הפרטה

הרב חיים נבון על הפרדת דת והפרטת דת

in-God-we-trust

הרב חיים נבון כתב מאמר (מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' האחרון) על יחסי דת ומדינה בישראל, בו הוא מחד מדגיש את חיוניות אי-הפרדת דת ממדינה בישראל, ומאידך קורא להפרטת שירותי הדת, דהיינו לסיום ההגמוניה האורתודוקסית מטעם המדינה.

לגבי אי-הפרדת דת ממדינה, אני מסכים איתו. צריך להבין: יש מודלים רבים של יחסי דת ומדינה, וגם במדינות שנחשבות בהחלט ליברליות (כמו אנגליה, שוודיה, גרמניה) ישנה כנסייה רשמית או מימון של שירותי דת. זה מקובל. נבון מוסיף וטוען נכונה לדעתי שההפרדה בין דת ומדינה עבור הדת היהודית עוד קשה יותר מעבור הנצרות, דווקא משום אופייה האתני-לאומי של היהדות, לעומת אופייה האוניברסלי ובד בבד פרטי-סובייקטיבי של הנצרות. זה כמובן לא אומר שמדינת הלכה באה בחשבון. זה אומר שתמיכה ואכיפה של מוסדות דת ושל מנהגים (חגים, תכני לימוד) מסויימים של הדת אינה סותרת בהכרח משטר דמוקרטי-ליברלי, וייתכן שאף רצויה.

לגבי הפרטת שירותי הדת, לפחות במובן של סיום הכפייה האורתודוקסית, אני ודאי מסכים, וכל מאמר של רב אורתודוקסי התומך בכך הוא מבורך. אמנם, הרב נבון מבסס את נימוקיו כאן התפיסה הקפיטליסטית הבסיסית ועל ההנחה ששליטה ממשלתית בגוף ציבורי מתגלה בדרך כלל כבלתי-יעילה, ואף מתדרדרת לשחיתות. הוא גם מרגיע את קוראיו וחוזה שגם במקרה כזה רוב אזרחי ישראל היהודיים יהיו מעוניינים ממילא עדיין בשירותי הרבנות האורתודוקסית: "אם אנחנו מאמינים שה'סחורה' הרוחנית שלנו היא הטובה ביותר – ואני ודאי מאמין בזה – אין לנו מה לפחד מתחרות, ואין לנו שום סיבה להסתתר מתחת לסינורה של המדינה."

יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שלא (לדעתי חלקים ניכרים מהציבור יבחרו אחרת, ודאי ככל שיעבור הזמן), אבל גם אם כן, הייתי שמח אם במקום נימוקים תועלתניים היה הרב נבון מציג עמדה עקרונית ובהירה: למדינה אסור לכפות חוקי דת על איש, נקודה. בין אם זה יעיל ובין אם לא, דת הנכפית על אדם ריקה מערך. למעשה, יש לה ערך שלילי. אני מחכה לרב שיצעק את הדבר המובן מאליו הזה לדעתי.

סקר 'בית הלל' – ההנהגה הרבנית במשבר

עדכון 9:15: מצטער, מדובר במשאל אינטרנטי ולא סקר מקצועי, ולכן לא שווה הרבה.

נדב שרגאי מפרסם נתונים מעניינים ומשמעותיים מסקר שערך ארגון הרבנים 'בית הלל' בקרב הציבור המסורתי-חרד"לי (ללא החילונים). מהנתונים נראה שמעמד הרב נמצא בשפל, ושאנו עדים לעלייתו של הדתי האוטונומי. גם מעמד ההלכה אינו שפיר, והיא לא מעוררת השראה אצל רוב רובו של הציבור הדתי והמסורתי. ראו בטבלה שהכינותי מראש.

שימו לב שמדובר במגמה הפוכה מזו המצטיירת לעיתים קרובות בתקשורת (וגם בתגובות הפייסבוק שלי) כאילו יש "הקצנה" אדירה בדעותיו ודתיותו של ציבור הכיפות הסרוגות. בפועל למרות שודאי יש הבדל משמעותי בין דעותיהם בממוצע לבין אלו של הציבור החילוני, גם הם העוברים את אותם תהליכי ליברליזציה והפרטה. לכן גם לא נכון לדעתי לראות בזה איזושהי חזרה לאתוס "המרד הקדוש" של המזרחי, מכיוון שיש כאן פחות קולקטיביות ותנועה כחלק מ"תנועה". מה שיש כאן הוא דגש על אינדיבידואליות ופתיחות אל העולם והמגמות הרווחות בו. יש כאן גם דרישה להתאמה בין ההלכה והרבנות לערכים המודרניים – לא רק אלו שכלולים בשיח הדמוקרטי, אלא גם לחשיבותה של יושרה ואותנטיות – דרישה שכאשר היא אינה נענית התוצאה היא ניכור וריחוק מהרבנים ומההלכה.

מבחינת חלוקת האוכלוסייה: על פי חנן מוזס, שכתב דוקטורט על הזרמים בציבור הדתי, החרד"ל הם כחמישית ממנו, הדתיים המודרניים ("אקדמאים, פמיניסטים, קיבוצניקים דתיים") כעשירית, והשאר בורגנות של "דתיים רגילים". מסורתיים הם כמובן חלק עצום מהציבוריות הישראלית.

2014-02-28_074955ובדיחה לסיום:

הרב ברוך אפרתי סבור שהרלוונטיות של הרבנים בציבור הדתי־לאומי שרירה, קיימת ומשמעותית, ושתוצאות הסקר מופרכות. "מאז ימות משה רבנו ועד היום", אומר הרב אפרתי, "לא שמענו על רבנים שיוזמים סקרים כדי לעצב לעצמם כיוונים הלכתיים. זו רפורמה בשורשי תורת ישראל."

יש עוד כמה נתונים שאין בטבלה, ראו בסקר.