המפד"ל

בנט ושינוי הזהות של הציונות הדתית

היום תערך במרכז מפלגת 'הבית היהודי' הצבעה על החוקה החדשה של המפלגה, חוקה שתעניק לנפתלי בנט סמכויות סמכותניות בהחלט ותדלדל את הקשר של המפלגה למפד"ל הקלאסית ולציונות הדתית בכלל. בנט מבין שכדי לעבור מעמדת משגיח הכשרות של הממשלה למשרד ראש הממשלה צריכים, מה לעשות, להפסיק להיות משגיח כשרות, הוא מוכן לכך. חבריו במפלגת 'תקומה' (שהיא חלק מ'הבית היהודי') סבורים שאסור לוותר על העקרונות תמורת מנדטים (וגם דואגים שעם סמכויותיו החדשות בנט יהנה לרדות בהם).

גם ללא החוקה החדשה, המהפך שבנט הביא לציונות הדתית הוא עצום. דמויותיהם של קודמיו היו כל כך דהויות שקל לשכוח אותם, אבל צריך לנסות ולהעלות אותם מול עינינו: אורלב, יהלום, הרשקוביץ, לוי, הנדל. עסקנים מבוגרים וחביבים. בנט מביא משהו אחר לא רק ברעננותו, לא רק במגניבותו, אלא גם בגישה שלו. במילים פשוטות: הוא דתי לייט. חשבו על מאות אלפי צעירי הציונות הדתית שנושאים עיניהם אל דתי לייט כמנהיג ותבינו את גודל המהפך.

אפי איתם היה הניסיון הקודם לאתחול מחדש של המפד"ל, והוא הציג מודל שונה לחלוטין: מצביא, חרד"ל, משיח בן דוד. חשבו על מאות אלפי צעירי הציונות הדתית שנושאים עיניהם אל איש הייטק כמנהיג ותבינו את גודל המהפך.

בנט אינו בן תורה. אין לו יראת רבנים, הוא לא אמון על כתבי הרב קוק, הוא שומע שירת נשים. תרבותו היא התרבות המערבית, הלכותיו באהלי יפת. נסיקתו מעלה מסמנת ומעודדת את התהליך הגדול של ההתגוונות הדתית בחברה הישראלית.

מול עינינו בנט שובר את עמוד השדרה הזהותי-אידיאולוגי של הציונות הדתית, והופך אותה מממוקדת תורה לממוקדת ארץ ולאום. האתנוס מחליף את ההלכה במרכז הכיפה הסרוגה, והפטריוטיזם את ההקפדה על המצוות כציווי העליון, כסימן ליראת שמיים. מדובר במהפך אמיתי, שיש לו צדדים חיוביים וצדדים שליליים.

ורק הערה לסיום: על כל שבועות האהבה שלו לציונות הדתית, נדמה לי שאין לבנט סנטימנטים מיוחדים. לא אליה, לא לאף אחד. יש בו משהו אופרטוניסטי, אהוד-ברקי. כשהסוס הזקן של המפד"ל יקרוס תחתיו הוא לא יחשוב שניה לפני שיקפוץ על סוס אחר, כל סוס שיוכל לקחת אותו למשרד ראש הממשלה.