הרב אליעזר מלמד

הרבנים מאחורי יגאל עמיר

rabinלאחרונה ראה אור ספרו של דביר קריב, "יצחק: רצח רבין, הסיפור שלא סופר", שבעיקר מספר על החקירה שערך קריב, אז עובד החטיבה המודיעינית בשב"כ, ליגאל עמיר. אותי עניין בעיקר האם יש בו גילויים חדשים על הקשר, או חוסר הקשר, בין עמיר לרבנים שונים.

ובכן, על פי קריב עמיר טען שלא קיבל היתר בישירות מאף רב, אבל "ידע שזה מה שהם חושבים ולכן נכון שיפעל", מצד שני, קריב מצטט מספרו של כרמי גילון שבו עמיר מצוטט כאומר ש"ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים הייתי מתקשה לרצוח. אם לא היה לי גב… לא הייתי פועל".

על פי קריב עמיר הבין לפחות משלושה רבנים שעל רבין חל דין רודף. הראשון, לטענתו של עמיר, הוא הרב דוד קב, מבכירי הרבנים של ישיבת 'כרם ביבנה', שבה עמיר למד. על פי קריב עמיר הבין מתשובתו של קב לשאלתו בעניין, הגם שלא היתה מפורשת, שעל רבין חל דין רודף. (כמובן, יכול להיות שעמיר הבין לא נכון).

שם נוסף שהזכיר עמיר הוא הרב שמואל טל, ראש ישיבת 'תורת חיים', אז בנווה דקלים. גם כאן לא היתה תשובה ישירה אבל טל מלמל משהו כמו "תהיה זו מצווה", אבל אחר כך אמר "אל תעשה את זה, אסור לעשות את זה".

הרב השלישי שעמו התייעץ עמיר היה הרב משה צוריאל מישיבת 'שעלבים'. דביר לא מפרט מה דובר שם.

לא חייבים להניח שעמיר לא היה פועל אם לא היה מקבל היתר הלכתי. מצד שני, האווירה באותם ימים היתה אלימה מאוד. מספיק להזכיר מכתב רשמי ששלחו הרבנים דב ליאור, דניאל שילה ואליעזר מלמד בפברואר 1995 לארבעים רבנים אחרים ובו שאלו מה דינה של "הממשלה הרעה הזאת", והאם יש להזהירה שאם תמשיך "יהיו חייבים על פי התורה להחיל עליהם את דין ההלכה היהודית, כדין מוסר שמוסר נפשות יהודים וממונם לידי גויים" (זה לא מכתב פומבי – אני מביא אותו כדי להצביע על השיח שרווח). קריב מביא עדות שהרב שמואל דביר קרא מפורשות להרוג את רבין.

תפילה על הר הבית – או ריבונות?

2014-11-22_130609בגליון 'בשבע' האחרון הקדיש הרב אליעזר מלמד את מדורו השבועי לענייני הר הבית. הוא פותח בפסקאות להלן, בהן הוא מסביר איך למרות שכל גדולי הדור אוסרים הלכתית לעלות להר הבית, כיום מותר לעלות, ולמה גם הרב צבי יהודה קוק היה חוזר בו מאיסורו אם היה חי היום. ולמה? בין היתר, כי היום מדובר במאבק על ריבונות, והעלייה להר הבית היא חלק ממאבק זה.

עכשיו, לי אין שום בעיה עם עליית יהודים להר הבית בין אם ההלכה מתירה או אוסרת. עם זאת, כדאי להבהיר משהו: כאשר העניין הוא זכות תפילת יהודים בהר הבית, והאנשים שנאבקים למענה תמהים על אנשי שמאל ליברלים שאינם תומכים בזכותכם להתפלל על ההר, אני תמה איתם. אבל אם העלייה להר הבית מתרחשת לא לצרכיי תפילה אלא כהפגנה ואשרור של ריבונות, הרי שאי אפשר לבוא בטענות לאנשי שמאל על שהם מתנגדים לה, ובמקרה כזה גם אני מתנגד לה.

אין שום סיבה שאיש שמאל כמוני, שרואה את הר הבית כשטח הנתון במחלוקת בינלאומית ובמאבק פוליטי בין ישראל לפלסטינים, מחלוקת ומאבק שהוא סבור שיכולים וצריכים להיפתר במשא ומתן מדיני ופשרה מוסכמת, יתמוך במהלך כוחני שנועד להנציח את שלטונה של ישראל על המקום. שימו לב אפוא ש*אם בזה מדובר*, אין לדעתי שום ליברל שאמור לתמוך במאבקכם, ויש סיבות טובות מאוד לכל ליברל להתנגד לו. (ואני בכלל לא מדבר על הצהרות על בניית המקדש).

וכתב יפה בעניין לאחרונה מיכאל מנקין, מנכ"ל 'מולד'.

הרב אליעזר מלמד בעד "הסכם שותפות זוגית"

בטור השבועי שלו בעיתון 'בשבע' החרד"לי מפרסם הרב אליעזר מלמד תוכנית למסלול ל"הסכם שותפות זוגית", שיתנהל במקביל לאפשרות להתחתן בנישואים רשמיים במדינת ישראל, ויעניק לזוגות שכלולים בו את אותן זכויות כמו לנשואים.

בעצם מדובר אפוא במשהו דומה מאוד להצעות החוק של 'התנועה' ו'יש עתיד' בדבר "ברית זוגיות" או "חיים משותפים" (הרב מלמד מתנגד לשימוש במילה "ברית", מפני ש"ברית מבטאת קדושה ונצח"). הרב מלמד מתנה את העניין ב"חיזוק ערכי המשפחה" במדינה כדת משה וישראל. לא ברור לי אם ה"הסכם" יחול לדעתו גם על זוגות חד מיניים (הוא כותב "כל שני אנשים", אז לכאורה כן).

אז מה יש לנו כאן? קודם כל, התקדמות ממשית, וגילוי של סובלנות והכרה מצד הרב בכיר (וממש לא מהצד הליברלי יותר של המפה) בצורך אמיתי לאפשר לאזרחי ישראל למסד את זוגיותם כרצונם. יחד עם זה, ביצור המונופול של הרבנות האורתודקוסית על הנישואים במדינה, ועוד שלל בקשות לחיזוקו.

במילים פשוטות: העמדה הרשמית, הלאומית, של מדינת ישראל היא נישואים כדת משה וישראל דרך הרבנות. אבל בפרטי, עבור האזרח האינדיבידואלי, ניתנת חירות, ויש מצד הרב הכרה מעשית שחירות היא בלתי נמנעת. מצד אחד שריון האורתודוקסיה כעמדה לאומית ישראלית, מצד שני דה פאקטו התקדמות לקראת חופש דת ברמה הפרטית, ובעצם הפרדת הדת מהמדינה האזרחית.

רעיונית, יש כאן הכרה עמוקה של רב חרד"לי שאי אפשר למנוע מהפרט את חופש הבחירה שלו. אנחנו עוד רחוקים מחופש דת אמיתי בישראל, אבל זו בכל מקרה התפתחות חשובה, שאני מקווה שתעזור לקדם חוק ברית זוגיות כזה או אחר.