"הערכה" של הרב עובדיה שהיא בעצם התנשאות

אני אוהב לקרוא את אורי משגב, ואני אפילו אוהב את האתאיזם הלוחמני שלו. לא בגלל שאני מזדהה איתו כמובן, אלא בגלל שמשגב מייצג חילוניות בעלת עמוד שדרה ערכי, שתוקפת את הדת מעמדה מוסרית, דבר שבעיני הוא חשוב ופורה הרבה יותר מהלגלוג האינפנטילי על אותו "חבר דמיוני" שהמדע לכאורה הוכיח שלא קיים.

מה שעוד טוב בכתיבתו של משגב הוא הכבוד שהוא נותן ליריבים פוליטיים ואידיאולוגיים. לא שחסרה לו התנשאות, אבל כאשר הוא מתקיף את הרב עובדיה, כמו במאמר מהבוקר, הוא באמת מודאג מהעולם הערכי שבו החזיק, ותוקף אותו בנקודות עקרוניות ומהותיות.

למה יש בזה לדעתי משום נתינת כבוד לרב? מכיוון שמשגב לפחות לוקח אותו ואת השקפת עולמו ברצינות. זאת בניגוד לחלק גדול מהמספידים של הרב עובדיה בימים האחרונים, שבעצם כלל לא אכפת להם מה הרב אמר או חשב או עשה. ואני לא מדבר רק על חנפנות לשם רווח פוליטי.

כאשר נשיא המדינה אומר שהרב עובדיה הוא "מורי ורבי" הוא בעצם מתייחס אליו כאל סמל ריק מתוכן, מפני שגם אם ספרי הרב עובדיה היו מלאים במיתולוגיה אצטקית או בקופי-פייסט סדרתי של המילים "דנה קמה" הוא היה מכריז שהוא מורו ורבו. כלומר: לא אכפת לו כלל מתורתו של הרב.

במובן עמוק, על כן, מי שמחמיא לרב עובדיה מבלי להבין אותו, ורק בגלל שכל כך רבים מ"הם" מעריצים אותו, בעצם נגוע בהתנשאות לא נעימה על אותם ה"הם". הוא בעצם אומר: תראו חבר'לך, אין לי מושג מה אתם מוצאים בקשיש הנרגן הזה, אבל יאללה, תרוויחו. להימנע מלהעריך את הרב עובדיה על פי הסטנדרטים המובנים לנו תוך נסיגה למעין רב-תרבותיות שבה הכל הולך ואיש הישר בעיניו יעשה היא סוג של התנשאות, אותו סוג שהיינו מפנים כלפי ילדים בני שנתיים שמוצאים עניין בקופסת קרטון ריקה.

אי אפשר לדרוש הערכה אמיתית. אפשר לדרוש זיוף של הערכה. זיוף כזה הוא אולי מנומס, אבל יש בו מימד נבזי של התנשאות.

—

(מה שכן, אפשר לדרוש ניסיון *להבנה*. לכן הבעיה שמסתתרת בבסיס העניין כאן היא באמת חוסר ההבנה של עולמו של הרב עובדיה, העולם התורני-הלכתי-מסורתי, וזה דבר המשותף לפרס ולמשגב. זה ממש לא רק באשמתם, וזאת אולי הטרגדיה האמיתית של הסיפור הזה. אני מתכוון לכתוב על זה רשימה שתתפרסם בתחילת השבוע הבא.)

אחרי מות הרב יוסף

הרב עובדיה יוסף ז"ל נקבר. את ההספד הקצר שלי עליו כבר כתבתי, ואני רוצה לומר כמה מילים על משמעות מותו לחברה בישראל.

מבחינה פוליטית: ש"ס תאבד מכוחה. אם בפילוג (ישי מול דרעי) או בצמיחתן של רשימות מתחרות (כבר בבחירות האחרונות ראינו את הרב אמנון יצחק והרב חיים אמסלם עושים זאת), ימיה של ש"ס ככוח פוליטי דומיננטי, אף ממליכת מלכים בפוליטיקה הישראלית, תמו. אריה דרעי זעק אתמול בהלוויה "מי יאחד אותנו??" התשובה: אף אחד. עבור מעריציה וחסידיה של ש"ס, אלה חדשות רעות. עבור מי שמעוניין בפחות דת ותקציבי דת בפוליטיקה, אלה חדשות טובות.

מבחינה הלכתית: מפעלו הגדול של הרב עובדיה היה איחוד ההלכה. תחת הכותרת "להחזיר עטרה ליושנה" הוא ביקש לכונן מסגרת אחידה שתחייב לפחות את יוצאי מדינות ערב (בלי להתחשב בהבדלים ביניהם) ואם אפשר אז את כל היהודים כולם. הרב בני לאו אמר אתמול ליאיר אטנגר ש"הוא בנה כור היתוך הלכתי שהתיימר לחייב את כולם". גם הסיפור הזה נגמר. "גדול" כמוהו אין, ולא רואים עוד כזה באופק. עבור מי שאחידות ההלכה היא חלומו, אלה חדשות רעות. אישית, יש מעט רעיונות דוחים ומסוכנים יותר בעיני מהרעיון של אחדות שהיא אחידות, ולכן אני מאוד שמח שהוא הפך להיסטוריה. כעת יוכלו להרים ראשן מסורות הלכתיות (בעיקר מזרחיות) אחרות, מסורות חדשות תתפתחנה, והעושר יגדל והגיוון יפרח.

מבחינה חברתית: בכל פעם שמנהיג דתי מת, יש הזדמנות פז לשינוי, ויש שינוי. אם נדמה את החברה הדתית למכונה מרובת גלגלי שיניים הקשורים לקפיץ, מותו של מנהיג פירושו נפילתו של גלגל ראשי. הגלגלים האחרים מתחילים מיד להסתחרר, ולוקח מעט זמן עד שהמערכת מתייצבת. בינתיים המרחב משתחרר. דברים קורים. גם אחר כך, בעיקר במקרה כמו זה שבו אין מחליף בקנה מידה שאפילו קרוב לזה שמת, הדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו. אבל לאן הם ילכו? אני לא יודע. זה תלוי לדעתי הרבה במערך הפוליטי החדש שיתהווה, ובמספר גורמים נוספים כמובן. הנה שאלה מעניינת לדוגמה: האם בגלל שאין מנהיג ספרדי בסדר גודל של הרב עובדיה יאמצו רבים מחסידיו החרדים דפוסים חברתיים של חרדים ליטאים, כלומר עוד יותר ממה שכבר אימצו, מפני שלליטאים יש עוד כמה "גדויילים" (שגם הולכים ואוזלים) ושלכאורה מבטאים יהדות אמיתית או כשרה יותר? או אולי דווקא יחזרו לדפוסים של "מסורתיות" רגועה יותר? נחיה ונראה. יהיה מעניין.

איך ליצור רבנים גסי רוח על פי אלגוריתם

במעמד ההכתרה של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, מול הרב עובדיה יוסף וסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, אמר חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס הרב שלום כהן שהשררה שאוחזים בה חברי הבית היהודי היא "סיר שהתינוקות מלכלכים בו ואתם שמים אותו על הראש. מסכנים". הוא גם ביקש "תעשו שבאמת יהיה כבוד לראשון לציון, שלא יהיה במועצה הדתית אישה יושבת ראש." המטה החילוני(!) של הבית היהודי בתגובה: "שלום כהן אינו ראוי לתואר רב".

אבל הוא ראוי. ועוד איך הוא ראוי. אם הוא לא היה ראוי, ש"ס לא היו ממנים אותו למועצת חכמי התורה שלהם, לא? או לפחות היו מעיפים אותו. אבל הם מינו אותו, והם לא יעיפו אותו. ולמה? מפני שהם יודעים שהבית היהודי ימשיכו לעלות אליהם לרגל כך או כך. אז למה להם. והבית היהודי ימשיכו לעלות אליהם לרגל כך או כך מפני שגדלותו בתורה של הרב עובדיה מכשירה בעיניהם את גסות רוחו שלו, כמו גם את זו של כהן. זה מה שהמטה החילוני בבית היהודי לא מבין.

וזה לב העניין. הרב שלום כהן הוא תוצר ודאי של שני נתונים בסיסיים: א) מערכת נורמטיבית שמבכרת ידענות בדקדוקי הלכה על פני דרך ארץ; ב) ממסד שמחזיק בהרבה שררה, ושאין עליו בקרה. כמו הגדרות של אלגוריתם, שני אלה מביאים בצעדים בטוחים לצמיחתן של דמויות רבניות שמשופעות בגבהות לב וגסות רוח, ושממעטות בתבונה ובתרבותיות. וזה ממש לא מוגבל לש"ס. גם הרב שמואל אליהו הוא אחד מאלה, גם הרב אליהו זייני, ויש עוד כמובן. והם כולם ראויים לתואר רב. כי אלה רבנינו בזמן הזה. לפחות חלקם.

הרב עובדיה, כשליח הרב טאו, כנגד הרב סתיו

בתוך הקקופוניה השגורה וחסרת התוקף שיוצאת מפיו הקדוש של הרב עובדיה יוסף חשוב משפט אחד:

החברים שלו, המפד"ל, המפלגה שלו, העידו לפני – האיש הזה מסוכן ליהדות, מסוכן לרבנות, מסוכן לתורה, ואני אחריש?

משפט משמעותי מאוד, אם כי גם כאן לא הצליח כמובן הרב הישיש להבין מה באמת מתרחש: לא החברים מהמפד"ל. אמנם הם חובשים כיפות סרוגות, אבל מדובר באנשי ישיבות ה'קו'. לפני כמה ימים הערכתי כאן שהם עוברים רב רב, אחד אחד מחברי הגוף הבוחר, ומשכנעים אותו שסתיו מסוכן לעמישראל (רפורמי, נאו-רפורמי, אפיקורוס, מקריב תינוקות למולך). מסתבר אפוא שאכן כך. לכן אני שוב חוזר ומעריך: הרב סתיו לא יהיה הרב הראשי האשכנזי הבא. ובהמשך לכך, הרב הראשי הבא, אם רק יציג את מועמדותו, יהיה הרב דוד לאו.

ועוד דבר מעניין: ב'צהר' קוראים לרב עובדיה יוסף ”לעשות תשובה ולבקש מחילה אחרי שכשל בעוון הלבנת פנים ברבים", אחרי מה שאמר על הרב סתיו.

יפה שרבני 'צהר' הבינו שהרב עובדיה יוסף נזקק בדחיפות לעשיית תשובה. אם כי אני לא יודע למה רק עכשיו. הרי הרה"ג עובדיה אמר כל מני דברים על חילונים ("אהבלים"), מורים ("חמורים"), מוסלמים ("מכוערים"), שחורים ("נביא צונמי נטביע אותם"), רופאים שעורכים הפלות ("בהמות"), הומואים ("חולים") בתי המשפט ("כולם גזל וחמס"). למה רבני 'צהר' לא ביקשו כבר אז שהוא יעשה תשובה ויבקש מחילה?

וזה מוזר, כי הרי 'צהר' הם רבנים פתוחים ואוהבי ישראל, שלא דואגים רק לאנ"ש, אלא רוצים לקרב את כוווולם לתורה, לא? אז איך זה שרק על עלבון כלפי יו"ר הארגון שלהם הם נזעקים, ולפני זה שתקו כמו דגים? כנראה שיהודי קטן כמוני לא מסוגל להבין רבנים גדולים שכאלה.

הרב יעקב יוסף חושב שנשים חילוניות מועדות לשכב עם גברים רבים

הרב עובדיה  יעקב יוסף פוסק שיש להשתמש בעדים שאינם כשרים בחתונות של חילונים, מכיוון שחזקה על נשים חילוניות לשכב עם מי שאינם בני-זוגן ולהוליד ממזרים. כדי להימנע ממזרים כדאי שמראש בני הזוג לא יהיו נשואים. יש מבין? צריך לא לחתן חילונים, אלא לעשות כאילו, כדי שהם לא באמת יהיו נשואים, כדי שכשהם ישכבו עם כל העולם זה לא יצור ממזרים.

מה אין כאן רבותי המושבעים? דעה קדומה, זלזול, דיבה, יוהרה, הונאה, צביעות, התנשאות, רמייה, שחצנות, כחש, שקר, כזב, הטעיה, חמדנות, סילוף, זיוף, אונאה, גרגרנות, גאותנות, גסות רוח, זחיחות, קבלת כסף במרמה, ועוד היד נטויה, ועוד ספרי ההלכה פתוחים, פתוחים לרווחה.

ושימו לב לעוד משהו מרנין: הרב עובדיה יעקב יוסף מעדיף לשמור על המונופול של הרבנות, כלומר שלא יהיו נישואים אזרחיים בישראל, אבל שגם הרבנות עצמה לא תחתן חילונים! כלומר גם תתחתנו רק דרכנו – וגם לא באמת נחתן אתכם!

ועוד משהו: הרי מה שמדהים כאן הוא איך שההלכה השתלטה על המציאות. עד כדי כך לא רוצים ממזרים (קטגוריה הלכתית בלבד כמובן) שמוכנים לשפוט את כל הנשים החילוניות כאילו הן תבגודנה בני-זוגן, ולכן למעשה לא לחתן אותן ואותם כלל! כלומר כדי לא להסתבך הלכתית מוכנים (לא רק להלעיז על רוב העם היהודי אלא גם) לא לקיים טקס הלכתי. כדי להמנע מסיבוך הלכתי מוותרים על לא רק על ההלכה, אלא על מוסד חברתי מרכזי. לא רק שמרמים אנשים, אלא נותנים להם לחיות כבני זוג ללא נישואין. אם אי פעם היתה דוגמא ברורה לחוסר הקשר של ההלכה עם החיים הרי היא זו. אם אי פעם היתה דוגמא ברורה לזלזול של הרבנות האורתודוקסית בציבור החילוני הרי היא זו.

את שארית הכבוד שהיה לי לרב עובדיה, והיה לי, איבדתי היום.

אסור, פשוט ממש ממש אסור, להתחתן ברבנות.

עדכון 5:35: לבושתי הרבה טעיתי ובלבלתי בין הרב עובדיה לבין בנו. אני מתנצל על הבלבול הנוראי הזה. זה כמובן משנה את התמונה בצורה דרמטית, וכמובן מחקתי את מה שכבר לא ממש רלוונטי. אתכם הסליחה.

ההלכה כשפחה

בעקבות אישור גיורי צה"ל על ידי הרב עובדיה, קמו על הרב גדולי הליטאים, שאינם מכירים בגיורים הללו. כתבתי על כל זה כאן. אבל עכשיו המאבק עולה מדרגה, כי ביום רביעי מתוכננת הפגנה גדולה, בהנהגת הרב אליישיב(!), כנגד פסיקותיו של מנהיג ש"ס, ומי שנחשב לצד אליישיב גדול הפוסקים בזמננו. ההפגנה היא מהלך דרמטי ובעצם אלים מאוד כנגד הרב עובדיה, וייתכן שתגרור אפילו פיצול פנים חרדי, כאשר כל צד מזלזל בפסיקותיו של השני (דבר משמח מאוד כמובן, כי ככל שתהיה פחות ריכוזיות הלכתית, יהיה יותר חופש בחירה ליהודים, ומי יודע, אולי גם נפריד את המערכת הרקובה של הרבנות הראשית מהמדינה).

בכ"א, לקראת ההפגנה ש"ס, השולטת על משרד הדתות, מאיימת:

בניסיון ללחוץ על העדה החרדית הרבנות הראשית שיגרה מכתב שבו היא מודיעה כי בשל ליקויים ותלונות שונות היא שוקלת להפסיק להכיר בכשרות של העדה החרדית. משמעות הדבר היא שרשתות השיווק הגדולות הנמצאות בפיקוח של הרבנות לא תוכלנה למכור מוצרים הכשרים בהכשרת "העדה החרדית" המסייעת במימון הקיצונים החרדים של ירושלים.

במשרד לשירותי דת שבראשו עומד השר יעקב מרגי מש"ס שלפו בסוף השבוע איום נוסף נגד החרדים הקיצוניים – חזקיהו סאמין מנהל מחלקת רישום הנישואים ברבנות הראשית חיבר מסמך ולפיו בעקבות תלונות שהתקבלו במשרדו הוא דורש לבדוק את כל תיקי רישום הנישואים של אנשי העדה החרדית ובאם הבקשה לא תיענה בעוד חודש לא תכיר המדינה ברישום הנישואים של העדה החרדית ולא תאשר לרשום אותם כנשואים במשרד הפנים.

"העדה החרדית" הם פלג קיצוני שאמור בהפגנה לערוך "קריעה", כלומר לקרוע את בגדיהם כאות אבל, מה שיפגין את דעתם השלילית מאוד על פסיקותיו של הרב עובדיה.  אבל שימו לב לאיומי ש"ס, ושימו לב לשימוש ההלכה כשפחתה של הפוליטיקה. מה שקובע כשרותם ההלכתית של משגיחי כשרות או רשמי נישואין הוא, מסתבר, דעתם על הרב עובדיה.

ההלכה תמיד היתה ותמיד תהיה קשורה לפוליטיקה, וכך אכן צריך להיות: הפוליטיקה היא חלק מהחיים וההלכה מדברת על החיים. אבל מפגן כזה של זלזול במצוות נטול בושה נדיר לראות. שימו לב אם כן: אין כל משמעות מטאפיזית להלכה. זה לא דבר ה', או כל דבר אחר. מדובר בקביעות אנושיות, המונעות מתוך יצרים מידיים וצרכים פוליטיים. גדולי ש"ס מודים בזה בפה מלא, ללא בושה.

איך אנחנו נראים

כריסטופר היצ'נס אינו הסניגור הגדול ביותר שקם לדת, נכון, אבל אני חושב שהציטוט שאביא מיד יכול לשפוך אור על הדרך בה אנחנו נראים היום בעיני העולם המערבי-ליברלי. במאמר שפורסם לאחרונה תוקף היצ'נס את קיסנג'ר על כך שאמר, כפי שנחשף עכשיו, שלא ממש משנה לאמריקה אם רוסיה תקים עבור היהודים מחנות ריכוז. היצ'נס דורש לנדות את קיסנג'ר מחברת אנוש, ובצדק כמובן. תוך התייחסות למאמר קודם שלו, הנה מה שהוא אומר עוד לפני כן עלינו:

One of my main points in that article was the extent to which Prime Minister Benjamin Netanyahu was dependent on a coalition that gave important porfolios to political parties with insane ideologies. I instanced Israel Beitenu, the ultra-chauvinist group led by Foreign Minister Avigdor Lieberman, and the religiously orthodox Shas Party, under the spiritual leadership of deranged Rabbi Ovadia Yosef. “Fringe” though they might be, members of such groups hold key ministries, including the ones that dominate the “settlement” process. Since I last wrote about him, Rabbi Yosef has again been to the fore, blaming the calamitous forest fires in northern Israel on the failure of Jews to observe the Sabbath in the proper way. And the country’s interior minister, a Shas member named Eli Yishai, has rejected offers of fire-fighting equipment from Christian organizations, lest they use the opportunity to seduce Jews away to the worship of the Nazarene.

ליברמן הוא "אולטרה-לאומן" והרב עובדיה הוא "מופרע" . אבל אולי זה רק הוא שחושב ככה.