הרב רפי פוירשטיין

על הומוסקסואליות באורתודוקסיה, ישראל היום

בישראל היום התפרסמה כתבת מגזין העוסקת בפגישה של אירגון כמוך עם הרבנים יעקב מדן, רפי פוירשטיין ומנחם בורשטיין, פגישה שהמתרחש בה יכול ללמד אותנו כמה דברים מעניינים על היתרונות והחסרונות של ההצמדות ללשון החוק.

הדבר המסעיר ביותר שמתגלה שם הוא שהרב מדן מאשר למעשה מגורים משותפים לזוג גברים:

"שאלו אותי וניסו ללחוץ אותי בעניין הזה כמה פעמים", עונה הרב מדן, "לא אענה, אין תשובה כוללת חד-משמעית, אין רשימת הלכות מסודרת. יש לנו הלכות ברורות בין איש לאשתו אבל אין לנו דבר מסודר בנושא גבר וגבר. אפשר לנצל את העניין הזה, יש גישה גמישה, אבל כל מקרה צריך להיבדק לגופו, צריך לבדוק מה רמת הסיכונים, מה הגיל ומה ההשפעות הפסיכולוגיות. לא כל מה שמתאים לאחד מתאים לאחר. צריך ללכת לרבנים שמבינים את המצוקה, יהיו סייגים ויש מקום להקל, ברמה מסוימת אולי אפשר לחיות חיים משותפים, לא אמרתי באיזו רמה. ההנחיה הכללית צריכה להיות הכרת המצוקה"

לעומתו הרב בורשטיין מחליט לפרוח בהזיות:

"באופן כללי מלכתחילה צריך לעשות השתדלות לטיפול כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ככה, והיתה לי שיחה איתו לאחרונה ובה הוא אמר שהוא לא מתכוון לשנות את זה. 'נקבה וזכר ברא אותם', אבל יש אפשרות להקים משפחה משותפת, לקחת הומו ולסבית דתיים שרוצים לחיות כמשפחה דתית ולחתן ביניהם (הקהל מניד בראשו). שני אנשים שאין להם משיכה מינית יכולים לחיות יפה יחד. כשננסה עשרה זוגות שיהיו להם ילדים ונקבל חוות דעת מה דבר כזה יכול לעשות לילדים נוכל להרחיב על כך. זה מודל של חיים משותפים שיש אפשרות לבנות לה מסגרת הלכתית"

מה קורה כאן? בעוד מדן מבין שכולנו זקוקים לחיי רגש (ומין), נראה שהרב בורשטיין מעדיף את "המסגרת ההלכתית" על הצרכים הרגשים של בני האדם. זה כמובן לגיטימי כעמדה דתית, אולם היא בולטת בניתוקה מהמציאות המודרנית, בה הרגש והביטוי האינדבידואלי מועלים על נס. יש בה גם משום דחיקת המנודים והמצורעים למחנות משלהם, הומואים ולסביות בדירות משותפות, אותן בריות מקוללות שמשום מה נבראו בניגוד לאיך שאלוהים ברא את העולם (והרב בורשטיין יודע איך אלוהים ברא את העולם – וזה לא כפי שהוא נראה לעיני הבשר שלנו). פתטי. מעניין אם כבוד הרב היה גוזר על בנו שלו, אם במקרה היה הומו, להסתפק ב"זוגיות" מסודרת מראש, ללא משיכה מינית. אפשר גם לשאול את הרב מוטי אלון עד כמה זה מצליח.

אבל הרבנים האחרים פחות מנותקים מהמציאות ממנו:

"אפשר לחיות עם גבר?", הוא מתעקש ומחזיר את הרבנים להתפתל. "מה זה 'לחיות עם גבר?'", שואל הרב פוירשטיין, "זה גם משהו שדורש הרחבה. אני רואה פתרונות מסוימים, ודאי שלא כשעושים את המעשה האסור, אבל אולי אפשר למצוא טווח פעולה"

כלומר כן זוגיות, כן חיי רגש, אפילו חיי מין, רק ללא משכב זכר ממש. זה כנראה המקסימום שהאורתודוקסיה מסוגלת, וזה לא מעט: בצורה אירונית יש כאן הצמדות למילוליות החוק, מעין פונדמנטליזם נקודתי, שנותן מרחב לעשות כל מה שהתורה לא אמרה במפורש שהוא אסור (וברור שאף אחד לפני 3000 שנה לא חשב על חיי זוגיות של שני גברים – כלומר, אף אחד מחוץ לאתונה).

הרבנים פוירשטיין ומדן, אם כן, נמצאים מבחינה רגשית ותודעתית במודרנה. הם לא רואים בזוגיות רגשית, רומנטית, בין גברים דבר רע, ומכיוון שהתורה לא אסרה על זה במפורש (רק, אני בטוח, כי היא לא העלתה את זה בדעתה), הם שמחים לאשר. מאידך מבחינת היחס שלהם להלכה הם רחוקים מהעולם המודרני. עבורם היא התגלות חד משמעית, מיתית. במקרה הזה הם שמחים לנצל מעין לקונה בחוק המקראי ולהיצמד ללשון החוק ולא לרוח החוק. במקרים אחרים, אני בטוח, הם לא יהססו לגייס את "רוח ההלכה" כדי לאסור את מה שלא מוצא חן בעיניהם (נאמר, מסיבות פרועות, או איפור כבד).

ההתמודדות של האורתודוקסיה עם ההומוסקסואליות, כמו גם עם הפמיניזם, היא אתגר גדול, משום שלכל בר דעת ברור היום שמדובר במציאות חיה, שלא הולכת להיעלם, מציאות שבסופו של דבר מעוררת בגדולי הרבנים, עם כל הפחד וההסתייגות, גם הזדהות. אפשר, כאמור, ללמוד הרבה על המצב התודעתי של הרב מתוך פסיקותיו בעניין. וההתמודדות הזאת פורצת היום במלוא עוזה והיקפה. אם נציין שוב את הרב אלון, הרי שלדעתי חשיפת מעשיו היתה קו פרשת מים בכל הנוגע ליחסי האורתודוקסיה והנושא. נשים לב, למשל, שבניגוד אליו הרבנים האלה רחוקים מלהשוות הומוסקסואליות למשכב בהמה. העניין הזה נמחק מהשיח הסרוג, ובמידה מסויימת כך הערכתי שיקרה כשהפרשה ההיא התפוצצה (וראו גם כאן).