הרב אליקים לבנון

הציונות הדתית בבתי הספר החילוניים – הקשר לפינוי מעזה

סיפור הכותל מרתיח ועוד רחוק מלהסתיים, אבל יש סיפור לא פחות חשוב שנחשף בסוף השבוע האחרון. תחקיר מולד שהובא בהמגזין עם אושרת קוטלר הצביע על מאמץ מאורגן ומתוקצב להפליא שבמרכזו כניסת עמותות אורתודוקסיות שונות ובנות שירות לאומי לבתי ספר ממלכתיים מתוך מטרה מפורשת לעצב את השקפת עולמם וזהותם היהודית של התלמידים.

צריך לשים לב היטב: לא מדובר ב"החזרה בתשובה". רוב רובם של התלמידים לא יחזרו בתשובה וזה ברור לכולם. מדובר בהפיכת הציונות הדתית למודל הלגיטימי היחיד של היהדות עבור אותם תלמידים. וזאת מתוך מניע פוליטי כפול: ראשית ובפשטות, עבור הגדלת האלקטורט של הבית היהודי. לא סוד הוא שהמפלגה מעוניינת במצביעים שאינם שומרי מצוות, ועל כן שיבוצם של חילונים ברשימה וכו'. ושנית, המאמץ נועד על מנת לבצר עמדות המתנגדות לויתור על שטחים כבר בגיל צעיר. כדי להנחיל ולהטמיע תפיסה של 'ארץ ישראל השלמה'.

ראו את הקטעים שהבאתי להלן. הראשון הוא דברים שאמר הרב אליקים לבנון לסיון רהב מאיר מיד אחרי הפינוי מעזה והריסת גוש קטיף. הדברים נמצאים בספר שנקרא 'ימים כתומים', 2006. רענן שקד ציטט מעט מהם בטור שלו ביום שישי וניגשתי אל הספר כדי לקרוא אותם בהרחבה. אני מביא כאן באמת רק שתי פסקאות מתוך נאום שלם, מלא זעם קדוש והתנשאות אדירה, של הרב לבנון, שבו הוא מבטיח בפשטות להשתלט על המדינה, וראשית על החינוך החילוני. "אם לא ניקח אחריות עכשיו אז נעמוד בפני גירושים נוספים", הוא קובע.

חברו את זה לדברי הרב שמואל אליהו – קטע 2 – שמצווה "לנקום בחילונים, לנקום בחילוניות", גם הם מהתקופה מיד אחרי 'ההתנתקות'. ועכשיו לכו אל דברי הרב שמעון סקורי ששודרו במוצ"ש האחרון, שמנחה את בנות השירות הלאומי באופן מפורש: המטרה היא להסביר לתלמידים שהם והמתנחלים "באותה סירה", כדי שלא יעלו על דעתם לפנות התנחלויות ולהחזיר "את השטחים". הנה מתגשמים הדברים של הרב לבנון.

מפתה מאוד להיכנס לתיאוריות קונספירציה בהן נפגשים רבנים עבדקנים בחדרים אפלים וזוממים להשתלט על משרד החינוך. סביר להניח שזה לא קרה. מה שהטקסטים המובאים כאן מראים הוא הלך רוח מסויים, זעם גדול ורצון לשנות ולהבטיח שמה שקרה בגוש קטיף לא יקרה עוד. ונראה שברגע שלבית היהודי היה מספיק כוח יצאו אל הפועל כל מני תשוקות ישנות וחדשות שממילא היו באוויר, וכל מני כוחות החליטו לתרום את שלהם לניסיון לשכנע חילונים שהציונות הדתית היא "היהדות" ושאסור לסגת מהשטחים.

פולמוס והתדיינות הן נשמת אפה של כל דמוקרטיה, אבל לשלוח מורות חיילות ועמותות שונות לבתי הספר בכוונה ברורה לנסות לשנות את תפיסת העולם של נערים ונערות חילונים וחילוניות – זה לא תקין. למעשה זה הרבה מעבר ללא תקין.

1

2

3

קול רבני מרשים נגד שיתוף פעולה עם סין

הנה דוגמא לצורת פעולה מבורכת ומרשימה של רבנים. רבנים שונים, מזרמים נבדלים ובעלי השקפות עולם שונות, חתמו כולם על מכתב הקורא לשר הבריאות לבטל את הסכם שיתוך הפעולה עם סין. בין הנימוקים:
 
המשטר בסין מבצע עוולות רבות שכבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, חובה עלינו להתקומם נגדם: עקירת מיליוני אנשים מבתיהם באכזריות ללא כל פיצוי וללא התראה ורציחה וכליאה של אסירי מצפון חפים מכל פשע […] במחנות בסין כורתים מהם איברים לשם מכירה לתעשיית השתלות האיברים, וזאת בהרדמה חלקית, ומשליכים להשמדה גופות אנשים שטרם מתו. קצירת איברים לשם סחר איברים להשתלה נעשית בסין על ידי השלטונות עצמם.
 
נימוק מוסרי מהמעלה הראשונה שמוביל לדעתם למסקנה ששיתוף פעולה, בפרט בתחום הבריאות, עם סין הוא מגונה. הרבנים אף מזכירים את ההתעללות של שלטונות סין בזרם הפאלון-גונג, לא בדיוק גויים המקפידים על שבע מצוות בני נוח:
 
השלטון בסין רודף את אנשי הפאלון-גונג (הנקראים גם: פאלון-דאפא), וזאת בצורה האכזרית ביותר. על פי דרישות וחקירות חוזרות ונשנות של ארגונים בין-לאומיים שונים, מדובר בציבור גדול של אנשים שכל עניינם הוא בחיזוק הגוף והנפש.
 
רבותי, זה מרשים. אין כאן כפייה דתית, אלא הבעת עמדה דתית, שמקדמת תפיסה מוסרית (וכזו שבוודאי יכולה להיות מקובלת על חילונים רבים). הממשלה יכולה כמובן לנהוג כפי שהיא מבינה, אבל הקול האזרחי-דתי המשמעותי הזה נרשם. מי ייתן ונשמע עוד כמוהו.
 
היוזמה למכתב באה על פי הכתבה מפעיל ישראלי חילוני למען זכויות אדם בסין, טל בביץ', וחתומים עליו ששה-עשר רבנים, בהם הרב רונן לוביץ', הרב אליקים לבנון, הרב יובל שרלו, הרב אורי שרקי, הרב שלמה אבינר, הרב איתמר ורהפתיג והרב דוד רוזן (אשמח לרשימה המלאה אם מישהו יודע).

גינוי לא יספיק – יש לטפל במקורות הטרור היהודי

2015-07-31_074412המשבר שהיהדות הדתית בישראל נמצאת בו כיום מגולם בהנחה של כולנו שאם אי פעם ימצאו את המחבלים ששרפו הלילה למוות את התינוק עלי סעד דוובאשה הם יהיו שומרי מצוות. רצף של מעשי טרור שהתרחשו בשנים האחרונות, שרק מיעוטם הסתיים בתפיסת המחבלים היהודים, כמעט שלא מותיר ספק בעניין. צריך להכיר בעובדה: קיימת כיום תת-תרבות יהודית פונדמנטליסטית רצחנית. יוצאים ממנה מחבלים, הם לרוב לא נתפסים, וכשכן הם מקבלים גיבוי מהקהילות שסביבם.

לא, זאת לא "היהדות" וגם לא "הדת". זו עמדה פרשנית מסויימת של כתבי הקודש, בתוספת לאומנות קיצונית. בכל המקרים שהיו, ובאלה שעוד חלילה יבואו, מקודשת הפרשנות המילולית של המקרא ומועלית על נס כמוסר עליון, אלוהי, "מוסר יהודי" לכאורה. אלה מוצבים אל מול המוסר ההומניסטי, "המערבי" לכאורה, שיש לדחות. לזה מוסיפים שובניזם לאומי מהזן הנחות ביותר.

את המצפון דוחים בשם הדת, מבלי להבין שהמהלך הזה עצמו הוא מודרני. מבלי להבין שבדת מסורתית דרך ארץ תמיד נחשבה לחלק אינטגרלי מרצון ה', וההלכה תמיד ניהלה דיאלוג עם המציאות. קוראים לזה פונדמנטליזם, והוא דומה למדי בכל הדתות.

קל מאוד לגנות רצח של תינוק אבל כנגד תופעות כאלה לא מספיק גינוי. על רבנים שרואים בכך רוע לצאת כנגד הרבנים המעודדים פרשנות דתית כזאת ופעילות כזאת. לצערי הרב הבעיה אינה מסתכמת בבנצי גופשטיין. לא תפתרו את הבעיה גם אם תשליכו את כולה לפתחו של הרב יצחק גינזבורג ובית מדרשו. הבעיה היא רבנים ציונים דתיים בכירים ומשפיעים.

כאשר הרב דב ליאור קובע ש"צריך לשאוף לניקיון ארצנו כולה [מערבים]", כאשר הרב אליקים לבנון קובע ש"כל ערביי ישראל חשודים בהשתייכות להגדרה זו [=רוצחים]", כאשר הרב שמואל אליהו אוסר להשכיר דירות לערבים, כאשר הרב ישראל רוזן קובע שיש לחמש "כל בחור וטוב לנשק להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות" – וכאשר אמירות אלה לא זוכות לתגובה של גינוי נחרץ – הבעיה היא בלב לבה של הציונות הדתית.

לכן האתגר שעומד בפני סמכויות דתיות היום הוא בשלב ראשון הוקאתם הפומבית של רבנים שכאלה, או לכל הפחות התייצבות תקיפה כנגד דבריהם. שנית, יש לקבוע באמירה ברורה שציות עיוור לכתבי הקודש הוא כפירה. שדבקות במשמעות המילולית של פסוקים שונים היא דתיות נמוכה, פשטנית, בורה. שהתעלמות מהמצפון ומדרך ארץ ישרה הוא עשיית הרע בעיני ה'. שערכי המוסר הכלליים, דרך ארץ, מחייבים לא פחות מציוויי התורה.

יש לדחות את הפונדמנטליזם הרצחני בברור ובפומבי ויש לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון.

הרב לבנון מפגין עיוורון הלכתי

הרב אליקים לבנון פסק:

ילדה יותר מגיל שלוש, הלבושה בגד ים, יש איסור על גברים לראותה, שמא הם יבואו לידי הרהורי עבירה.

האם הרב לבנון מדבר בתוך הזדהות אישית? אני מנחש שלא. אני מנחש שלרב לבנון אין הרהורי עבירה כשהוא רואה ילדה בת ארבע לבושה בבגד ים. למה כך נראה לי? מפני שסטטיסטית, הרוב המוחלט של הגברים בעולם לא נמשך מינית לילדות בנות ארבע.

יותר מכך: אני מתאר לעצמי שגם הרב לבנון יודע את זה. כלומר הוא יודע שהרוב המוחלט של הגברים בעולם לא נמשך מינית לילדות בנות ארבע. הוא יודע שמדובר במיעוט מבוטל, בטל בשישים, חסר חשיבות. אז למה הוא פסק כפי שפסק? "דבריי מעוגנים היטב ויש להם יסוד הלכתי."

וכאן אנחנו מגיעים לעניין המטריד באמת. לא אובססיית ה"צניעות" כשלעצמה, שבסופו של דבר אינה יותר מסובלימציה לפורנוגרפיה, אלא העיוורון המוחלט באשר לעולם הזה, והמעבר לשכון ב"הלכה" הטהורה, ללא כל התחשבות בהיגיון הבריא או בעובדות המציאות. הרב לבנון פשוט לא חי כאן, בינינו, בעולם הממשי, אלא בד' אמות של הלכה, ולכן אינו מדבר אלינו, אלא אל יהודים שקיימים רק בדמיונו הקודח ובין דפי פוסקי העבר. ההלכה סיפרה לו שגברים נדלקים מבת ארבע בבגד ים, והוא מקבל את זה כתורה למשה מסיני. בלי מחשבה, ללא הגיון, ללא ספק.

והוא גם פוסק כך לבני קהילתו. והנה עוד בעיה: ציבור המוכן לקבל פוסק הלכתי עלוב שכזה כמנהיג רוחני.