האפיפיור

מה בין האפיפיור לרב עובדיה

בתור סוג-של-מדינה בפני עצמה, הותיקן מנהל קשרים דיפלומטיים עם ארה"ב, ועל כן חשוף גם הוא לחשיפה כתוצאה מהדלפות ויקיליקס. המגזין הקתולי האמריקאי Commonweal מביא מברק אחד שחושף נקודות דמיון בין האפיפיור בהיכלו והרב עובדיה (ורבנים גדולים אחרים כמובן) בחצרו. הנה המברק:

More broadly, critics point to a lack of generational or geographical diversity in the Pope’s inner circle. Most of the top ranks of the Vatican — all men, generally in their seventies — do not understand modern media and new information technologies. The blackberry-using Father Lombardi remains an anomaly in a culture in which many officials do not even have official email accounts. XXXXXXXXXXXX laid even greater emphasis on the Italo-centric nature of the Pope’s closest advisors. Other than Archbishop James Harvey, an American and head of the Papal household, there is no one from an Anglophone country in the Pope’s inner circle. XXXXXXXXXXXX said this meant few had exposure to the American — or, indeed, global — rough and tumble of media communications. The Pope’s Italian advisors, he said, tend towards old-fashioned, inwardly focused communications written in “coded” language that no-one outside their tight circles can decipher. (The Israeli Ambassador, for example, told CDA that he recently received a Vatican statement that was supposed to contain a positive message for Israel, but it was so veiled he missed it, even when told it was there.)7. (C) There is also the question of who, if anyone, brings dissenting views to the Pope’s attention. As noted, Cardinal Bertone is considered a “yes man,” and other Cardinals don’t hold much sway with the Pope — or lack the confidence to bring him bad news.

הדגשתי כאן את המשפטים המעניינים לדעתי: בסביבת האפיפיור אין שום הבנה בנוגע לצורות התקשורת המודרניות (אי-מייל וכו'), שום הבנה באשר למדיה (הבריטית ובעיקר האמריקאית) המודרנית, ומכיוון שכל מי שסביבו מלחך את פנכתו, למעשה גם אין מי שיספר להוד קדושתו חדשות לא טובות. במילים אחרות: נתק מוחלט מהעולם החיצוני וחוסר הבנה מוחלטת בנוגע לדרכיו.

הנאצים לא היו חילונים. ממש לא.

כל כמה זמן, תוך כדי ויכוח בין מאמינים לאתאיסטים, מביאים אלה הראשונים ראיות לכך שהחילוניות היא סכנה על ידי הזכרת הקומוניזם והנאציזם, ללא ספק התנועות שהביאו את הרצח ההמוני לדרגה חסרת תקדים ומפלצתית. דא עקא, בעוד שהקומוניזם אכן התנגד חד-משמעית לדת, הנאציזם לא היה חילוני כלל וכלל. כך למשל, כל חייל גרמני רכס את חגורתו באבזם שהוטבעו עליו המילים Gott Mit Uns, כלומר "אלוהים איתנו".  וכך למשל, אלפרד רוזנברג שימש כתיאולוג הבית של היטלר וניסה לייצר דת-נאצית שבמרכזה הפירר.

בהמשך לכך, האפיפיור בביקורו זה עתה בבריטניה התנצל על מעשי הגרמנים, בני מולדתו, אבל טען שהנצרות לא אחראית לכך, שכן הנאצים היו חילונים ופגאנים. במאמר הבא מתקנת אותו שושנה השל (כן, בתו של אברהם יהושע), ומספרת על ההקשר הנוצרי של הנאציזם. השל כתבה על העניין ספרThe Aryan Jesus: Christian Theologians and the Bible in Nazi Germany, ויודעת לספר על הבעייתיות של הנאציזם לאמץ באופן פשוט את הנצרות, שכן מבחינת גזעו ישו היה, בסופו של דבר, יהודי. היא מתארת איך הצליחו האידיולוגים הגרמנים, גם לפני הנאציזם, להפוך את היוצרות כך שישו יתפס כארי טהור:

Redefining Jesus as an Aryan began during the nineteenth century and intensified in the decades before and during the Third Reich. Jesus, theologians argued, was born in Galilee, an area populated, they claimed, by racial non-Jews, including Aryans from Iran; his message was welcomed by Galileans, in contrast to the Judean Jews who put him to death. Grundmann, together with theologians, pastors, bishops, students—both Protestant and Catholic—established the “Institute for the Study and Eradication of Jewish Influence on German Church Life, financed by the Protestant church. They published a new version of the New Testament, purged of positive references to Jews and Judaism, redefined Jesus as an Aryan Galilean, and downplayed the role of the Jewish apostle Paul. In addition to their New Testament they distributed a dejudaized hymnal and catechism to churches throughout the Nazi Reich. Grundmann argued that Jesus’s intimacy with God established a morality that was utterly opposed to the law-based morality of Judaism—laws that forbid murder, for example—presumably in case Christians had qualms about Nazi orders to do just that.

בקיצור, אני לא חושב שאפשר ברצינות להאשים את הנצרות בפשעי הנאצים, אבל הם ודאי לא היו חילונים, והמאמר כולו מעניין ושווה קריאה.