הרב מוטי אלון

על רבנים אדוקים וניצול מיני

yeeeeזו פסקה ממאמרו של יהודה יפרח ב'מקור ראשון' משישי, שחציו הראשון מוקדש למקרה "הרב מהצפון" שכפי הנראה ניצל מינית עשרות(!) נשים. יפרח כותב יפה על הגישה הנכונה לפרשות האלה, דהיינו על החשיבות לא לנסות "לפתור" את הבעיה על ידי החרמת רבנים, מקובלים, מורים כריזמטים או כל מקור סמכות בכלל, כאילו ששווה לרדד את התרבות שלנו בתקווה (של שווא) שהרידוד יביא להרגעה.

אבל אני רוצה להתייחס דווקא למה שעולה מהפסקה הזו עצמה. יפרח מדווח שהישיבה המדוברת, זו של אותו הרב, הקפידה במיוחד בעבודת ה': תיקוני חצות, טבילות במקווה (לגברים), תפילין כל היום. וזה מזכיר לי שגם הרב ברלנד, שממש בדקות אלה עסוק בהמלטות ממשטרת הולנד לאחר שהתכוונו שם להסגירו לישראל, הקפיד מאוד על המצוות ובמיוחד על דיני טהרה ומיניות, וגם הוא חשוד בניצול מיני מתמשך של חסידותיו. אם רוצים אפשר להזכיר כאן גם את הרב מוטי אלון, שודאי הקפיד על מה שראוי להקפיד.

למעשה אני לא זוכר מקרה של ניצול מיני המוני בידי רב שנעשה על ידי רב "לייט", על ידי פוסק שידוע כמקל, או על ידי רב שגישתו לתורה ולחיים היא פשוטה ו"רגילה". לא שזה לא יכול לקרות (ברור שכן), אבל המציאות בה רב "מקפיד" אחרי רב "מקפיד", רב "מקובל" אחרי רב "מקובל" נחשפים בקלונם, ברשעותם, אינה מקרית. אמרו את זה לפני: באווירת השושו, הסודיות, ההקפדה האובססיבית, בניתוק מהחיים הפשוטים, בניתוק מהמוסר האנושי המקובל, בנשיאת חז"ל ועל כן המקובלים לדורותיהם ועל כן הרב עצמו על נס כאילו נסתרות דרכיהם ולא מחשבותיהם מחשבותינו ואין לפקפק אחרי דבריהם – יש באלה כדי להניח את הרקע המזמין מעשי עוולה שכאלה.

כל כך הרבה אנחנו שומעים נגד גישה מקלה, נגד "תנ"ך בגובה העיניים", נגד דיאלוג פתוח ועניו עם המציאות, נגד "לייטים" ו"נאו-רפורמים" ו"מחפפים", והנה שוב ושוב מתברר שלא מהם תיפתח הרעה. שוב ושוב מתברר שדווקא מתוך מעגלי המקפידים הגדולים ביותר יוצאות הזוועות הגדולות ביותר. ועוד כלל לא דיברנו על גזענות ואלימות. כמו יפרח, אני מסכים לחלוטין שאין זה אומר שצריך להחרים את הקבלה או את מנהגי ההקפדות. אבל אולי כדאי שמי שהמסורת חשובה לו ילמד לנהוג בזהירות דווקא עם אלה.

[כתב את זה לפני ג'קי לוי בטורו ב'ישראל היום']

מעט על גזר הדין בפרשת מוטי אלון

הרב אלון כבר נענש מעל ומעבר. שנה בכלא או ששה חודשי עבודות שירות הן לא מה שיעשו הבדל משמעותי. אין שום צורך להשפיל אותו יותר ממה שכבר הושפל, והוא הושפל. העונש הקל שהושט עליו בעייתי רק משתי בחינות: המסר שעלול לעלות ממנו כלפי אנשי ציבור וחינוך אחרים, שעלולים להבין שבית המשפט יקל עליהם אם הם דמויות מופת שלהן "זכויות רבות" (וכך אכן טענה השופטת בגזר הדין); והעובדה שאלון לא הודה, לא הביע חרטה, ולמעשה אף מתפרכס ומתגאה שכל הסיפור הוא עלילה זדונית מחד, ומתנה נפלאה מהקב"ה מאידך.

בנוגע לעניין האחרון מעניין שבגזר הדין מציינת השופטת ש"הנאשם הכיר בכך שפגע במתלונן, גם אם לטענתו הדבר נעשה בשוגג" – אם כי הדברים לא נאמרו בפיו (אלא, אני מנחש, עורך דינו אמר אותם בשמו). במקרה כזה הכוונה בכל מקרה אינה משנה הרבה. אם חיבקת ונישקת ומזמזת תלמיד (והעדויות מצביעות על כך שאלון עשה את כל זה ומעבר לכך), ועשית את כל זה בלי כל כוונה רעה, אתה עבריין מין.

בנוגע לעניין הראשון, כאן הכדור עובר למגרש הציבורי. על מוסדות חינוך לא לאפשר לאלון ללמד, על רבנים לא להזמינו להרצות, על הציבור להדיר רגליו מאירועים בהשתתפותו. זה המסר שצריך להגיע לכל רב ולכל איש חינוך. במובן הזה טוב שאלון לא נכנס לכלא, מצב בו אחרי שחרורו הוא היה יכול להציג עצמו כמי ש"שילם את חובו לחברה", או גרוע מכך, הפך לקדוש מעונה, וזאת מלי שעשה תשובה, או אפילו הביע כל חרטה על מעשיו. עכשיו הציבור – רבנים, מנהלי מוסדות חינוך, אנחנו – עומדים למבחן.

כמה הערות על הכרעת הדין בפרשת אלון

1. ראשית, עצוב לי מאוד. באמת. על האישה, הילדים, המשפחה המורחבת הטובה כל כך. עבורם הכרעת הדין היא אסון אמיתי.

2. לגבי ה"שבר" שבציונות הדתית, הוא כבר היה לפני שלוש שנים, כשכל הסיפור התפוצץ. בית המשפט למעשה מנע שבר נוסף כאשר הרשיע את אלון, מפני שזיכויו היה מקצין את החלוקה בין חסידיו של אלון לבין כל השאר, כולל האשמות בקונספירציה של פורום תקנה, מזימות, שקרים ועלילות דם. טוב שזה נמנע.

3. חסידים שוטים לא מתים, רק מתחלפים. אצל הרב ברלנד מספרים לנו שהוא סובל למען מירוק חטאינו. הרב אלון גם דיבר בעבר על כך ש"יש שתיקה שאתה שותק כי אתה לא מבין, אבל יש שתיקה שאתה שותק כי אתה למעלה מכל ההבנות." היום הוא כבר אמר שהוא ב"מקום הרבה יותר עליון". נקווה שלא נצטרך לשמוע עוד חכמות שכאלה. מילה אחרונה לחסידים: אי אפשר גם לטעון שמדובר ב"ערכאות גויים" וגם להגיש ערעור לעליון.

4. מעבר לכל זה, את הפרשה הזאת צריך להוציא כמה שיותר מהר מהמיקוד באדם, ולהעביר למיקוד בחברה. באשר לכך אפשר לומר שוב כל הכבוד לפורום תקנה ולאנשים הרציניים שמוכנים לעסוק בשפיר ושליה (ויש להזכיר שלא היתה מולם כל תלונה בעלת אופי פלילי). ההתנהלות כאן אינה נטולת בעיות כמובן, אבל הכוונה היא טובה והפעם היא הוכיחה את עצמה.

5. דבר נוסף הוא היחס של החברה הדתית להומוסקסואליות (לא, אלון אינו פדופיל). מאז שהתפוצצה הפרשה, עם ובלי קשר אליה, שמענו קולות חדשים, מכילים ואחראיים יותר, וזה כמובן חשוב מאוד. הטקסט שבתמונה לקוח מראיון עם הרב אלון שנערך בשנת 2001. כיום לא נשמע דברים מחליאים שכאלה מרב ציוני-דתי מרכזי.

אבל מעבר לכך, המסע לא תם. יש צורך בהתמודדות אמיתית עם ההומוסקסואליות, שלא מתחבאת מאחורי פסיכופתולוגיה בגרוש ("חוסר שובע מיני", "אגואיזם"). האחריות מחייבת התמודדות כנה ופתוחה עם תופעה אנושית אמיתית שלא הולכת לשום מקום. ניתן רק לשער מה היה גורלו של הרב אלון אם היה מתמודד עם הנטייה המינית שלו בצורה ישרה.

elon532

הראיון מכאן:
http://havruta.org.il/archives/5625
בעבר כתבתי על הפרשה בקישורים הבאים:
http://tomerpersico.com/2010/02/17/moti-alon-first-notes/
http://tomerpersico.com/2010/02/19/moti-alon-paradigm-is-broken/
http://tomerpersico.com/2010/10/21/elon_revolution

על הומוסקסואליות באורתודוקסיה, ישראל היום

בישראל היום התפרסמה כתבת מגזין העוסקת בפגישה של אירגון כמוך עם הרבנים יעקב מדן, רפי פוירשטיין ומנחם בורשטיין, פגישה שהמתרחש בה יכול ללמד אותנו כמה דברים מעניינים על היתרונות והחסרונות של ההצמדות ללשון החוק.

הדבר המסעיר ביותר שמתגלה שם הוא שהרב מדן מאשר למעשה מגורים משותפים לזוג גברים:

"שאלו אותי וניסו ללחוץ אותי בעניין הזה כמה פעמים", עונה הרב מדן, "לא אענה, אין תשובה כוללת חד-משמעית, אין רשימת הלכות מסודרת. יש לנו הלכות ברורות בין איש לאשתו אבל אין לנו דבר מסודר בנושא גבר וגבר. אפשר לנצל את העניין הזה, יש גישה גמישה, אבל כל מקרה צריך להיבדק לגופו, צריך לבדוק מה רמת הסיכונים, מה הגיל ומה ההשפעות הפסיכולוגיות. לא כל מה שמתאים לאחד מתאים לאחר. צריך ללכת לרבנים שמבינים את המצוקה, יהיו סייגים ויש מקום להקל, ברמה מסוימת אולי אפשר לחיות חיים משותפים, לא אמרתי באיזו רמה. ההנחיה הכללית צריכה להיות הכרת המצוקה"

לעומתו הרב בורשטיין מחליט לפרוח בהזיות:

"באופן כללי מלכתחילה צריך לעשות השתדלות לטיפול כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ככה, והיתה לי שיחה איתו לאחרונה ובה הוא אמר שהוא לא מתכוון לשנות את זה. 'נקבה וזכר ברא אותם', אבל יש אפשרות להקים משפחה משותפת, לקחת הומו ולסבית דתיים שרוצים לחיות כמשפחה דתית ולחתן ביניהם (הקהל מניד בראשו). שני אנשים שאין להם משיכה מינית יכולים לחיות יפה יחד. כשננסה עשרה זוגות שיהיו להם ילדים ונקבל חוות דעת מה דבר כזה יכול לעשות לילדים נוכל להרחיב על כך. זה מודל של חיים משותפים שיש אפשרות לבנות לה מסגרת הלכתית"

מה קורה כאן? בעוד מדן מבין שכולנו זקוקים לחיי רגש (ומין), נראה שהרב בורשטיין מעדיף את "המסגרת ההלכתית" על הצרכים הרגשים של בני האדם. זה כמובן לגיטימי כעמדה דתית, אולם היא בולטת בניתוקה מהמציאות המודרנית, בה הרגש והביטוי האינדבידואלי מועלים על נס. יש בה גם משום דחיקת המנודים והמצורעים למחנות משלהם, הומואים ולסביות בדירות משותפות, אותן בריות מקוללות שמשום מה נבראו בניגוד לאיך שאלוהים ברא את העולם (והרב בורשטיין יודע איך אלוהים ברא את העולם – וזה לא כפי שהוא נראה לעיני הבשר שלנו). פתטי. מעניין אם כבוד הרב היה גוזר על בנו שלו, אם במקרה היה הומו, להסתפק ב"זוגיות" מסודרת מראש, ללא משיכה מינית. אפשר גם לשאול את הרב מוטי אלון עד כמה זה מצליח.

אבל הרבנים האחרים פחות מנותקים מהמציאות ממנו:

"אפשר לחיות עם גבר?", הוא מתעקש ומחזיר את הרבנים להתפתל. "מה זה 'לחיות עם גבר?'", שואל הרב פוירשטיין, "זה גם משהו שדורש הרחבה. אני רואה פתרונות מסוימים, ודאי שלא כשעושים את המעשה האסור, אבל אולי אפשר למצוא טווח פעולה"

כלומר כן זוגיות, כן חיי רגש, אפילו חיי מין, רק ללא משכב זכר ממש. זה כנראה המקסימום שהאורתודוקסיה מסוגלת, וזה לא מעט: בצורה אירונית יש כאן הצמדות למילוליות החוק, מעין פונדמנטליזם נקודתי, שנותן מרחב לעשות כל מה שהתורה לא אמרה במפורש שהוא אסור (וברור שאף אחד לפני 3000 שנה לא חשב על חיי זוגיות של שני גברים – כלומר, אף אחד מחוץ לאתונה).

הרבנים פוירשטיין ומדן, אם כן, נמצאים מבחינה רגשית ותודעתית במודרנה. הם לא רואים בזוגיות רגשית, רומנטית, בין גברים דבר רע, ומכיוון שהתורה לא אסרה על זה במפורש (רק, אני בטוח, כי היא לא העלתה את זה בדעתה), הם שמחים לאשר. מאידך מבחינת היחס שלהם להלכה הם רחוקים מהעולם המודרני. עבורם היא התגלות חד משמעית, מיתית. במקרה הזה הם שמחים לנצל מעין לקונה בחוק המקראי ולהיצמד ללשון החוק ולא לרוח החוק. במקרים אחרים, אני בטוח, הם לא יהססו לגייס את "רוח ההלכה" כדי לאסור את מה שלא מוצא חן בעיניהם (נאמר, מסיבות פרועות, או איפור כבד).

ההתמודדות של האורתודוקסיה עם ההומוסקסואליות, כמו גם עם הפמיניזם, היא אתגר גדול, משום שלכל בר דעת ברור היום שמדובר במציאות חיה, שלא הולכת להיעלם, מציאות שבסופו של דבר מעוררת בגדולי הרבנים, עם כל הפחד וההסתייגות, גם הזדהות. אפשר, כאמור, ללמוד הרבה על המצב התודעתי של הרב מתוך פסיקותיו בעניין. וההתמודדות הזאת פורצת היום במלוא עוזה והיקפה. אם נציין שוב את הרב אלון, הרי שלדעתי חשיפת מעשיו היתה קו פרשת מים בכל הנוגע ליחסי האורתודוקסיה והנושא. נשים לב, למשל, שבניגוד אליו הרבנים האלה רחוקים מלהשוות הומוסקסואליות למשכב בהמה. העניין הזה נמחק מהשיח הסרוג, ובמידה מסויימת כך הערכתי שיקרה כשהפרשה ההיא התפוצצה (וראו גם כאן).

אמונה אלון שוכחת מהר, ובהתאם לנסיבות

בסופ"ש הזה פורסם ב"7 ימים" ראיון של אמירה לם עם אמונה אלון. בראיון יוצאת אלון כנגד האשמתו של הרב מוטי אלון ביחסי מין הומוסקסואלים על ידי פורום תקנה, ולמעשה מאשימה בצורה חמורה את חברי הפורום:

שתיים-שלוש דמויות אינטרסנטיות שאני יודעת מי הן, אבל לא אנקוב בשמותיהן, העלילו עלילה ושיכנעו את יתר חברי הפורום שהרב מוטי מסוכן.

למה לא תאות ותנקוב הרבנית אלון בשמותיהם? הרי לדעתה הם "הוציאו להורג" (שם) את גיסה! זריקת האשמה שערורייתית כזאת בלי לעמוד מאחוריה היא חוצפה. אבל זו לא כל החוצפה. אומרת אלון:

אם את מתעקשת לדבר איתי על הנושא של הומוסקסואליות ברמה תיאורטית, אני יכולה לספר לך שפירסמתי עוד לפני הפרשה הזו מאמר על כך שנחוצה גם במערכת החינוך פתיחות לנושא הזה והכרה בכל אדם על נטיותיו ועל שונותיו. כל ההומופוביה הזאת לא מקובלת עלי.

אני לא זוכר מאמר כזה. מה שאני כן זוכר הוא מאמר שפרסמה אלון שבועיים לפני התפוצצות פרשת אלון בטור שלה ב"ישראל היום" ובו היא דנה ביחס להומוסקסואליות במערכת החינוך. במאמר הזה, שנכתב אחרי הקשקוש בעניין השיר הגס של יונה וולך שלימדה מורה בתל-אביב, אלון דווקא יוצאת נגד לימוד שירים שמדברים על יחסים הומוסקסואליים, בטענה ששירים כאלה יכולים לעודד הומוסקסואליות.

אז טוב שהיום, אחרי שקרה מה שקרה ונחשף מה שנחשף, אלון מתנגדת להומופוביה. כנראה בכל זאת יצא משהו טוב מכל הפרשה הזאת.