דת ומדינה

חוק השבת ולמה שום דבר לא יזוז לשום כיוון

נכון שעל פי נתניהו מתקיים ניסיון הפיכה נגדו (אולי כדאי להודיע לשב"כ?), אבל בכל זאת מילה על העניין הזה:
capture
 
מזה שנים מאפשרת עריית תל אביב לעסקים לפעול בשבת ללא הפרעה. כפי שכותב אילן ליאור,
ביוני 2013 קבע בית המשפט העליון כי על העירייה לאכוף את חוק העזר האוסר פתיחת עסקים בשבת, או להחליף אותו. במארס 2014 אישרה העירייה חוק עזר חדש שהתיר פתיחת כ-300 מרכולים ופיצוציות בשבת. שלושה חודשים לאחר מכן פסל שר הפנים דאז גדעון סער את התיקון לחוק. בעקבות זאת גיבשה העירייה גרסה חדשה ובה צמצמה ל-164 את מספר העסקים שיורשו לפעול בימי המנוחה. זו אושרה במועצת העיר באוגוסט 2014, אך סער עיכב את אישורה ולאחר מכן פרש מתפקידו. מחליפיו במשרד הפנים – גלעד ארדן, שלום ודרעי – נמנעו אף הם מקבלת החלטה, עד שהסוגיה הועברה להכרעת הממשלה.
 
כלומר, שלושה שרי פנים שונים נמנעו מלאשר או לפסול את חוקי העזר העירוניים שמאפשרים פתיחת מרכולים בשבת. ב-2014 השר שלום העביר את ההחלטה על כך לממשלה. אבל הממשלה לא רוצה להחליט. ביום ראשון ההחלטה צפויה לחזור להיות בסמכות שר הפנים, אריה דרעי. אני מוכן להעריך שלמרות הצהרות לוחמניות בעבר הוא לא יסגור את המרכולים בתל אביב בשבת.
 
למה? מאותה סיבה שבגלל גם סער ושלום לא עשו לעשות זאת. פשוט: הרבה מאוד ממצביעי הליכוד, וכן ממצביעי ש"ס והבית היהודי, מעוניינים לעשות קניות בשבת. ולא רק בפיצוציות. זוכרים את המסורתיים שהולכים לבית הכנסת בשבת בבוקר ואז נוסעים לראות משחק כדורגל? אז היום הם הולכים לבית הכנסת בשבת בבוקר ואז נוסעים לקניון. זה הפך להיות הבילוי המשפחתי.
 
זה ידוע כבר זמן מה, אבל אם צריך עוד ראיות בדיוק פורסם סקר של מכון סמית שנעשה עבור עמותת חדו"ש, ומראה ש-78% מהציבור היהודי תומכים בהפעלה, גם אם בהגבלות מסויימות, של עסקים בשבת בתל אביב. מתוכם תומכים בכך 98% מהחילונים, 86% מהמסורתיים, 34% מהדתיים ו-10% מהחרדים. בנוסף, עולה שתומכים בכך 74% ממצביעי הליכוד, 92% ממצביעי כולנו, 100% ממצביעי ישראל ביתנו ו-67% ממצביעי הבית היהודי ו-31% ממצביעי ש"ס.
 
וזאת הסיבה שלא תהיה ממשלה בישראל שתסגור את העסקים בתל אביב בשבת.
 
וזאת גם הסיבה שהשבת צריכה לקבל מענה כולל, מסודר ומוסדר, שיחליף חוקי עזר עירוניים בחוק ממלכתי ויקבע הסדר שישמור על אופיה של השבת מחד, אבל יאפשר לחילונים לחיות את חייהם מאידך. כל צד יהיה צריך להתפשר מעט, וסופו של דבר ייצא משהו טוב. אבל גם את זה הממשלה לא תעשה, כי היא לא מסוגלת לעמוד מול לחץ חרדי, שלא מוכן לזוז מגופת הסטטוס קוו המרקיבה.

הרב הראשי ומאבקו בגט לעגונה

בעלה של אישה מצפת הפך לצמח, מה שהפך אותה לעגונה למשך שבע שנים תמימות. הוא לא יכול לתת לה גט, והיא לא יכולה להמשיך בחייה. לפני כשלוש שנים פסק הרב אוריאל לביא בתפקידו כאב בית דין שהאישה מותרת בעזרת פלפול הלכתי כלשהו. אלא שרבנים חרדים שונים לא הסכימו לאופן שבו ניתן הגט, ומאז מנסים בכל דרך לערער עליו ועל מעמדו של הרב לביא.
 
לאחרונה, כמעט שלוש שנים אחרי הפסיקה של בית הדין, הגיע אדם שכלל אינו קשור לתיק וביקש לערער על הגט ולהפוך את האישה שוב לעגונה. והנה, הרב הראשי יצחק יוסף החליט לכנס את חברי בית הדין הגדול כדי לבטל את הגט שניתן לאישה. כלומר אישה שכבר גרושה שלוש שנים, וייתכן שבמערכת יחסים עם אדם אחר, הולכת למצוא את עצמה נואפת, ואולי בהריון עם ממזר, וכל זה מפני פלוני אלמוני ערער על פסק דין של בית דין רבני והרב הראשי היה מספיק חסר רגישות ובינה כדי לקבל את העתירה.
 
כפי שכותב על כך יהודה יפרח: "ביטול הגט מצפת משמעו שכל שמנדריק עם עורך דין יוכל להגיש ערעור על תיקים שלא מוצאים חן בעיניו 'בשם עם ישראל'. אף גט לא יהיה חלוט באמת, ואף אישה בעולם לא תוכל להסתמך על החלטות של בתי הדין. אם יש דרך לרסק סופית את אמון הציבור במערכת, זוהי הדרך."
 
האמון כבר מרוסק, אבל צריך להבין שלסיפור הזה יש השלכות עצומות על כל מי שטעה והתחתן דרך הרבנות הראשית לישראל. פסקי בתי הדין הופכים להצעות, וענייני כל זוג מוכרעים על ידי העמדה האישית של הרב הראשי – גם אחרי שכבר נפסק הדין בעניינם!
 
לנוכח המצב הזה הגישה בתיה כהנא דרור עתירה לבג"צ על מנת למנוע את העוול הזה. ביום רביעי, י"ג שבט, ה-11 לינואר, תתקיים הפגנה בשעה 10:30 בכיכר אגרנט מול משרד החוץ (סמוך לבית המשפט העליון) בירושלים.
capture

הרבנות הראשית מתירה ביגמיה

חדשות 10 שידרו הערב תחקיר של אלמז מנגיסטו שחשף שהרבנות הראשית לישראל מתירה לגברים לשאת אישה שניה. על פי התחקיר נערכות בין 50 ל-70 חתונות בשנה לגברים נשואים. לא מדובר רק במקרים שבהם האישה מסרבת לגט, אלא גם במקרים שהאישה חיה והינה עקרה או נכה נפשית או פיזית. על אחד הפסקים האלה חתום לא פחות מאשר הרב הראשי לשעבר, שלמה עמר.
 
אז נניח לזה שמדובר בעבירה, שכן החוק בישראל לא מתיר ביגמיה. ונניח לזה שיש כאן עוד דוגמא לסלקטיביות הלכתית בת זמננו שמתעדפת את החזק על חשבון החלש(ה), ונניח לזה שכל העניין נעשה בשושו ומכוונן כלפי זיווגן של נשים צעירות כנשים שניות לגברים מבוגרים. יודעים מה, נניח אפילו לזה שמדובר בהסדר שמפלה נשים פעמיים, הן מפני שהוא הופך אישה נשואה לסרח עודף במערכת יחסים חדשה, והן מפני שאותו הסדר לא מוצע לנשים. אם זאת היהדות שלכם, המסורת שלכם, ההלכה שלכם – שאלה יהיו תפארתכם וגאוותכם.
 
אם אפשר לבקש רק דבר אחד: אנא הרשו לנו לא להתקרב אליכם ולא אל הרבנות הראשית שמאפשרת את הסיפור הזה. שחררו אותנו ואת היהדות שלנו מהגוף הרקוב הזה.
capture

ירידה דרסטית במספר המתחתנים בישראל

לפני כמה ימים פרסמה התנועה לחופש המידע באתרה מידע שקיבלה מרשות האוכלוסין וההגירה. על פי המידע הזה מספר האנשים שמתחתנים בישראל נמצא מאז 2013 בירידה דרסטית. אלו כלל הפרטים (לא הזוגות) שמתחתנים בישראל, מכל הדתות, וקשה כמובן להעריך מה גרם לירידה, או, אם לדבר על מה שיכול לעניין יהודים, עד כמה הדחייה מהרבנות הראשית ועלייתן של אופציות אלטרנטיביות לנישואין, בהם לא נרשמים במדינה, מהווים גורם שיכול להסביר את העניין.
יש כאן ירידה של כ-15 אלף איש, בלי להחשיב עלייה שהיתה אמורה להתרחש בגידול באוכלוסייה. 15 אלף איש הם 7500 זוגות. מתוכם כ-80% יהודים, על פי שיעורם באוכלוסייה, כלומר 6000 זוגות. במאמר שכתבתי לאחרונה הבאתי נתונים על כ-3450 חופות אלטרנטיביות בשנתיים האחרונות, אם כי חלקן רשומות (התנועה הרפורמית רושמת). מצד שני, יש חופות שאני לא יודע עליהן, מפני שהן נעשות באופן פרטי או עם סלבים. מצד שלישי, כמה כאלה כבר יש? אשמח להשערות לגבי התופעה.
capture
[ואגב, ראו כמה דתות יש בארצנו הקטנטונת (חסריםפ שומרונים, שנקטעו בקובץ): ]
capture2

הרב שטרן נגד היהדות הפלורליסטית

הרב אריה שטרן, הרב הראשי לירושלים, פסק לפני כמה ימים שארגוני בינ"ה, בית מדרש אלול והישיבה החילונית בירושלים הם ארגונים המעבירים "תכנים של רפורמים" ועל כן לערייה אסור לתקצב אותם.
 
אז נניח לרגע שזה שבכלל עולה על הדעת שמדינת ישראל תפלה בין תקצוב של יהודים על פי הזרם הדתי אליו הם משתייכים, ונניח גם לזה שלפני בחירתו סיפרו לנו שהרב שטרן הוא מתון והוגן. לאפליה השיטתית של המדינה לטובת האורתודוקסיה התרגלנו, וגם לרבנים שעוסקים יותר בביצור המונופול שלהם מאשר בקירוב לבבות.
 
אם נניח לנ"ל, נמצא שיש כאן לראשונה (אם אני לא טועה) מאבק פומבי של רבנים אורתודוקסים מהמיינסטרים כנגד ארגונים של יהדות פלורליסטית. עד עכשיו החלוקה היתה ברורה: חילונים מכל סוג ומין, כולל מחללי שבת בפרהסיה ועוברים על דיני עריות – ברוכים הבאים לכנסים, ימי עיון, שיתופי פעולה ולמפד"ל. רפורמים וקונסרבטיבים, גם אם ישמרו שבת כהלכתה – חרם מוחלט וזעקות געוואלד.
 
ולמה? החילונים תמיד נחשבו בדרכם לחזרה בתשובה, או לפחות פוטנציאלית בעניין. הרפורמים מציגים תיאולוגיה אלטרנטיבית לאורתודוקסיה, ולכן מהווים קריאת תיגר ותחרות גלויה. ותחרות הממסד האורתודוקסי ממש לא אוהב.
 
לכן ההתפתחות הזאת מסמנת, אולי, התפכחות, וכזו שראוי שאכן תבוא. אחרי 27 שנה של תנועת התחדשות יהודית-חילונית אפשר אכן לומר בביטחון: החילונים לא חוזרים בתשובה. אדרבה, בתי המדרש הפלורליסטים, לימודי החסידות והקבלה, שירת הפיוטים, מעגלי התפילה, קבלות השבת בנמל וכו' וכו' אינם דלת כניסה לעולם האורתודוקסי, אלא אלטרנטיבה לו. כן, בדומה ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. מעגלי הרנסאנס היהודי לא מחפשים רב שיאמר להם כיצד לשמור על קלה כחמורה, אלא זהות יהודית עשירה מחד ואינדיבידואליסטית מאידך.
 
לכן במידה רבה צודק הרב שטרן. יש כאן רפורמה, מלשון תיקון, ולא חזרה בתשובה. אבל הוא כמובן שוגה קשות כשהוא פוסק שאין לתקצב את העניין, ולא רק משום שראוי שמדינה לא תפלה בין אזרחיה. הוא שוגה כשהוא לא מבין שיש כאן הבטחה תרבותית וחברתית, לפחות לכל מי שלא חושב שכולם צריכים להיות אותו דבר.
capture

אריה דרעי ודודי אמסלם יורקים בפרצופה של יהדות ארה"ב

חה"כ דוד אמסלם (ליכוד), יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, כותב בפייסבוקו אחרי סיור בכותל את המילים להלן:
capture
 
בדיון בועדת הפנים אמר דברים חריפים עוד יותר:
 
אני רוצה לקרוא מפה לרה"מ לפעול להחזרת מתווה הכותל, אני לא מאמין בו, צריך לחזור חזרה למסורת ישראל כפי שהיה. עם כל הכבוד ליהודים האמריקאים, הם לא אמורים להשפיע עלינו כאן, גם הם ייעלבו זה בסדר, לא ייקרה כלום אם הם ייעלבו, הם לא עושים לנו טובה, לכן אני קורא לרה"מ להחזיר חזרה את המתווה. (הציטוט מתוך הדו"ח של מכון על משמר הכנסת)
 
אמסלם בהבל פה מבקש לבטל החלטת ממשלה שבאה אחרי שלוש שנים של דיונים בין זרמי היהדות הלא-אורתודוקסית לבין מדינת ישראל, ותוך כדי כך גם דואג לציין שרגשותיהם של מיליוני יהודים פשוט לא מעניינים אותו. זה אחרי שאתמול אמר שר הפנים אריה מכלוף דרעי Arye Machlouf Dery שהוא "מוותר על היהדות הזאת".
 
עשרות שנים מדינת ישראל נהנתה משירותיהם הנאמנים של יהודי ארה"ב. הרבה כסף והרבה לחץ פוליטי על הממשל האמריקאי היא הרוויחה. רק לסבר את האוזן: התמיכה הכלכלית של יהדות ארצות הברית בישראל עומדת על יותר מ-2 מיליארד דולר בשנה. וזה לא כולל מבצעים מיוחדים, כמו "צוק איתן", שרק במהלך השבועיים הראשונים שלו תרם ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה לישראל 1,374,612 ש"ח.
 
והנה, כשאותם אנשים ממש מבקשים סובלנות לאמונותיהם והכרה מינימלית הם מקבלים את העלבונות של דרעי ואת הבוז של אמסלם. מן הסתם נשמע בקרוב (ואולי רק דוברי האנגלית בינינו) דברי הרגעה ופיוס מפי ראש הממשלה. אבל המשבר הזה לא ייפתר עד שלא יכובדו הצרכים הדתיים של יהודים לא אורתודוקסים בישראל.

הואקום הפוליטי המחכה להתמלא בסוגיית דת ומדינה

2/2: שלושת הגרפים האלה, מתוך הסקר שפרסמה עמותת חדו"ש ושנערך על ידי מכון סמית, מספרים סיפור בהמשכים, וסיפור משמעותי למדי לדעתי.
 
1. התמיכה בהפרדת דת ממדינה בקרב יהודים עולה בהתמדה, תוצאה של הגיוון ההולך וגובר בחברה הישראלית והמיאוס ההולך וגובר מהרבנות הראשית. נכון, הנשאלים לא ממש מבינים מה כוללת "הפרדת דת ממדינה", אבל אפשר להניח בבטחה שהם מבינים שזה אומר שהרבנות תרד להם מהגב והם יוכלו לנהוג כרצונם בענייני נישואין, כשרות, שבת (מקוואות, כותל, גיור).
 
2. מנגד, רק 8% מהחילונים מרוצים מפעולות הממשלה הנוכחית בענייני דת ומדינה. זכרו שחילונים הם כ-50% מהאזרחים היהודיים בישראל. רק 27% מהמסורתיים מרוצים. אלו נתונים נמוכים שיכולים להעיד על אנרגיה מצטברת של מרמור.
 
3. וכך האנרגיה הזאת יכולה להתפרק: 54% מהחילונים, 46% מהעולים ו-35% מהמסורתיים אמרו שקיים סיכוי גבוה מאוד או די גבוה שיצביעו ל"מפלגת חופש דת" חדשה. בקרב כלל האוכלוסייה 38% ענו שקיים סיכוי גבוה מאוד (17%) או די גבוה (21%).
 
ואקום גדול נפער כאשר יאיר לפיד זנח את תפקיד הלוחם למען חופש דת. לו היה ממשיך היה מבטיח לעצמו כניסה מכובדת לכנסת, אם כי היה מוותר מראש על ראשות הממשלה. לפיד רוצה להיות ראש ממשלה, ולכן בחר בדרך אחרת. שימו לב ש-67% מבוחרי מפלגת יש עתיד מביעים נכונות לזנוח את מפלגתם ולהצביע עבור מפלגה חדשה של "חופש דת"!
 
ולכן למרות אחוז החסימה הגבוה הואקום המכונה "מפלגת חופש דת" יכול להתמלא בבחירות הבאות על ידי מפלגה אחרת שתחרוט את העניין על דגלה. לו אני הייתי אנשי 'עלה ירוק', למשל, הייתי מדגיש לבד מליגליזציה של קנאביס גם מאבק למען חופש דת. עם פרונט-מן ידוע וכריזמטי זה יכול להספיק על מנת להיות מפלגת הגמלאים 2018. ואם זה יקרה ייתכן מאוד שלפיד לא רק לא יהיה ראש ממשלה, אלא גם הגיע למספר דו ספרתי של מנדטים יהיה לו קשה.

capture1

capture2

capture3

מיעוט מקרב החילונים מעוניין להתחתן ברבנות

שמתי ידיי על הדו"ח המלא שהוכן עבור עמותת חדו"ש לקראת ראש השנה על ידי מכון סמית (הסוקרים רפי סמית ואולגה פניאל) ושפורסם ב-ynet, ואני מתכוון לשתף כאן שני פוסטים על העניין עם כמה נתונים מעניינים.
 
הראשון הוא על העדפותיהם של החילונים מבחינת נישואין. נהוג לומר שהחילונים במדינת ישראל, שמהווים סביב 50% מהאוכלוסיה היהודית, הם "חילונים אורתודוקסים", דהיינו הם אולי לא הולכים לבית כנסת, אבל בית הכנסת שהם לא הולכים אליו הוא אורתודוקסי.
 
אני חושב שזה היה המצב עד לפני כשלושים שנה, אבל איננו עוד המצב. אם לפני שלושים שנה היו רוב החילונים מתחתנים ברבנות בלי לחשוב פעמיים, כיום, לאחר תהליכים חברתיים שונים ומשמעותיים, המצב שונה. כפי שאפשר לראות מהגרף להלן מיעוט מהחילונים היו בוחרים להתחתן בצורה אורתודוקסים אם היתה להם ברירה. כמעט שיעור שווה של חילונים היה מתחתן רפורמית או קונסרבטיבית (21% מול 22%), ואילו רוב החילונים היו מעדיפים חתונה אזרחית.
 
אלו נתונים שחשוב להפנים: רוב מוחלט של החילונים אינו מעוניין להתחתן ברבנות, ולמעשה נכפה לעשות כן על ידי המדינה (אם הוא מעוניין להירשם כנשוי). מנגד, חילונים שמעוניינים בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית אינם יכולים להתחתן כאמונתם במדינתם, כמו כן חילונים שפשוט לא מעוניינים בכל טקס דתי שהוא. ועוד לא דיברנו על חתונות חד-מיניות.
capture

נתונים משמעותיים מסקר דת ומדינה לשנה החדשה

63% מהאוכלוסיה היהודית בישראל הביעו תמיכה בהפרדה מוחלטת בין הדת ומדינה, 84% בעד חופש דת בכל, 82% בעד חיוב החרדים בלימודי ליבה. הפער בין עמדת הציבור למעשי הפוליטיקאים כנראה גדול יותר בנושא הזה מאשר בכל נושא אחר. ולמה יש פער כזה גדול? מפני שהמפלגות הדתיות מתעקשות לא לשנות את הסטטוס קוו, וכמעט כל ממשלות ישראל לדורותיהם נכנעות להם.

ולמה המפלגות הדתיות מתעקשות? הנתונים הבאים יכולים לגלות לנו: 66% תומכים בהכרה של המדינה בכל טקסי החתונה, 53% היו בוחרים בכל מקרה בחתונה אורתודוקסית, 15% בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית, 26% בנישואים אזרחיים. 66% בעד מתווה הכותל, שבמקרה שיתקיים רק 39% ימשיכו להתפלל בלעדית בכותל המסורתי, 29% ברחבה החדשה, 18% בשתיהן.

הציבור בשל ליצירת מערכת יחסים חדשה בינו לבין המסורת היהודית. מערכת יחסים הרבה יותר מודעת, אחראית וריבונית. מערכת יחסים עצמאית, שלא תלויה ברבנים וברבנות הראשית. זה בדיוק מה שמפחיד את הממסד האורתודוקסי, שרוצה להשאיר אותנו תלויים רק בו, וחרד מהרגע שבו ייאלץ להתחרות כשווה בין שווים עם השקפות אחרות.

בסוף זה יקרה. הממסד שכופה את עצמו יפול. זה יעשה טוב לא רק לאזרחים אלא גם למסורת, ואפילו לאורתודוקסיה שתאלץ להתרענן ולהתחדש. נקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר. שתהיה לכולנו שנה טובה.

הנתונים מסקר ynet ועמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון, כאן.

capture

הפער "היהודי" בין יהדות ישראל ליהדות ארה"ב

ה-Pew Research Center פרסם מעין מחקר משווה בין יהודים ישראלים ליהודים אמריקאים. ההשוואות כמובן שונות ומגוונות, מחשיבות הכלכלה לישראל, דרך חלוקות פנים דתיות (יש שם הסבר מהם חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, למי שמעוניין) ועד שיעורי קיום של מנהגים שונים כמו צום ביום כיפור וכו'. אגב, על פי המכון יש יותר יוצאים בשאלה מאשר חוזרים בתשובה. הכל כאן.
capture
 
אני מביא דווקא את השוני בעמדות הפוליטיות כי הוא מתחבר למה שאומר באחד הסרטונים שבפרוייקט יוסי קליין הלוי (חוקר החברה היהודית ועמית במכון הרטמן), והוא שפעמים רבות יהודים אמריקאים מתפלאים על משהו שמדינת ישראל עושה וקובלים באזניו ש"זה לא יהודי" לעשות.
 
יחד עם הנתונים להלן, שמראים שיהודים אמריקאים נמצאים הרבה יותר שמאלה בתפיסת עולמם, אני חושב שצריך להבין שעבור יהודים אמריקאים רבים הומניזם וליברליזם הם מאבני היסוד של היהדות, כלומר הזהות היהודית הבסיסית היא הומניסטית וליברלית. לכן כאשר מדינת ישראל נוהגת בגזענות, באלימות יתר או בכפייה דתית הם תופסים את זה כהתנהגות "לא יהודית".
 
מכאן שהויכוח על דרכה של מדינת ישראל בענייני ביטחון וענייני דת ומדינה אינו רק ויכוח בין תפיסות ערכיות שונות, אלא בין תפיסות שונות של היהדות. ושהפער בין "היהדות הישראלית", אם נכליל לרגע, לבין "היהדות האמריקאית", הוא לא רק פער של מיקום, שפה ואופי, אלא גם, ואולי בעיקר, פער של תפיסת עולם ומערך ערכי, ופער שנגרם מתשובות שונות לשאלה "מה זה להיות יהודי?".
 
ואם זה נכון, ואם נכון שדפוסי ההתנהגות וההתנהלות ונוכחיים רק הולכים ומתעצמים, שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם רק הולכות ומתרחקות.