הודו

כנס מעניין על "מזרח ומערב בראי תורת הנסתר"

התוכנית הבין-תחומית למדעי הדתות (שאני חלק קטנטן ממנה) מכנסת כנס שנראה מעניין ביותר לרגל צאת ספרו של אייזיק לובלסקי על האגודה התיאוסופית והשפעתה על התנועה הלאומית ההודית (ראו ראיון שלי עם לובלסקי כאן). הנה הפרטים:

התכנית הבין- תחומית למדעי הדתות
אנו שמחים להזמינכם לכנס
מזרח ומערב בראי תורת הנסתר
לרגל צאת ספרו של ד"ר אייזיק לובלסקי
Celestial India (Equinox, 2012)
יום ראשון, 3 ביוני 2012
הפקולטה למדעי הרוח, בניין גילמן, אולם 496 , אוניברסיטת תל-אביב

15:45 התכנסות
16:00 דברי פתיחה, יו"ר הכנס, פרופסור רון מרגולין,
ראש התכנית הבין-תחומית למדעי הדתות, אוניברסיטת תל-אביב
מושב ראשון
פרופסור דוד כ"ץ, החוג להיסטוריה, אוניברסיטת תל-אביב: לקשור את הבלתי-מקושר והסביבה הכיתתית
פרופסור בועז הוס, המחלקה למחשבת ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: אגודת התיאוסופים העבריים: קבלה ותיאוסופיה בראשית המאה ה-20
17:15 הפסקה
17:30 מושב שני
ד"ר דני רוה, החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב: לחשוב ביצירתיות על יצירתיות: קרישנמורטי ודאיה קרישנה
ד"ר אייזיק לובלסקי, התכנית הבין-תחומית למדעי הדתות: הודו של מעלה: מדאם בלווצקי והפנטסיה האוריינטלית

הציבור מוזמן

לימודי עברית בהודו

אלן בריל מביא בבלוגו ידיעה מה- Times of India שמספרת על אוניברסיטת Kishangarh בג'ייפור, שמתחילה ללמד עברית ואולי גם יהדות. רוב היהודים שהם פוגשים הם מטיילים כמובן (פושקר לא רחוקה, והיא מקום מפגש לנופש הכולל נוף, אוכל וסמים), ולכן דואגים לציין בכתבה ש

The Chabad — a place of worship for Jews in Pushkar, attracts thousands of Jews in the state.

"החב"ד", אם כן, הוא מקום פולחן המושך אלפי יהודים. הנה יהדות בעיניים הודיות.

מודרות מפתיעות בטרמינל החדש של דלהי

מודרות הן תנוחות ותנועות של הידיים והגוף, שמהוות, מאפשרות או מתקשרות תכנים ומשמעויות מסויימות. לפעמים תבצע מודרה מסויימת כדי לקבל תוצאה, ולפעמים תיכנס ספונטאנית למודרה כאשר אוחזת בך הרוח.

טרמינל 3 בשדה התעופה על שם אינדירה גנדהי נחנך בימים אלה, ומציג בפני הבאים שלל מודרות נאות. אלא שמשמעותן לתייר הישראלי יכולה להיות שונה מזו שהתכוונו אליה המעצבים (אלא אם כן הם שמעו מספיק על התייר הישראלי):

מעט על אופי האלילות ההודית

הבלוג הססגוני "ארץ האמורי" הפנה אותי למאמר חביב בעיתון ההודי הנחשב The Hindu, ובו הכותב מאשש מאמר ישן שלי על אופי עבודת האלילים בהודו. המחבר מתעקש שיש לעבוד פסילים ותמונות כאילו הן הן האל עצמו:

"Suppose we want someone to place a string of flowers around, say, a picture of Lord Krishna, we must not say to them, “Put these flowers on the picture of Lord Krishna.” We should instead say, “Place these flowers around Lord Krishna's neck.” We must realise that the Lord resides in the pictures that we have put up for worship."

כלומר אותם צלמים אינם סמלים של האלים (או של האלוהות האחת העליונה – כפי שאוהבים הודים משוכנזים להסביר כדי להגן על כבוד תרבותם), אלא האלילים עצמם, גם אם בזעיר אנפין. ובכלל, להודים אין ממש סמלים. כל הרעיון (היווני) הזה זר לתרבותם, כפי שכתתבי באותו מאמר.