הומניזם

סיוע לפליטים לאור ההלכה – בית הלל

קבוצת הרבנים והרבניות של בית הלל פרסמה חוברת הלכתית לקראת פסח, ובה דיון על "סיוע לפליטים לאור ההלכה". לקראת פסח, לא במקרה, שכן אנחנו מצווים שוב ושוב במקרא לסייע לחלש ולזר משום ש"גרים היינו בארץ מצריים". מתוך המסקנה:
 
אהבת הבריות המניעה את האדם להשתתף בצערו של הזולת ולהירתם לסייע לו, היא ערך מערכיה של תורה. הצלת חייו דומה להצלת עולם מלא. ראוי להתגייס לעזרת הפרט הנתון במצוקה, ובוודאי לעזרתה של קבוצת אנשים סובלים. בכך באה לביטוי מידת הרחמים וערך השלום שהם מן התכונות המיוחסות לבורא שעל האדם לדבוק בהן. […] אף שעל פי סדרי הקדימויות יש להעדיף תרומה לבני העיר והמדינה מנזקקים אחרים, יש לתעדף את המצויים במצוקה וחסרים תנאי מחיה בסיסיים. כמו כן, לעתים יש ערך מיוחד למציאת האופן לסייע גם לאויבים מתוך התקווה לשבירת מחיצות השנאה. עם זה, יש לשמור ולקיים את נתיבי הצדקה הרגילים – בסיוע איש לרעהו בתוך החברה הישראלית.
 
בדרך אל המסקנה הזאת עוברים גם דרך איסור 'לא תחנם' ומראים כיצד ניתן לפרשו כך שאינו חל לעניינינו. והנה לכם כמה ציטוטים של רבנים, אעפס מעט יותר חשובים מהרב לוינשטיין או הרב אליהו, על העניין:
 
— הרב אהרן ליכטנשטיין:
היהדות ההלכתית המסורתית דורשת מן היהודי גם נאמנות להלכה וגם דבקות ברגש מוסרי, שעם היותו שונה מן ההלכה הוא בכל זאת מִקשה אחת עמה, והוא מחייב לחלוטין בדרכו שלו.
 
— הראי"ה קוק:
ממקור החסד צריכה אהבת הבריות להתפרץ, לא בתור חֹק מצוֶּה, כי אז תאבד חלק היותר ברור מזהרהּ, כי אם בתור תנועה נפשית פנימית עזה. והיא צריכה לעמוד בנִסיונות קשים מאד, לנצח סתירות רבות, המפוזרים כצורי מכשול במאמרים בודדים, בשטחיותן של כמה הלכות, ובהמון השקפות הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה והמוסר הלאומי.
 
— הרב איסר יהודה אונטרמן (היה הרב הראשי האשכנזי של ישראל)
כמו שאי אפשר לקרוא שומר תורה ומצווה למי שמזלזל בהלכות קבועות בדברי סופרים… כן אין לתת את התואר הזה של שמירת תורה ומצוות למי שמסרב לקיים חיובים מוסריים הנוגעים לזולת, כמו התקנות של דרכי שלום כי כל זה נובע ממקור מים חיים של תורתנו.
 
ישר כוח גדול לרבני ורבניות בית הלל. יש תקווה.
 
Capture

הפער "היהודי" בין יהדות ישראל ליהדות ארה"ב

ה-Pew Research Center פרסם מעין מחקר משווה בין יהודים ישראלים ליהודים אמריקאים. ההשוואות כמובן שונות ומגוונות, מחשיבות הכלכלה לישראל, דרך חלוקות פנים דתיות (יש שם הסבר מהם חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, למי שמעוניין) ועד שיעורי קיום של מנהגים שונים כמו צום ביום כיפור וכו'. אגב, על פי המכון יש יותר יוצאים בשאלה מאשר חוזרים בתשובה. הכל כאן.
capture
 
אני מביא דווקא את השוני בעמדות הפוליטיות כי הוא מתחבר למה שאומר באחד הסרטונים שבפרוייקט יוסי קליין הלוי (חוקר החברה היהודית ועמית במכון הרטמן), והוא שפעמים רבות יהודים אמריקאים מתפלאים על משהו שמדינת ישראל עושה וקובלים באזניו ש"זה לא יהודי" לעשות.
 
יחד עם הנתונים להלן, שמראים שיהודים אמריקאים נמצאים הרבה יותר שמאלה בתפיסת עולמם, אני חושב שצריך להבין שעבור יהודים אמריקאים רבים הומניזם וליברליזם הם מאבני היסוד של היהדות, כלומר הזהות היהודית הבסיסית היא הומניסטית וליברלית. לכן כאשר מדינת ישראל נוהגת בגזענות, באלימות יתר או בכפייה דתית הם תופסים את זה כהתנהגות "לא יהודית".
 
מכאן שהויכוח על דרכה של מדינת ישראל בענייני ביטחון וענייני דת ומדינה אינו רק ויכוח בין תפיסות ערכיות שונות, אלא בין תפיסות שונות של היהדות. ושהפער בין "היהדות הישראלית", אם נכליל לרגע, לבין "היהדות האמריקאית", הוא לא רק פער של מיקום, שפה ואופי, אלא גם, ואולי בעיקר, פער של תפיסת עולם ומערך ערכי, ופער שנגרם מתשובות שונות לשאלה "מה זה להיות יהודי?".
 
ואם זה נכון, ואם נכון שדפוסי ההתנהגות וההתנהלות ונוכחיים רק הולכים ומתעצמים, שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם רק הולכות ומתרחקות.

הר הבית וענף ציוני דתי חדש

haha3קטע קצר מתוך מסעו של יוסף רוסו, עורך עלון בית הכנסת 'עולם קטן', במעלה הר המוריה יחד עם המדריך ארנון סגל (מחר בבתי הכנסת).

שני דברים לשים אליהם לב:
– יראת הגאווה הלאומית שגוברת על יראת שמיים (רוסו מבקש מחילה מה' וזוקף את הגב);
– המקדש ייבנה בזמננו "אם נרצה", ולא "אם ירצה ה'".

אלה ההבדלים הקטנים האלה שבסופו של דבר מתגבשים לכדי ענף ציוני-דתי חדש.

תפילות בפתח ישיבות בארה"ב – המשך

זוכרים שבמאי פסק בית המשפט העליון בארה"ב שמותר להתפלל תפילות של דת מסויימת ("שאינן ממוענות רק לאל גנרי") בפתח ישיבות של גופים ממסדיים (למשל עיריות) בארה"ב? כתבתי על זה כאן. ארגונים דתיים ואתאיסטיים שונים הביעו מורת רוח מהפסיקה, שכן למרות שהתפילות יישאו על פי תורנות בין חברי המשתתפים, באופן טבעי המצב יביא לשלל תפילות נוצריות בפתיחת ישיבות שונות, שכן נוצרים הם רוב המשתתפים וכו'.

אבל כמו שאומרים באמריקה, לא בוכים על פסיקה שנשפכה, ומוטב לנצל את המצב החדש: ארגונים אתאיסטים והומניסטים שונים התחילו לנצל את ההזדמנות, כשמגיע תורו של הנציג שלהם במועצה, לפתוח ישיבות עם "תפילה" אתאיסטית. איך נושא אתאיסט תפילה ציבורית? מסתבר שהוא מבקש מהקהל לא לעצום עיניים אלא לפקוח אותם, מדבר על ההזדמנות שיש לנו לעשות למען הטוב הכללי, ומדבר על זכויות אדם ועל החופש להטיל ספק.

"הומניסט" בצבא ארה"ב

במדינת ישראל אי אפשר לציין "ישראלי" בסעיף הלאום, אבל בצבא ארה"ב אפשר, החל מהשבוע, לציין "הומניסט" בסעיף הדת. אחרי מאבק משפטי העניין הוכר, וחשוב לסוגיות כגון ניהול הלוויות של חיילים שכאלה, ואף צירוף לצבא של מלווים הומניסטים (המקבילים לכמרים צבאיים וכו'). אחד מדוברי צבא ארה"ב שמרואיין בכתבה להלן מספר שהצבא רק מתחיל להתמודד עם אוכלוסיית ה"רוחניים אבל לא דתיים" שהולכת וגדלה, והנה מסתבר שגם הומניסטים מעוניינים שלא להיות משוייכים לדתות שאינם מזדהים איתן.

היכולת להגדיר את זהותנו בעצמנו היא כמובן חשובה מאוד, אבל מה שהכי מוצא חן בעיני בהתפתחות הזאת הוא הכנסת ההומניזם לרובריקה הדתית. לא מכיוון שהוא דת (אל תקפצו הומניסטים ואתאיסטים, אני מבין שאין כאן אמונה בכוח עליון, Jesus), אלא מכיוון שהוא אכן *אופציה*. ההומניזם – כמו האתאיזם – הן עמדות מסויימות, מנומקות ותקפות יותר או פחות, אבל בכל מקרה הן השקפות עולם. מה הן לא? הן לא מה שאנחנו מגיעים אליו באופן טבעי כאשר איננו דתיים. הן לא מה שנשאר כאשר מקלפים מבן האנוש את הדת (כפי שאוהבים להציגם לפעמים). למעשה, התפתחותן היא שאיפשרה את קילוף הדת, ולא להפך.

על השחיטה

מה נאמר? קודם כל שאנחנו לא מוכנים לשמוע ביקורת על הדת שלנו, ועוד בדנית. בדנית!!!!!!!!!!!!!!!1111

וברצינות – הפולמוס הנוכחי על השחיטה נמשך מאז המאה ה-19. כבר אז גילו באירופה רגישות לסבלם של בעלי החיים, והועלו הצעות לאסור את השחיטה היהודית. ההצעה הדנית לא "אוסרת על שחיטה כשרה" כמאמר הכותרת ההיסטרית מאתר 'סרוגים' (להלן), אלא מבקשת להמם את בעל החיים לפני שישספו את גרונו. ישנו חשש שזה יפגע בכשרות השחיטה.

האם שחיטה כשרה גורמת סבל לבעל החיים הנשחט? כן, כי היא דורשת את שיסוף הגרון והקזת הדם. לוקח לבהמה איזה שתיים-שלוש שניות למות, אולי יותר, והיא סובלת. שחיטה על ידי שוק חשמלי או מסמר ברזל שמוחדר במהירות לראש מהירה והומנית הרבה יותר.

עכשיו, אם אכן כך, ניצבים לפנינו שני ערכים חשובים: צער בעלי חיים, וחוק דתי. שר החקלאות והמזון של דנמרק אמר ש"זכויות בעלי חיים קודמות לדת". אני לא מכיר "זכויות" של בעלי חיים, אבל אפשר להבין שהוא חושב שמניעת סבל לבעלי חיים על ידי בני אדם חשובה יותר מאשר קיום מסורת דתית של בני אדם. זו עמדה לגיטימית. במקרים כאלה העניין הוא מידתי: כמה סבל באמת נגרם לבעלי החיים, מה מעמדה של המסורת הזאת ועבור כמה בני אדם וכו'. יש לשאול גם האם צער בעלי חיים קודם מבחינתו של המחוקק הדתי גם לצווי האופנה (פרוות) ולצרכי השוק (בשר). תמיד צריך להתחיל איפשהו, אבל אם דנמרק אוסרת או תאסור על סחר בפרווה או על כליאת מיליוני תרנגולות או פרות במכלאות זה יראה דבקות במטרה ורצון אמיתי למנוע כל סבל אפשרי מבעלי חיים.

מי שסבור שהחוק הדתי חשוב יותר צריך לזכור שהחוק הדתי אינו מונוליתי, ויש בו גמישות מסויימת. די ברור שאפשר להכשיר שחיטה כשרה עם הימום מסוג כלשהו לפניה. והרי גם צער בעלי חיים היא מצווה. בכל מקרה זעקות על "אנטישמיות" מפספסות כרגיל את העניין, שגם אם מצטרפים בו מניעים שונים הוא בבסיסו ערכי, ומצביע על תנועה מוסרית חשובה שאנחנו עדים לעלייתה בזמננו.

באופן אישי נראה לה שמה שדרוש הוא שינוי כולל בשוק הבשר, ולא רק תיקון נקודתי לגבי השחיטה. ואפרופו, ראוי פשוט להיות צמחוני או טבעוני.

2014-02-13_225416

אסור ששילוב חרדים באקדמיה יבוא על חשבון נשים

מזה למעלה מעשור פורסות אוניברסיטאות שונות חסות על מכוני לימוד עבור הציבור החרדי, מוסדות אשר מתקיימים בהם תנאי לימוד מיוחדים, כגון הפרדה מגדרית בכיתות. בכתבה על התופעה מדווחת ירדן סקופ כי בעוד שעד כה רבים לא הכירו את התוכניות האלה, "כעת מעוניינות המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות”ת) למסד את התוכניות האקדמיות לחרדים", וזאת על ידי בניית קמפוסים מיוחדים לסטודנטים החרדים ליד האוניברסיטאות.

השתלבותם של החרדים בשוק העבודה, ורכישת השכלה באופן כללי, הן כמובן מטרות חשובות בצורה בלתי רגילה עבורם ועבור החברה בישראל. אין ספק שמדובר בצורך חיוני עבור החברה שלנו. השאלה כאן – כמו תמיד – היא באיזה מחיר נוכל לממש את המטרה שלנו. על פי סקופ "אחת מהדרישות המרכזיות של המועמדים החרדים ללימודים היא אכיפת הפרדה מגדרית בכיתות, שמשמעותה, בדרך כלל, היא גם שמרצות נשים לא ילמדו סטודנטים גברים, בעוד מרצים גברים יכולים ללמד נשים."

וכאן אנחנו מגיעים לבעיה מהותית. בעוד הפרדה מגדרית בכיתות, הגם שהיא בהחלט לא נוחה לנפש המודרנית,  אינה כוללת בצורה הכרחית אפלייה – שהרי ייתכנו אותם תנאים בדיוק עבור שתי הקבוצות, הסטודנטים הגברים והסטודנטיות הנשים – ההתעקשות על כך שנשים לא תוכלנה ללמד בכיתות של סטודנטים חרדים מובילה בהכרח להדרת נשים מהסגל המלמד. בעוד גברים יוכלו ללמד גם גברים וגם נשים, נשים לא תוכלנה ללמד גברים. משום כך הן תקבלנה פחות שעות, ובהמשך גם יקבלו לעבודה ויעסיקו פחות נשים (מצטער, זה לא משתלם לי, את מבינה אותי, נכון?).

לא רק לאקדמיה יש אתוס משלה, העומד על רגליים ערכיות של שוויון, חירות, ושאיפה לאמת, גם לחברה הדמוקרטית יש כמובן את הערכים שבלעדיהם היא מרוקנת מתוכן ואינה נאמנה לשמה. שוויון הזדמנויות לנשים (ולשחורים, ולהומואים, ולערבים) הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, ואין חברה דמוקרטית ללא שוויון. בפתיחת קמפוסים אוניברסיטאים בהם נשים תודרנה מהוראה אנחנו מוותרים בצורה חסרת אחריות על אחד מעמודי התווך שעליהם בנויה החברה שלנו. בנוסף, אנחנו כמובן פוגעים פגיעה ישירה באותן נשים שלא תוכלנה ללמד.

השאלה כאן, אפוא, היא עד כמה אנחנו מוכנים (1)לוותר על ערכים שחשובים לנו ו(2)להקריב את הנשים הקולגות שלנו, כדי שאוכלוסייה חרדית תוכל לרכוש מקצוע והשכלה. זאת לא שאלה קלה, כי השתלבות של חרדים בחברה הישראלית היא אכן מטרה ראויה וחשובה מאוד. עם זאת, לדעתי התשובה חייבת להיות שלילית.

יש לזכור שנשים הוקרבו כבר יותר מדי פעמים עבור מטרות שונות, שתמיד כמובן היו הכי חשובות וראויות. רק לאחרונה הסבירו קולות מהמחנה הליברלי לנשות הכותל שהמאבק שלהן אינו חשוב מספיק כדי להטריד בו את כולנו, ושעליהן להיאבק דווקא למען מטרות חשובות יותר, כמו סיום הכיבוש או חלוקת ההון. אלא שהגיע הזמן שנפסיק להתייחס לצרכי מחצית האוכלוסייה כמשהו שניתן לדחות אותו למועד מאוחר יותר. צריך לעמוד על כך: נשים אינן כלי שאפשר לוותר על שירותיו אם לא מסתדר, והשוויון אינו ערך שניתן להתעלם ממנו אם פתאום צריך.

שנית, מפני שכבר היום ישנן סיטואציות שבהן גברים חרדים מקבלים הדרכה מנשים: מרופאות ואחיות בבתי חולים, משוטרות, מעובדות סוציאליות, מפקידות שומה, מבנקאיות. נכון שזה לא אותו דבר כהוראה, אולם כנראה הדבר אפשרי, בגבולות מסויימים. יש גם חשש שאם יתברר שאפשר לדרוש ולקבל רק מרצים גברים, בעתיד ידרשו ויקבלו רק רופאים, אחים, שוטרים, עובדים סוציאלים, פקידים ובנקאים. נשים תודרנה גם מאלה.

לכן לא נוכל ואסור עלינו להסכים לזה. מצטערים, אבל זה פוגע לנו ברגשות הערכיים. כן, זה כמו רגשות דתיים, רק של הומניסטים. להתחשבותכם נודה.

:

פורסם באתר onlife. כדאי גם מאוד לקרוא את דבריה של סגנית רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' אורנה קופרמן, בפני סנאט האוניברסיטה, בדיון בנושא הקמת קמפוס חרדי באוניברסיטה.

קמפיין הומניסטי אנטי-דתי חדש

ה- American Humanist Association השיק אתמול קמפיין הנקרא "Consider Humanism". הקמפיין מציג מודעות המציבות זה מול זה ציטוט (ברברי) מכתבי הקודש וציטוט (נאור) מפיו של הומניסט צמרת. הנה שתי דוגמאות (לחצו להגדלה):

מדובר אם כן בקמפיין אנטי-דתי נוסף מז'אנר דוקינס ושות', שיוצא בעצם נגד התפיסה המאוד פשוטה, אף פרימיטיבית, של הדת, בה אנחנו נצמדים לפשטי הכתוב בצורה פונדמנטליסטית ומילולית ביותר. צבעי המודעות לא מותירים מקום רב לספק: הומניזם נבדל מדת כמו שחור ולבן. אבל תפיסה היסטורית רצינית קצת יותר תגלה לכל בר דעת שההומניזם צמח מתוך המסורת היהודו-נוצרית, ואף שקשה לבסס אותו בלעדיה (והנה, בדיוק לפני כמה ימים פורסם סיכום נאה של תורתו של יורגן הברמס, עוד הומניסט צמרת, שעומד על כך).

לאתר התנועה
לאתר הקמפיין