גרשם שלום

על שדה חקר הקבלה ופולמוסיו

את הספר הזה הייתי ממליץ לקריאה לכל מי שמתחיל ללמוד קבלה או חסידות באקדמיה. הוא פורש בצורה יעילה ושיטתית, גם אם טכנית למדי, את התפתחות ההיסטורית, המושגים העיקריים והפולמוסים הגדולים של מחר הקבלה החל מהפיכתו לתחום מחקר אקדמי מכובד על ידי גרשם שלום ועד לדור החוקרים הבכירים כיום, תלמידי תלמידיו של שלום.
 
החלק המעניין ביותר של הספר הוא כמובן הפולמוסים, שלא פעם נהיו אישיים למדי. תוכלו לקרוא על פולמוס ברוך קורצווייל נגד שלום (הראשון האשים את האחרון בחיבה יתרה לשבתאות וניסיון לצייר את הציונות כממשיכתה האורגנית, ולכן היהודית אותנטית), בין ישעיהו תשבי למשה אידל (הר' האשים את הא' בחוסר חדשנות, ומאידך בניסיון לרצח אב (רוחני) מול גרשם שלום), בין יוסף בן שלמה לאידל (דומה), בין שלום רוזנברג ליהודה ליבס (הר' האשים את הא' בפרשנות מיתית מוגזמת של חז"ל, הא' ענה שהר' אורתודוקס קנאי שלא מסוגל לראות את מה שלא מתאים לאמונתו), ועוד. מכיוון שחלק חשוב מהעולם האקדמי הוא האינטריגות, הרעיוניות אבל גם האישיות, בין חוקריה, כדאי לתלמיד לדעת מי נגד מי.
 
הספר כאמור מבהיר דברים חשובים, אבל לוקה בכמה נקודות. ראשית, לא נסקרות כראוי תרומותיהם של דמויות שונות בשדה האקדמי. כך למשל, חביבה פדיה לא זוכה כמעט למקום, ותרומתה הרבה והחשובה לא מובאת בפני הקורא. שנית, לא כל הפולמוסים נחשפים. פולמוס בועז הוס כנגד חוקרים שהוא סבור שמושפעים מעמדותיהם הרוחניות הפרטיות אינו מדובר כלל, והרי הוא היה חלק חשוב בשדה בשנים האחרונות, ומצא מקום גם בספרו האחרון של הוס, "שאלת קיומה של מיסטיקה יהודית". לא ברור לי למה הושמטו עניינים כאלה, והדבר פוגם בסקירה הנאה בסך הכל שבספר.
 

גרשם שלום בין ברלין לירושלים

Scan100323

הגיע לידי ספר חדש על גרשם שלום, שנראה מרתק. "מברלין לירושלים ובחזרה" (כרמל) מתכתב עם הביוגרפיה של שלום, "מברלין לירושלים", ומציע ששלום לעולם לא התנתק ממולדתו, וככל שעברו ימיו אף "עבר תהליך של אכזבה והתפכחות מן החלום הציוני שלו", כלשון אחורי הכריכה. הספר הוא הרחבה של מחקר הדוקטורט של נועם זדוף, אורכו קרוב לחמש מאות עמודים, והוא כולל חומר ארכיוני שטרם נחשף.

את עיניי שבו מיד הפרקים העוסקים במפגשי "אראנוס" (Eranos) המפורסמים. אלו מפגשים שהחלו ב-1933 בשוויץ, וכללו את גדולי חוקריהדת בעולם. הם מזוהים מאוד עם קארל יונג, אבל כללו ענקים כד.ט. סוזוקי, פאול טיליך, מירצ'ה אליאדה, ועוד ועוד. בקיצור, מפגש פסגה (וחלום רטוב) של כל המי ומי בחקר הדתות. וכמובן, גם את שלום, כחוקר הקבלה והמסורת המיסטית היהודית הבכיר הוזמן.

להלן קטע נהדר ובו ציטוט גלוי לב של שלום. שלום למעשה מודה כאן שהעניין שלו, כמו של רבים אחרים שם, אינו מחקרי גרידא. שהם מתעניינים בדת מהכיוון ה… דתי. למעשה, עבורם המחקר הוא צורה מודרנית של דתיות, של דרך רוחנית. בחינת הדת או המסורת המיסטית בכלים הרציונלים-נטורליסטים היא עבורם דרך להשוות בין דתות, לזקק את המהות הנעלמת שביניהן, ועל ידי כך להבין טוב יותר מהי "דת", מהי "רוחניות", מהי "האמת" על האלוהים, היקום וכל השאר.

וסוד גלוי למדי הוא שחוקרי דת רבים, גם כיום, מתעניינים במושא מחקרם יותר מאשר בעניין אקדמי גרידא. ראו איך שלום מנסה לתאר את המבצע העדין הזה.

Scan100282