הומופוביה

הרב שמולי בוטח במאמר חשוב על הומוסקסואליות

אחד הרבנים המוכרים ביותר בארה"ב, Shmuley Boteach, פרסם לפני חודש מאמר חשוב על הומוסקסואליות, שהגעתי אליו במקרה רק עכשיו. לבד מהדברים הרגילים על כך שגם להומואים מגיעה אהבה ולא טוב היות האדם לבדו, ולבד מההזכרה שאמנם המקרא מכנה משכב זכר "תועבה" – אבל שהוא מכנה גם עוד כל מני דברים כך, ביניהם אכילת לא-כשר, זביחת עולות בעלות מום, ואפילו קנאה, בוטח מציין בצורה משמעותית שיחסים הומוסקסואליים אינם בכלל מעשה בלתי מוסרי. שזה עניין דתי ותו לא. הנה ראשית הפסקה על עניין ה"תועבה":

Some people of faith insist that homosexuality is gravely sinful because the Bible calls it an "abomination." But that word appears approximately 122 times in the Bible. Eating nonkosher food is an "abomination" (Deuteronomy 14:3). A woman returning to her first husband after being married in the interim is an "abomination" (Deuteronomy 24:4). Bringing a blemished sacrifice on God's altar is an abomination (Deuteronomy 17:1). Proverbs goes so far as to label envy, lying and gossip "an abomination to [the Lord]" (3:32, 16:22)

והנה הפסקה החשובה יותר על המעמד המוסרי של ההומוסקסואליות:

Homosexuality is a religious, not a moral, sin. A moral sin involves injury to an innocent party. Who is harmed when two unattached, consenting adults are in a relationship? Homosexuality is akin to the prohibition against lighting fire on the Sabbath or eating bread during Passover; there is nothing immoral about it, but it violates the divine will.

כלומר לא מדובר בעניין מוסרי, שהרי מה לא מוסרי בשני אנשים שאוהבים אחד את השני ולא מזיקים לאף אחד? יחסים הומוסקסואלים אסורים, אומר בוטח, כפי שהדלקת אש בשבת אסורה, כפי שאכילת חמץ בפסח אסורה. אין בזה שום דבר לא-מוסרי.

זו אבחנה חשובה, ובכוחה להוציא את העוקץ, את השנאה, מהיחס ההומופובי של הדת כלפי העניין. שכן אף אחד לא שונא או מזדעזע מאוכלי חמץ בפסח, למרות שיש כאלה שגורסים שהאל אוסר על כך.

הגעתי אל בוטח כי מישהו שלח אלי בכלל את הפוסט הזה, של הרב איזשהו רב יהודה לוין, שיוצא בבוטות נגד בוטח ומכנה אותו "מפלצת", והכל בוידאו די מבדר:

מחמוד א-זהאר לא מבין איפה הוא חי

ובאופן כללי מציג משנה מבולבלת. כי זה דבר אחד לומר ש

אתם [המערביים] אפילו לא חיים כמו בני אדם. אתם מקבלים את אורח החיים ההומוסקסואלי, ואתם עוד מבקרים אותנו?

או

אנחנו אלו שמכבדים נשים ומתייחסים אליהן בכבוד… לא אתם. אתם משתמשים בנשים כמו בחיות. יש להן בעל אחד ואלפי חברים. אתם לא יודעים מי האבא האמיתי של ילדיכם, בשל הצורה שבה אתם מתייחסים לנשים

התבטאויות אלה סתם מראות שמדובר בפנאט חשוך ופרימיטיבי ומסבות לו ולחבריו לחמאס נזק תדמיתי עצום.

אבל כשהוא קובע שלמערב אין "שום זכות לבקר את התנועה האסלאמית", או שואל "למה אני צריך לחיות בהתאם לחוקים שלכם?", ומיד גם מעלה את התמיהה הרטורית "האם זהו פשע לאסלם את האנשים?", הוא כנראה לא מבין שהוא מנסה לרקוד על כל החתונות. שכן או שהוא רב-תרבותי שטוען בשם הרלטיוויזם שאסור לכפות על החמאס את ערכיו של המערב, או שהוא מוסלמי אדוק שרואה צורך לאסלם את כל העולם. אי אפשר להדוף ביקורת ערכית ביד אחת ולכפות את ערכיך ביד השניה. אם לך מותר לאסלם, למערב מותר למערב.

וכמה עדיף שהמערב ימערב את האנשים ולא שא-זהאר הימי-ביניימי יאסלם אותם. כמה ההתבטאויות האלה של א-זהאר שמות לצחוק את הרומן השמאלני-קיצוני עם המשטר ברצועת עזה.

אמונה אלון שוכחת מהר, ובהתאם לנסיבות

בסופ"ש הזה פורסם ב"7 ימים" ראיון של אמירה לם עם אמונה אלון. בראיון יוצאת אלון כנגד האשמתו של הרב מוטי אלון ביחסי מין הומוסקסואלים על ידי פורום תקנה, ולמעשה מאשימה בצורה חמורה את חברי הפורום:

שתיים-שלוש דמויות אינטרסנטיות שאני יודעת מי הן, אבל לא אנקוב בשמותיהן, העלילו עלילה ושיכנעו את יתר חברי הפורום שהרב מוטי מסוכן.

למה לא תאות ותנקוב הרבנית אלון בשמותיהם? הרי לדעתה הם "הוציאו להורג" (שם) את גיסה! זריקת האשמה שערורייתית כזאת בלי לעמוד מאחוריה היא חוצפה. אבל זו לא כל החוצפה. אומרת אלון:

אם את מתעקשת לדבר איתי על הנושא של הומוסקסואליות ברמה תיאורטית, אני יכולה לספר לך שפירסמתי עוד לפני הפרשה הזו מאמר על כך שנחוצה גם במערכת החינוך פתיחות לנושא הזה והכרה בכל אדם על נטיותיו ועל שונותיו. כל ההומופוביה הזאת לא מקובלת עלי.

אני לא זוכר מאמר כזה. מה שאני כן זוכר הוא מאמר שפרסמה אלון שבועיים לפני התפוצצות פרשת אלון בטור שלה ב"ישראל היום" ובו היא דנה ביחס להומוסקסואליות במערכת החינוך. במאמר הזה, שנכתב אחרי הקשקוש בעניין השיר הגס של יונה וולך שלימדה מורה בתל-אביב, אלון דווקא יוצאת נגד לימוד שירים שמדברים על יחסים הומוסקסואליים, בטענה ששירים כאלה יכולים לעודד הומוסקסואליות.

אז טוב שהיום, אחרי שקרה מה שקרה ונחשף מה שנחשף, אלון מתנגדת להומופוביה. כנראה בכל זאת יצא משהו טוב מכל הפרשה הזאת.