זכויות אזרח

הטעות של יהודה יערי בקשר לספר האזרחות החדש

קצת מאוחר אבל חשוב לי לומר משהו על פסטיבל הספר החדש לאזרחות. במכתבו של יהודה יערי, שערך את הספר, הוא מתלונן:

אין מקום לכמעט 20 ציטוטים ממקורות דתיים בקטע הדן 'בזכויות האדם כאדם', בתוך פרק 'עקרון זכויות האדם והאזרח' בספר אזרחות לכלל התלמידים בישראל. לא הגיוני שעל הזכות לחיים נלמד שיעור אזרחות מהרמב"ם.

במילים אלה מקופלת אחת הטעויות הגדולות ביותר של החילוניות הליברלית בישראל, והיא הניתוק שהיא עושה בין "היהדות" (הדת, התרבות, ההיסטוריה) לבין "הדמוקרטיה". הכשל כאן הוא כפול:

ראשית, הניתוק הזה מופרך ברמה העקרונית – רעיונות שנולדו או פותחו במסורת היהודית תרמו לעלייתה של הדמוקרטיה הליברלית המערבית. זאת עובדה שכל היסטוריון של תנועת הנאורות אמור לדעת.

שנית, מי שמחזיק בעמדה הזאת משחק בדיוק לידי אלה שמתעקשים שליהדות אין דבר עם הדמוקרטיה ושצריך לבחור. זה לא נכון, אבל אם הם יצליכו לשכנע שכך הם, ורבים אחרים, יבחרו ביהדות. ביהדות פונדמנטליסטית. ואבוי לנו אז.

לא קראתי את הספר החדש, ואני לא יודע אילו בעיות יש בו. אני גם לא יודע איך בדיוק שולבו המקורות היהודיים בתוך ההסברים על זכויות האדם. אבל מה שתיאר כאן יערי אינו בעיה, אלא סגולה חשובה מאוד של הספר. הלוואי וכך היו מלמדים אזרחות עד כה.

הצעת חוק רעה "לטיפול בכתות פוגעניות"

השבוע תעלה כנראה להצבעה טרומית בכנסת הצעת חוק "לטיפול בכתות פוגעניות". ההצעה מבוססת על דו"ח שהוגש למשרד הרווחה ב-2011 שמבוסס בעצמו על עבודה של המרכז הישראלי לנפגעי כתות. עם כל הרצון הטוב שהושקע באלה ועם כל הבעייתיות של קבוצות דתיות חדשות שונות, לצערי הצעת החוק אינה טובה ומהווה סכנה לחירויות הפרט של אזרחי ישראל.
 
הצעת החוק כוללת התייחסות ל"שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות", שלכאורה מתבצע על ידי מנהיג/ת הקבוצה על חסידיו/ה. ובכן, אין שום דבר כזה בעולם כלל. אין "שליטה בתהליכי חשיבה", כלומר לא מעבר ללחץ קבוצתי, ניצול מצוקות וחולשות וענייני כריזמה שכולנו חשופים אליהם כל הזמן. אין שום עדות מחקרית שיש שטיפת מוח, שליטה הכרתית, היפנוזה המונית ומתמשכת או כל דבר כזה. כשיצא הדו"ח כתבה קבוצה של חוקרי דת ורוחניות חוות דעת המציינת זאת.
 
נכון, יש אנשים שנותנים את כל כספם למנהיג/ה, יש ששוכבים איתו/ה, יש שמנתקים מגע עם משפחתם. כל זה יכול להיות נוראי, אבל זה עדיין חוקי, וטוב שכך. בגירים יכולים לעשות את כל זה אם הם רוצים.
 
למה אפוא מדברים על "שליטה בתהליכי חשיבה"? כדי לשכנע אותנו שאותם בגירים לא באמת רוצים. שהם נשלטים וחסרי יכולת בחירה. כפי שכתבתי בעבר, החשש שלי הוא שהמדינה מחפשת דרכים לפרק קבוצות כאלה למרות שפעמים רבות הן אינן עוברות על שם חוק.
 
אמנם בהצעת החוק ישנה התייחסות לעבירות על החוק מצד הקבוצות האלה, אבל ישנו גם סעיף שמבקש לשנות את חוק האפוטרופסות כך שיכלול "אדם הנמצא תחת השפעה של כת פוגענית". כלומר שירותי הרווחה יהיו יכולים להחליט מי עושה משהו שלא מוצא חן בעיניהם וכנראה נמצא תחת "שליטה בתהליכי חשיבה", ולמנות לו – אדם בגיר המעיד שהוא עושה את מה שהוא עושה מרצונו! – אפוטרופוס. זוהי סכנה ברורה לחופש הפרט ולחופש הדת והפולחן.
 
יש מה לעשות נגד קבוצות פוגעניות שכאלה בלי להכניס לחוקי ישראל מושגים שאין להם ביסוס עובדתי כמו "שליטה בתהליכי חשיבה" ובלי לפגוע בחופש הדת ובזכויות הפרט שלנו. אני קורא לחברי הכנסת החתומים על החוק לשקול שנית את תמיכתם בו.
Capture

קלמן ליבסקינד וקנוניית ההומואים בתקשורת

kalmanאני בדרך כלל אוהב לקרוא את קלמן ליבסקינד, אבל הטור שלו הפעם (מעריב-סופהשבוע, 27.2) מציג ערבוב מביך של עיתונאות גרועה ודעות קדומות ילדותיות. ליבסקינד תוהה על מה ולמה עוסקת התקשורת רבות כל כך בסוגייה ההומו לסבית, אפרופו ההפגנות בכנסי הבחירות של הבית היהודי. התשובה:

את סדר היום מכתיבה התקשורת, ואחוז ההומוסקסואלים, הלסביות והתומכים בתפיסת העולם שלהם בקרב אנשי התקשורת, גבוה יותר מהאחוז שלהם בכל מקום אחר.

בחיי, זה מה שהוא כתב. ולא רק זה, אלא שכל הסיפור הוא "קמפיין פוליטי שמאלני שסוגיית הלהט"ב משמשת לו אך מסכה". ברור, הרי בלי קונספירציה שמאלנית אין לימין כיום לקסיקון אידיאולוגי. אז הוספנו ל"שמאל שולט בתקשורת" את ה"הומואים שולטים בתקשורת", זרקנו פנימה קצת מסכות (בכל זאת, פורים), ושכחנו רק את הקרן החדשה לישראל. העיקר שיש סיבה להתבכיין.

ליבסקינד כותב על כוחות נסתרים שמושכים בחוטים, אלא שהאמת היא אחרת לחלוטין, ובעלת היקף ועומק הרבה יותר משמעותיים. במאה ה-19 לא נלחמו רבים כל כך למען שחרור שחורים מעבדות מפני שהיו שחורים רבים בתקשורת. במאה העשרים לא נלחמו רבים כל כך למען שוויון זכויות לנשים מפני שהיו נשים רבות כל כך בתקשורת. בישראל בעבר וכיום פעילים מזרחים לא "הצליחו להשתלט כאן על השיח" מפני שיש מזרחים רבים בתקשורת. כל המאבקים האלה הפכו לקווי-שבר תרבותיים מפני שהם פרטו על מיתרים עמוקים מאוד בתרבות המערבית המודרנית והצליחו לעמת את חבריה עם ערכים *שהם עצמם מחזיקים*, עם השאיפה לשוויון וחירות שהיא חלק אינטגרלי מהאתוס המערבי-ליברלי.

מהפכת קבלתם של הלהט"בים במיינסטרים היא אחת התמורות התרבותיות העצומות שידעה התרבות המערבית. היא קשורה לדרך המודרנית שבה אנחנו תופסים יחסי מין, בשינוי הכולל של היחס של האדם המודרני לגופו, היא מבוססת על היותה של נטייה מינית כיום יסוד של זהות ולא רק פעילות גופנית, והיא כמובן נטועה עמוק מאוד במהפכת זכויות האדם והאזרח. ליבסקינד בוחר באופן לא מובן להיות עיוור לכל זה, ולהפריח עלילה מדהימה בפשטנות שלה.

יחד עם דבריה של ציפי חוטובלי מהשבוע שעבר ("העובדה שסוגיית הלהט"בים נמצאת על סדר היום היא בגלל שיאיר לפיד ניצח. זה לא מעניין את האזרח הישראלי") מתקבל הרושם הלא-סביר שאנשים מסויימים לא מצליחים להזדהות עם מצוקה של אדם שאין הכרה בזכויותיו, או שההיגיון המוסרי מאחורי שיח הזכויות פשוט זר להם. קשה להאמין שזה המצב, אבל זה יכול להסביר גם את חוסר היכולת להבין מדוע מיליוני פלסטינים לא ממש יכולים להישאר תחת כיבוש או למה העולם כל כך מתענין בסיפור שלהם. רמז: זה לא בגלל שיש המון פלסטינים בתקשורת.

מתמודדי הבית היהודי על נישואים חד מיניים

אם נתניהו והליכוד בכלל משתמשים ביחסים הידידותי ללהט"בים כדי לפברק חצי פספורט לעידן זכויות האדם והדמוקרטיה הליברלית, אין ספק שיחסם של חברי הבית היהודי לעניין הוא נקודת תורפה בתדמית המגניבות ההיי-טקיסטית של בנט. ראו להלן את שלילתם של מתמודדי הפריימריז הקרובים את עצם המושג "נישואים חד מיניים" (יוצאי דופן שמוכנים לתת זכויות שוות אבל לא את התואר "נישואים" לזוגיות להט"בית – עמדה שאני מתנגד לה אבל לגיטימית לדעתי: בתיה כהנא-דרור, רונן שובל, אשר כהן, דני דיין). גם בקדנציה האחרונה ראינו וטו גורף של הבית היהודי לכל הצעה דומה, אפילו ל"ברית זוגיות" קצוצת כנפיים. בנט אולי עושה (תכלס גם זה לא ממש) – אבל זכויות שוות לגייז הוא לא ייתן. ומה שיפה זה שהוא לא מתכוון להתנצל על זה.

דת וחתונה בון ליר

הערב במכון ון ליר בירושלים התקיים דיון מעניין מאוד על דיני נישואין בארץ. אביא את עיקרי הדברים.

ראשון דיבר פרופ' שלמה אבינרי, שלדעתי הפגין סובלנות ליברלית ראויה לציון יחד עם חוסר הבנה בנושא. הוא טען שלמרות שאידיאלית הוא היה מעדיף נישואים אזרחיים לכל, בתוך עמו הוא יושב והוא מבין שעבור הציבור הדתי פירושו של דבר יהיה פסולי חיתון, ממזרים ורשימות יוחסין. הוא לא רוצה לפצל את העם, ולכן לדעתו המצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו.

אחריו דיבר הרב פרופ' נפתלי רוטנברג. רוטנברג עשה כמה דברים טובים: ראשית הביא רשימה ארוכה של פוסקי הלכה שתומכים בנישואים אזרחיים או לכל הפחות לא רואים בהם סכנת ממזרות. שנית, מחה בתוקף על הרעיון לברית זוגיות רק עבור פסולי חיתון ולהט"בים, דבר שלא רק שיסמן אותם באות קין חברתית, אלא שבאופן אירוני יכריח את המפלגות הדתיות לחוקק חוק שיחתן דווקא ואך ורק את מי שההלכה אוסרת. שלישית, הוא הציע לאפשר שני מסלולים, דתי ואזרחי, לחתונות במדינה.

אחריו דיברה ד"ר איילת בלכר־פריגת, שלדעתי העלתה הצעה מבריקה: היא טענה שבמקום פיצול למסלולים שונים (כאשר המסלול הדתי הוא בעצם מסלול אורתודוקסי, ולכן מוגבל), יש לחוקק מסלול אחד ויחיד, אבל לא של נישואין, אלא של ברית זוגיות. לכולם. כלומר לא יהיו "נישואים" לכל במדינה, אלא הסדר משפטי אחיד, ואחר כך ילך כל אחד ואחת ויתחתנו (או לא) כרצונם וכדתם. זה יאפשר למפלגות הדתיות לא להסתבך בחקיקת חוק שמתיר נישואים למי שהן אינן רוצות, וייתן שוויון מעמדי במשפט לכולם.

פרופ' פנחס שיפמן אמר שהוא לא מתרגש מאיומים של ממזרות וכו'. "אם הרבנים ירצו לפלג את העם, הם יפלגו את העם", ואם לא ירצו הם ימצאו פתרון. אפילו לבעיית הממזרות יש פתרון הלכתי, אמר. הרבנות מגלה יצירתיות מפליאה כאשר המעמד שלה מאויים. בכל מקרה המדינה אינה יכולה להיות שבויה באיומים האלה.

לבסוף, פרופ' רות גביזון טענה מלכתחילה שעל כל פתרון להיות גם על דעת העדות הדתיות האחרות בישראל, כלומר 20% מהאזרחים שהם מוסלמים או נוצרים. היא גם התייחסה לסוגייה שעלתה פה ושם, והיא זו של נישואי תערובת. גביזון אמרה שיש צורך להימנע מלהטיל את הבעיות שלנו על מערכת המשפט. המדינה לא אמורה למנוע מיהודי להתחתן עם ערביה ולהפך. כקהילה תרבותית ודתית אנחנו אמורים להחליט בעצמנו מהי העמדה שלנו. זה לא עניין משפטי, אלא נורמטיבי.

לבסוף, הן ד"ר בלכר-פריגת והן פרופ' שיפמן אמרו שהם ישמחו אם חוק ברית הזוגיות כפי שעלה מטעם כמה מפלגות בכנסת הנוכחית יחוקק, כי הוא לא אידיאלי אבל יותר טוב מהמצב הקיים, אלא שהם לא מאמינים שזה יקרה.

כל הדיון בוידאו כאן.

20140109_2023203

זכויות להט"בים על הפרק, בישראל ובעולם

בעוד שעות ספורות תחל ההצבעה בוועדת השרים על כמה מההצעות לשיפור חייהם של זוגות חד-מיניים בישראל – חוק האוסר אפלייה על רקע נטייה מינית, וחוק הפותח רישום במסמכים רשמיים לא רק ל"שם האב" אלא גם ל"שם האם" (עבור צאצאי זוגות לסביות). חשוב מאוד שחברי הכנסת ישמעו בברור את קולו של הציבור: 70%(!) מהציבור הישראלי בעד שוויון זכויות מלא ללהט"בים. (הכתבה עם תוצאות הסקר המלא).

כתבתי בעבר ואכתוב שוב: השינוי בדעת הקהל שעבר ביחס לקהילה ההומוסקסואלית במערב מאז שנות השישים הוא חסר תקדים בהיקפו, ומבטא מהפך חברתי ותודעתי אדיר. לשם דוגמא, ב-1988 רק 12% מהאמריקאים (השמרנים יותר מהאירופאים בנושאים שכאלה) סברו שיש לאפשר ללהטב"ים להתחתן. ב-1996 שיעור המסכימים לרעיון גדל ל-27%. ב-2006 כבר היה מדובר בסביבות 40%, וב-2013 מדובר ב-54% (סקר גאלופ). בתוך פחות משלושים שנה שיעור הסבורים שראוי לתת לקהילה את הזכות להתחתן יותר מריבע את עצמו. זו תופעה מדהימה.

על פי הסקר שמפרסם הבוקר 'הארץ' 59% מהציבור בישראל תומך בנישואים חד מיניים. שיעור גדול יותר מזה של ארה"ב, אבל קטן יותר מזה של מדינות שונות באירופה. רק לפני שלושה ימים פרסם מכון Pew נתונים בנושא על אירופה. לקביעה כי "יש לאפשר להומואים ולסביות לחיות את חייהם כרצונם" ענו בחיוב 89% מהשוויצרים, 83% מהנורבגים, 81% מהגרמנים, 92% מההולנדים, 82% מהצרפתים, 80% מהספרדים, 84% מהבריטים. לעומתם, התייחסו לאותה קביעה בחיוב רק 44% מהפולנים, 28% מהאוקראינים ו-25% מהרוסים. הסקרים שונים, אבל אם נתייחס לשאלה הכללית יותר (70% מהישראלים בעד מתן שוויון זכויות מלא ללהט"בים) נראה שישראל נמצאת במקום טוב במחצית העליונה של הטבלה.

הגיע הזמן לממש את העמדות האלה בחקיקה. בעבר כתבתי ששינוי ההגדרה של נישואים כך שיכללו זוגות חד מיניים אינו מובן מאליו לדעתי. אף שאני תומך בכך, מדובר בשינוי תרבותי משמעותי ביותר, ואני מבין את ההתנגדות לכך. עם זאת לא מובנת לי ההתנגדות מהצד הדתי להכללת זוגות חד-מיניים ב'ברית הזוגיות'. איך זה מאיים על מוסד הנישואים? עוד פחות תהיה מובנת התנגדות לאיסור אפלייה על רקע של נטייה מינית, או שינוי הרישום במסמכים. על אילו ערכים זה מאיים? אל תספרו לי שמדובר ב"צביון היהודי" של המדינה, מפני שבאותה מידה, כמסתבר, זה גם הצביון הרוסי או האוקראיני. רבותי חברי הכנסת, תנו למי שרוצה להקים זוגיות או בית להט"בי בישראל אפשרות שווה לעשות זאת. הגיע הזמן.

חלק מתוצאות סקר 'הארץ - לחצו לכתבה

צרפתים מהפכניים על יהודים

נשיא צרפת בדיוק עזב, אבל הנה שלושה ציטוטים מפי צרפתים מהפכניים על היהודים.

"מכיר אתה נוצרים רבים שטרחו לבדוק את טענות היהדות כנגדם? […] מי שמדבר עם יהודים אינו מתקדם הרבה יותר. אומללים אלו חשים עצמם מסורים לחסדנו; העריצות שנוהגים בהם נוטעת פחד בלבם; הם יודעים באיזה מאמץ קל עולים לאהבה הנוצרית אי צדק ואכזריות […] לעולם לא אהיה סבור ששמעתי באמת את טיעוני היהודים עד שלא יהיו להם מדינה חופשית, בתי ספר, אוניברסיטאות, שיוכלו לדבר ולהתדיין בהם בלי סכנה. רק אז נוכל לדעת מה באמת יש להם לומר."
רוסו, 1762

"מן היהודים בתור אומה יש לשלול הכל, אולם ליהודים כפרטים יש לתת הכל. אין להעניק הכרה לשופטים שלהם,רק אלה שלנו חייבים להיות שופטיהם. יש לסרב להעניק תמיכה לקיום המתמשך של חוקי ההתאגדות היהודית. אל להם להיות במדינה גוף פוליטי ואף לא מעמד. עליהם להיות אזרחים כפרטים. יאמרו לי, הרי הם אינם רוצים להיות אזרחים. ובכן, אם הם אינם רוצים בכך, שיאמרו זאת, ואז הבה נחרים אותם."
קלרמון-טונר, 1789

"לא הדעות הספקולטיביות יקבעו עוד את מעמד האזרח: הדת תוחזר אל עצמה, תושב אל השגב שבמוסדה […] האינטרסים של המצפון לא יתערבו עוד באינטרסים המדיניים. […] יהודי בורדו, ביון, אוויניון רואים את מעמדם כאזרחים מובטח בצו רשמי. צדק זה, היהודים הצרפתים הדרים בפריס ובשאר חלקי הממלכה תובעים אותו היום: כלום נוכל למונעו מהם? איזה הבדל מהותי ביניהם לבין אחריהם בבורדו נוכל לקבוע? כלום נאמר שלאלה תעודות רשמיות ומעמד מוכר שאין לאחרים? התעודות הרשמיות של היהודים הצרפתים בטבע הן; וחותם הטבע שקול בהחלט כחותמם של כל שליטי אירופה."
ברטוליו, 1790


מתוך הספר 'האדם משתחרר: הנאורות והמהפכה הצרפתית', שמכנס אוסף של טקסטים מימי המהפכה על מגוון נושאים. ערך וכתב הקדמה ואחרית דבר: דניס שרביט. הוצאת כרמל.

Scan1003023

ההלכה כמפלטו של הנבל

הרבנות הצבאית: ל"גויים" אין זכויות שוות כליהודים במדינת ישראל, ועדיף שגבר יתקין את המזוזה גם ביחידה צבאית של נשים מפני ש"כל כבודה בת מלך פנימה".

דובר צה"ל: מדובר ב"ספר הלכתי מובהק שעוסק בשאלות הלכתיות המצויות במציאות היומיומית הצבאית"

לא רק מוקירי הדמוקרטיה הישראלית צריכים להזדעק, אלא לא פחות מכך מוקירי ההלכה. כי הנה לנו שוב אותו שימוש אינסטרומנטלי בהלכה כשופר ללאומנות ומיזוגניה, תוך פרישת הטלפיים המיתממת – 'זה לא אנחנו! זה בסך הכל ההלכה! אין לנו ברירה!'

קשקוש מקושקש. עובדה ששישים וחמש שנה החזיק צה"ל מעמד ללא פסיקות ההלכה המגוחכות האלו. בכלל, אפשר גם לפסוק אחרת, ואין דרך אחת ויחידה בהלכה, בוודאי לא לגבי הנושאים שנפסקו כאן. הפוסקים לעיל פסקו מתוך עולמם הפרטי, המוסרי והפוליטי, ומתחבאים מאחורי "ההלכה" כתירוץ. ההלכה כמפלטו של הנבל.

ואיזה מפלט. שובניזם, הומופוביה, אתנוצנטריזם, גזענות, נפוטיזם, אנטי-אינטלקטואליזם, קסנופוביה, בדלנות – האם יש רעיון עוועים שביעת את האנושות באלפי השנים האחרונות שאינו מהולל ומקודש על ידי רבנים בזמננו? אין ספק שיש במסורת ההלכתית די והותר מקורות כדי להוציא מהם את הטינופת הזאת, אבל הבחירה לעשות כן היא של הפוסק. עדיף שצה"ל לא יתחבא מאחורי מילת הקוד "הלכה" ויכריז בגלוי שזו עמדתו המוסרית והפוליטית. או זה, או שיבטל את הזבל הזה. זכרו: אין פסיקת הלכה ללא הנחות מוצא אתיות, ואין בשום מקום בעולם "ספר הלכתי מובהק".

פגישה עם משה פייגלין

אני מקווה שהצלחתי להעלות את ההקלטה של המפגש עם משה פייגלין אתמול. במפגש דיברנו על מגוון רחב של נושאים: דמוקרטיה, חברה, זכויות אדם, "הסכסוך", אמהות חד הוריות, הומוסקסואליות, יהדות, הלכה, "השמאל", הפינוי מעזה, יחסי חוץ, המאגר הביומטרי.

בגדול, בכל הנוגע לזכויות פרט, פייגלין מדבר כליברטן, בצורה יותר מובהקת ממה שחשבתי. למעשה באשר לזכויות אדם ואזרח השקפת עולמו מוזנת הרבה יותר מהליברטניות המערבית ומהליברליזם מאשר מההלכה או המסורת היהודית. כמובן, יש כאן מתח בלתי פתור עם ההלכה ועם חזון מדינה קהילתנית יהודית המעוצבת על פי המסורת היהודית, שלדעתי פייגלין לא מצליח להסביר איך הוא יוצא ממנו, ובמענה לשאלות ששאלתי התחמק לטעמי מתשובה רצינית.

בסופו של דבר נדמה לי שפייגלין סומך על אמונתו שהיהדות היא אמה הורתה של רעיון החירות (עניין שלכל הפחות אפשר להטיל בו ספק רציני – האם דת שמתחילה בנתינת חוקים והריגת אלפי אנשים שחורגים מהם היא אמה של החירות? זה לא בלתי אפשרי, אבל יש כאן איזשהו מתח, לכל הפחות) ובטחונו שהתוכנית האלוהית לא תאכזב. ומי שמאמין איתו, כנראה לא מפחד.

בנושא יחסי חוץ הוא מגלה לדעתי עמדה תמימה עוד יותר, הבטוחה שגם אחרי שישראל תספח את השטחים ולא תעניק זכות בחירה לפלסטינים (הוא חוזר בו מרעיונות על גירוש המוני שהביע בעבר) היא תוכל להתמודד עם הקהילה הבינלאומית, משום שמחד, זו לא תנתק איתה קשרי מסחר משום שהיא (הקהילה הבינלאומית) זקוקה להם, ומאידך שישראל ממילא יכולה לייצר את מטוסיה וטיליה לגמרי בעצמה. מצעדי גאווה בירושלים הוא מאשר, וזאת למרות אמונתו שהתפיסה ההומוסקסואלית מכרסמת ביסודות החברה ומביאה לקיצה של אירופה וארה"ב. גם אמהות חד הוריות הן סכנה תרבותית, ופייגלין קובע שהוא יבטל את התמיכה הממשלתית בהן. וכלל לא הספקנו לצערי לדבר על בית המקדש.

לבד מהאשמותיו הקולניות של פייגלין (לקראת סוף המפגש) את השמאל ("אתם!") ברמיסת זכויות האדם בהתנתקות ובהרג המוני באוסלו, היה בסך הכל נעים. הדיון גם הוסרט, ואמור לעלות לרשת, וכשזה יקרה כמובן אביא אותו לכאן.

הנה הלינק: http://chirb.it/cqsAkd

Check this out on Chirbit