חשיפה משמעותית של יאיר שלג היום ב'הארץ' (קישור בתגובות): בבתי דין מסויימים ברשת בתי הדין לגיור מחוץ לרבנות הראשית אין דרישה מהמתגיירים להבטיח לשמור תרי"ג מצוות.
באותם בתי דין תהליך הכניסה ליהדות אינו מחייב את המתגיירים בבתי הדין החדשים להצהיר שהם ישמרו מצוות (דבר שעבור רבים מהם הוא שקר), אלא רק לקבל על עצמם באופן כללי את "תורת היהדות" (אחד הרבנים מבתי הדין החדשים התגאה בפני בשיחה פרטית לפני כמה ימים שאצלם "לא צריך לשקר"). האפשרות להימנע מלהתחייב לנאמנות גמורה להלכה מניחה באופן מובלע שקרבה למסורת, ולא קיום תרי"ג מצוות, מספיקים כדי להיחשב ליהודי כשר.
וכאן הנקודה הדרמטית: לפנינו הודאה מפורשת של העולם האורתודוקסי הישראלי שהיהדות אינה מוגבלת להלכה. שיש מימד לאומי ליהדות, מימד "עמי" שלפחות במדינת ישראל יכול להיחשב לבסיס לגיטימי ומספק ליהדותו של אדם. היהודים החדשים נדרשים בעצם להיות מסורתיים, לא שומרי מצוות, ולוּ רק שיאמצו ללבם את עם ישראל.
סביר שהרבנים שמתנגדים לבתי הדין האלטרנטיבים לא יכירו בגיורים אלה. האם סוף כל סוף נחזה בלידתן של אותן "רשימות יוחסין" שמאיימים עלינו איתן יומם וליל? (אם כן, תרשמו אותי כפסול חיתון עם הגרים החדשים.) ייתכן שאנחנו לפני פיצול פנים-אורתודוקסי כאשר קו השבר יהיה הלגיטימציה התורנית ליהדות-ישראלית מסורתית, ללא עול מצוות.
שלג חושף גם שבתי הדין פועלים כבר כמה חודשים, ושגם בנוגע לגיורי קטינים אין דרישה לחינוך בבתי ספר דתיים. עוד הוא מגלה שאחדים מן המתגיירים היו צריכים להתחתן לאחר גיורם (סביר להניח שהתגיירו כחלק מההכנה לנישואים), ומכיוון שאינם רשומים ברבנות כיהודים רבנים מבתי הדין האלטרנטיבים ערכו את חופתם, ויש סיכוי שהרב ריסקין או הרב סתיו רשמו אותם ברבנות, דהיינו רשמו אנשים שאינם מוכרים כיהודים על פי הרבנות.
סיכומו של דבר: התפתחות הלכתית דרמטית, הכרה אורתודוקסית במסורתיות/לאומיות כיהדות, חתונה כדמו"י מחוץ לרבנות, גרים שחלק מהציבור האורתודוקסי לא יכיר ביהדותם, הרשמה ברבנות של גרים שלא מוכרים ברבנות, פיצול פנים-אורתודוקסי מהותי. לא רע בשביל בוקר יום שני.