דונלד טראמפ

Qanon, תיאוריות קונספירציה, וזרמי הגנוזיס

Captureכתבת השער של הגליון האחרון של האטלנטיק עוסקת ב-Qanon, כינוי שמתייחס גם לדמות ספציפית וגם לתיאוריית הקונספירציה המסועפת שאותה היא מובילה. מדובר במארג נראטיבי שלם, צעיר מאוד – תחילתו בסוף 2017 – שכיום תופס את הבכורה כתיאוריית הקונספרציה החמה ביותר בארה"ב.
 
אורג התווים, Q עצמו, נותן להבין שהוא קצין מודיעין כלשהו (אנונימי, ולכן anon) שיודע שמאחורי הקלעים מתהווה מבצע מקיף שנועד לחשוף ולעצור רשת ענקית של פדופילים ערפדיים, כולם מהאליטה הפוליטית והאמנותית של ארצות הברית. אובמה, הקלינטונים, הבושים, כוכבי הוליווד שונים – כולם עוסקים בהתעללות מינית בילדים חטופים, מהם הם גם חולבים סם מיוחד שניתן להפיק רק מילדים מפוחדים. הם מקושרים היטב לדיפ-סטייט (שים לב, אראל סגל) ועל כן בלתי פגיעים – עד עכשיו, מפני שעלייתו לשלטון של טראמפ, הלוחם האמיץ באליטות, מסמנת את סופם הקרוב, את טיהור המערכת הפוליטית והחברה כולה מהרשע שלהם ואת "ההתעוררות הגדולה" שתביא שלום על פני האדמה.
 
כל אירוע חדשותי משמעותי – מדו"ח מולר ועד הקורונה – מגוייס לטובת התיאוריה הזאת. בבסיס מדובר בנראטיב אופטימי מאוד (עוד מעט הכל ייגמר והעולם יינצל), שמעניק לחסידיו ידע פנימי, סודי (הם "לקחו את הגלולה האדומה", הם "ערים" ואילו השאר הם "כבשים"). כמו כל תיאוריית קונספירציה אי אפשר להפריך אותה, והבטחות הלא ממומשות (למשל, הקורונה היתה אמורה להיגמר ב-10 באפריל עם סיום המבצע ומעצר האליטה) לא מהוות בעיה – תמיד יש הסבר ונקבע מועד חדש לקץ המצופה. המסרים של Q מזגזגים בין הצהרה, נבואה וצופן, ולכן מאפשרים אינספור פרשנויות.
 
תיאוריית הקונספירציה הזאת היא בהחלט פרו-טראמפ, והיא בהחלט נגד אובמה ("חוסיין", הארכי-נבל) והילרי, אבל אי אפשר לומר שהיא "רפובליקאית" או אפילו "ימנית". כאמור, גם משפחת בוש בנבלים, כמו האליטה והבוהמה כולה. כלומר Q, מעבר לכל, הוא פופוליסט. הוא לכאורה מגן על העם וההמונים מפני השלטון המושחת. יש לכן גם משהו מאוד דמוקרטי באתוס שלו. הוא בעד שוויון, בעד חירות, בעד הוגנות והגינות. מדי פעם הוא מצייץ בטוויטר (כן, יש לו חשבון. אני עוקב אחריו כבר כמה חודשים) שבסוף נהיה "כולנו, ללא הבדל גזע או דת, חופשיים". כלומר למרות הרמיזות הגזעניות כנגד אובמה אין פה עניין מובהק של "עליונות לבנה".
 
מה שיש כאן הוא משיחיות חילונית. ההבטחה לעולם טוב יותר או-טו-טו, ממש עוד מעט, אחרי המהפכה המבורכת שתנקה הכל. כמובן שהאופק תמיד מתרחק ככל שמתקדמים, אבל התקווה מתוקה ומשאירה את המעריצים דבוקים לכסא. יש גם שפה דתית ממש, על יום הדין והביאה השניה, וידוע שאוונגליסטים רבים בעניין.
 
הרשת כמובן שמאפשרת שיתוף פעולה והפרייה הדדית בין המאמינים, שממלאים שקשורי פורומים מסועפים בהסברים ופרשנויות על התמה המרכזית. כדאי לקרוא את המאמר, וכן פוסט ארוך ומפורט של Gon Ben Ari על הנושא.
 
ועוד משהו מעניין: במאמר מרואיין מומחה לתיאוריות קונספירציה, Joseph Uscinski, שמציין שהמכנה המשותף בין תיאוריות הקונספרציה בעידן המודרני הוא ההנחה שקבוצה קטנה, אליטה סודית, שולטת במהלכי העולם כולו, מה שמסביר למה "אנחנו" תמיד נדפקים אפילו שאנחנו אחלה (תיאוריות קונספירציה, אמרו כבר, הן ההיסטוריה של הלוזרים).
 
ובאמת, אם תחשבו על עלילות אנטישמיות והפרוטוקולים של זקני ציון, התיאוריות על הבונים החופשיים, האילומינטי (שים לב יאיר נתניהו), ה-CIA שרצחו את קנדי, סיפורי חייזרים למיניהם וכמובן הדיפ-סטייט – תמיד קבוצה קטנה שולטת מאחורי הקלעים בעולם.
 
אבל רגע. בעצם לא רק בעולם המודרני. כשקראתי את הדברים האלה התבנית הזאת היתה לי מוכרת. כי אם ניקח את כל המרכיבים כאן – רוע ששולט, תקווה משיחית, ידע גואל – נראה שמי שחיבר אותם לראשונה היו קבוצות הגנוזיס השונות, במאות הראשונות לספירה.
 
בגדול, הגנוסטים התחלקו למגוון קבוצות דתיות שפרחו במאות השניה והשלישית, כלומר במקביל להתפתחות הנצרות הקתולית והיהדות הרבנית. הקבוצות הללו, שהיו שונות באמונותיהם ושההכללה כאן מפספסת את העושר העצום שהם מציגים, התאפיינו באמונה בסיסית בידע ("גנוזיס" ביוונית) סודי שהוא הדרך היחידה לגאולה, גאולה שפירושה העלאת הניצוץ האלוהי שבנו חזרה לאלוהות האחת המוחלטת והמנותקת מהעולם. זאת גאולה מפני שהעולם, כלומר המציאות שאנחנו מכירים, היא לדעתם שלילית מאוד. העולם, למעשה, נחשב לכלא שבו נאסר אותו ניצוץ אלוהי. את הכלא הזה יצר בורא העולם, שהוא אלוהות מרושעת ואכזרית. בכך היוו אותן קבוצות אנטיתזה מוחלטת ליהדות ולכנסייה-שתהיה-הנצרות, שראו בבורא העולם את האל הטוב והיחיד. (להרחבה ראו רשימת בלוג ותיקה שלי)
 
במילים אחרות, גם כאן יש לנו עולם שמאחוריו עומדת, ובו שולטת, ישות שלילית, ושממנו אפשר להיחלץ על ידי ידע סודי, שמוכר רק לקבוצה קטנה, שחושף את הסוד הגדול שמאחורי הכל. אפשר לומר שהגנוסטים היו המאמינים הראשונים בתיאורית קונספירציה. אמנם, יש הבדל גדול: בהיותם אנשים פרה-מודרנים הם האמינו שהגאולה שמורה לנבחרים מעטים ומתממשת מחוץ לעולם. המאמינים של היום, שחיים אחרי תהליכי החילון והדמוקרטיזציה, סבורים שהגאולה היא לכל העם ומתממשת על ידי שלטונו הראוי, כאן על פני האדמה.

נצרות אוונגליסטית כלאומיות אמריקאית

הוושינגטון פוסט פרסם מאמר קצר ומעניין שאומר דבר פשוט: אוונגליסטים הצביעו לטראמפ מפני שהוא ייצג עבורם לאומיות נוצרית, דהיינו חיזוק לאופיה הנוצרי של אמריקה. ולהם ממשיכים לתמוך בו כי הוא ממשיך לייצג עבורם את אותו הדבר. משום כך העובדה שהוא נואף סדרתי ששכב עם כוכבות פורנו לא מטרידה אותם, למרות שהם זועקים כבר עשורים שהנשיא צריך להיות מופת מוסרי ולמרות שעשו את המוות לקלינטון על סיפור מוניקה לווינסקי.
 
הדת, כמערכת אתית הכוללת תפיסה של החיים הראויים, של טוב ורע מוסריים, של קדושה וחול, של טומאה וטהרה, של הדרך לכונן קשר עם האל, של קהילת מאמינים, מופשטת מרוב מאפייניה. חשוב פשוט להיות "נוצרי". זאת לדעתי משום שהזהות הקולקטיבית המרכזית עבור רובנו כיום היא הלאומיות (ולא, למשל, הזרם הדתי הספציפי, הקהילה, העדה, המגדר וכו'), והלאומיות לא מאפשרת מאפיינים מורכבים אלא מכנה משותף רחב ובסיסי. שני היסודות האלה – נוצריות ואמריקאיות – נקשרים ביניהם, והופכים להיות ה"אנחנו", שמתנגד ל"הם" (מוסלמים, חילונים-אוניברסליסטים).
 
אבל מתוך כך הדת מרודדת לזהות לאומית. כלומר להיות נוצרי מאמין הופך בעצם להיות אמריקאי פטריוט. החלקים האחרים של הנצרות הופכים להיות משניים, אם בכלל. לכן טראמפ יכול לנאוף כאוות נפשו, אבל אם הוא אומר מספיק פעמים God bless America ו-Merry Christmas הוא ימשיך להיות חביב (רוב) האוונגליסטים.
 
וזה מעניין, כמובן, כי אנחנו חוזים בתופעה דומה בימין הדתי הישראלי.
Capture

טראמפ וירושלים – האוונגליסטים חוגגים ומצפים לקץ

אפרופו עיר הקודש בירתנו לנצח נצחים כי כך אמר דונלד טרמאפ – בגזרת האוונגליסטים חגיגה. ג'ון הייגי, מנהיג אוונגליסטי חובב ציון ידוע וחשוב, אמר שהכרזת טראמפ באה "בתזמון תנ"כי", בדיוק 100 שנה אחרי בלפור ו-50 שנה אחרי כיבוש העיר. "בשלב זה ישראל היא שעון העצר של אלוהים, עבור כל דבר שמתרחש בכל העולם, מכאן ועד ליום הדין".
 
הייגי טוען שהוא הסביר לטראמפ שחשוב להעביר את השגרירות דווקא השנה, בשנת היובל לשחרור העיר וכו'. טראמפ מצידו אמר ושוב ושוב לאוונגליסטים ששני דברים איפשרו לו לנצח בבחירות: התמיכה של אלוהים ושלהם, ושהוא לא שוכח את זה. עכשיו הייגי מאושר ומצפה לקץ.
 
אתם בטח מתים לדעת מה התחזית של הייגי למהלך האפוקליפסה. ובכן רוסיה פולשת אל ישראל יחד עם המוסלמים, נעצרת על ידי יד ה' צבאות. בשלב הבא מולך בעולם מנהיג האיחוד האירופי, שהוא במקרה (סתם, שום דבר לא במקרה) האנטיכריסט, הוא נלחם במנהיג סין, ושניהם עומדים להתרסק זה אל זה לקרב האחרון בהר מגידו, שהוא כמובן ארמגדון.
 
איך שהם נפגשים מגיעים צבאות השמיים בהנהגת ישו ומחסלים אותם. אז מולך ישו, מהר הבית, במשך אלף שנים. כפי שאמר הייגי ב-2012, בעת ביקורו בארץ, על הר הבית "יוצב מקדשו של האדון ישו, כאשר הוא ימלוך וימשול בעולם, מירושלים, למשך אלף שנים."
 
אגב בניגוד לאוונגליסטים אחרים אצל הייגי לא מתים שני שליש מהיהודים, אלא כולם ניצלים, אם כי כמובן מקבלים את ישו כמשיח. כל זה אמור להתחיל בקרוב, כך שיש למה לחכות.
Capture

טראמפ מדברר נצרות רקונסטרוקציוניסטית

Capture

אתמול צייץ טראמפ את הציוץ לעיל. הוא אמר את אותו משפט בנאום שנשא לפני קהל אונגליסטי ב-9 ליוני השנה. מדובר בסיסמה שלקוחה מתוך תאולוגיה נוצרית רקונסטרוקטיוניסטית, שמבוססת על כתביו של Rousas Rushdoony (מת ב-2001).

התיאולוגיה הזאת משחקת תפקיד חשוב בכוחות האוונגליסטים של הימין הדתי בארה"ב, ובבסיסה ההתנגדות ל"ממשלה גדולה" ולהומניזם. שני אלה, על פי ראשדוני, מעודדים אלילות, משום שהם מעוררים הערצה לאדם או למדינה, ולא לאלוהים. הבעיה על פי רוסדוני היא שבזמננו רוב הנוצרים הסיטו את לבם מהאל אל האדם או המדינה, ולכן אינם נוצרים נאמנים. גם הדמוקרטיה, תוצר מובהק של ההומניזם והממשל הבירוקרטי, פסולה בעיני ראשדוני ותלמידיו.

זו תיאלוגיה "פוסטמלניארית", כלומר שלא מחכה לתחילתו של "המלניום", שבו ישלוט ישו למשך אלף שנה עד יום הדין, אלא פועלת בעולם באופן אקטיבי כדי לתקן עולם במלכות שדי, כלומר לכונן את ארה"ב כמדינה נוצרית על פי הכתוב בכתבי הקודש.

הציטוט של טראמפ כאילו לקוח מכתבי ראשדוני, אבל ברור שלטראמפ אין מושג קלוש בתיאולוגיה נוצרית עכשווית. מה שכן, אולי לסטיב בנון יש. בנון הוא חבר ה-Council of National Policy, גוף נוצרי-שמרני שגם בכירי הוגי הנצרות הרקונסטרוקציוניסטית (כולל ראשדוני כשהיה חי) חברים בו. גם משפחת De Vos, שמתוכה מינה טראמפ את שרת החינוך שלו, מקושרת לרקונסטרוקציוניסטים. סביר שרעיונות כאלה מסתובבים במעגלי ההשפעה על טראמפ.

לבסוף מעניין לשים לב לדמיון היא התיאולוגיה הזאת לרעיונות בימין הדתי אצלנו. הגל הליברטריאני, יחד עם העצמת התפיסה המילולית של המקרא והחלומות על בית המקדש, הערבוב המוזר בין מימדים ליברלים קיצוניים לפונדמנטליסטים קיצוניים, מזכירים מאוד את מה שקורה במקבילה הנוצרית-אמריקאית. גם מכוני המחקר השמרניים שלהם ושלנו דוברים את אותה שפה, ולפעמים נהנים מאותו מימון. יתכן שהקשר המעמיק בין הימין הדתי אצלנו לאוונגליסטים האמריקאים משפיע לא רק על מדיניות הממשל בארה"ב.

שתי ידיעות בנושאי חופש דת (והדרת מוסלמים)

1. טראמפ מתכוון להכריז שידרוש שאלון למהגרים לארה"ב, בו הם יבחנו בנושאים של חופש דת, שוויון מגדרי, וזכויות להט"ב. נניח לרגע לשאלה מה שיעור החרדים והחרד"לים שיהיו יכולים להגר לארה"ב במקרה כזה, ונתמקד בשאלה על הלגיטימיות של השאלון. האם מדינה יכולה להציב שער ערכי שכזה? לכאורה, מדוע לא? האין מדינה יכולה לקבוע מי ייכנס אליה? ודאי שכן. אולם אם מדינה מסויימת פותחת את שעריה להגירה, יש פגם בניפוי אנשים על פי השקפת עולמם, בדיוק כפי שיש פגם בנויפיים על פי אמונתם הדתית. כל עוד לא מדובר בנושאי אידיאולוגיה רצחנית או כאלה המועדים לפשוע, אפלייה על בסיס השקפת עולם או אמונה אינה דרכה של דמוקרטיה ליברלית. מה שכן לגיטימי הוא למשל לדרוש מהמהגרים להשתתף בקורס המלמד על ערכי היסוד של המדינה (למשל, על ידי לימוד החוקה). מעבר לזה, על כל אדם לבחור את השקפת עולמו בעצמו, ועל המדינה לאפשר לו זאת.
 
2. בית משפט בקאן אישר תקנה שקבע ראש העיר, על פיה אסור לנשים להגיע עם בורקיני, כלומר בגד ים המכסה את כל הגוף, לחוף הים. התקנה אושרה "מטעמי ביטחון" ועל פי חוק האוסר על אזרחים "להשתמש באמונות דתיות כדי להימנע מהכללים הרגילים המסדירים את יחס הרשויות הציבוריות לבני אדם פרטיים". החוק הזה הוא דוגמא טובה לחילוניות המיליטנטית של הרפובליקה הצרפתית, שבמקרה הזה לא משמשת אלא להפלות ולהדיר קבוצה מסויימת מחוץ הים, דהיינו, מוסלמים. אמנם, גם יהודיות אדוקות לא תוכלנה להתרחץ השנה במימי הים של קאן. בכל מקרה, חוק כזה מנוגת לחופש הדת והמצפון, ולבד מיוצאים מהכלל נדירים, ככל שמדובר בחופים ציבוריים פולש בצורה לא לגיטימית לרשות הפרט של האדם.

על הפופולריות של האותנטיות ועיוותייה

Capture

כתבה בכלכליסט של אמיר זיו על נושא חשוב לדעתי, והוא הפופולריות המופגנת בזמן הזה לשיח גס רוח, פופוליסטי וירוד, רק מפני שהוא "אותנטי" ו"דוגרי" ו"לא פוליטיקלי קורקט". אני מצוטט במאמר בפסקה הבאה:

"אחת הקללות הנוראיות בזמן האחרון היא 'אתה צבוע', אחד שחושב משהו בפנים אבל אומר משהו אחר בחוץ", אומר ד"ר תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון הרטמן, המנהל האקדמי של מדרשת עלמא ואחד המתבוננים החדים בשיח הציבורי הישראלי. "היום להיות צבוע זה יותר גרוע מלהתגזען, לשנוא נשים או להיות אלים. זה קורה כי אנחנו חיים בחברה שבה כביכול כולם שווים, ואז מה שמגדיר את הערך שלנו הוא מה שבפנים. לכן אנחנו מעריכים את מי שמחצין את מה שבא כביכול מהלב. 'תנו לו צ'אנס, הוא שר מהלב'. הוא שר גרוע אבל מהלב".

בראיון אמרתי קצת יותר מזה. העניין הוא שבשונה מהזמן עד לפני מאתיים שנה (מה שמכונה ה-Ancien Régime), בו החברה היתה מחולקת למעמדות ברורים, כיום יש שוויון מוצהר (גם אם לא בפועל), והמחוות הישנות שנועדו לסמן כבוד וסמכות (קידות, תארים, ישיבה כשאחרים עומדים וכו') נעלמו. כשהמחוות האלה היו קיימות העולם הפנימי של האדם נחשב הרבה פחות, ומספיק היה לבצע אותם כדי "לתת כבוד". לא משנה היה מה הרגשת, העיקר ש"נתת כבוד" על ידי קידה וכו'. כיום המעמדות המובנים מאליהם נעלמו, המחוות האלה נעלמו איתם, ויחד עם זה התגבר מאוד מעמדו של העולם הפנימי שלנו. אנחנו צריכים *להתכוון* לכבד את הזולת. לא מספיק לעשות כאילו.

עולה כאן אפוא אפשרות לסתירה בין פנים לחוץ, כלומר לצביעות. בעוד שבעבר צביעות במרחב הציבורי היתה מובנת מאליה ולא נחשבה בעיה בכלל (בעיקר שתתן כבוד, על ידי המחווה, לא משנה מה אתה מרגיש), כיום, כשהמימד הפנימי חשוב יותר מהחיצוני/ציבורי, אנחנו מבקשים לראות אותו, לתת לו ביטוי. לכן אנחנו מכבדים יצירתיות, מקוריות, אוטונומיה, עצמאות מחשבתית וכו'. ולכן גם מעריכים רגש טהור שעולה על גדותיו. תנו לו צ'אנס הוא שר מהלב. אנשים שמחצינים ללא סייג את פנימיותם מקסימים אותנו, גם אם הפנימיות שלהם מכוערת. כך אצל טראמפ ושי חי. אין להם לכאורה חציצה בין פנים לחוץ, הם אותנטים וספונטנים, וזה עובד עלינו.

אוונגליסטים וטראמפ

אחת התופעות המעניינות שעולות מהפריימריז בארה"ב נוגעת לערעור על קודשי האוונגליזם. טראמפ, שתחילה סברו שיתקשה למצוא אצלם אהדה, זכה לקולות אוונגליסטים רבים בסופר-טיוסדי. זאת למרות שהוא גרוש פעמיים, אשתו הצטלמה כמעט ללא בגדים, טען שמעולם לא ביקש את סליחת האל, לא מסוגל לצטט פסוקים בלי לטעות ולאחרונה התבלבל בביקור בכנסייה ושם כסף בכלי שנועד ללחם הקודש. מנהיגים אוונגליסטים רבים יצאו נגדו, אבל ההמונים אוהבים אותו.
 
איך מסבירים את האהדה לה הוא זוכה בקרב אוונגליסטים? חלק מציעים שמי שמזדהה כאוונגליסט אינו באמת אוונגליסט, חלק מסבירים שאין קשר בין נשיא לתיאולוגיה ומוסר (למרות שכבר עשרות שנים האוונגליסטים מתעקשים שקשר כזה הוא מהותי), וחלק מסבירים שטראמפ בעצם קולע לטעמם של אוונגליסטים שמרנים רבים, שמחפשים מנהיג אוטוריטטיבי, חזק, עשיר, שאינו צנוע ולא מתנצל. ככה גם נראים לא מעט מנהיגים של כנסיות-ענק בארה"ב.