הדהרמה

ליידי גלובס עושה מדיטציה

גיליון יוני של 'ליידי גלובס' מוקדש ל"נוכחות: לחיות כאן ועכשיו", שזה בעצם מיינדפולנס, כלומר קשיבות או תשומת לב. ואכן, הגיליון מביא כתבות וראיונות בעניין. הנה למשל קטעון מתוך ראיון של תחיה ברק עם פרופ' אלן לנגר שהצליחה ללמד כל מני טייקונים ו"בכירי משק" איך לעשות מדיטציה. כפי שאפשר לראות ברשימה שבקטעון, העניין תופס לא רע. אז מצד אחד, מיינדפולנס זה אכן חשוב וטוב ומועיל ומבורך. וזה גם יפה שהדהרמה הבודהיסטית רלוונטית ונוכחת 2500 שנה ו-13,000 ק"מ מלידתה. מצד שני, זה לא ממש הדהרמה הבודהיסטית, אלא איבר קטן ממנה, שלא רק שמנותק מהקשרו, אלא גם ממטרתו המקורית: הבודהה לימד מדיטציה כדרך להתעוררות ושחרור מאשלייה, תאווה ושנאה. פרופ' לנגר מלמדת מיינדפולנס כי לטענתה "זו הדרך היחידה להגיע לפסגה". יאק.

2014-06-02_214555

פולמוס בבודהיזם המערבי

במרץ האחרון התקיימה ועידה בנושא "בודהיזם חילוני" ב-Barre, ארה"ב. הנושא הוא אחד החמים בין מתרגלי תורתו של הבודהה באירופה וארה"ב, ועוסק בדרכי האדפטציה והעיבוד של הבודהיזם במסעו אל המערב המודרני. הניוזלטר החודשי של כריסטופר טיטמוס (מותיקי מורי הדהרמה המערביים) מובאות שתי עמדות על הנושא. Alan Wallace תוקף את Stephen Batchelor, שהוא אולי הקול הידוע ביותר שמקדם "בודהיזם חילוני" או "בודהיזם אתאיסטי" (כתבתי עליו כאן).

במרכז הפולמוס עומדות האמונות הבודהיסטיות הותיקות בדבר חוק הקארמה וגלגול נשמות. בצ'לור מעוניין לשכוח מהן, וטוען שהן לא נחוצות מבחינת התרגול הבודהיסטי מחד, ומקשות על מערביים רציונלים לתרגל את הדהרמה מאידך. וולאס מוכן לקבל בודהיסטים שאינם מאמינים באלה, אבל לא מוכן לניסיונותיו של בצ'לור לטעון שהבודהה עצמו גם לא ממש האמין בהן. הוא מתעקש שדורות של בודהיסטים לא סתם האמינו בגלגול נשמות, אלא עשו זאת מפני שזו התורה שלימד הבודהה (והוא צודק). הוא מתעקש גם שחוקרים אקדמאים כיום קובעים שהבודהה לימד גלגול נשמות (שוב צודק). הוא יוצא נגד החילון שעורך בצ'לור לבודהיזם, ונגד הטענה של בצ'לור כאילו הדת הבודהיסטית היא התפתחות מאוחרת, ומנוונת, של תורתו הטהורה והאגנוסטית של הבודהה.

בצ'לור טוען שהוא בסך הכל לוקח את הבודהיזם למקום שמוליד המפגש שלו עם המערב המודרני. הוא מפנה את וולאס לכתבי הזן, שבהם מובעת ביקורת קשה על לימוד דוגמטי של המקורות הבודהיסטים, ואף על אמיתותיו היסודיות עצמן (צודק: קיסר סין שאל את בודהידהרמה הנודע: "מהי משמעותן של האמיתות הקדושות?" בודהידהרמה: "ריקות בלתי קדושה". הקיסר: "מי אם כן אתה?" בודהידהרמה: "אני לא יודע.") על פי בצ'לור הבודהה אימץ את האמונה בגלגול נשמות רק מפני שהיא היתה הרווחת בזמנו בהודו, ולא משום סיבה שקשורה מהותית לתורה שהוא ביקש ללמד.

כאמור, מדובר בפולמוס לוהט בעולם הבודהיזם המערבי, ודוגמא נהדרת לתהליכי האקולטורציה שעוברת מסורת רוחנית מזרחית עם אימוצה במערב. הדיון כולו מעמוד, 17, כאן.

בודהיזם ומדע האושר

"הסריקות הראו גם פעילות יתר בקליפת המוח הקדמית השמאלית של ריקרד בהשוואה לנבדקים האחרים, אשר נותנות לו קיבולת חריגה בגודלה לאושר ו"נטייה מופחתת לשליליות", מאמינים החוקרים."

הנה שילוב קטלני של שני טרנדים: האחד, ניורו-קשקשת להמונים, שמציגה ממצאים "מדעיים" למושגים תרבותיים כמו אושר, אהבה, מוסר וכיוצא באלו (אז פעילות יתר בקליפת המוח הקדמית השמאלית היא מה שעושה אותנו מאושרים? וואללה!); והשני, הפיכתה של הדהרמה הבודהיסטית לתרפיה נפשית להמונים, שעניינה לא חקירה אינטרוספקטיבית נחושה ומייגעת שמביאה להפגת השנאה, החמדנות והבורות באשר לטבע ההוויה (כפי שהדהרמה משום מה מתעקשת לנסח את הדברים), אלא הפקת "אושר" ואיכות חיים.

אין ספק שמחקרים נוירולוגים זה דבר חשוב, ומדיטציה בודהיסטית עניין לא פחות חשוב, אם כי אצלי לפחות משהו לא עובד: גם אחרי שנים של מדיטציה בודהיסטית, כתבות כאלה גורמות למוח שלי להיות פחות מאושר.