על האגף לתודעה יהודית – מאמר דעה שלי היום בידיעות

בן גוריון על הרבנות הצבאית – מתוך הספר החדש 'בפקודת הרבנות'

בעניין ההצעה להקים 'חיל דת' נחשפו לראשונה חילוקי דעות מהותיים בין בן גוריון לנציגים הדתיים [בממשלה]. בן גוריון, שהתנגד להקמת חיל דת, הסביר זאת בכך שהוא לא רואה ברבנות הצבאית מסגרת דתית לאופיו של הצבא בכללותו, אלא אך ורק מסגרת טכנית להסדרת ענייני הדת. הוא הצהיר כי הוא התחייב "לשמור על כשרות, על שבת, אך לא על הצביון הדתי של הצבא. […] לא נבטיח הווי דתי בצבא, לא נמנה אנשים שיצוו בכוח הסמכות שבידם לעשות זאת".

עמ' 40 בספר החדש 'בפקודת הרבנות: התפתחותה של הרבנות הצבאית בישראל', מאות אהרון קמפינסקי (הוצאת כרמל). הרבה הרבה לפני שמישהו חשב על אדם ושמו אביחי רונצקי.

ראיון עם מש"קית חינוך על פעולת הרבנות הצבאית

ראיון עם שקד אדרי, מש"קית חינוך שהשתחררה לפני שבעה חודשים מצה"ל.

אני הייתי מש"קית חינוך בנח"ל, באחד הגדודים. וכשכן רציתי כבר להוציא לפועל איזו פעילות חינוכית מעבר למור"ק [=מורשת קרב], חיל החינוך פשט את הרגל. לא היו תקציבים. לא היה מענה שהוא רלוונטי ומדבר שפה של חבר'ה. לצורך העניין המג"ד שלי היה בן שלושים, החיילים שלי היו בני שמונה-עשרה, לא היה משהו שנותן מענה ענייני, ערכי. והרבנות ממש תפסה את הנישה הזאת.

– באיזו שנה זה היה?

ב-2010. כאילו, רצינו להוציא סד"ח [=סדרת חינוך] לכל הגדוד. זה קטע של חיל חינוך, לקחת את החיילים לשבוע, ומדברים איתם על דילמות ערכיות וכו'. עכשיו, כשזה בחיל, זה איכשהו יותר ממלכתי, או פחות עם איזו אג'נדה פוליטית מסויימת. אבל לא היה לנו תקציב. ולחיל חינוך גם לא היה מספיק כוח אדם של מש"קיות שמעבירות את הסד"חים האלה. אז פנינו לרבנות הצבאית דרך הרבנות של היחידה, והם ארגנו שבוע שלם שהיה מכוסה מכל בחינה אפשרית. הם מימנו את זה. אבל המדריכים היו משלהם. מדריכים חיצוניים, לא מהצבא. דתיים. היום הראשון היה כולו בירושלים, וישנו בגוש עציון, ואחר כך עברנו סיור בחברון.

– אז?

אין בעיה שיסיירו בחברון. הם אחר כך גם עשו שם חצי שנה קו. אבל… לי לא היו אז את המילים להגיד את זה, אבל זה היה סוג של שטיפת מוח. באמת, בעיני. שלא היה לי איך להתנגד לה.

– מה היה שם שהיה שטיפת מוח?

לא היה אפילו ניסיון לצאת ממלכתי בשום צורה. הכל נעשה באוריינטציה דתית. לא עלו דילמות ערכיות. לא העמידו בפני החיילים… אני לא אומרת שצריך לגרום לחיילים להטיל ספק במשהו, כי בכל זאת הם באים לבצע איזושהי משימה. אבל זה היה מאוד מקומם שאם אני רוצה לעשות איתם, למשל, סיור סליחות, אני יכולה לעשות את זה רק דרך הרבנות, בהכרח זה יהיה סיור עם מישהו שהוא דתי.

– למה לחיל החינוך אין תקציב ולרבנות הצבאית יש תקציב?

לחיל החינוך יש תקציב, אבל הוא לא יודע להפעיל אותו. והרבנות הם מטוקטקים, הם מגיעים לכל מקום. בחיל החינוך אין דבר כזה שיגיע מישהו חיצוני, שאין לו חותמת של החיל. אם רציתי לקחת את החיילים לאיזוהי פעילות של חיל חינוך, זאת פעילות שאושרה על ידי הצבא. דרך הרבנות זה לא קורה. אין עליהם פיקוח. ולכן קל להם לארגן. נאמר אנחנו בחתמ"ר חברון, ולרב שם יש מכר בתקוע. או באפרת. הוא מארגן שהוא יבוא. אין שום פיקוח על התכנים. להבדיל מחיל חינוך, שהוא מבזבז המון זמן ומשאבים על קבלת אישורים, כי הם רוצים לשים על זה תו תקן שהחיילים יעברו משהו שהוא בקונצנזוס. עכשיו, [עם הרבנות] זה היה גם נורא כיף. זה היה בעטיפה של כיף ומתוק וסוכר, אבל בסופו של דבר זה היה יהודי, דתי, ו[עם מסר של ]"זאת הסיבה שבגללה אנחנו הולכים לצבא, כי אנחנו יהודים ודתיים ובאנו לשמור על ארץ הקודש." כאילו, זה היה הפאנץ' כל הזמן. גם אם זה לא נאמר בריש גלי, זה היה ברור מאוד ללוחמים. הם באים לשמור על המדינה והם באים לשמור על המדינה כי הם יהודים גאים. גאים במורשת המאוד ספציפית שלהם.

– שהיא דתיה.

שהיא דתיה. ולי זה היה מאוד קשה. כי אמור להיות לי חיל שאמור לגבות אותי, חיל חינוך, שאמור לתת לי מענה יותר ממלכתי – נקרא לזה כך, אין לי מילה אחרת. כל הזמן פימפמו להם: אתם סוג של צבא ה'. ככה אני הרגשתי, אולי בגלל שהייתי נוכחת בכל הפעילויות.

– תודה רבה.

תודה. נורא רציתי לומר את זה כל השנתיים של השרות שלי.

זהות יהודית, זהות ישראלית

רם פרומן, יו”ר 'הפורום החילוני' (לא מכיר), מתחיל את המאמר שלו טוב. הוא מונה את הסכנות שאצורות במנהלת הזהות היהודית של הרב רונצקי. הוא מסביר כיצד רונצקי שינה את פני הרבנות ולמעשה את פני צה"ל, כיצד הוא תפס את מקומות של חיל החינוך והביא במקום קצת היסטוריה וקצת ערכים אינדוקטרינציה לאומנית-אורתודוקסית.

אחר כך הוא עובר אל החילונים, וטוען נכונה ש"זאת אולי הטרגדיה הגדולה ביותר של החילונים: שהם באמת קנו, כתוצאה של עשרות שנות חינוך ואידיאולוגיה, את התזה שהם נחותים תרבותית ו"ערכית"." נכון מאוד, וכמה עצוב שכך.

אבל המסקנה שלו היא שגויה לחלוטין: "הגיע הזמן לצמצם אם לא לבטל את מרכיב היהדות בזהותנו. על הישראלים להפסיק לעסוק ביהדות, לעסוק בישראליות ולהתחיל להתגאות בה."

זאת טעות חמורה.
ראשית, אני לא כל כך מבין מהי אותה "ישראליות" שאין בה כל יהדות. ערוץ 2? מרכז עזריאלי? יום הזיכרון? לא יודע.
שנית, מחיקת חלקים מהזהות זה לא תהליך פשוט. למעשה, מעטים מאוד מצליחים בו. נדמה לי שכפרוגרמה להמונים זה חסר תוחלת.
ושלישית, וזה העיקר, פרומן לצערי קנה בעצמו את הבדיה שרונצקי מנסה למכור לו ולנו, דהיינו ש"היהדות" היא אותה ישות לאומנית, קסנופובית, מיזוגנית, גזענית ולאומנית שחלקים שונים מהיהודים האורתודוקסים כל כך מתעקשים להזדהות ולפעול על פיה.

אבל העובדה שזן מכוער זה של יהדות צמח בארבעים השנים האחרונות במדינת ישראל אינה מלמדת דבר על דת ותרבות של יותר מאלפיים שנה. זאת אולי הטרגדיה הגדולה ביותר של החילונים: שהם באמת קנו, כתוצאה של עשרות שנות חינוך ואידיאולוגיה, את התזה שזאת היהדות האותנטית והאמיתית. למעשה מדובר במוטציה רדודה של היהדות, תוצר של הכלאה לא מוצלחת בין אהבת הארץ, היבריס צבאי ולאומי, ושטח מאוכלס בשלושה מיליון פלסטינים שאי אפשר לבלוע ואי אפשר להקיא. בתנאים אחרים, היהדות, גם זו הדתית, היתה נראית אחרת. ע"ע יהדות ארה"ב.

בכוחנו לנכס מחדש את היהדות ולטעת בה ערכים אחרים. למעשה, אם אני צודק בסעיפים א' ו-ב' לעיל, אין לנו למעשה ברירה. בינתיים אל לנו להתפתות לזהות את "היהדות" עם כל הכיעור של הפולקיזם האתנוצנטרי והשובניסטי. חבל על האנרגיה שלנו. לשם כך בדיוק הוקמה מנהלת הזהות היהודית.

ההלכה כמפלטו של הנבל

הרבנות הצבאית: ל"גויים" אין זכויות שוות כליהודים במדינת ישראל, ועדיף שגבר יתקין את המזוזה גם ביחידה צבאית של נשים מפני ש"כל כבודה בת מלך פנימה".

דובר צה"ל: מדובר ב"ספר הלכתי מובהק שעוסק בשאלות הלכתיות המצויות במציאות היומיומית הצבאית"

לא רק מוקירי הדמוקרטיה הישראלית צריכים להזדעק, אלא לא פחות מכך מוקירי ההלכה. כי הנה לנו שוב אותו שימוש אינסטרומנטלי בהלכה כשופר ללאומנות ומיזוגניה, תוך פרישת הטלפיים המיתממת – 'זה לא אנחנו! זה בסך הכל ההלכה! אין לנו ברירה!'

קשקוש מקושקש. עובדה ששישים וחמש שנה החזיק צה"ל מעמד ללא פסיקות ההלכה המגוחכות האלו. בכלל, אפשר גם לפסוק אחרת, ואין דרך אחת ויחידה בהלכה, בוודאי לא לגבי הנושאים שנפסקו כאן. הפוסקים לעיל פסקו מתוך עולמם הפרטי, המוסרי והפוליטי, ומתחבאים מאחורי "ההלכה" כתירוץ. ההלכה כמפלטו של הנבל.

ואיזה מפלט. שובניזם, הומופוביה, אתנוצנטריזם, גזענות, נפוטיזם, אנטי-אינטלקטואליזם, קסנופוביה, בדלנות – האם יש רעיון עוועים שביעת את האנושות באלפי השנים האחרונות שאינו מהולל ומקודש על ידי רבנים בזמננו? אין ספק שיש במסורת ההלכתית די והותר מקורות כדי להוציא מהם את הטינופת הזאת, אבל הבחירה לעשות כן היא של הפוסק. עדיף שצה"ל לא יתחבא מאחורי מילת הקוד "הלכה" ויכריז בגלוי שזו עמדתו המוסרית והפוליטית. או זה, או שיבטל את הזבל הזה. זכרו: אין פסיקת הלכה ללא הנחות מוצא אתיות, ואין בשום מקום בעולם "ספר הלכתי מובהק".