הרבנות הראשית

הרבנות הראשית מתירה ביגמיה

חדשות 10 שידרו הערב תחקיר של אלמז מנגיסטו שחשף שהרבנות הראשית לישראל מתירה לגברים לשאת אישה שניה. על פי התחקיר נערכות בין 50 ל-70 חתונות בשנה לגברים נשואים. לא מדובר רק במקרים שבהם האישה מסרבת לגט, אלא גם במקרים שהאישה חיה והינה עקרה או נכה נפשית או פיזית. על אחד הפסקים האלה חתום לא פחות מאשר הרב הראשי לשעבר, שלמה עמר.
 
אז נניח לזה שמדובר בעבירה, שכן החוק בישראל לא מתיר ביגמיה. ונניח לזה שיש כאן עוד דוגמא לסלקטיביות הלכתית בת זמננו שמתעדפת את החזק על חשבון החלש(ה), ונניח לזה שכל העניין נעשה בשושו ומכוונן כלפי זיווגן של נשים צעירות כנשים שניות לגברים מבוגרים. יודעים מה, נניח אפילו לזה שמדובר בהסדר שמפלה נשים פעמיים, הן מפני שהוא הופך אישה נשואה לסרח עודף במערכת יחסים חדשה, והן מפני שאותו הסדר לא מוצע לנשים. אם זאת היהדות שלכם, המסורת שלכם, ההלכה שלכם – שאלה יהיו תפארתכם וגאוותכם.
 
אם אפשר לבקש רק דבר אחד: אנא הרשו לנו לא להתקרב אליכם ולא אל הרבנות הראשית שמאפשרת את הסיפור הזה. שחררו אותנו ואת היהדות שלנו מהגוף הרקוב הזה.
capture

ירידה דרסטית במספר המתחתנים בישראל

לפני כמה ימים פרסמה התנועה לחופש המידע באתרה מידע שקיבלה מרשות האוכלוסין וההגירה. על פי המידע הזה מספר האנשים שמתחתנים בישראל נמצא מאז 2013 בירידה דרסטית. אלו כלל הפרטים (לא הזוגות) שמתחתנים בישראל, מכל הדתות, וקשה כמובן להעריך מה גרם לירידה, או, אם לדבר על מה שיכול לעניין יהודים, עד כמה הדחייה מהרבנות הראשית ועלייתן של אופציות אלטרנטיביות לנישואין, בהם לא נרשמים במדינה, מהווים גורם שיכול להסביר את העניין.
יש כאן ירידה של כ-15 אלף איש, בלי להחשיב עלייה שהיתה אמורה להתרחש בגידול באוכלוסייה. 15 אלף איש הם 7500 זוגות. מתוכם כ-80% יהודים, על פי שיעורם באוכלוסייה, כלומר 6000 זוגות. במאמר שכתבתי לאחרונה הבאתי נתונים על כ-3450 חופות אלטרנטיביות בשנתיים האחרונות, אם כי חלקן רשומות (התנועה הרפורמית רושמת). מצד שני, יש חופות שאני לא יודע עליהן, מפני שהן נעשות באופן פרטי או עם סלבים. מצד שלישי, כמה כאלה כבר יש? אשמח להשערות לגבי התופעה.
capture
[ואגב, ראו כמה דתות יש בארצנו הקטנטונת (חסריםפ שומרונים, שנקטעו בקובץ): ]
capture2

מיעוט מקרב החילונים מעוניין להתחתן ברבנות

שמתי ידיי על הדו"ח המלא שהוכן עבור עמותת חדו"ש לקראת ראש השנה על ידי מכון סמית (הסוקרים רפי סמית ואולגה פניאל) ושפורסם ב-ynet, ואני מתכוון לשתף כאן שני פוסטים על העניין עם כמה נתונים מעניינים.
 
הראשון הוא על העדפותיהם של החילונים מבחינת נישואין. נהוג לומר שהחילונים במדינת ישראל, שמהווים סביב 50% מהאוכלוסיה היהודית, הם "חילונים אורתודוקסים", דהיינו הם אולי לא הולכים לבית כנסת, אבל בית הכנסת שהם לא הולכים אליו הוא אורתודוקסי.
 
אני חושב שזה היה המצב עד לפני כשלושים שנה, אבל איננו עוד המצב. אם לפני שלושים שנה היו רוב החילונים מתחתנים ברבנות בלי לחשוב פעמיים, כיום, לאחר תהליכים חברתיים שונים ומשמעותיים, המצב שונה. כפי שאפשר לראות מהגרף להלן מיעוט מהחילונים היו בוחרים להתחתן בצורה אורתודוקסים אם היתה להם ברירה. כמעט שיעור שווה של חילונים היה מתחתן רפורמית או קונסרבטיבית (21% מול 22%), ואילו רוב החילונים היו מעדיפים חתונה אזרחית.
 
אלו נתונים שחשוב להפנים: רוב מוחלט של החילונים אינו מעוניין להתחתן ברבנות, ולמעשה נכפה לעשות כן על ידי המדינה (אם הוא מעוניין להירשם כנשוי). מנגד, חילונים שמעוניינים בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית אינם יכולים להתחתן כאמונתם במדינתם, כמו כן חילונים שפשוט לא מעוניינים בכל טקס דתי שהוא. ועוד לא דיברנו על חתונות חד-מיניות.
capture

מיזם מוצהר לחתונה אורתודוקסית מחוץ לרבנות

capture
התרגלנו מזמן להגזמות פרועות בניסוחי כותרות, אבל הכותרת של הכתבה הזאת די לעניין. יפעת ארליך מביאה כאן סיפור גדול, על מיזם חדש המשותף לעו"ד בתיה כהנא דרור ולרב אברהם דב לוין. המטרה: לאפשר למי שרוצים בכך חתונה הלכתית – וגירושין הלכתיים(!) – מחוץ לרבנות.
 
כהנא-דרור, מהפעילות הנחושות והאמיצות ביותר בתחום הפמיניזם הדתי והמאבק בסרבנות גט ועגינות, והרב לוין, אב בית הדין הרבני החרדי הפרטי 'ירושלים', מאפשרים לכל שני יהודים שרוצים בכך להתחתן כדת משה וישראל ולא להירשם ברבנות. הסידור כולל הסכם קדם נישואין + הסכם לתנאי קידושין להגנה על הצדדים (בעיקר הכלה כמובן), והחופה עצמה מאפשרת גם ברכות מצד נשים ונתינת טבעת מצד הכלה לחתן. כלומר מדובר בחופה פמיניסטית למדי, שהרבנות הראשית לא תאפשר, אבל שעדיין נחשבת כדמו"י (כמובן, תלוי את מי שואלים).
 
למעשה, הרב לוין טוען בכלל שהרבנות היא "מקום שלא כשר להתחתן בו. הם כפופים שם לכל מני לחצים. היום הרבנות מחתנת יהודים וגויים. את מי שהממשלה אומרת להם לחתן הם מחתנים". ואולי הרב לוין גם יודע על מה שהוא מדבר. בעבר הוא היה ראש מחלקת הנישואים ברבנות הראשית ירושלים.
 
החתונות האלה הן בישראל בניגוד לחוק, ועונשן עד שנתיים מאסר לזוג ולעורך החופה. כמובן שהחוק המטורלל הזה לעולם לא יאכף, אבל הכנסתו לספר החוקים לפני כשנתיים מדגימה עד כמה הרבנות הראשית חוששת בדיוק מהמצב הנ"ל. למעשה, היא בפאניקה מוחלטת. ברור לה שרבים מחכים לאלטרנטיבה שתאפשר נישואים הלכתיים מחד, פמיניסטים מאידך, ומעל לכל בלי מגע ידה של הרבנות.
 
עכשיו, חתונות כאלה גם אני וחברי וחברותי עורכים ועורכות במסגרת ארגון הויה – טקס ישראלי, אבל אין לי כל חשש מתחרות. להפך, ברור לי שיש הרבה יותר זוגות שמעוניינים בכך מאשר כל העוסקים במלאכת הקודש הזו יכולים לספק, וגם ברור שחלק מהזוגות ירגישו יותר בנוח עם רב אורתודוקסי תחת החופה, ויש כמובן לאפשר להם זאת.
 
לכן מה שמהפכני כאן הוא שלראשונה יש כאן בית דין אורתודוקסי שיוצא במוצהר ומציב אלטרנטיבה למונופול הארכאי של הרבנות הראשית לישראל. אחרי שמיזם גיור כהלכה כבר מציע גיור מחוץ לרבנות, ברור שהרבנות הולכת ומאבדת את יכולתה לכפות על הציבור את דרכה (ואת הלגיטימציה הציבורית לעשות כן כבר איבדה מזמן). בשעה טובה וישר כוח.

רבנים מחתנים יהודים עם לא-יהודים-על-פי-ההלכה תמורת אלפי שקלים

capture

יש שחיתות לא נורמלית ברבנות הראשית? ספרו לי עוד על כך שהשמש זורחת במזרח. גם זה שלא ממש אכפת לחלקם מההלכה לא מפתיע. מדובר בממסד ציני, מסואב ודל בערך דתי.

אבל הצד העצוב בסיפור הזה הוא הזוגות. מדובר באזרחי ישראל, בדיוק כמוני וכמוכם, שאינם יכולים להתחתן במדינתם. פשוט כי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לא מאפשרת חתונה של יהודי/ה עם לא-יהודי/ה. החוק לא מתיר את זה.

ואולי עוד יותר עצוב הוא רצונם של אותם זוגות בכל זאת בחתונה ברבנות. דווקא הזוגות הדחויים הם שרוצים חתונה שתיראה "רגילה", כלומר עם רב חרדי שעבורו הזוגיות שלהם חסרת משמעות, אם לא גרוע מזה. אז הם מוכנים לשלם אלפי שקלים בשביל שהוא יעשה כאילו.

בושה למדינה, פגם בדמוקרטיה שלנו וחילול השם מכל כך הרבה כיוונים בסיפור אחד קטן.

הרב לאו וההשמצה הקבועה כלפי הרפורמים והקונסרבטיבים

Capture
עוד ראיון עם הרב הראשי לישראל דוד לאו, הפעם ב'מקור ראשון', ושוב אותן קלישאות על אהבת ישראל ואותן השמצות על התנועות הלא-אורתודוקסיות. בנוהל, כמו שאומרים. יש לציין שהמראיינים הפעם היו מאתגרים מהרגיל (שכוייח), אבל עדיין כדאי להעמיד דברים סופית על דיוקם.
 
להלן נתונים מסקרPew  הענק שהתקיים לפני שלוש שנים בקרב יהודי ארה"ב. מהנתונים עולה שבעוד ש-50% מהיהודים הרפורמים מתחתנים עם לא-יהודים, ו-27% מהיהודים הקונסרבטיבים עושים כן, שיעור היהודים שלא שייכים שום זרם שמתחתנים עם לא-יהודי עומד על 69%. כלומר שייכות לתנועה הרפורמית (קו"ח הקונסרבטיבית) *מפחיתה* את הסיכוי ל"התבוללות".
 
הרב לאו אולי חושב שאלמלא היו התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית בעולם כל היהודים היו חובשים מגבעת ולובשים ציצית, אבל לא צריך להיות דמוגרף מדופלם כדי להבין שאם התנועות הללו לא היו קיימות, ולא היו עושות מאמצים כבירים לעניין יהודים בחיי קהילה ובמסורת, מספרים גדולים הרבה יותר של יהודים היו חסרי-זרם, ושיעור הנישואים עם לא-יהודים היה גבוה עוד יותר.
 
קל מאוד להשמיץ, אולי גם קל לרב לאו לעשות את זה ליהודים אחרים ממש לפני ט' באב. אבל האמת היא שונה, וראוי לרב הראשי לישראל לדעת אותה.
 
(וכל זה בלי לשאול את עצמנו את השאלה העקרונית יותר על טיבם של נישואים עם לא-יהודים, ומה באמת צריך להטריד אותנו בקשר לעם היהודי בזמננו.)

המדינה מתעקשת להפוך נישואים כדת משה וישראל לעבירה פלילית

לפני שנתיים וחצי הוכנס כדרך אגב סעיף קטן לפקודת הנישואין והגירושין שקבע כי "כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים". כלומר כל מי שמתחתן כדת משה וישראל במדינת ישראל (הזוג + עורך החופה) ואינו נרשם ברבנות, הוא עבריין והעונש המקסימלי שניתן להטיל עליו הוא שנתיים מאסר בפועל.
 
בזמנו חשפתי את העניין במאמר ב'הארץ' (שזכה לעשרים אלף שיתופים), והעלה ויכוח לגבי פרשנות החוק. אנשים רציניים וטובים, וגם כמה משפטנים מלומדים, טענו לפני שלא כל המתחתנים צפויים לעונש, אלא רק מי שמתחתן עם רב של הרבנות, ובכל זאת אינו נרשם ברבנות. לכאורה אין למחוקק עניין להפוך את כל המתחתנים כדמו"י לעבריינים (היעלה על הדעת דבר מפלצתי כזה דווקא במדינת הלאום של העם היהודי?!?), אלא רק את הרבנים שהם חלק מהרבנות אבל חותרים לכאורה תחתיה. לשון החוק עמומה, כנראה בכוונה, וקשה לדעת למה התכוון המחוקק, אבל אני עמדתי על שלי, ואף לצידי עמדו משפטנים מלומדים.
 
היום בבוקר אולי קיבלנו תשובה לסוגיה הפרשנית המרתקת הזאת. חה"כ עליזה לביא הביאה לועדת השרים לענייני חקיקה הצעה (שהוכנה יחד עם 'עתים' ו'מבוי סתום') לתיקון הסעיף בפקודת הנישואין והגירושין. על פי הצעתה של חה"כ לביא, רק "מי שניתנה לו סמכות לרשום נישואין וגירושין לפי פקודה זו או חוק אחר ואינו דואג לרישום נישואין וגירושין של בני זוג [וכו']" – הוא העבריין, ולא כל מי שמתחתן כדמו"י ולא נרשם ברבנות.
 
נחשו מה קרה? ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את ההצעה. *הממשלה מעוניינת אפוא שלשון החוק תכלול בתוכה את כל מי שמתחתן במדינת ישראל כדת משה וישראל ואינו נרשם ברבנות.* כוווולם עבריינים. כלומר לא מדובר בעניין פנימי של הרבנות, נגד רבניה הסוררים. הרבנות כאן יוצאת נגד כל הציבור.
 
תגובת חה"כ לביא:
בלתי נתפס שדווקא הממסד הדתי הוא זה שפועל יותר מכל להרחיק אנשים מן היהדות. לא מדובר כאן אפילו על כפיה דתית, אלא על מונופול תאב שררה שנלחם בכל כוחו דווקא במי שמבקש להתחתן כהלכה. את אותם דפוסים אנו מזהים בשורה של תחומים ובהם הגיור, הכשרות, סדרי בתי הדין ועוד. קו מקשר עובר בין כולם: הנסיון הבלתי מתפשר להנציח את הבירוקרטיה הדתית המנותקת, גם במחיר של פגיעה בתושבים רבים וביהדות.
אכן. כדי לשמור על המונופול הכפייני שלה הרבנות מוכנה להפוך אנשים טובים לעבריינים ואת מדינת ישראל למדינה היחידה בעולם שבה נישואים כדת משה וישראל הם עבירה פלילית.

החלטה דרמטית של בג"צ מכירה בגיורים פרטיים

החלטה דרמטית של בג"צ, ולא רק מפני שהיא מחלישה שוב, בצורה מאוד משמחת, את המונופול של הרבנות הראשית. בית המשפט הכריע שגיורים שנעשו בישראל במסגרות אורתודוקסיות פרטיות (חרדיות בעיקר, אם כי משתמע שגם בית הדין של הרב ריסקין) יוכרו במדינה לצורך אזרוח. בכך היא מבטלת את המונופול של בתי הדין הממלכתיים על תחום הגיור.
 
אבל ההחלטה עושה יותר מזה, מפני שגיור אינו רק אמצעי להיכנס לדת היהודית, אלא גם להתאזרח במדינה. בג"צ בעצם הוציא מתחת ידי המדינה – שהשתמשה ברבנות הממלכתית – את שער הכניסה למדינת ישראל. מעתה כל בית דין פרטי לגיור יוכל להפוך אנשים זרים לאזרחי המדינה. כלומר הליך דתי פרטי יהפוך אדם לאזרח מדינה. המצב המוזר הזה הוא תולדה של היות ישראל מדינה של לאום שהוא גם דת.
 
עוד צד דרמטי בהחלטה הוא האפשרות שקבוצות חרדיות (ואף חרד"ליות) שונות יחרימו את בתי הדין הפרטיים ולא יכירו בגיוריהם. במקרה כזה סוף סוף אולי נראה את אותן רשימות יוחסין שמאיימים איתן עלינו כבר עשורים שלמים, וייווצר מצב שבו אזרחי המדינה היהודים לא מוכנים להתחתן זה עם זה. נכון, זה לא שקבוצות אלה מתחתנות יותר מדי עם מי שלא מהם, אבל זה ישמוט את הקרקע תחת הטענות שאי אפשר לקיים נישואים אזרחיים מאותה סיבה.
 
לבסוף, ההחלטה פותחת פתח להכרה עתידית של המדינה בגיורים שנעשו בבתי דין לא-אורתודקוסים, דהיינו קונסרבטיבים ורפורמים. בתי דין שכאלה בחו"ל כבר מוכרים לצורך עלייה, אבל הכרה גם באלה שבארץ כמובן תהיה שלב נוסף בדרך ללגיטימציה מוחלטת לכל הזרמים היהודיים. וזה טוב.

ערוץ 20 יוצא נגד התנועה הרפורמית

אני מבין למה ערוץ 20 משתף פעולה עם הממסד האורתודוקסי בכותל. יש להם הרבה מן המשותף. כמו רבנות הכותל, ערוץ 20 קיבל לידיו משאב ציבורי ועושה איתו כבתוך שלו, על חשבון הציבור הרחב.

בתנאי הזיכיון של ערוץ 20 מוגדר כי הוא יהיה "ערוץ ייעודי למורשת ישראל […] בהתחשב בהוויה התרבותית והחברתית של הציבור היהודי על כל מרכיביו, זרמיו וגווניו, במדינת ישראל ובתפוצות." – אבל הערוץ מסרב בתוקף לארח כל רב שאינו אורתודוקסי או לגעת בנושאים שמערערים על המונופול של האורתודוקסיה.

בכותל פעם לא היתה מחיצה, וגם אחרי שהוקמה, עד שנות השמונים היא היתה נמוכה, והגיעה רק עד המותניים. עם השנים עבר הכותל התחרדות והפך למעשה לבית כנסת חרדי. כיום משפחות לא יכולות לחגוג ביד משום שהמחיצה מפרידה לחלוטין בין בני המשפחה.

בשני המקרים מדובר בגזלה מפורשת של רכוש ציבורי על ידי בעלי אינטרס, ובהדרה של חלקים גדולים מהציבור. מצא מין את מינו.

ועד דבר מן המשותף: חוסר היכולת הן של ערוץ 20 והן של הממסד האורתודוקסי להכיל דעות השונות משלהם. והרי כאן הבלוף הגדול במה שכותבים אנשי הערוץ בסטטוס להלן: לא "הרפורמים" בונים רחבה נוספת ולא הם מחלקים את הכותל. כל הסיפור הזה לא היה נולד אם הרבנות בכותל היתה מאפשרת לקבוצה קטנה של נשים להתפלל פעם בחודש בטלית ותפילין. משום חוסר היכולת של הרבנות בכותל להכיל את השונה ממנה, מקימים כותל חדש למי שלא יכול או לא רוצה להתפלל בבית כנסת חרדי.

ערוץ 20 מנסה להציג את עצמו כערוץ מורשת למרות שהוא משדר אקטואליה ומקדם עמדה ימנית ושמרנית. כעת הוא יוצא במוצהר כנגד הזרם הדתי הגדול ביותר בעם היהודי. לא היינו צריכים לחכות הרבה לפני שקיבלנו את החיבור האנטי-ליברלי שבין לאומנות שטחית לבין כפייה דתית.

Capture