שר הפנים דרעי משנה סדרי עולם במשיכת קולמוס. תואר "רב" מהרבנות הראשית לישראל או לימוד של שש שנים בכולל שווים לתואר ראשון לצורך קבלה למשרות בשירות הציבורי. זו לא רק מהפכה בירוקרטית, אלא ערכית, שהרי האמירה כאן היא שתואר ראשון אינו מקנה למחזיקו כישורים כלשהם לבד מאישור שהוא ישב ולמד, שהרי באותה מידה אותו אדם היה יכול לשבת בכולל ולהתפלפל על סוגיות בגמרא.
עכשיו, אפשר כמובן לומר שתואר ראשון אכן לא מקנה שום כישורים מיוחדים. זאת טענה לגיטימית ועל רקע המשבר בהשכלה הגבוהה בישראל יש לה גם באופן נקודתי על מה להתבסס. אבל אם כך, למה לא פשוט לבטל את הדרישה הזאת? מה פשר השוואת תואר רב לתואר BA? האין כאן ניסיון להינות מהיוקרה של התואר האקדמי, לומר ש"גם רבנים" הם אנשים חושבים וכו'?
אבל מעבר לתרגילי ההון הסימבולי, אם אנחנו אכן מודים שתואר אקדמי מקנה כישורים כלשהם, צריך להיות ברור שאין הם אותם כישורים כמו לימוד לרבנות. הסיפור אינו התוכן של התואר (הנדסה או שומרית עתיקה), כמו גם לא תוכן ההלכה או המסכת התלמודית שנלמדה, אלא אופי הלימוד, דרך החקירה.
תואר אקדמי, לפחות אידיאלית, אמור לעודד מחשבה ביקורתית, תודעה היסטורית, גישה אמפירית, ותפיסה רציונלית (כלומר, נטורליסטית) של המציאות. זאת צורת המחשבה שעומדת בבסיס המהפכה המדעית והעולם השופע ידע, רפואה וטכנולוגיה שאנחנו נהנים ממנו כיום. כבודה של ההתפלפלות התלמודית במקומה מונח (אישית היא יקרה ללבי עד מאוד), וגם לימוד הלכה זה דבר יפה, אבל יש לומר בכנות שאלה לא מעודדים צורת מחשבה כזאת, ודאי לא שמים עליה דגש מיוחד. לא במקרה המהפכה המדעית לא יצאה מבית המדרש.
שוב: אפשר לומר שתואר ראשון לא מעודד את כל אלה, אבל אז יש פשוט לבטל את הדרישה לתואר. אבל אם אנחנו חושבים שיש לדרוש תואר ראשון בקבלה למשרות שונות, אנחנו צריכים להסביר את הסיבות לכך. לי נראה שהסיבות הן שתואר ראשון מקנה כישורים של מחשבה פתוחה כאמור לעיל. אם כן, יש להודות שתואר רב, שיכול לכלול הרבה דברים טובים, אינו באמת עונה על הקריטריונים.
וכל זה בלי לדבר עוד על האפלייה שבגישה הזאת, שהרי מה המסלול המקביל לעקיפת תואר ראשון לנשים ולא-יהודים? תואר בלנית? תואר קאדי או כומר? או שמא החוק הישראלי יתעדף גברים יהודיים? בקיצור, בעייתי.
מינים 