הציונות הדתית בבתי הספר החילוניים – הקשר לפינוי מעזה

סיפור הכותל מרתיח ועוד רחוק מלהסתיים, אבל יש סיפור לא פחות חשוב שנחשף בסוף השבוע האחרון. תחקיר מולד שהובא בהמגזין עם אושרת קוטלר הצביע על מאמץ מאורגן ומתוקצב להפליא שבמרכזו כניסת עמותות אורתודוקסיות שונות ובנות שירות לאומי לבתי ספר ממלכתיים מתוך מטרה מפורשת לעצב את השקפת עולמם וזהותם היהודית של התלמידים.

צריך לשים לב היטב: לא מדובר ב"החזרה בתשובה". רוב רובם של התלמידים לא יחזרו בתשובה וזה ברור לכולם. מדובר בהפיכת הציונות הדתית למודל הלגיטימי היחיד של היהדות עבור אותם תלמידים. וזאת מתוך מניע פוליטי כפול: ראשית ובפשטות, עבור הגדלת האלקטורט של הבית היהודי. לא סוד הוא שהמפלגה מעוניינת במצביעים שאינם שומרי מצוות, ועל כן שיבוצם של חילונים ברשימה וכו'. ושנית, המאמץ נועד על מנת לבצר עמדות המתנגדות לויתור על שטחים כבר בגיל צעיר. כדי להנחיל ולהטמיע תפיסה של 'ארץ ישראל השלמה'.

ראו את הקטעים שהבאתי להלן. הראשון הוא דברים שאמר הרב אליקים לבנון לסיון רהב מאיר מיד אחרי הפינוי מעזה והריסת גוש קטיף. הדברים נמצאים בספר שנקרא 'ימים כתומים', 2006. רענן שקד ציטט מעט מהם בטור שלו ביום שישי וניגשתי אל הספר כדי לקרוא אותם בהרחבה. אני מביא כאן באמת רק שתי פסקאות מתוך נאום שלם, מלא זעם קדוש והתנשאות אדירה, של הרב לבנון, שבו הוא מבטיח בפשטות להשתלט על המדינה, וראשית על החינוך החילוני. "אם לא ניקח אחריות עכשיו אז נעמוד בפני גירושים נוספים", הוא קובע.

חברו את זה לדברי הרב שמואל אליהו – קטע 2 – שמצווה "לנקום בחילונים, לנקום בחילוניות", גם הם מהתקופה מיד אחרי 'ההתנתקות'. ועכשיו לכו אל דברי הרב שמעון סקורי ששודרו במוצ"ש האחרון, שמנחה את בנות השירות הלאומי באופן מפורש: המטרה היא להסביר לתלמידים שהם והמתנחלים "באותה סירה", כדי שלא יעלו על דעתם לפנות התנחלויות ולהחזיר "את השטחים". הנה מתגשמים הדברים של הרב לבנון.

מפתה מאוד להיכנס לתיאוריות קונספירציה בהן נפגשים רבנים עבדקנים בחדרים אפלים וזוממים להשתלט על משרד החינוך. סביר להניח שזה לא קרה. מה שהטקסטים המובאים כאן מראים הוא הלך רוח מסויים, זעם גדול ורצון לשנות ולהבטיח שמה שקרה בגוש קטיף לא יקרה עוד. ונראה שברגע שלבית היהודי היה מספיק כוח יצאו אל הפועל כל מני תשוקות ישנות וחדשות שממילא היו באוויר, וכל מני כוחות החליטו לתרום את שלהם לניסיון לשכנע חילונים שהציונות הדתית היא "היהדות" ושאסור לסגת מהשטחים.

פולמוס והתדיינות הן נשמת אפה של כל דמוקרטיה, אבל לשלוח מורות חיילות ועמותות שונות לבתי הספר בכוונה ברורה לנסות לשנות את תפיסת העולם של נערים ונערות חילונים וחילוניות – זה לא תקין. למעשה זה הרבה מעבר ללא תקין.

התפתחויות אורתודוקסיות, החרד"ל בלחץ

מן הסתם כבר ראיתם את מודעת התמיכה של 250 רבנים ברב יגאל "הם סוטים" לוינשטיין. בין הרבנים החתומים: דב ליאור שקרא "לנקות" את הארץ מערבים, שמואל אליהו שקרא "לנקום בחילונים", אליקים לבנון שאמר ש"רבנים יכולים לפרוץ את גבולות הדמוקרטיה", וראובן בן אוליאל, שנגד בנו עמירם מתנהל בימים אלה משפט בחשד לשריפתה של משפחה פלסטינית בשנתה בכפר דומא. בקיצור, מיטב להיטי הציונות הדתית הפונדמנטליסטית.

 

המודעה מדכדכת ומעציבה, ובעיקר מבהירה לנו את קווי המתאר של הקבוצה שעומדת מולנו, כלומר מנגד לכל מי שחשובים לו השוויון לפני החוק, החופש מאפלייה, הסולידריות, ריבוי הדעות, הפמיניזם, חירות המחשבה והדמוקרטיה. חשוב לדעת וחשוב להפנים מול מי יש לנו מחלוקת אידיאולוגית ותרבותית עמוקה. חשוב גם לעמוד על הערכים שלנו ולא לוותר.

 

אבל יש גם צד אופטימי במודעה ההיא, שאפשר ללמוד מהמודעה שצירפתי להלן: מודעה של ארגון הרבנים צהר, מלפני 9 שנים (שנתיים אחרי דקירתו הראשונה של שליסל). המודעה זועקת נגד מצעד הגאווה בירושלים, וקוראת להפגין נגדו. מי שהביא את המודעה הוא אריה יואלי, עורך אתר סרוגים, שמנסה להצביע על חוסר העקביות בעמדת 'צהר', שכמובן לא מתבטאים כך יותר. אבל למעשה מדובר בדוגמא יפה להתפתחותה האורתודוקסיה בישראל. שינויים מתרחשים כל הזמן. ולטובה. ואכן, הרב דוד סתיו אומר ליואלי בתשובה לשאלתו: "תם עידן האיומים וההפחדות, היום זה עידן השיח."

 

שיח הוא בדיוק מה שהרב לוינשטיין לא מוכן לקיים. למעשה, את דבריו של הרב לוינשטיין יש להבין בדיוק על רקע הסיפור הזה: החרד"ל לחוצים מפני שהם מבינים שהמיינסטרים, לא רק בחברה החילונית אלא גם בזו הדתית, ברח להם. אל תתרשמו אפוא מאותם 250 רבנים קיצונים. רוב הציונות הדתית במקום אחר.

גינוי לא יספיק – יש לטפל במקורות הטרור היהודי

המשבר שהיהדות הדתית בישראל נמצאת בו כיום מגולם בהנחה של כולנו שאם אי פעם ימצאו את המחבלים ששרפו הלילה למוות את התינוק עלי סעד דוובאשה הם יהיו שומרי מצוות. רצף של מעשי טרור שהתרחשו בשנים האחרונות, שרק מיעוטם הסתיים בתפיסת המחבלים היהודים, כמעט שלא מותיר ספק בעניין. צריך להכיר בעובדה: קיימת כיום תת-תרבות יהודית פונדמנטליסטית רצחנית. יוצאים ממנה מחבלים, הם לרוב לא נתפסים, וכשכן הם מקבלים גיבוי מהקהילות שסביבם.

לא, זאת לא "היהדות" וגם לא "הדת". זו עמדה פרשנית מסויימת של כתבי הקודש, בתוספת לאומנות קיצונית. בכל המקרים שהיו, ובאלה שעוד חלילה יבואו, מקודשת הפרשנות המילולית של המקרא ומועלית על נס כמוסר עליון, אלוהי, "מוסר יהודי" לכאורה. אלה מוצבים אל מול המוסר ההומניסטי, "המערבי" לכאורה, שיש לדחות. לזה מוסיפים שובניזם לאומי מהזן הנחות ביותר.

את המצפון דוחים בשם הדת, מבלי להבין שהמהלך הזה עצמו הוא מודרני. מבלי להבין שבדת מסורתית דרך ארץ תמיד נחשבה לחלק אינטגרלי מרצון ה', וההלכה תמיד ניהלה דיאלוג עם המציאות. קוראים לזה פונדמנטליזם, והוא דומה למדי בכל הדתות.

קל מאוד לגנות רצח של תינוק אבל כנגד תופעות כאלה לא מספיק גינוי. על רבנים שרואים בכך רוע לצאת כנגד הרבנים המעודדים פרשנות דתית כזאת ופעילות כזאת. לצערי הרב הבעיה אינה מסתכמת בבנצי גופשטיין. לא תפתרו את הבעיה גם אם תשליכו את כולה לפתחו של הרב יצחק גינזבורג ובית מדרשו. הבעיה היא רבנים ציונים דתיים בכירים ומשפיעים.

כאשר הרב דב ליאור קובע ש"צריך לשאוף לניקיון ארצנו כולה [מערבים]", כאשר הרב אליקים לבנון קובע ש"כל ערביי ישראל חשודים בהשתייכות להגדרה זו [=רוצחים]", כאשר הרב שמואל אליהו אוסר להשכיר דירות לערבים, כאשר הרב ישראל רוזן קובע שיש לחמש "כל בחור וטוב לנשק להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות" – וכאשר אמירות אלה לא זוכות לתגובה של גינוי נחרץ – הבעיה היא בלב לבה של הציונות הדתית.

לכן האתגר שעומד בפני סמכויות דתיות היום הוא בשלב ראשון הוקאתם הפומבית של רבנים שכאלה, או לכל הפחות התייצבות תקיפה כנגד דבריהם. שנית, יש לקבוע באמירה ברורה שציות עיוור לכתבי הקודש הוא כפירה. שדבקות במשמעות המילולית של פסוקים שונים היא דתיות נמוכה, פשטנית, בורה. שהתעלמות מהמצפון ומדרך ארץ ישרה הוא עשיית הרע בעיני ה'. שערכי המוסר הכלליים, דרך ארץ, מחייבים לא פחות מציוויי התורה.

יש לדחות את הפונדמנטליזם הרצחני בברור ובפומבי ויש לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון.

בחירות לרבנות הראשית ירושלים וסכנת הרב שמואל אליהו

ביום שלישי הבא תערכנה הבחירות לרבנות הראשית ירושלים. לא היה לירושלים רב ראשי מאז 2003 וחיי הדת של תושבי עיר הבירה של ישראל לא נפגעו מכך, אבל אני לא מזלזל במוסדות וסמלים, ואין לי בעיה עם עצם המשרה. השאלה היא כמובן מי ייבחר. הנה מה שקורה מאחורי הקלעים.

כבר לפני ארבע שנים נבחר הרב אריה שטרן להיות מועמד הציונות הדתית לרב האשכנזי בירושלים. כדי להבטיח את בחירתו הגיעו אנשי ברקת + הבית היהודי לדיל לא רשמי עם נציגי ש"ס, על כך שהרב הראשי הספרדי יהיה הרב שלמה עמאר, נציג ש"ס, ובתמורה ייבחר שטרן לאשכנזי. הרב שטרן עושה רושם חיובי וכנראה שיהיה רב סמלי חביב, קצת בסגנון הרב הראשי דוד לאו. הרב עמאר כבר היה הרב הראשי ואנחנו יודעים שאין לו שום בשורה, אבל כסוג של פסל-שעווה הוא נאה למדי ולא מזיק.

עכשיו, ש"ס לא יכולה לצאת בגלוי בעד עמאר, משום הסכסוך הפנימי שם, אולם לעמאר יש תמיכה גדולה בקרב השטח השסניקי, וגם לדרעי בחירתו לא תהיה רעה, כי במובן מסויים זה מוציא אותו מהמשחק הפוליטי – הוא הופך לאיש ציבור, ולא יוכל לתמוך פומבית במפלגה פוליטית, למשל קונסטרוקציה חדשה של אלי ישי. בקיצור, הדיל הזה הבטיח למעשה את בחירת שני הרבנים.

ואז נכנסו למרוץ רבנים נוספים. הראשון היה הרב חיים אמסלם, שאישית הייתי בהחלט רוצה לראות אותו על כס הרב הראשי הספרדי כי אני בטוח שהוא יכול להזיז דברים, אבל לצערי הרב ההערכות הן שאין לו סיכוי ממשי. גם הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב', הגיש את מועמדו, בניגוד להחלטת אספת רבני הציונות הדתית כאמור, אבל גם לו אין סיכוי. גם הרב יהודה דרעי, אח של, הגיש מועמדות, וגם הרב משה חיים לאו, בן של ואח של, הגיש מועמדות, כמיטב המסורת הנפוטיסטית של מוסד הרבנות בישראל. והנה, חצי שעה לפני סגירת הרישום למועמדות הגיע גם נציגו של הרב שמואל אליהו ורשם אותו – וזה כבר סיפור אחר לגמרי. הרב אליהו קנה בית בירושלים לפני כמה שנים, ובשנתיים האחרונות עבד קשה בין נציגים שונים בגוף הבוחר כדי שיבחרו בו. כפי הנראה יש לו כמה וכמה קולות בטוחים.

על פי אלעד קפלן: "הסכנה היא שיטת הבחירות שמתנהלות בסבב אחד בלבד. כלומר, אם יש פיצול קולות, אפשר לנצח ביתרון של קול אחד בלבד. השאלה היא אם נציגי הבית היהודי, שהם כמעט חצי מהגוף הבוחר, אכן יתמכו ברב עמאר [בהתאם לדיל הנ"ל] בהצבעה חשאית. צריך לזכור שגם בן-דהן וגם ברקת הם חברים\מקורבים לרב אליהו. יתרה מכך, ש"ס החליטו לא להריץ אף מועמד. רבים מהם היו רוצים לראות את הרב עמאר מושפל וייתכן שיתמכו במועמד שיכול לנצח אותו. והחרדים האשכנזים ממילא בכיס של הרב אליהו. בעצם הכל תלוי בתריסר הקולות של הבית היהודי."

האם הרב אליהו ייבחר? יש לזכור שמדובר באדם שהורה "לנקום בחילונים", שסבור שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות", שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים, שדיבר על האפשרות "למחוק את המסגדים מעל ההר הקדוש הזה", שאמר שהומוסקסואלים הם "נגד החיים" ולכן רוצחים בפוטנציה, שגורס שהאירופאים והנוצרים נמשלים לחזיר, ושקבע שהמתים מהוריקן קתרינה נהרגו על ידי האל כעונש על תמיכת ארה"ב בהתנתקות.

מדובר באיש ריב ומדון, קסנופוב אלים ששונא את כל מי שאינו דומה לו. על ניר ברקת להבין שהעמדתו בראש הרבנות הראשית ירושלים תאותת לחילונים, לערבים, לנוצרים ולמוסלמים שאין להם מקום בירושלים, ולאירופאים ולאמריקאים שעריית ירושלים נפלה על הראש.

כרגע הסיכוי לבחירתו נראה סביר (על פי ההערכות יש לו 17 קולות בטוחים מתוך 48 קולות הגוף הבוחר), אבל הרב עמאר עדיין חזק יותר. אלא שעמאר נכנס למרוץ מפני שהובטח לו שהוא מקבל את הרבנות על מגש של כסף. אין לו שום רצון להיות מושפל. אם נראה את הרב עמאר פורש מהמרוץ בזמן הקרוב נבין שהוא כנראה הסיק שהדיל התפרק ואליהו יזכה. גם אם לא, יש להזהיר את נבחרי הציבור בירושלים לבל יעשו טעות קשה ויבחרו אדם שכזה לתפקיד הרב הראשי בירושלים.

בזיון היוצאים להגנת הרב אליהו

ח"כ אלעזר שטרן אמר אתמול בראיון לרדיו שהרב שמואל אליהו הוא "סטודנט לגמרא" וקרא לו שמוליק. כל זאת מכיוון שאליהו פסל את חוק הגיור ששטרן מנסה להעביר יחד עם הבית היהודי.

שטרן אפילו לא קילל את אליהו, רק הפחית מעט מכבודו, והנה בעשרים וארבע השעות האחרונות מלאה הארץ זעזוע וגינוי. רבנים מכל קצוות הקשת המגזרית יצאו להגנתו של אליהו: רבני ארגון 'דרך אמונה' החרד"לי פסקו שחלקו של שטרן בעולם הבא בסכנה, ואילו רבני ארגון בית הלל המתון יותר קבעו ש"תמיד יש לשמור על כבודו של כל אדם, ובוודאי בכבודו של רב", ועוד כהנה וכהנה. איזו אחדות יפיפיה בין רבנים! אשרינו שזכינו. כולם מאוחדים בהגנה על כבודו של אליהו.

ואליהו? הוא בסך הכל האיש שאמר שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות" (http://goo.gl/YIK2aE) ושצריך "לנקום בחילונים" (http://goo.gl/ZLhlKc), האיש שקבע שהומוסקסואלים מועדים להיות רוצחים (http://goo.gl/Mv3leI), האיש שאמר שיש להרוס את המסגדים על הר הבית (http://goo.gl/Rqs5Cx), האיש שכתב שאצל נשים הצד העיוני לא ממש חזק (http://goo.gl/1zr10l), האיש שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים אזרחי ישראל (http://goo.gl/KTZfmf), האיש שקבע שאסון הוריקן קטרינה הוא נקמה של הקב"ה באמריקאים על תמיכתם בהתנתקות (http://goo.gl/rbiIB9). זה האיש שרבנים מארגונים שונים יוצאים להגן על כבודו.

ולמה קופצים כל כך להגנתו של תכשיט רבני שכזה? המילים האחרונות בהודעתם האומללה של רבני 'בית הלל' מספרות את כל הסיפור: "בוודאי בכבודו של רב". רבנים הם זן מיוחד של בני אדם. אסור למתוח עליהם ביקורת, ודאי שלא לפגוע בכבודם. כנראה זה כולל רבנים שפוגעים בכבודם של פחות או יותר 90% מהחיים במדינת ישראל.

רבנים יקרים, עד שלא תפסיקו להתנהג כמו קליקה סגורה שמגינה בכל מחיר על חבריה, לא תוכלו להביא בשורה אמיתית לחברה בישראל.

הרב אליהו מול הרב שטרן – החרד"ל מכה שנית

בגיליון 'מקור ראשון' של שישי האחרון כותבת יעל פרידסון על בקשתו של סגן שר הדתות, הרב בן דהן, מבג"ץ לדחות שוב את מועד בחירת הרבנים הראשיים לירושלים. ידיעה לכאורה קטנה אבל משמעותית.

העניין עם הרב הראשי לירושלים הוא שבגלל אינטריגות למיניהן בין הציונות הדתית לש"ס לחרדים התפקיד אינו מאוייש כבר עשור. לפני ארבע שנים עתרו תנועת 'ירושלמים' וח"כ אורי אורבך לבג"ץ בדרישה לחייב את העירייה להניע את התהליך.

עכשיו שימו לב למשחק כסאות הבא: בירושלים אמורים להיבחר רב ספרדי ורב אשכנזי, וראש העיר ברקת הבטיח לנסות לבחור רב "ציוני". העניין הוא שצריך לסגור דילים, כרגיל, ושאם ייבחר ספרדי ציוני הרב האשכנזי יהיה חרדי – ולהפך.

במקצה האשכנזי עומד על קו הזינוק הרב אריה שטרן, אדם טוב לכל הדעות ונתמך על ידי מגוון רחב של רבני הציונות הדתית: מהרב שרלו ועד הרב ליאור, מהרב סדן ועד הרב ריינר, מהרב לבנון ועד הרב סתיו. במקצה הספרדי עומד הרב שמואל אליהו, איש ריב ומדון וגזען לא קטן. זה או שטרן, או אליהו – שניהם יחד לא יבחרו.

בשבוע שעבר נשלח מכתב תמיכה של כל הרבנים שהזכרתי לעיל ועוד לטובת הרב שטרן. והשבוע הגיש בן דהן את בקשתו לדחות את הדיון. למה זה משמעותי? מפני שהרב שטרן עוד כמה חודשים בן 70, ובהגיעו לגיל זה הוא יהיה פסול מלהתמודד בבחירות לרבנות הראשית.

מה קורה פה? בן דהן, שהבין שהרוח נושבת לכיוונו של שטרן, ושרוצה בעצמו באליהו (מכל מני סיבות: חרד"לותו, ספרדיותו, אולי גם גזענותו) מנסה למשך את הזמן כדי ששטרן יפסל טכנית, והאופציה היחידה לרב מטעם הציונות הדתית יהיה אליהו.

שני דברים על זה:
1. כבר זמן לא קצר מתנהל קמפיין נגד בחירתו של הרב אליהו על ידי מספר ארגונים אזרחיים, וכן על ידי סיעת 'מרצ' בירושלים וסיעת 'ירושלמים'. ברור לכל אלה שלתת לרב אליהו להיות הרב הראשי של עיר כמו ירושלים זה כמו ללתת לאסד לשחק עם טיל כימי. לא נראה שלראש העיר ברקת אכפת.
2. אם אכן יצליח בן דהן לסכל את בחירתו של שטרן תהיה זו הפעם השנייה שהחלק החרד"לי של 'הבית היהודי' מסכל עבור רובה של הציונות הדתית את בחירתו של רב ראשי שהיא חפצה בו. ובנט – השר הממונה על המשרד לשירותי דת, בו בן דהן הוא רק הסגן – שותק. כמאמר המשורר, מי שנדפק פעם אחת, וגו'.

הרב אליהו לא מתאים ולא ראוי

בסוף 2010 פרסם הרב שמואל אליהו פסק הלכתי האוסר השכרת דירות לערבים, על בסיס "לא תחנם". בפסק נקבע גם כי "ומן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת יורד מחיר כל דירות השכנים אפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה. וזה המוכר והמשכיר הראשון גורם לשכניו הפסד גדול ועוונו גדול מנשוא. ומי התיר לו?" אחרי דבריו של אליהו, באותו שבוע, תקפו צעירים חרדים סטודנטים ערבים במכללת צפת.

בראיון לשרי מקובר קבע הרב אליהו כי "ברגע שיש יותר משלושה ערבים בשכונה המשמעות ההלכתית היא שהיהודים מפנים להם את המרכז. יהודי לא צריך לברוח מהערבים. יהודי צריך להבריח את הערבים."

באותו ראיון הוא הביע דאגה מה"התבוללות" בצפת וטען כי לנשים היהודיות שבני זוגן ערבים "מתנהגים אליה כמו שהערבים מתנהגים אל הנשים שלהם, על פי נורמות חברתיות שמגובות בקוראן ולפיהן מותר להרביץ לאישה. ושם זה לא מכות עדינות. זה מכות עם כיסאות, התעללות שבסופה הבחורה מגיעה לבית חולים אחרי שעברה את סיוט חייה. אצל הערבים מדובר בקודים אחרים, בנורמות אלימות שהפכו לאידאולוגיה. כמו שהגניבות החקלאיות אצל ערבים הן אידאולוגיה. […] זו התרבות של הערבים."

בחנוכה תשס"ח כתב הרב אליהו כי "צריך לעשות מהפכה כך אמר מתתיהו כשראה כיצד שכבה דקיקה של שלטון מושחת עושה מה שפופולארי. הולכת אחרי המעצמה הגדולה יון. מושכת את העם לתרבות של התייוונות ופועלת על פי החוק. על פי החוקים של אותם ימים כנגד כל מי שלא הלך בדרכם. עד שקם מתתיהו…"

במאי 2007 דיבר הרב אליהו על המצב בדרום. על פי הרב הוא הולך אחרי פסיקת אביו שקבע ש"אם הם [חמאס] לא עוצרים [את ירי הקסאמים] אחרי שנהרוג מאה, אז צריך להרוג אלף. ואם הם לא עוצרים אחרי שנהרוג אלף, צריך להרוג עשרת אלפים. ואם הם לא עוצרים צריך להרוג מאה אלף, אפילו מיליון. מה שצריך כדי שיעצרו."

—

עוד יש זמן לשקול שנית האם הרב אליהו אכן מתאים להיות מועמד 'הבית היהודי' לרב ראשי ספרדי. התנצלות לא תעזור כאן, וממילא קשה להאמין שתהיה ראויה לשמה, או כנה. הרב אליהו פסל עצמו מלכהן בתפקיד ציבורי כלשהו. לא עכשיו, ולא עוד עשרים שנה.

ריכוז העמלקים במחנות השמדה

יש רבנים שמתעקשים להידמות עד כמה שאפשר לנאצים. הנה למשל קטע מגליון תע"ט (479), פרשת שמות י"ח בטבת (כלומר לפני שבועיים), של "מעייני הישועה", עלון השייך לתנועה באותו שם, "בנשיאות הרבנים שליט"א: הרב יעקב אריאל, הרב שמואל אליהו והרב שלמה אבינר". מכיוון שהקטע הבא הוא ממאמר המערכת, ברור ייתכן כי לפחות אחד מהם, אם לא שלושתם, כתבו או אישרו אותו:

מסתבר שהרבנים שהתנגדו לפרסום פסק ההלכה הקורא לא להשכיר דירות ל"נוכרים" הם "פקידים". הם לא משתתפים במאבקי התרבות שלנו, ולכן גם ישאירו את ריכוז העמלקים במחנות השמדה לאחרים. זה כנראה פירושו של "מאבק תרבות" לדעת שלושת הרבנים הגדולים שמוציאים את העלון. ומיהם העמלקים? הערבים? השמאלנים? ארגוני זכויות האדם? הרפורמים? ההומואים? "ימים יגידו".

טרנד חדש, אם כן, בקרב עלוני בית כנסת: את החומר הקשה שומרים למאמר המערכת, ללא חתימה (גם כאן). גם חשכה, גם פחדנות.

(תודה לדוד אסף)

דרוש גוי של שבת, בצפת

 

כבוד הרב,
אני תושבת שכונת כנען בצפת. השבת פרצה אש במטבח שלי. פעלתי לפי ההנחיות שלך שבמקרה חרום ימולאו המכלים בידי גוי של שבת.
רציתי לגשת לדירה שלידי, שם גרים בשכירות ערבים ולהיעזר בהם, אבל אז נזכרתי שלפי ההנחיות שלך ביטלתי את החוזה והם עזבו את הדירה.
מה עלי לעשות?
תושבת צפת הנבוכה

 

(תודה לדוד אסף, שהודה לרבקה אמבון)