דניאל בויארין

דניאל בויארין על המצאת ה"יהדות"

כולם מדברים על יהדות, על חיזוקה וצביונה ושמירתה וציווייה וסוגיה ומנהגיה ודרכיה (דרכי נועם!), אבל המילה "יהדות" לא קיימת בתורה, בנביאים, בכתובים, במשנה, בתלמוד, אצל הגאונים, אצל ריה"ל או אצל הרמב"ם. כל אלה פשוט לא ידעו שיש "יהדות".
 
המופעים הראשונים של "יהדות" מגיעים למעשה רק במאה ה-12 (למשל במדרש 'שכל טוב' של ר' מנחם בן שלמה) ואז היא מציינת לא תרבות מסויימת או דת מסויימת אלא מצב (כמו "בורות" או "נפקדות"), כלומר המצב של היות אדם יהודי.
 
בספר שיצא ממש עכשיו – Judaism: The Geneology of a Modern Notion (הוצאת Rutgers UP) – כותב על כך דניאל בויארין. בעבודה פילולוגית מרתקת הוא מתחקה אחר מקור המונח, וכמובן לא מגביל עצמו לעברית אלא חוקר גם את Ioudaismos היווני, יידישקייט ביידיש, Judentum בגרמנית וכמובן Judaism האנגלי.
 
בויארין מגיע בספר למסקנה ש"היהדות" אינה דבר, אלא תוצר הראייה הנוצרית של היהודים, והצורך שלהם להגדיר את מה שלפניהם ולבדל עצמם ממנו. בקיצור נמרץ: הנצרות, שהחל מהמאה הרביעית עסוקה מאוד בהגדרה עצמית ובקביעת גבולות האורתודוקסיה שלה, מוצאת לנכון גם להגדיר את אחותה הגדולה מהסיבות לעיל. היהדות עבורה היא האורתודוקסיה הנגאטיבית לה, או בפשטות: הברית הישנה, המנוגדת לברית חדשה.
 
בעידן המודרני נמצאת דרך פשוטה יותר להגדיר "יהדות", וזאת כ"דת", שהיא עצמה, כמונח שמציין מערכת, אחת מני רבות, של אמונות ומנהגים, המצאה מודרנית. "היהדות" הופכת אז לדתם של היהודים, מה שגם עוזר להם מאוד במאמצי ההשתלבות בדמוקרטיות המתפתחות (כך יכול אדם להיות, למשל, "גרמני בן דת משה")
 
בויארין מוצא ניסוח תמציתי של זה אצל מרקס (וקורא אותו קריאה רחמנית מדי לטעמי שמזכה אותו כמעט לחלוטין מיחס אנטישמי): על פי מרקס התרבות הבורגנית (נוצרית) תמיד מייצרת יהדות מתוך קרביה: Bourgeois society continuously brings forth the Jew from its own entrails, בתרגום של Dagobert D. Runes.
 
במילים אחרות, אין "יהדות", אלא בהקשר נוצרי (יש כמובן יהודים, יש עברית, יש מצוות, היסטוריה וכו' וכו' – אבל אין מונח מופשט וכללי אלא מתוך העין הנוצרית הבוחנת והמגדירה). הספר, בקיצור, מעניין מאוד.
 
כאן אני רוצה להביא טקסט שמצוטט בעמוד 146 של הספר. הציטוט נכתב ב-1873 על ידי ח.י. פלנסברג, בכתב העת 'הלבנון'. פלנסברג זה מעוניין להגן על התלמוד מפני משמיציו היהודים המודרניים, ובמסגרת הגנתו זו תוקף את השימוש במונח "יהדות", "בריאה חדשה בשפת קדשנו".
 
על פי פלנסברג המילה (במשמעות המודרנית שלה) אינה אלא תרגום של Judentum הגרמני (בויארין גם חושב כך), ומה שגרוע אף יותר לטעמו הוא שהמונח מכניס תחתיו הן את הדת היהודית והן את כל היהודים, ומאפשר לאנשים לטעון שהם עושים יהדות גם כאשר זנחו את ההלכה, כשהם "רעפארמער", כלומר רפורמים.
 
היהדות, אם כן, הופכת בזמננו מדרך חיים מסורתית ל"שיטה" או "מערכת", כלומר לכותרת, למונח, וברגע שזה קורה אפשר להשתמש באותו מונח כדי לתאר כל מני דברים שונים, גם דברים שפלנסברג אינו חפץ בהם.
capture