דתל"שים

סקר בית הלל 2

אפרופו שטבון והחרד"ל שבמפד"ל, ראו להלן נתונים נוספים מאותו סקר של ארגון 'בית הלל'. הסקר הוא וולנטרי ודרך הרשת, אבל הוא יכול לספק תובנות מעניינות על ידי הצלבת תשובות הנסקרים מול הזיהוי העצמי שלהם. ראו אם כן כאן: עבור דתיים מודרניים, מסורתיים ודתיים "רגילים" ארץ ישראל ומדינת ישראל מהווים חלק משמעותי יותר מזהותם מאשר שמירה על ההלכה. רק עבור חרד"לים זה לא המצב, וההלכה לוקחת בכורה.

אלו לדעתי תוצאות מרתקות. הן מצביעות, למשל, על כך שחרדיות-לאומית קרובה יותר לחרדיות מאשר ללאומיות. הן מצביעות על כך שעבורם דאגה ל'עולם התורה' יכולה להיות עליונה על דאגה למדינת ישראל (שוב, אפרופו ח"כ שטבון). הן מצביעות גם על כך שבאופן כללי חרד"ליות אינה פשוט הקפדה ייתרה על המצוות, אלא *השקפת עולם שונה* (ראו סטטוס מדוייק של הרב חיים נבון מאתמול בנוגע לזה). והן מצביעות גם על ממצא מעניין שעולה ממחקרים על דתל"שים, והוא שעבורם ועבור סביבתם פעמים רבות (כלומר, כאשר הסביבה דתית מודרנית או רגילה, לא חרד"לית) חשוב יותר שיישארו ימנים מאשר שיישארו שומרי מצוות.

2014-03-12_110432

הרב שג"ר על החרד"ל והדתל"ש

בימים האחרונים קראתי מעט מספרו החדש של הרב שג"ר ז"ל (אולי אפשר כבר לחבר סטייל האר"י ולכתוב שגרז"ל?), לוחות ושברי לוחות (ידיעות ספרים). למרות פשטנות מסויימת פה ושם, אין ספק ששג"ר הוא הרב הישראלי שהתמודד עם החשיבה הפוסטמודרניסטית בצורה המעמיקה והרחבה ביותר, ודבריו חשובים ומעניינים. מומלץ. להלן דווקא פסקה שלו הנוגעת לתהליכי החרדו"ל העוברים על חלקים מהציונות הדתית, שאני חושב שגם מביאה משהו כללי מדרך פרשנותו של שג"ר. (עמ' 370, ויש המשך.)

והנה ההמשך (עמ' 371):

שג"ר מדבר על הכנסתה של "תורת ארץ ישראל" של הרב קוק כסעיף של השולחן ערוך, דהיינו כמצוות אנשים מלומדה, כחובה, ולא כמהפכה רוחנית אליה התכוון הראי"ה (ואף ראשוני 'גוש אמונים' הקוקיסטים, כפי שכתבתי במאמר שפורסם שלשום). ושוב הדגשים האופייניים של הרב שג"ר: המרחק בין האדם למצווה כניכור שמביא לחולשה בעבודת ה', המכאניזציה של ההלכה כמנגנון שהופך דתיים לדתל"שים, או בעודם מקיימי מצוות, או כפשוטו, כפי שהוא מפרט בעמוד הבא (372): "הדתל"שיות בורחת מן הניכור ושואפת לשקם חיים ישירים וטבעיים יותר".

התגברותם של הדתל"שים, חרדתם של הסרוגים

מאמר שטנה של משה רט בגנות הדתל"שים הועלה באתר כיפה, ויוצא במילים חריפות מאוד כנגד התופעה. בוטום ליין: "הם הופכים להיות חלק מעולמו של השטן", לא פחות. אז שני דברים על זה:

ראשית, בניגוד לכל הווישפול תינקינג של המגזר הדתי, מספר פורקי עול מצוות רק הולך וגדל. גדול מספיק כדי שעכשיו זאת כבר לא תהיה תופעת שוליים, אלא תופעה רצינית שמעוררת חרדה ושנאה. סימן לרצינותה של קהילת הדתל"שים.

ושנית, מה שמטריד כאן הוא החלוקה הגנוסטית ל"בני אור" ו"בני חושך" (רט אפילו משתמש במיתוס המלאכים ש"נופלים והופכים לשדים"!). מטריד מכיוון שחלקים מהאורתודוקסיה, כחלק מתנועת ההתקפלות שלהם אל תוך עצמם, הופכים לא רק לאובססיבים בקשר לדקדוקי מצוות, אלא למנוכרים לעולם, כלומר סרוגי כיפה מסויימים משכנעים את עצמם שהעולם החילוני אינו ניטרלי (חילוני=חול), אלא שטני (טמא, מרושע). ולכן ממילא אין מה ללמוד ממנו ואין מה לשתף איתו פעולה. במילים אחרות, הם הופכים לחרדים. סימן למצוקתם הגוברת ולחוסר יכולתם להתמודד עם המודרנה.