בזמן שאנחנו נפשנו בראש השנה והתכוננו לדין אלוהינו, במחוז אסקמביה אשר במדינת פלורידה נפתחה ישיבת המועצה בתפילה פגאנית. כפי שדיווחתי במאי, פסיקת בית המשפט העליון של ארה"ב התירה תפילות של דת ספציפית, כלומר שאינן "ממוענות לאל גנרי" (כדברי השופט קנדי), בפתיחת ישיבות של מוסדות ציבור. התפילות מתחלפות בין נציגי הדתות השונות, אולם מובן שרובן יהיו נוצריות, ועל כך מחו העותרים, אולם ללא הצלחה.
אולם בהתאם לכלל האמריקאי הידוע if you can't beat them, join them החליטו קבוצות שונות לנצל את ההזדמנות ולהציע תפילות שמאתגרות מאזיניהם המונותאיסטים. כבר ביוני התפלל(?) נציג אתאיסטי, ואילו לפני כמה ימים התפלל אדם שמכנה את עצמו "פנתאיסט אגנוסטי פגאני".
למעשה הוא לא ממש התפלל – זה היה invocation, כלומר "זימון", שהוא הפנה לארבע רוחות השמיים, או אולי ארבע היסודות, או משהו. אבל הוא עשה את זה באופן יפיפה – ראו בסרטון. בתגובה עזב ראש המועצה את האולם (כאן דיווח על זה). הפנתאיסט, דיויד סוהור, אמר לתקשורת שהוא רוצה שהאחרים במועצה ירגישו איך הוא מרגיש כשהוא חייב לשמוע תפילות שהן בניגוד לאמונתו, וזה כנראה עבד.
עם זאת, כל כמה שאני מחבב חתרנות דתית בכלל ופנתאיזם פגאני אגנוסטי בפרט, יש משהו לא לגמרי הוגן בניצול הזכות לתפילה אישית למען הפגנה. הרי התפילות של התושבים האחרים הן מרכיב משמעותי בחייהם, חלק מהזהות שלהם – בפשטות, באמת *אכפת להם* מהאמונה שלהם. קשה להאמין שה"זימון" של סוהור הוא משהו כזה, והרי הוא עצמו מדבר על כך שמדובר בנא-באוזן. אני עומד על זכותו להפגין כך, אבל יש כאן פספוס של הרעיון, והוא שהתפילות אמורות לבטא לא התרסה, אלא דאגה כנה, כלומר בקשה מהאל(ים/ות/והות) להדריך נכונה את חברי המועצה.