריים, ואפשר להגביל אותם בדרכים שונות.

 

האם אפשר גם לאסור ללבוש במסגרתם לבוש מסורתי מסויים? כאן צריך לשקול את הפגיעה בחופש הפרט לעומת הפגיעה בצביון ובפעילות המוסד הציבורי. קשה לי לראות איך לבוש כמו היג'אב או צ'אדור, בהם הפנים גלויות, מפריע מספיק לאלו כדי לאסור אותו, אבל אני יכול להבין איך פקידה עם בורקה, שמכסה את כל הפנים (לא "בורקיני", שהוא פשוט בגד ים שמכסה את הגוף ולא את הפנים), תהווה בעיה. שוב, זה גם תמיד עניין של הקשר.

 

תארו לכם את הדוגמא הבאה: נזירים ג'יינים מזרם מסויים נוהגים להסתובב עירומים. האם אחד כזה יוכל להיות פקיד השומה שלנו במס הכנסה? כנראה שלא. אלא אם אנחנו בחברה מאוד מסויימת, העירום שלו יערער את הקודים החברתיים שלנו באופן קשה מדי. אבל רגע, מה אם אותו נזיר יגיע עירום לחוף הים? האם נאפשר לו? תלוי איזה חוף ומתי, כנראה (וזאת למרות שהוא אדם פרטי שעושה מעשה פרטי). כלומר ההקשר מאוד חשוב, ותמיד יהיו חוקים דתיים שלא נסכים להם.

 

וכמובן, לאיסורים כלפי מוסלמים מתלווה חשש אירופאי מהאסלאם באופן כללי, וזה כבר סיפור נוסף.

 

זהו. אין מסקנה אחת. זה מורכב.

נשים, יהדות, מדינת ישראל

שני אירועים יהודיים-פמיניסטים התרחשו אתמול. האחד משמח מאוד, השני מכעיס.

 

הראשון הוא טקס ההסמכה של רבנים ורבות אורתודוקסיים/יות, שבו השתתפו שתי נשים שאני מכיר ומעריך, הרבה שושנה כהן. את שושנה אני מכיר מאז לימודי ההוראה שלנו במכון הרטמן. היא מוכשרת ומבריקה, ומאחוריה שנים רבות של לימוד תלמוד והלכה. אני כל כך גאה להכיר אותה. אתמול בערב היא עמדה יחד עם עוד נשים וגברים וקיבלה הסמכה לרבנות, בטקס גדול ומרשים ו…נורמלי. כבר היו טקסי הסמכת נשים (הרב דניאל שפרבר, מדרשת לינדנבאום, בית מורשה), והנה אנחנו נכנסים למציאות הפשוטה, אבל המרגשת מאוד, של רבות אורתודוקסיות. (בתמונה שושנה כהן על הבמה)

 

באירוע השני עצרה משטרת ישראל את לזלי סאקס, מנשות הכותל, בעוון קריאה בספר תורה בעזרת הנשים בכותל. אין עוד מדינה בעולם, בטח שלא דמוקרטיה, שעוצרת נשים יהודיות על קריאה בתורה. אבל אנחנו הרי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

 

הנה לכם הפער ההולך וגובר בין הממסד הדתי בישראל – מאובן, מנוון, כוחני, בלתי-רלוונטי – לבין העם היהודי – תוסס, יצירתי, משתנה, משתפר. מכיוון שהממסד הדתי מפחד משינוי, הוא מנסה לעצור אותו בכוח. לחוקק חוק שהמתחתנים מחוץ לרבנות יושלכו לכלא. לשלוח את המשטרה לעצור נשים שקוראות בתורה. זה בעיקר פתטי, ומעיד יותר מכל על יאוש.

 

בעתיד התמונה של סאקס נעצרת תיראה לנו כמו איוולת שאי אפשר להאמין שהתרחשה, והתמונה של שושנה כהן מוסמכת לרבנות הדבר הכי טבעי ומובן מאליו בעולם. אני מקווה ומאמין שהיום הזה יגיע במהרה.

המדינה מתעקשת להפוך נישואים כדת משה וישראל לעבירה פלילית

לפני שנתיים וחצי הוכנס כדרך אגב סעיף קטן לפקודת הנישואין והגירושין שקבע כי "כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים". כלומר כל מי שמתחתן כדת משה וישראל במדינת ישראל (הזוג + עורך החופה) ואינו נרשם ברבנות, הוא עבריין והעונש המקסימלי שניתן להטיל עליו הוא שנתיים מאסר בפועל.

 

בזמנו חשפתי את העניין במאמר ב'הארץ' (שזכה לעשרים אלף שיתופים), והעלה ויכוח לגבי פרשנות החוק. אנשים רציניים וטובים, וגם כמה משפטנים מלומדים, טענו לפני שלא כל המתחתנים צפויים לעונש, אלא רק מי שמתחתן עם רב של הרבנות, ובכל זאת אינו נרשם ברבנות. לכאורה אין למחוקק עניין להפוך את כל המתחתנים כדמו"י לעבריינים (היעלה על הדעת דבר מפלצתי כזה דווקא במדינת הלאום של העם היהודי?!?), אלא רק את הרבנים שהם חלק מהרבנות אבל חותרים לכאורה תחתיה. לשון החוק עמומה, כנראה בכוונה, וקשה לדעת למה התכוון המחוקק, אבל אני עמדתי על שלי, ואף לצידי עמדו משפטנים מלומדים.

 

היום בבוקר אולי קיבלנו תשובה לסוגיה הפרשנית המרתקת הזאת. חה"כ עליזה לביא הביאה לועדת השרים לענייני חקיקה הצעה (שהוכנה יחד עם 'עתים' ו'מבוי סתום') לתיקון הסעיף בפקודת הנישואין והגירושין. על פי הצעתה של חה"כ לביא, רק "מי שניתנה לו סמכות לרשום נישואין וגירושין לפי פקודה זו או חוק אחר ואינו דואג לרישום נישואין וגירושין של בני זוג [וכו']" – הוא העבריין, ולא כל מי שמתחתן כדמו"י ולא נרשם ברבנות.

 

נחשו מה קרה? ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את ההצעה. *הממשלה מעוניינת אפוא שלשון החוק תכלול בתוכה את כל מי שמתחתן במדינת ישראל כדת משה וישראל ואינו נרשם ברבנות.* כוווולם עבריינים. כלומר לא מדובר בעניין פנימי של הרבנות, נגד רבניה הסוררים. הרבנות כאן יוצאת נגד כל הציבור.

 

תגובת חה"כ לביא:

בלתי נתפס שדווקא הממסד הדתי הוא זה שפועל יותר מכל להרחיק אנשים מן היהדות. לא מדובר כאן אפילו על כפיה דתית, אלא על מונופול תאב שררה שנלחם בכל כוחו דווקא במי שמבקש להתחתן כהלכה. את אותם דפוסים אנו מזהים בשורה של תחומים ובהם הגיור, הכשרות, סדרי בתי הדין ועוד. קו מקשר עובר בין כולם: הנסיון הבלתי מתפשר להנציח את הבירוקרטיה הדתית המנותקת, גם במחיר של פגיעה בתושבים רבים וביהדות.

אכן. כדי לשמור על המונופול הכפייני שלה הרבנות מוכנה להפוך אנשים טובים לעבריינים ואת מדינת ישראל למדינה היחידה בעולם שבה נישואים כדת משה וישראל הם עבירה פלילית.

קיצור תולדות מהומות הר הבית וגילוי קטן

בקיץ 2014 ישראל חוותה גל של אלימות שהניצוץ שהוביל להתלקחותו היה הפעילות הפוליטית המתעצמת של ח"כים מהליכוד (ואורי אריאל מהבית היהודי) בעניין הר הבית. משה פייגלין עלה כל ראש חודש בהפגנתיות, ציפי חוטובלי דיברה על "הקמת המקדש [… כסמל] הריבונות המתחדשת של עם ישראל" ומירי רגב כינסה לא פחות מ-15 פעם בתוך שנה וחצי את ועדת הפנים של הכנסת לדיון בעניין הסטטוס קוו, ואף קבעה שהוא "חייב להסתיים" וש"אם מאיימים עלינו באינתיפאדה, אז שתהיה אינתיפאדה ונראה מה זו אינתיפאדה". ואכן, ראינו.

כדי לסיים את גל המהומות היה צריך נתניהו לנסוע לירדן, להיפגש עם המלך עבדאללה, ולהבטיח לו למנוע עליית פוליטיקאים יהודים להר.

בספטמבר 2015 שוב החל גל של מהומות, שיצא שוב מהר הבית, שוב בגלל דיבורים על שינוי הסטטוס קוו ובניית המקדש. לקראת ראש השנה הודיעו כמה ארגוני שוחרי הר הבית על כוונתם לחגוג את ראש השנה בעלייה על הר הבית. בין העולים היה גם שר החקלאות אורי אריאל וצעירי מפלגת הליכוד. הפלסטינים הפיצו את קריאת הקרב "אל אקצא בסכנה", ויום אחרי כן פרצו המהומות.

כשגל המהומות לא נרגע כתבתי בפייסבוק שאם הוא לא יסתיים במהרה נתניהו יהיה צריך ללכת רחוק יותר ולהבטיח בפיו שיהודים לא יתפללו על ההר. ואכן, בסוף אוקטובר כך היה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה ראש ממשלת ישראל התחייב ש"מוסלמים יתפללו בהר הבית, ולא מוסלמים יבקרו שם". כמו כן הובטח לרשת את ההר במצלמות.

כעת מתברר מדו"ח של ארגון "קבוצת המשבר הבינלאומית" שנתניהו התחייב עוד בנובמבר 2014 לעבדאללה לצמצם עליית יהודים דתיים להר הבית. חופש הדת על הר הבית נפגע בצורה מצערת מאוד.

דבר אחרון: פסח בכל שנה מהווה נקודה רגישה בהר הבית. יש לקוות שהמועד יעבור בשלום ומגמת הרגיעה של המהומות הנוכחיות תמשיך.

החוק "לטיפול בכתות פוגעניות" – עימות עם חה"כ עליזה לביא

אתמול התארחתי בתוכנית לונדון את קירשנבאום כדי לדבר על הצעת החוק "לטיפול בכתות פוגעניות" שעברה קריאה טרומית שלשום. הצבעתי על שני פגמים מהותיים בחוק, שמסכנים את חירויות הפרט וחופש הדת של כולנו, ונותנים למדינה כוח חסר תקדים לפרק קבוצות דתיות/רוחניות/אידיאולוגיות שלא מוצאות חן בעיניה. הפגמים הם ההנחה שלמנהיגי כת יש שיטות מיוחדות ל"שליטה בתהליכי חשיבה", ושינוי חוק האפוטרופסות כך שיכלול חברי "כתות פוגעניות".

 

שימו לב שחה"כ עליזה לביא, שחתומה על הצעת החוק, אינה יכולה להסביר מה מבדיל בין דת לגיטימית לכת, וכן מהי בדיוק "שליטה בתהליכי חשיבה". זה לא בגלל שהיא לא יודעת, אלא פשוט משום ש*אין* הסברים כאלה. לצערי הצעת החוק מתבססת על מחקר רשלני והנחות מוצא חסרות תוקף. אני קורא לחתומים על הצעת החוק, חברי כנסת משמאל ומימין, לשקול את העניין שוב. כרגע מדובר בחוק רע שמכניס בדיונות מסוכנים לספר החוקים של מדינת ישראל.

משהו קורה בהר ציון – על המתיחות הנהנית סביב קבר דוד והאתר הקדוש לנוצרים במקום

הקישור הזה מוביל לידיעה של האתר הדתי-ימני 'הקול היהודי' על העלייה בחשיבותו הדתית של הר ציון. בשנים האחרונות מתגברת והולכת דרמה דתית סביב ההר, שכוללת מתח בין קבוצות של הימין הדתי הקיצוני לבין צליינים ובעלי תפקידים נוצריים. מדובר גם בפעולות אלימות כגון מז'אנר תג מחיר. ביקשתי מערן צדקיהו, שבקיא ופעיל בענייני ההר, להסביר מה הולך שם לפני הפיצוץ, ולא אחריו. להלן אפוא מילותיו של צדקיהו:

 

—

"הגבעה המערבית" הממקומת בחלק המערבי-דרומי הסמוך לחומות העיר העתיקה, מזוהה עם "ציון" המקראית מאז התקופה הביזנטית. החל מהמאה העשירית היסטוריונים מוסלמים, ובעקבותיהם נוסעים יהודיים ונוצריים, מזהים את האזור הזה עם מספר מסורות קדומות :

1) מקום קבורתו של דוד המלך ומלכי יהודה

2) מקום פטירתה (הירדמותה) של מרים אם ישוע

3) מקום הסעודה האחרונה של ישוע ותלמידיו – במהלכה הונחו היסודות לליטורגיה הנוצרית, מקום התכנסותה והתגבשותה של הקהילה הנוצרית הראשונה ומקום ירידת רוח הקודש על השליחים (פנטקוסט). למיטב ידיעתי [=ערן צדקיהו] נקודה זו מקובלת כמעט על כל הכנסיות הנוצריות בעיר.

 

בשלהי המאה ה-15 הסולטאן הממלוכי אל-ט'אהר סיף אל-דין ג'קמק הפקיע את המקום הן מהיהודים והן מהנוצרים והחל להכניס למקום מיסטיקנים מוסלמים. בראשית המאה ה-16, עם החלת השלטון העות'מאני בארץ, הושלם מהלך ההפקעה כאשר מתחם הר ציון הוקדש לאללה בכתב הקדש עליו הופקדה משפחת דג'אני. המקום הקדוש הפך למסגד בשם "א-נבי דאוד"

 

מצב עניינים זה, בו המוסלמים שולטים במתחם והיהודים והנוצרים מודרים ממנו, נשמר גם בתקופת המנדט הבריטי, כחלק משמירת הסטטוס קוו במקומות הקדושים.

 

המצב בהר ציון השתנה מהקצה אל הקצה בעקבות מלחמת העצמאת ב-1948. הר ציון הסמוך העיר העתיקה נכבש בידי ישראל וכל המבנים שעליו עברו לידי הצבא ובהמשך לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בני משפחת דג'אני הפכו לפליטים ואיבדו את רכושם. מתחם הר ציון הפך להיות המקום הקדוש היהודי הקרוב ביותר לעיר העתיקה, לכותל המערבי ולהר הבית. עוד במהלך הקרבות הוסב המסגד התחתון – ציון קבר דוד על פי המסורת – לבית כנסת. בהמשך, בהובלתו של מנכ"ל משרד הדתות הבלתי נלאה ש. ז. כהנא, הפך הר ציון לאתר הקדוש היהודי המרכזי והחשוב ביותר במדינת ישראל במשך 19 השנים שבין 1948 ל-1967. בתקופה הזו נהרו המוני בית ישראל בשלושת הרגלים אל הגג של קבר דוד וצפו אל העיר העתיקה.

 

בשבוע אחד ביוני 1967 הר ציון נשכח ונותר מאחור, עם הנהירה ההמונית אל הכותל המערבי ועם הקמת רחבת התפילה הענקית במקום שבו עמדה שכונת המוגרבים. הר ציון נשכח והפך לחצר אחורית, קצת מוזנחת, קצת נשכחת. אתר שנותר בשולי התודעה היהודית, חנייה ושירותים בדרך לכותל.

 

ב-1964 ביקר באתר האפיפיור פאולוס השישי. זהו ביקור היסטורי של אפיפיור במזרח מזה מאות רבות של שנים וראשיתה של מסורת, שכן כל אפיפיור שבא אחריו ביקר גם הוא בארץ הקודש וקיים מיסה בחדר הסעודה האחרונה בהר ציון – כך יוחנן פאולוס השני (טוב הראשון הספיק לכהן כאפיפיור במשך כחודש בלבד עד שמת ב-1978), שקיים מיסה בהר ציון ב-1999 וכך בנדיקטוס ה-16 ב-2009 ופרנציסקוס ב-2014. אולם כפי שאנו יודעים מדוגמאות אין ספור, המשקע ההיסטורי לא נשכח מהלב, והוא צף ועולה בזיכרון הקולקטיבי. תשומת הלב הנוצרית הגוברת בהר ציון וביקורי האפיפיורים באתר בזה אחר זה הביאו לתגובה יהודית.

 

בצד ביקור האפיור בנדיקטוס ה-16 בחדר הסעודה האחרונה ב-2009, החלה מסתמנת התעוררות יהודית בקבר דוד, שנמצא בקומה התחתונה. בערך באותו הזמן החלו להתרחש בשטחים ובארץ אירועים של "תג מחיר" אשר לעיתים כללו סממנים דתיים – פגיעה בבתי תפילה ובבתי קברות. צה"ל ומשטרת ש"י הרחיקה מהשטחים בצו גורמים שסומנו כבעיייתיים ורבים מהם התישבו בירושלים. ישיבת התפוצות אימצה חלק מהנוער הזה בניסיון לתת להם בית ולשקמם.

וכך סמוך להגעתם של נערי הגבעות להר ציון החלו מתרחשים מעשי וונדליזם כנגד הסמלים הנוצרים בהר, חילול בתי קברות ופגיעה בכנסיות. במקביל, גורמים מהשוליים של העולם החרדי כמו גם מהשוליים של הציונות הדתית והימין הקיצוני החלו להתבסס בהר ציון, לאמץ אותו ולחזק את האחיזה היהודית באתר. כך, מלמטה, החלטה התעוררות אותנטית ועממית של פולחן יהודי בקבר דוד, אשר שיאה בכל שבוע באירוע מלווה מלכה המוני.

 

בצד הקו החיובי של התעוררות דתית ורוחנית בקבר דוד, התפתח קו אנטי נוצרי מובהק שכולל קריאות למגר את העבודה הזרה מחדר הסעודה האחרונה. במאי 2014, שעות ספורות אחרי ביקור האפיפיור פרנסיסקוס בחדר הסעודה האחרונה, הוצתה כנסיית הדורמיציון הסמוכה. אחד הנערים החשודים בהצתה הזו הוא קטין בן 17 אשר חשוד דם במעורבות ברצח משפחת דוואבשה.

 

הצתת כנסיית הלחם והדגים בטבע'ה שליד הכינרת בשנה שעברה היתה האירוע הטרור היהודי החמור ביותר בשנים האחרונות והמקרה היחיד (מתוך עשרות בתי תפילה מוסלמים ונוצרים שחוללו מאז 2009) שפוענח על ידי המשטרה. על פי הודעת המשטרה, מחקירת החשודים בהצתה בטבע'ה עולה "כי ככל הנראה המניע להצתה הינו המחלוקת סביב קבר דוד" בהר ציון, מטרים ספורים מכנסיית הדורמיציון. כך גם ביום ראשון ה-17 בינואר, בעת שהאפיפיור הנוכחי ביקר בבית הכנסת הגדול ברומא, רוססו כתובות נוספות על קירות הדורמיציון בהר ציון.

 

כך בצד ההתעוררות הדתית האותנטית בהר ציון, ישנו גם קו פולמוסי אנטי נוצרי חריף, וניתן גם לטעון שהדברים קשורים זה בזה, שכן מקומות קדושים, כמו תרבות וזהות באופן כללי, נוצרים, מתמצקים ומתהווים במידה רבה מתוך סכסוך ותחושת איום, אמיתי או מדומה.

 

ההתרחשות המתוארת לעיל לא חמקה מעיני הרשויות. בשנה שעברה נפתחה תחנת משטרה בהר ציון ונעשו מספר ניסיונות של משרדי הממשלה והעיריה לעשות סדר בבלגאן השורר הר ציון. לאחרונה המקום רושת במצלמות וכעת ישנן רשויות רבות הפועלות במקום במקביל. אל תוך הקלחת הזו נכנסנו גם אנחנו – חבורה של אנשים שאכפת להם – והקמנו את הפרויקט הנפלא שלנו – חלון להר ציון.

 

הר ציון התקדש במסורות שלוש הדתות. זהו עולם בזעיר אנפין של המורכבות הירושלמית ונמצאים בו אתרים מקודשים כמו קבר דוד המלך וחדר הסעודה האחרונה וכן בתי קברות של בני הדתות והעדות השונות. המציאות בהר ציון כוללת הזדמנויות לדיאלוג בינדתי ובינתרבותי מצד אחד, ומצד שני נמצא בה מתיחות דתית ולעתים גם אלימות.

 

לנוכח מציאות זו אנחנו מעוניינים לפתוח צוהר למתרחש בהר ציון על מנת לממש את ההזדמנות הייחודית הטמונה בו להיכרות ולשיח בינדתי, ולתרום בכך להפגת המתחים בהר ולעיצובו כמרחב בטוח, פתוח ומזמין לכל המבקרים בו – מרחב המעודד שיח של סבלנות וכבוד הדדי.

—

 

ואני אוסיף: ראוי שהנלחמים על חופש דת ליהודים על הר הבית יאבקו גם למען חופש דת לנוצרים בהר ציון. זכות התפילה אינה מוגבלת לדת מסויימת.

לתרום לארגון 'ובחרת' לבוחרים לצאת מהחברה החרדית

יחידים שמעוניינים לצאת מתוך החברה החרדית נמצאים כמעט בודדים במאבק מול כוחות חזקים מהם בהרבה: מול החברה סביבם הם הופכים פתאום להיות איום, מול מוסדות המדינה אין מי שיסייע להם, ובנוסף לכל הם מתמודדים גם עם אתגר נפשי לא פשוט.

 

'ובחרת – ארגון יוצאי המגזר החרדי' קם כדי לעזור למי שבוחר מרצונו החופשי לצאת מהחברה החרדית. אחרי כשנתיים של פעילות הוא כבר מונה אלפי חברים, וכעת הוא מבקש להקים מרכז, "מקום שיהווה כתובת זמינה לכל אדם אשר נתקל בקשיים עקב בחירתו לשנות את מסלול חייו ולצאת מהעולם החרדי".

 

אפשר לתרום למטרה החשובה הזאת בסטרטאפ כאן. כפי שתראו, אחת האופציות לתרומה תזכה אתכם בכרטיס לערב שבו ידברו הרב בני לאו, דב אלבוים ואנוכי.

ניצחון בקרב על המקוואות

צעד אחר צעד, אנחנו נקבל שוויון וחופש דת במדינת ישראל. כן: לא ייתכן שמקוואות שממומנים מהמיסים של כולנו ישרתו רק את חלקנו. לא ייתכן שהממסד האורתודוקסי יחליט בשביל כולם איך משתמשים בשירות ציבורי. מהיום התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית יגיירו את מתגייריהם באותן מקוואות שבהם מגיירים אורתודוקסים.

 

כפי שכתב בפסיקתו השופט אליקים רובינשטיין (והראה בפשטות שיש גם אורתודוקסיה ליברלית): "השוויון משמעו – כך מחייב השכל הישר – יחס שווה לשווים. המאפיין המשותף לקבוצת השוויון אינו פורמאלי, אלא מהותי." משמע: יהודים רפורמים וקונסרבטיבים שווים בכל עניין ודבר ליהודים אורתודוקסים, וממילא על המדינה לספק להם שירותים כשווים בין שווים.

 

כפי שכתב בטוויטר יאיר שרקי, יש לשער שהפסיקה הזאת תסייע לפתוח את המקוואות גם לרווקות, לטובלות שלא מעוניינות בהשגחת בלנית, ולטובלות של לפני-עליה-להר-הבית.

 

אחרי הכותל המקוואות, והאחרי המקוואות יבוא גם החופש והשוויון לנישואים. כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, וככל שהיא הולכת היא רבה והולכת.