הרב אבינר

התכתשות פנים חרד"לית

משהו מאוד מעניין מתרחש באגף החרד"לי של הציונות הדתית. הפנייה של הרב טאו כנגד 'הבית היהודי' משאירה את החרד"לים האחרים – במקרה להלן הרב אבינר – במצב בעייתי. מצד אחד, כל החרד"לים ערבים זה לזה. מצד שני, הרב טאו בכל זאת פתח במסע הרס שכולל השמדה עצמית וזולתית כוללת. מה עושים???

בגליון 'עולם קטן' של השבוע מנסה העורך, יוסף רוסו, איש הרב אבינר, להעביר בדחילו ורחימו ביקורת מסויימת על הרב טאו. ראו להלן את מה שהוא כותב על הכשלת מכרז מנהלת הזהות היהודית. הרי הרב טאו בכל זאת הכשיל את תחילתו של הפרוייקט המבורך "ללימוד יהדות אורתודוקסית דתית–לאומית למהדרין ללא פחות מ– 50 אלף איש בשנה" (כן, זהות יהודית פירושה זהות אורתודוקסית דתית–לאומית, לא ידעתם?).

בהמשך המאמר (לא בצילום) נזהר רוסו בדבריו אבל בכל זאת כותב ש"הכרעות מעשיות של אנשי רוח [הרב טאו הוא "איש רוח" מבחינת רוסו, דהיינו עוסק באידיאלים ולא במעש – ת.פ.] הביאו לא פעם לכיליון ולעיכובים כואבים ומסוכנים בתהליך האלוקי. ראוי לפחות להעלות את החשש מכך שלעתים גם הרוח לא יכולה להכיל ולנהל את הכלים שהמציאות האלוקית מזמנת אליה."

או בעברית: אתה מנותק בנאדם, תחזור לעיונים בעולם האצילות ותן לנו לתפעל את התכלס.

נמשיך לעקוב אחרי ההתכתשות הפנים חרד"לית, ובהצלחה לשני הצדדים.

2014-04-30_190922

הרב אבינר מדגיש את חרדיותו

בעוד בנט צועק וזועק על שחרורם הקרוב של המחבלים (אבל דואג להשאר צמוד לכסא השר – ואיתו לאחריות המיניסטריאלית), הרב אבינר החליט לשמש כמופע צדדי לזעם הקדוש של הרב טאו ולהסביר למה 'הבית היהודי' אינה מפלגה הנאמנה לתורה:

מדינאי שמתפשר איפה שאסור איננו מנהיג, הוא עסקן. מפלגה דתית לא יכולה להתפשר על התורה, היא יסוד הקיום שלה […] מה שקורה היום בבית היהודי, זו נסיגה של תורה. זו מפלגה דתית, היא לא יכולה לעשות עסקים בשם התורה.

אבינר שוב מדגיש כאן את ההבדל העקרוני לדעתי בין שני הפלגים בציונות הדתית, החרד"לי וזה שקרוב יותר לציונות הדתית הקלאסית: הראשון מחזיק שהאידיאולוגיה קודמת למציאות, ולכן ממילא אינה יכולה להתחשב בה. אדרבה: התורה היא לא רק מפת הדרכים שלנו לעולם, אלא שמחשש לבלבול או היסח דעת אסור להוריד ממנה את העניניים ולהסתכל בו עצמו. הפלג שאליו בנט שייך, אף שגם הוא כמובן מחוייב לאידיאולוגיה כוללת, מעדיף בכל זאת לראות מה אשכרה קורה בשטח, ולנהל דיאלוג עם המציאות.

נכון, זה לא שבחינתו של בנט את המצב לאשורו ראויה למחמאות, אבל כאן בכל זאת נעוץ ההבדל העקרוני בין הציונות הדתית לחרדים למיניהם *מבחינה השקפתית*: לאחרונים אין כל שאיפה להיפגש עם המציאות. מצונפים בקלף הקדוש הם בוחרים להתעלם מהתרחשויות והשינויים שבהוויה עצמה. כך הם מגינים על עצמם מהצורך להתמודד איתם, ומצד שני הופכים עצמם לבלתי רלוונטים עבור רוב האנושות. ומה שלדעתי חשוב להבין הוא שזו כשלעצמה עמדה *מודרנית*, וכלל לא מסורתית. iכתבתי על הנושא בעבר כאן.

הנה השיחה המלאה של הרב אבינר על הנושא:

רבני ה'קו' נגד משאל עם

לפני שבוע אמר הרב עמיאל שטרנברג, ראש ישיבת 'הר המור', ש"השקפתם של המנהיגים צריכה להיות אל בית המדרש ומשם ילמדו כיצד החיים צריכים להיראות", וש"לא נלך לשמוע איך זה מתקבל בציבור מחוץ לבית המדרש". כעת הרב טאו והרב אבינר מתנגדים למשאל עם מפני ש"אי אפשר לשאול את העם בשאלות הנוגדות את ההלכה."

ברור, לא? כי מי זה בכלל העם הזה שהוא יחליט על עניינים שבקשר אליהם רק אנחנו יודעים את התשובה הנכונה? והרי הרב יוסף קלנר, עוד אחד מבכירי רבני 'הקו', כבר אמר בעבר ש"העם הזה דפוק" – כלומר מצוי בתודעה כוזבת שלא מאפשרת לו לבחור נכון. שימו לב שמדובר גם באותם רבנים שהתנגדו להרחבת הגוף הבוחר של הרבנות הראשית, כדי שחס ושלום לא יצטרפו לשם עוד כמה חילונים נבערים שלא יודעים מה טוב בשבילם. הציבור מטומטם, ולכן אנחנו נחליט בשבילו. העם דפוק, אז מי בכלל שואל אותו?

כמה מסקנות:
1. אם האנשים האלה אי פעם יגיעו לשלטון, זו סופה של הדמוקרטיה הישראלית.

2. משאל עם או לא משאל עם, החלק הקיצוני ביותר מבין הציונות הדתית לעולם לא יקבל את תוצאותיו. (אם כי במקרה זה מדובר גם בחלק מאוד "ממלכתי", וייתכן שזה יאזן דחיפה לאלימות.)

3. מעניין לשים לב עד כמה הרבנים האלה התרחקו מתורתו של הרב קוק, אותו הם רואים כמורם ורבם. הוא ראה בחילונים פוטנציאל לנביאים. הם חושבים שמדובר בהמונים עיוורים וחסרי דעת. מנביאים לדפוקים בשני דורות – מי אמר שהמסורת לא מתפתחת?

התעטפות בטלית ככניסה לגוף הפוליטי

בפאנל הסיום בכנס 'גופא' (של הישיבה השוויונית תלפיות) אתמול בירושלים דיברה חנה קהת על הפוליטייות של הטקס. על כך שלמצוות תמיד יש גם משמעות פוליטית, מעצם כך שהן מבנות קהילה, ושמשום כך דווקא המימד הציבורי של המצוות, נראותן ועשייתן בפומבי, הוא החשוב והוא המשמש כזירה להתגוששות סביבן.

אחריה דיברתי אני, וללא תיאום מוקדם ניסיתי להראות את אותו עניין על ידי הבאת מדור השו"ת של הרב אבינר מ'עולם קטן' של השבוע. אבינר, גם הוא ללא תיאום מוקדם איתי או עם קהת, מקדיש את מדורו השבוע לענייני נשים וטליתות, ונותן גושפנקא רבנית רשמית לדבריה של קהת.

אבינר כמובן שולל התעטפות בטלית למי שאינו גבר, אבל (שימו לב לסימונים שלי) מה שחשוב לו בעיקר הוא הפומביות של האירוע, או לחילופין ה"צניעות" שלו. אישה שמתעטפת בטלית בבית, לבד, "בצנעה" – זה עוד איכשהו יכול לעבור. אבל לא בציבור, לא בפרהסיה. רק אל תצאי החוצה עם הטלית, הבנת???

המשמעות ברורה: הסכנה הכי גדולה להגמוניה הגברית אינה בעצם קיום המצווה על ידי נשים. הסכנה היא שקיום המצווה בפומבי הופך את הנשים לחלק מהגוף הפוליטי, לחלק מקהילת הקודש, לחלק מ"עם ישראל". נשים בטליתות שוברות את ההיררכיה הברורה שדורות על דורות של יהודים קידשו ומקדשים: גברים מלפנים, בטליתות ועם ספר התורה, נשים מאחור, ערומות מתשמישי קדושה, רחוקות מהתפילה הציבורית ומהתורה. לעולם יחידות מול האל, לעולם לא קהילה, לעולם לא מלפנים, פנים אל פנים עם האלוהים.

המצוות, שנעשות בציבור, מבנות קהילה, ובכך מבנות גם היררכיה. בין כהן לישראל, בין יהודי ללא-יהודי, בין גבר לאשה. התשובות של הרב אבינר מבהירות שאין בעצם בעיה הלכתית עם תפילת נשים בטלית. הבעיה היא פוליטית, והדרישה להתעטף "בצנעה" מיודעת להדיר את המתעטפת מהציבור, לא לתת להן להפוך לחלק מהציבור (ולציבור בפני עצמם), ובכך להגן על ההיררכיה של הגוף הפוליטי.

מדיטציית ויפאסנה עם הסכמה מהרב אבינר

סצנת המידטציה היהודית הולכת ותופחת, והקהילה שומרת המצוות כאן עוקבת אחרי הקהילה המקבילה בארה"ב בעניין שיש לה בויפאסנה הבודהיסטית. כל מי שיעיף מבט בשלל המרכזים ללימוד מה שמכונה "מדיטציה יהודית" בארה"ב יוכל לראות שרובם מסובבים בצורה זו או אחרת על הטכניקה של הויפאסנה, שהיא (לדעתי האישית והמשוחדת, כמתרגל מזה שנים) אכן טכניקה מצויינת לחקירה עצמית והתפתחות רוחנית.

בארץ יש שתי עמותות שמארגנות קורסי ויפאסנה, העמותה לויפאסנה הבינלאומית של המורה ההודי גואנקה, ועמותת תובנה הישראלית, שנבדלות באופיין ובמוריהן, ולא אאריך בזה. עבור שומרי מצוות, רק עמותת תובנה מאפשרת לקיים אורך חיים אורתודוקסי, וגם זה בדיעבד, כלומר, על המודט למצוא זמן משלו להתפלל וכו'.

לפני שבועיים התפרסם בעלוני בית הכנסת דבר קיומו של "קורס מדיטציה יהודית" שלמעשה, כפי שפורט במודעה, מתוכנן להיות "קורס ראשון מסוגו ללימוד מדיטציית ויפאסנה ברוח היהדות". דיברתי עכשיו עם המארגן, דויד, שהסביר שהמניע לארגון הקורס היה הבאת הטכניקה המעולה הזאת לציבור שומר המצוות, שלא מוצא את מקומו בעמותות הקיימות, ומכוון להיות יהודי-דתי לכתחילה, כולל תפילות, הפרדה בין נשים לגברים וכו'.

לצורך כך, שימו לב, הצליח דויד לקבל הסכמה מהרבנים אבינר ומלמד, דבר מדהים בעיני, שכן הויפאסנה היא כמובן טכניקה בודהיסטית. זאת ועוד, הרב אבינר פסק בעבר שאין ללמוד דברים שכאלה מהגויים: "עניינים רוחניים מוסריים וחינוכיים אנו יונקים ממקור דבר ה' אשר לישראל, ולא ממקורות זרים שמבלבלים ומטמאים את השכל והרוח, הנפש והגוף של אדם מישראל." (וראו מעט יותר על העניין ההלכתי במאמר של ד"ר נתן אופיר המלונקק לעיל, או בסוף הרשימה שלי הזו). ייתכן שעם השנים שינה הרב את עמדתו, לא מעט, אפשר מנחש, בשל הביקוש הגובר והולך מצד הציבור, ביקוש שמתבטא גם במעשה.

בכל מקרה, בהנחה שהמורה הוא רציני (אני לא מכיר אותו), מדובר לדעתי בחדשות טובות מאוד. הפרטים באתר הקורס.

ריכוז העמלקים במחנות השמדה

יש רבנים שמתעקשים להידמות עד כמה שאפשר לנאצים. הנה למשל קטע מגליון תע"ט (479), פרשת שמות י"ח בטבת (כלומר לפני שבועיים), של "מעייני הישועה", עלון השייך לתנועה באותו שם, "בנשיאות הרבנים שליט"א: הרב יעקב אריאל, הרב שמואל אליהו והרב שלמה אבינר". מכיוון שהקטע הבא הוא ממאמר המערכת, ברור ייתכן כי לפחות אחד מהם, אם לא שלושתם, כתבו או אישרו אותו:

מסתבר שהרבנים שהתנגדו לפרסום פסק ההלכה הקורא לא להשכיר דירות ל"נוכרים" הם "פקידים". הם לא משתתפים במאבקי התרבות שלנו, ולכן גם ישאירו את ריכוז העמלקים במחנות השמדה לאחרים. זה כנראה פירושו של "מאבק תרבות" לדעת שלושת הרבנים הגדולים שמוציאים את העלון. ומיהם העמלקים? הערבים? השמאלנים? ארגוני זכויות האדם? הרפורמים? ההומואים? "ימים יגידו".

טרנד חדש, אם כן, בקרב עלוני בית כנסת: את החומר הקשה שומרים למאמר המערכת, ללא חתימה (גם כאן). גם חשכה, גם פחדנות.

(תודה לדוד אסף)