את הקישור לכתבה הבאה קיבלתי לאחרונה משתי רשימות תפוצה שונות, האחת של הפילוסוף הנוצרי William Lane Craig, שמככב בה, ואחת מיורם חזוני, שכותב שזו הכתבה לבחור בה למי שיקרא רק כתבה אחד על נצרות השנה. ומה בכתבה? מדובר בה על אותו קרייג, שהצליח להקים מפעל מרשים בגודלו של אפולוגטיקה נוצרית פילוסופית.
דרך ספרים, קטעי וידאו, אתרי אינטרנט, ופולמוסים חיים עם אתאיסטים כדוקינס והאריס קרייג מנסה לתת תוקף רציונלי לאמונה בישו (ובשביל זה צריך לא רק להוכיח את קיומו של האל, אלא גם את קיומו, מותו ותחייתו של ישו). לא קראתי את ספריו של קרייג ואני לא יכול להעיד עד כמה הוא משכנע, אבל כנראה שהוא עושה עבודה לא רעה. (אגב, לבד מהיותו פילוסוף נוצרי קרייג הוא נאו-קון די סטנדרטי, למי שתהה.)
אבל הסיפור המעניין עוד יותר הוא הרקע לעבותו של קרייג, וזה גם מה שחזוני רוצה להדגיש: "פילוסופיה נוצרית", כלומר אפולוגטיקה רציונלית על הנצרות הפכה למקובלת יותר באוניברסיטאות בארה"ב. לא מדובר כמובן על בריאתנות או כל קשקוש אנטי-אינטלקטואלי כזה, אלא על טיעונים ברמה פילוסופית גבוהה המנסים לבסס את קיום האל, נחיצותו עבור המוסר האנושי, וכן להתדיין על קוצי-היודים של התיאולוגיה הנוצרית. קורסים שאי אפשר היה לדמיין בתקופת שליטת הפוזיטיביזם הלוגי (שעבורו כל דיבור מטאפיזי הוא גרוע מלא-נכון – הוא פשוט חסר משמעות) נפוצים היום יותר ויותר.
הכניסה לאוניברסיטאות היא בכוונת מכוון. על פי קרייג האקדמיה היא "המוסד היחיד החשוב ביותר שמעצב את התרבות המערבית", ועל כן יש לפעול דרכו. חזוני, שכאמור מתרשם מהעבודה של קרייג, קורא להקים מקבילה יהודית, כלומר לאינטלקטואלים דתיים שישלימו את דוכני התפילין של חב"ד עם טיעונים רציונליים מגובשים ומשכנעים.
אני ממליץ להתחיל בניסיון להפריך את ממצאי ביקורת המקרא.
מינים 