דת ורוחניות

הרה קרישנה ברע ובטוב

בסופ"ש האחרון התפרסמה ב-'7 ימים' כתבה של יאנה פבזנר בשן על קבוצת הרה-קרישנה שחיה בחריש. נכון, אין כאן משהו יוצא דופן. המדיה אוהבת להתעסק ב"כתות" ומדי פעם כל מני קבוצות שכאלה גם אוהבות שמתעסקים בהן, אם כי לרוב התקשורת מציירת תמונה חד מימדית ושלילית בהחלט של אותם אנשים, ומשתתפת עם הקוראים במשחק הישן של הבה נראה כמה הם פסיכים, ונוכיח לעצמנו כמה אנחנו נורמלים.

הכתבה של פבזנר בשן אמנם מציירת את אנשי הקבוצה בצורה שלילית, אולם לטעמי לא בצורה סנסציונית, ומכל מני מקורות שהגיעו אלי, בצורה מדוייקת. הסיפור שם מתמקד בדורית לובן, שיחד עם בן זוגה גד עומדים בראש הקבוצה. לובן היא כנראה אישה מניפולטיבית למדי, והיא מנצלת את כוחה לרעה, בכך שהיא מעוררת בחברי הקהילה זכרונות כוזבים של ניצול מיני על ידי הוריהם (ובכך מנתקת ביניהם), וכן מפחידה אותם בסיפורים על "דתיים" שמגיעים (לפעמים כשדים) להטריד אותם.

אבל הדבר המעניין באמת בכל הסיפור הזה הוא מבחינתי התערבותה של תנועת הרה-קרישנה העולמית, כלומר ISKCON. תנועה זו, שצמחה בארה"ב במחצית השנייה של שנות השישים ומונה סביב מאה אלף איש, כבר עברה בעבר משברים קשים, כאשר אחרי מות מייסדה התגלה שהסגנים שהשאיר ניצלו מינית חסידים ואף שבבתי הספר שלה התרחשו מקרים של ניצול מיני. המשבר היה עצום, אמונית וכספית, אבל התנועה הצליחה לשקם את עצמה בתהליך ארוך וכואב. (כתבתי על הקבוצה ותלאותיה כאן)

בכתבה מסופר על שני בכירים בתנועה העולמית שהגיעו לחריש ובדקו את העניינים. גם הם הגיעו למסקנה שמשהו מאוד לא בריא מתרחש שם, וניסו ומנסים בכל מני דרכים לשפר את המצב (כמובן שאין להם שום יכולת לפרק את הקבוצה). זו לדעתי דוגמא יפה ומעוררת תקווה לתנועה דתית חדשה שמגלה בתוך עצמה את הכוחות לביקורת פנימית ולתיקון.

הכתבה כולה כאן.

(ורק הערה: לא מובן לי דיוקנו של האל שיווה בעמוד האחרון. הוא בכלל ממשפחה אחרת מתוך הפנתאון. אישית אני יותר מתחבר אליו מאשר אל קרישנה, אבל למה לערבב?)

דתות בקנדה – הבלתי-משוייכים בעליה

מכון Pew פרסם נתונים מעניינים על ההתפלגות הדתית בקנדה, משנות השבעים ועד היום. כפי שאפשר לראות בקלות, שיעור הקתולים והפרוטסטנטים בירידה, שיעור ה"אחרים" (מוסלמים, הינדים, בודהיסטים, סיקים, יהודים ונוצרים יוונים-אורתודקוסים) בעליה, ושיעור ה"בלתי-משוייכים" בזינוק אדיר.

אותם בלתי-משוייכים הם אכן הסיפור החם בתקופתנו. מדובר באנשים שלא מעוניינים להזדהות עם דת ממסדית ופורצים להם דרכים אישיות של דת (כלומר, על פי רוב, מה שנקרא "רוחניות"). חלקם כמובן פשוט אתאיסטים, אבל לא פחות משליש מהם טוענים שהדת או הרוחניות חשובה בחייהם, ו-18% טוענים שהם מתפללים או מודטים לפחות פעם בחודש.

יש הרבה יותר בלתי-משוייכים צעירים מאשר מבוגרים, יותר רווקים מנשואים, יותר גברים מנשים (הפתעה!) ויותר קנדים במקור מאשר מהגרים לקנדה. מבחינת שיעור הבלתי-משוייכים בקנדה, היא נמצאת בין ארה"ב (20%) לבריטניה (25%), והרבה מעל לממוצע העולמי (16%, אם כי רובם באסיה, שם ממילא השיוך הדתי לא עובד כמו במערב).

בעבר כתבתי מעט על המגמות האלה כאן וכאן וכאן.

ראיון איתי בתוכנית 'אנשים בלילה' עם קובי מידן

אתמול בלילה ראיון אותי קובי מידן בתוכניתו בגל"צ. דיברנו על הרוחניות העכשווית, על היהדות בזמננו, וגם עלי. הנה הלינק לקובץ ההקלטה, הנה אתר ההקלטות של התוכנית, והנה אתר הפייסבוק של התוכנית.