הרב יובל שרלו

קול רבני מרשים נגד שיתוף פעולה עם סין

הנה דוגמא לצורת פעולה מבורכת ומרשימה של רבנים. רבנים שונים, מזרמים נבדלים ובעלי השקפות עולם שונות, חתמו כולם על מכתב הקורא לשר הבריאות לבטל את הסכם שיתוך הפעולה עם סין. בין הנימוקים:
 
המשטר בסין מבצע עוולות רבות שכבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, חובה עלינו להתקומם נגדם: עקירת מיליוני אנשים מבתיהם באכזריות ללא כל פיצוי וללא התראה ורציחה וכליאה של אסירי מצפון חפים מכל פשע […] במחנות בסין כורתים מהם איברים לשם מכירה לתעשיית השתלות האיברים, וזאת בהרדמה חלקית, ומשליכים להשמדה גופות אנשים שטרם מתו. קצירת איברים לשם סחר איברים להשתלה נעשית בסין על ידי השלטונות עצמם.
 
נימוק מוסרי מהמעלה הראשונה שמוביל לדעתם למסקנה ששיתוף פעולה, בפרט בתחום הבריאות, עם סין הוא מגונה. הרבנים אף מזכירים את ההתעללות של שלטונות סין בזרם הפאלון-גונג, לא בדיוק גויים המקפידים על שבע מצוות בני נוח:
 
השלטון בסין רודף את אנשי הפאלון-גונג (הנקראים גם: פאלון-דאפא), וזאת בצורה האכזרית ביותר. על פי דרישות וחקירות חוזרות ונשנות של ארגונים בין-לאומיים שונים, מדובר בציבור גדול של אנשים שכל עניינם הוא בחיזוק הגוף והנפש.
 
רבותי, זה מרשים. אין כאן כפייה דתית, אלא הבעת עמדה דתית, שמקדמת תפיסה מוסרית (וכזו שבוודאי יכולה להיות מקובלת על חילונים רבים). הממשלה יכולה כמובן לנהוג כפי שהיא מבינה, אבל הקול האזרחי-דתי המשמעותי הזה נרשם. מי ייתן ונשמע עוד כמוהו.
 
היוזמה למכתב באה על פי הכתבה מפעיל ישראלי חילוני למען זכויות אדם בסין, טל בביץ', וחתומים עליו ששה-עשר רבנים, בהם הרב רונן לוביץ', הרב אליקים לבנון, הרב יובל שרלו, הרב אורי שרקי, הרב שלמה אבינר, הרב איתמר ורהפתיג והרב דוד רוזן (אשמח לרשימה המלאה אם מישהו יודע).

דת ומדינה, אבי שגיא מול יובל שרלו

גיליון דעות האחרון (תחת עריכתו המצויינת של אריאל הורוביץ) מוקדש להערכות עכשוויות של יחסי דת ומדינה. מלבד "מתווה הלכתי" מעודד של הרב רונן נויברט לנישואין אזרחיים ומאמרים מעניינים אחרים, יש בו שני מאמרים מקיפים הדנים בחיבור עצמו של דת ומדינה בישראל, האחד של פרופ' אבי שגיא והשני של הרב יובל שרלו.
73
 
פרופ' שגיא מקדם עמדה שרואה בהפרדה מוחלטת בין דת ומדינה יסוד בסיסי של הדמוקרטיה הליברלית. שגיא מפתח משהו דומה לאבחנה הבסיסית של רונלד דוורקין בין "מחוייבויות ניהוליות" של המדינה, שמטרתן הסדרת החיים ברמה הבסיסית, לבין "מחויבויות מהותיות". למדינה אסור לעסוק באחרונות, משום שהן נוגעות לערכים ולהגדרת "החיים הטובים", ותפיסות ליברליות שונות רואות בעיסוקה של המדינה באלה סוג של כפייה (שהרי כל אחד אמור להחליט עבור עצמו מהם חיים ראויים).
 
שגיא לא משתמש במינוח של דוורקין אלא במינוח פרי עטו, שהוא פיתח באריכות במקום אחר. עבורו למדינה אסור לטפח "זהות", ועליה להגביל עצמה לרשתות של "זיהוי". משום כך מובן שאל לה למדינת ישראל לטפח "זהות יהודית" בכלל, ובוודאי לא סוג מסויים של זהות יהודית. טיפוח זה יש להשאיר בידי החברה האזרחית.
 
הרב שרלו מציג עמדה שונה. הוא מונה שלושה טיעונים עיקריים לטובת קידום אקטיבי של אופיה יהודי של ישראל על ידי המדינה. 1. אופיה הציבורי של התורה, דהיינו העובדה שתורת ישראל המסורתית נגעה בצורה רחבה וברורה במרחב הציבורי וביקשה לעצב אותו (ועל כן ויתור על מימד זה יפגע בה). 2. האחריות לציבור המסורתי, דהיינו האחריות של אזרחי המדינה כיום להמשכיות המסורת היהודית בעתיד. האזרחים כאן אינם מתפקדים כפרטים שאין להם זיקה לקולקטיביות, ולא כישויות החיות בהווה ללא מחשבה על העתיד. הם מחוייבים להמשחיות תרבותם. (כאן דומה שאפשר לשמוע הדים להוגים קהילתניים כגון צ'רלס טיילור) 3. בניית חברה שתעמוד מול הסכנות שעומדות כנגד מדינת ישראל. על פי שרלו המדינה "חייבת לתת סיבות טובות לאלה שבוחרים להמשיך לחיות בה".
 
עם כל זאת, הרב שרלו חושב שהמצב הנוכחי של יחסי דת ומדינה אינו יכול להימשך, והוא תומך בפירוק המונופול של הרבנות הראשית בתחומי הכשרות, הגיור, הנישואין "ועוד ועוד". לצד מאמרו של רונן נויברט מדובר בתוספת חשובה של קולות אורתודוקסים המבינים שהמצב הנוכחי ביחסי דת ומדינה לא יכול להימשך.
 
כדאי לקרוא את המאמרים מפני שהם נותנים תמונה טובה של העמדות העקרוניות בפולמוס דת ומדינה בכלל, ואצלנו בפרט.

פולמוס עם הרב שרלו ברדיו

היום בבוקר התפלמסתי עם הרב יובל שרלו בתוכנית של גיא זוהר ברדיו 103FM בקשר לנישואים אזרחיים בישראל. נמצא ששנינו מסכימים על כמה דברים: המצב הנוכחי ביחסי הציבור הישראלי – הרבנות הראשית הוא בלתי נסבל, בענייני נישואים זכויות אדם מופרות באופן שיטתי, ומשאל עם אינו פתרון אידיאלי. אנחנו לא מסכימים מה כן יש לעשות: הרב שרלו מעוניין לתקן את המערכת מבפנים ומוכן, בתנאים מסויימים, לברית זוגיות. אני דורש נישואים אזרחיים לכל. האזינו (וקפצו ישר לשניה 25).

הרב פינטו מודה בשוחד

באוגוסט 2009 קנה איש העסקים אילן בן-דב את 'פרטנר' ב-5.29 מיליארד שקל. הוא עשה זאת אחרי שקיבל עצה מפורשת מהרב הצדיק יאשיהו פינטו בעת שביקר בקבר ה'פלא יועץ' בבולגריה. בראיון לשלום ירושלמי אמר אז בן-דב ש"ישבתי תקופה ארוכה עם הרבה מזומנים ביד. לא רציתי לעשות עסקה עד שלא תגיע הציפור עם עלה הזית. עכשיו יש תיקון".

הרב יובל שרלו כתב אז שבקשר בין אנשי עסקים לרבנים-צדיקים האמונה נתפסת כ"סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם […] והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד. האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?"

אחרי ששוויה של פרטנר נפל ביוני 2012 והגיע ל-2.8 מיליארד שקלים, בן-דב החליט שהתיקון נגמר והיונה עפה. הוא מכר את חלקו בחברה וסיכם את תקופתו כיו"ר הדירקטוריון במשפט: "פרטנר הייתה גדולה עליי". לא צויין האם הוא התייעץ עם הרב פינטו לפני שהחליט לבצע את המכירה.

ה'פלא-יועץ', הרב אליעזר פאפו, היה ידוע בצניעותו. בספרו 'יעלזו חסידים' הוא כותב: "כל מעשיך יהיו לשם שמיים. לא יהיה אדם אוכל וישן וכוונתו שיהיה בריא ושמן לעשוק בדברי העולם הזה, ולהיות רודף אחר הממון."

הרב יאשיהו פינטו חתם השבוע על עסקת טיעון עם משרד המשפטים, אשר במסגרתה הודה במתן שוחד של מאות אלפי שקלים לתת־ניצב אפרים ברכה.

מאז שנות השבעים הולך ומתעצמת ההקבלה בין הרוחניות העכשווית לשוק החופשי, עד שזו הופכת ממה שהיה פעם "תרבות נגד", המאתגרת את ההגיון התועלתני-קפיטליסטי, לאחד מזרועותיו היעילות ביותר של השוק.

חוקר הדת והתיאולוג הפרוטסטנטי הארווי קוקס כתב פעם על תקופתנו ש"הסכנה היא שהדת תהפוך ללא יותר מאשר מחלקת שרות של הציביליזציה הגלובלית, אשר אינה עוד מעצבת את ערכיה אלא רק מתקנת את הנזק הרוחני שהיא גורמת." ואפשר להוסיף שלפעמים היא עצמה גורמת את הנזק.

עדכונים מחזית ברית הזוגיות

אחרי ההכרזה המרעננת מצד הרב מלמד, עוד כתבו בסופ"ש זה הרב חיים נבון, הרב יובל שרלו והרב בני לאו בעד כינון סוג מסויים של ברית זוגיות. מסתמן מומנטום חיובי לעניין.

הרב נבון כותב ש"כרב, מצער אותי שזוגות מגיעים אליי רק משום שהם חייבים. אני מאמין שהם היו באים אליי ואל חבריי גם מרצונם החופשי. אני מניח גם שבסופו של דבר יהיו במדינת ישראל נישואים אזרחיים. השאלה היא האם זה יקרה רק אחרי שנצליח להשניא על חצי העם את הנישואים כדת משה וישראל." (מתוך הטור שלו, 'טיפול נקודתי', במקור ראשון)

הרב שרלו מבקש למנות ועדה של אנשי מקצוע שתנסח את החוק, ומזהיר שיש להבין ש"שימוש בכוח המדינה כדי לעצב את הציבוריות הישראלית נעשה קשה יותר ויותר, והוא מתקדם למצב בו הדבר יהיה בלתי אפשרי." (מתוך הטור שלו בעלון בית הכנסת 'שבתון')

הרב לאו כותב שהוא "מחפש ניסוח הולם לחקיקה […] שיותר את מושג הנישואים על פי פרשנותו ההלכתית (כדת משה וישראל) וישחרר את מי שאינו חפץ או יכול להינשא כל לקיים מסגרת חיים משותפת המוכרת על ידי המדינה." (במוסף 'צדק' במקור ראשון).

ובטור שלו במוסף 'ערב שבת' של מעריב כותב יאיר שלג מילים נכוחות וחשובות על הנושא: שימו לב להבחנה בין עיצוב המרחב הציבורי לבין התערבות בחייו של הפרט, לדחיית ההתנגדות הידועה בשם "רשימות יוחסין", ולאתגר שהוא מציב בפני ההלכה:

2013-11-16_194556

תגובה לאכזבה – המחאה החברתית וגוש אמונים

בשיא המחאה החברתית נערך ערב בכיכר הסוס בירושלים בהשתתפות הרבנים בני לאו ויובל שרלו, מהבודדים בציונות הדתית שתמכו בה. אני זוכר את מילותיו של שרלו. הוא השווה את התנופה של המחאה לזו של גוש אמונים, שם הוא היה צעיר ונמרץ, ואמר דבר מעניין: היזהרו מהאכזבה. כי האכזבה בו תבוא. אין אידיאל שמתממש בשלמותו במציאות. והדרך תמיד ארוכה גם למימוש חלקי. היזהרו מהאכזבה.

צ'יקי מביא בכתבה להלן כמה אנשים שהיו מאוד פעילים במחאה ושהאכזבה ייאשה אותם. הם בדרך לירידה מהארץ. כדאי לחשוב על ההבדל בין מיואשי המחאה החברתית למיואשי גוש אמונים. לראשונים יש את האופציה לרדת מהארץ. לא רק מפני שהם מחזיקים במקצועות חופשיים וכו', אלא מפני שחלקם של האידיאלים שבשמם נלחמו גדול יותר מחלקה של מדינת ישראל בזהות שלהם. לכן בשם הראשונים הם יכולים לוותר על האחרונה. לאנשי גוש אמונים אין אפשרות כזאת, מפני שמראש ארץ ישראל ומדינת ישראל הם חלק אינטגרלי ומהותי מהאידיאלים שלהם, וממילא מהזהות שלהם.

אז מה עושים אנשי גוש אמונים כשהם מאוכזבים ומיואשים? מתחרד"לים. גם כאן הניתוק הוא מהחברה הישראלית, אבל לא דרך ירידה מהארץ, אלא דרך התכנסות אל תוך ד' אמות של הלכה, ומטאפיזיקה שלא קשורה למציאות. ובדיוק על זה כתבתי איזה מאמר קצרצר שאעלה מאוחר יותר או מחר.

הרב יובל שרלו על מוסר הנביאים

איכשהו רק עכשיו הגעתי אל ההרצאה הזו של הרב שרלו, שהתקיימה בקיץ שעבר בימי העיון בתנ"ך של מכללת הרצוג – גוש עציון. היא פשוט מעולה. שרלו מציג כאן את השאלה הידועה בדבר דברי הנביאים כנגד הקורבנות ובעד הצדק והמוסר, שהיתה שגורה גם על פיהם של גדולי הציונים בראשית ימי המדינה ולפניה, והיא הערעור הכללי של המצוות בשם המוסר, כלומר: צדקו הנביאים שצריך רק להיות בני אדם טובים, ועזבו אותנו במנוחה מכל ההלכה.

במהלך מרתק מסביר שרלו שהנביאים התכוונו לכך שאין טעם בהלכה אם אין מקיימים לפניה את חוקי המוסר הבסיסיים, מקפידים על צדק ואף שופעים חסד, ואף מביא דברים מפי ר' יהודה הלוי שלמעשה אומר גם כן כך. הנה:

אלה והדומה להם [=מוסר הנביאים – ת.פ.] הם החקים השכליים, והם הקדמות והצעות לתורה האלהית, קודמות לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהם בהנהגת איזו קהלה שתהיה מבני אדם, עד שקהל הלסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם, ואם לא, לא היתה מתמדת חברתם. וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל ענין, שהקלו בתורות השכליות והמנהגיות, אשר אי אפשר מבלעדיהם לכל קהלה, כאשר אי אפשר לכל יחיד מבלעדי הדברים הטבעיים מאכילה ושתיה ותנועה ומנוחה ושינה ויקיצה, והחזיקו עם זה בעבודות מקרבנות וזולתם מן התורות האלהית השמעיות, הסתפק, מהם בפחות, ואמר ולואי שתשמרו התורות ששומרים אותם הפחות שבקהלות, והקל שבהם מהצדק והדרך הטובה וההודאה בטוב הבורא, כי התורות האלהיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות, ובתורות השכליות קבלת הצדק וההודאה בטוב הבורא, ומי שלא החזיק באלה איך מחזיק בקרבנות ובשבת והמילה וזולתם[…] (מאמר ב)

כלומר על פי ריה"ל, וגם על פי הנביאים טוען שרלו, מי שלא מחזיק ומקיים את חוקיי המוסר הבסיסיים, מי שאינו פשוט אדם הגון, אין טעם כלל שיקריב קרבנות, ישמור שבת, או אף יערוך ברית מילה לבניו!

שרלו כמובן עומד על נועזותם של הדברים, ובכלל, ההרצאה היא תענוג צרוף. מומלץ.