הרב שלמה אבינר

קול רבני מרשים נגד שיתוף פעולה עם סין

הנה דוגמא לצורת פעולה מבורכת ומרשימה של רבנים. רבנים שונים, מזרמים נבדלים ובעלי השקפות עולם שונות, חתמו כולם על מכתב הקורא לשר הבריאות לבטל את הסכם שיתוך הפעולה עם סין. בין הנימוקים:
 
המשטר בסין מבצע עוולות רבות שכבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, חובה עלינו להתקומם נגדם: עקירת מיליוני אנשים מבתיהם באכזריות ללא כל פיצוי וללא התראה ורציחה וכליאה של אסירי מצפון חפים מכל פשע […] במחנות בסין כורתים מהם איברים לשם מכירה לתעשיית השתלות האיברים, וזאת בהרדמה חלקית, ומשליכים להשמדה גופות אנשים שטרם מתו. קצירת איברים לשם סחר איברים להשתלה נעשית בסין על ידי השלטונות עצמם.
 
נימוק מוסרי מהמעלה הראשונה שמוביל לדעתם למסקנה ששיתוף פעולה, בפרט בתחום הבריאות, עם סין הוא מגונה. הרבנים אף מזכירים את ההתעללות של שלטונות סין בזרם הפאלון-גונג, לא בדיוק גויים המקפידים על שבע מצוות בני נוח:
 
השלטון בסין רודף את אנשי הפאלון-גונג (הנקראים גם: פאלון-דאפא), וזאת בצורה האכזרית ביותר. על פי דרישות וחקירות חוזרות ונשנות של ארגונים בין-לאומיים שונים, מדובר בציבור גדול של אנשים שכל עניינם הוא בחיזוק הגוף והנפש.
 
רבותי, זה מרשים. אין כאן כפייה דתית, אלא הבעת עמדה דתית, שמקדמת תפיסה מוסרית (וכזו שבוודאי יכולה להיות מקובלת על חילונים רבים). הממשלה יכולה כמובן לנהוג כפי שהיא מבינה, אבל הקול האזרחי-דתי המשמעותי הזה נרשם. מי ייתן ונשמע עוד כמוהו.
 
היוזמה למכתב באה על פי הכתבה מפעיל ישראלי חילוני למען זכויות אדם בסין, טל בביץ', וחתומים עליו ששה-עשר רבנים, בהם הרב רונן לוביץ', הרב אליקים לבנון, הרב יובל שרלו, הרב אורי שרקי, הרב שלמה אבינר, הרב איתמר ורהפתיג והרב דוד רוזן (אשמח לרשימה המלאה אם מישהו יודע).

שני סוגים של קדושה

2015-07-02_161857בשבוע שעבר נפגשתי עם קבוצת קצינות לשיעור על קדושה. פתחתי את השיעור בהצגתן של שתי תפיסות שונות.

קיימת קדושה במובן היהודי העתיק של המילה, שהיא ייחוד ואיסור: מה שקדוש *מוקדש* לאלוהים, ולכן אסור לבני אדם. שבת היא קודש ועל כן יש בה איסורים. או חשבו על המבנה של בית המקדש: מעגלים מעגלים של קדושה עולה, ולכן יותר ויותר איסורי כניסה, והמקום הקדוש ביותר הוא המקום האסור ביותר.

מנגד, קיימת תפיסה על פיה הקדושה היא חיבור אישי לאל, בדרך כלל חוויתי. הקדושה הזאת, שיכולה להופיע במקומות, זמנים, פעולות ובני אדם, באה לידי ביטוי בהשראה, בהתפעמות, בתחושת הוד או יראה, וכו'. היום אנחנו לפעמים מייחסים מעין קדושה כזאת גם ליצירות אמנות.

שימו לב ששתי ה"קדושות" האלה משחקות על מגרשים שונים לחלוטין: האחד מסורתי, פומבי וקהילתי, השני מיידי, סובייקטיבי ואישי. מה קורה ששתיהן נפגשות? הנה למשל בשו"ת סמס הזה מ'עולם קטן' של מחר: השואל מתעניין בקדושה מהסוג השני, בחיבור לאל, ולכן רוצה לעלות להר הבית, בתקווה שירגיש שם משהו. הרב אבינר מנחה אותו אל הקדושה מהסוג הראשון: פשוט תקיים עוד מצוות, חבוב!

מעבר למקרה האנקדוטלי, יש כאן מתח אמיתי ואתגר אמיתי למסורת ההלכה, כאשר יותר ויותר שומרי מצוות מתעניינים דווקא בסוג השני של הקדושה.

הרב אבינר ומלחמתו בנפתלי בנט ובאריתמטיקה

הרב אבינר יוצא במתקפה חריפה כנגד נפתלי בנט והבית היהודי. אחרי שהוא מבהיר שהעיקר הוא להרבות אמונה ואהבה באומה, הוא מתלונן שהמפלגה לא דתית מספיק, וכותב:

"מי שמנהיג עתה בפועל את המפלגה הוא קוואדריומוירט של אנשים,על פיהם יישק דבר: יו"ר שהוא דתי למחצה, אותה ח"כ שהיא חילונית, היועץ הפוליטי שהוא דתי למחצה, ויועץ התקשורת שהוא חילוני. הרי מפלגה 8\7 חילונית ו8\1 דתית."

אבל איך הגיע הרב אבינר לתוצאה הזאת? הרי החישוב הוא כדלהלן:

***
החצי הדתי של נפתלי בנט
+
החצי הדתי של היועץ הפוליטי
=
אדם דתי שלם אחד

***
החצי החילוני של נפתלי בנט
+
החצי החילני של היועץ הפוליטי
+
חברת כנסת חילונית שלמה (איילת שקד)
+
יועץ תקשורת חילוני שלם (משה קלוגהפט)
=
שלושה חילונים שלמים

***
כלומר על פי החישוב שלי מדובר במפלגה שהיא 3/4 חילונית, ולא 7/8. אז יש עוד תקווה, לא?

ונסיים בקטע ההומוריסטי באמת: לא רק הרב צבי טאו אלא גם הרב אבינר הם עכשיו רשמית נגד המפלגה הציונית דתית. שמח במגזר.