הישיבה השיוויונית תלפיות

התעטפות בטלית ככניסה לגוף הפוליטי

בפאנל הסיום בכנס 'גופא' (של הישיבה השוויונית תלפיות) אתמול בירושלים דיברה חנה קהת על הפוליטייות של הטקס. על כך שלמצוות תמיד יש גם משמעות פוליטית, מעצם כך שהן מבנות קהילה, ושמשום כך דווקא המימד הציבורי של המצוות, נראותן ועשייתן בפומבי, הוא החשוב והוא המשמש כזירה להתגוששות סביבן.

אחריה דיברתי אני, וללא תיאום מוקדם ניסיתי להראות את אותו עניין על ידי הבאת מדור השו"ת של הרב אבינר מ'עולם קטן' של השבוע. אבינר, גם הוא ללא תיאום מוקדם איתי או עם קהת, מקדיש את מדורו השבוע לענייני נשים וטליתות, ונותן גושפנקא רבנית רשמית לדבריה של קהת.

אבינר כמובן שולל התעטפות בטלית למי שאינו גבר, אבל (שימו לב לסימונים שלי) מה שחשוב לו בעיקר הוא הפומביות של האירוע, או לחילופין ה"צניעות" שלו. אישה שמתעטפת בטלית בבית, לבד, "בצנעה" – זה עוד איכשהו יכול לעבור. אבל לא בציבור, לא בפרהסיה. רק אל תצאי החוצה עם הטלית, הבנת???

המשמעות ברורה: הסכנה הכי גדולה להגמוניה הגברית אינה בעצם קיום המצווה על ידי נשים. הסכנה היא שקיום המצווה בפומבי הופך את הנשים לחלק מהגוף הפוליטי, לחלק מקהילת הקודש, לחלק מ"עם ישראל". נשים בטליתות שוברות את ההיררכיה הברורה שדורות על דורות של יהודים קידשו ומקדשים: גברים מלפנים, בטליתות ועם ספר התורה, נשים מאחור, ערומות מתשמישי קדושה, רחוקות מהתפילה הציבורית ומהתורה. לעולם יחידות מול האל, לעולם לא קהילה, לעולם לא מלפנים, פנים אל פנים עם האלוהים.

המצוות, שנעשות בציבור, מבנות קהילה, ובכך מבנות גם היררכיה. בין כהן לישראל, בין יהודי ללא-יהודי, בין גבר לאשה. התשובות של הרב אבינר מבהירות שאין בעצם בעיה הלכתית עם תפילת נשים בטלית. הבעיה היא פוליטית, והדרישה להתעטף "בצנעה" מיודעת להדיר את המתעטפת מהציבור, לא לתת להן להפוך לחלק מהציבור (ולציבור בפני עצמם), ובכך להגן על ההיררכיה של הגוף הפוליטי.