המרכז לקבלה

על מקורותיה החברתיים ומאפייניה של הנאו-קבלה – מאמר

מאמר חדש שלי שפורסם בספר חדש על הרוחניות העכשווית בישראל. המאמר דן בשתי תנועות הנאו-קבלה הגדולות, 'בני ברוך' (קבלה לעם), והמרכז לקבלה. אלו בעצם מהוות את המקבילות הניו-אייג'יות היהודיות של היוגה ההינדואית: מספקות תרגום עכשווי לחלק מסויים מהמסורת, אותו הן מוציאות מההקשר הרחב שלו ומשווקות כ"שיטה" שכל אחד ואחת מוזמנים לאמץ. זה לאו דווקא רע – כמו היוגה במערב, יש כאן כמובן גם צדדים חיוביים. זה גם מתבקש ומאפיין את התקופה שבה אנחנו חיים, ובמובנים רבים לא היה יכול להיות אחרת. במאמר אני שואל איך בכל זאת הופכים את חכמת הקבלה ל"שיטה" (ופעמים רבות – למוצר) ומהם התנאים החברתיים שעומדים בבסיס העניין.
 
 
המאמר נכלל בספר שערך Shai Feraro המוכשר והנמרץ, יחד עם ג'יימס לואיס, חוקר ותיק מאוד של התחום, ויצא בהוצאת Palgrave Macmillan. הוא כולל עוד כמה וכמה מאמרים מעניינים על סצנת הרוחניות העכשווית כיום. הנה דף הספר שכולל את התוכן.
Scan10032

מדברים על נאו-קבלה בלימוד

בתמונה למטה אפשר לראות את העמוד הראשון ב-Jewish Chronical של מחר, העיתון היהודי הותיק והנפוץ ביותר בבריטניה. הידיעה התחתונה מצטטת את הרב ברי מרכוס שמתנגד להשתתפותם של נציגים מ'המרכז לקבלה' (תנועת הנאו-קבלה של פיליפ ברג ז"ל) ב-Limmud, פסטיבל הלימוד היהודי השנתי בבריטניה, שאם אני לא טועה הוא גם הכינוס היהודי הבין-זרמי הגדול ביותר בעולם, שמקבץ עשרות מרצים ואמנים ורבנים ואלפי משתתפים.

הרב מרכוס טוען שהוראה מצד נציגי המרכז לקבלה תפתח את הדרך לעוד "כתות". רבנים אחרים טוענים שלמרכז לקבלה אין בכלל קשר ליהדות ושגם אם כן לא צריך לתת להם לגיטמיציה על ידי השתתפותם ב'לימוד'.

בסופו של דבר אנשי 'לימוד' אכן נסוגו בהם מהכוונה לשתף את מרכוס וסטון, ראש המרכז לקבלה בלונדון (מה שקרה אחרי שגיליון הכרוניקל כבר ירד לדפוס), וזה לדעתי חבל. לפחות בשלב זה המרכז לקבלה לדעתי בהחלט מספיק יהודי כדי להשתתף ב'לימוד', והרי אחד המאפיינים המרכזיים של התוכנית שם הוא הפלורליזם והסובלנות לכל הזרמים היהודיים כולם.

בכ"א, בהזדמנות זו אומר שאני עצמי אשתתף השנה בלימוד, ואעביר ארבע הרצאות. אחת מהן תעסוק בנאו-קבלה, ובכלל זה במרכז לקבלה כמובן. אם מישהו בסביבת אוניברסיטת Warwick בסוף החודש, שיקפוץ. אמור להיות ממש מגניב.

הנה הידיעה שבעיתון, באתר.
הנה תוכנית 'לימוד' השנה, והנה ההרצאות שאני אתן – גללו לשם שלי כאן.

The JC front page 121313

המרכז לקבלה – לכלוכים ובעיות מס

עיבוד מחשב לסמל המרכז, מתוך אתר התנועה לפני כשבועיים פרסם הלוס אנג'לס טיימס תחקיר על המרכז לקבלה, בשני חלקים (ראשון, שני). הנה תקציר: החלק הראשון מתאר את ההיסטוריה של המרכז, איך הוא הוקם על ידי פיליפ (שרגא) ברג, שלמד קבלה אצל תלמידי הרב אשלג, אבל שאשתו השניה קארן (קאתי) מולניק שכנעה אותו להפיץ את החוכמה לכל כיוון, גם לחילונים, גם לנשים. איך אחרי ההיענות הגדולה מצד הציבור התחיל המרכז בשנות השמונים להדגיש את החשיבות בתרומות – אנשים תרמו עד 20% משכרם החודשי. ואז נתנו עוד.

החלק השני מדבר על גיוס הסלבס. סנדרה ברנהרט ראשונה. זו הביאה איתה מעגלי חברים שרצו גם. רק שהם לא היו יהודים. לא נורא, המרכז פתח את שעריו ללא-יהודים, מה שבאמת הקפיץ אותו מבחינת חברים – ותרומות. ואז, ב-1996, הגיעה מדונה. אחריה הגיעו אליזבת טייילור, גווינית פלטרו, בריטני ספירז ופריס הילטון. שווי המרכז קפץ בתוך שנה מ-20 מיליון דולר ל-260 מיליון.

מסופר על כל מני תרומות שהושגו על ידי לחץ רוחני לא ממש מתון, אחר כך על השבץ שתקף את פיליפ, ועל הנהגתה של קארן את המרכז, כמנהיגה רוחנית ומקובלת בזכות עצמה. המרכז גם הדגיש יותר ויותר את אופיו האוניברסלי:

"You don't have to stop being Catholic to study kabbalah. You can be both," a member from Miami said in a marketing video that claimed the center's teachings were "known to Jesus" and applicable to "those of no faith."

כמה נחמד. אבל אז התחילו התלונות. יותר מדי מסחרי. שאול יודקביץ', מהמורים במרכז, שעזב אותו ב-2008, מספר את הדבר המדהים הבא:

He said that after complaining that Karen had too much power, "we were presented with an ultimatum — to have us agree that Karen Berg possessed Ru'ah HaKodesh — Holy Spirit (total obedience to every decision of hers) or that we could no longer work within the Kabbalah Centre."

כלומר העובדים קיבלו הוראה: להודות שקארן זוכה לרוח הקודש, מה שיהפוך כל מילה שלה לחוק קדוש, או לעזוב. יודקביץ' כאמור עזב. ואז התחילה חקירת רשויות המס, שנמצאת כעת בעיצומה. על פי המסלול שמתואר בכתבות, המרכז נראה במגמת ירידה. אולי התרסקות.

ארתור גרין, שהוא פרופסור למחשבת ישראל, רב רקונסטרוקציוניסטי, ומהדמויות המובילות והאהובות בתנועת ה- Jewish Renewal בפרט וביהדות ארה"ב בכלל, כותב על המרכז לקבלה בעקבות הכתבה דברים קשים:

The problem is that Berg went for the worst rather than the best within the Kabbalistic tradition. His own teachers had been interested in an otherworldly meditational system, one focused on restoring energies directed toward cosmic tikkun, or repair, leading toward messianic redemption.

One may believe in this or not, but it is surely high-minded. But Kabbalah had always had a more popular and practical side, one that leaned close to magic. It was this part of the system that Berg peddled. His promises of success in love, business and other realms to those who drank his "holy" water, or stared, even without comprehension, at his highly priced books, were sheer nonsense. This is the worst of Kabbalah, preying on people's fantasies and fears.

לגרין אין בעיה עם חידושים בקבלה – הוא עצמו מעוניין ליצור קבלה "בשביל המחר" (כשם ספר שכתב), אבל למה במקום אזוטריקה מתוחכמת, הלכו במרכז לקבלה על קמעות, סגולות, הבטחות לניסים וספרים מטופשים?

נאחל להם כמובן שיצאו מצרותיהם בשלום, וחס וחלילה שלא יתגלה משהו פלילי בחקירות המס. לא היינו רוצים לראות תנועה קבלית מפוארת כל כך מתרסקת. ניצוצות הקדושה שיתפזרו עוד יכנסו לנו לעין.