גנוסטיקה

על בורא עולם כרשע ועל הנשיות כסוד גדול – תרגום ראשון ומרגש של טקסטים גנוסטים לעברית

מרתקים כל כך מחד, וחידתיים כל כך מאידך, הם הזרמים הרוחניים בני המאות הראשונות לספירה שמכונסים תחת הכותרת "גנוסטיקה", עד שהם מהווים לוח ציור ענק שאותו יעצב כל חוקר על פי הצבעים האהובים עליו. האנס יונס, ה-חוקר החלוצי של התופעה, קבע שהגנוזיס היא מעבר קדום מהמיתוס למיסטיקה, כלומר מסיפורים לתרגול טרנספומטיבי; קארל יונג חקר את הגנוזיס כמקור קדמון לתובנות עכשוויות על נפש האדם; קרן קינג וחוקרות אחרות בנות זמננו רואות, ברגעים הפחות זהירים שלהן, את הגנוזיס כנצרות "האמיתית", שהיא דמוקרטית ופמיניסטית; ודן בראון כתב ב'צופן דה-וינצ'י' על הגנוזיס כאוצר של סודות שהנצרות ניסתה להחביא (ישו ומריה מגדלנה היו בעצם זוג!!!), ועשה מזה המון המון כסף.
 
כשאומרים "גנוסטיקה" מתכוונים למגוון קבוצות דתיות שפרחו במאות השניה והשלישית, כלומר במקביל להתפתחות הנצרות הקתולית והיהדות הרבנית. הקבוצות הללו, שהיו שונות באמונותיהם ושההכללה כאן כמובן מפספסת את העושר העצום שהם מציגים, התאפיינו באמונה בסיסית בידע ("גנוזיס" ביוונית) סודי שהוא הדרך היחידה לגאולה, גאולה שפירושה העלאת הניצוץ האלוהי שבנו חזרה לאלוהות האחת המוחלטת והמנותקת מהעולם. זאת גאולה מפני שהעולם, כלומר המציאות שאנחנו מכירים, היא לדעתם שלילית מאוד. העולם, למעשה, נחשב לכלא שבו נאסר אותו ניצוץ אלוהי. את הכלא הזה יצר בורא העולם, שהוא אלוהות מרושעת ואכזרית. בכך היוו אותן קבוצות אנטיתזה מוחלטת ליהדות ולכנסייה-שתהיה-הנצרות, שראו בבורא העולם את האל הטוב והיחיד.
 
עם זאת רבות מהן ראו בישו את מושיעם. אלא שעל פי פרשנותן ישו נשלח מהאלוהות המוחלטת (שאגב, בדרך כלל קוראים לה ברבלו – Barbelo) והוא מביא את סוד הידע הגואל לבכיריו (כי לא כל בני האדם ייגאלו, אלא רק קבוצה קטנה ומובחרת של "בני אור"). אצל הגנוסטיקאים הכל הפוך: העולם הוא רע ולא טוב, הנחש בגן עדן מנסה להציל את האדם, לכן חוה עושה את המעשה הנכון, ובאופן כללי נשיות ונקביות זוכות למעמד מיוחד (הפוך מהמובן מאליו הפטריארכלי בעולם). מה שנחשב חטא הוא טוב (ולכן חלק מהקבוצות התאפיינו במיניות פרועה), והיהודים, בניו אהוביו של בורא העולם, הם כמובן עבדיו הרעים של האל המרושע. מו"ר גי סטרומזה, מומחה לגנוסטיקה, מכנה את העמדה הזו "אנטישמיות מטאפיזית".
 
מקורן של כיתות הגנוזיס הוא חידה מחקרית ותיקה. יהודה ליבס סובר שמקורן ביהדות, ושפרשו ממנה אחרי חורבן המקדש והאכזבות החוזרות ונשנות מהאל שאמור היה להגן עליהם. יש הרואים בגנוזיס תופעה יותר הלניסטית (לבטח היתה השפעה הלניסטית גדולה) ויש להניח שזרמים שונים הגיעו ממקורות שונים. בכל מקרה מדובר בשילוב פורה במיוחד של שתי התרבויות. מכיוון שהתנועות האלה התפתחו במקביל למה שהפך לנצרות שאנחנו מכירים ותוך פולמוס עמה יש כמובן דמיון. כך למשל, בבשורה על פי יוחנן כתוב "וִידַעְתֶּם אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תּוֹצִיאֲכֶם לְחֵרוּת" – לא בדיוק המסר הקאנוני הנוצרי על האמונה במותו ותחייתו של ישו.
 
והנה, סוף כל סוף יכולים קוראי העברית להנות מטקסטים גנוסטים נבחרים המתורגמים מהמקור (הקופטי) על ידי ד"ר יונתן כהנא. הספר החדש של רסלינג מביא באמת את המיטב, ובכלל זה מיתוס אלטרנטיבי של בריאת העולם (בו הבורא הוא רשע והנחש שליח האמת), את הבשורה המפורסמת על פי יהודה (שבה הוא לכאורה לא בוגד בישו אלא מבצע את רצונו), את הבשורה על פי מריה (בה ישו מנשק אותה ועל פיה דן בראון כתב את 'צופן דה וינצ'י'), את תיאורי טקסי המיניות הפולחנית של אב הכנסייה אפיפנוס מסלמיס, את הבשורה היפיפיה על פי תומאס, בה מודגשת נצרות פנימית וטרנספורמטיבית (עם הציטוט המאפיין הבא: "המלכות היא בתוככם היא ומחוצה לכם. לכשתדעו את עצמכם תיוודעו, ואז תבינו כי בני האב החי אתם. אך אם לא תדעו עצמכם, תהיו בעוני ואתם העוני."). הכל בליווי הקדמות והערות של המתרגם. בקיצור, אוצר אמיתי.
Capture

שני ספרים מעניינים של זאב בן אריה

אני לא מכיר את זאב בן אריה. על פי הכתוב באחורי אחד מספריו החדשים הוא "מורה דרך ומחברם של ספרים ומאמרים, החוקר את דתות העולם ותרבויותיו בדרך ייחודים, המתחקה אחר משמעותם המיסטית" – ואכן, ספריו החדשים עושים זאת בדיוק.

בן אריה כבר כתב שני ספרים על המיסטיקה הסופית, וכעת הוא מגיש ספר נוסף בנושא זה, והפעם על מסדר סופי שמיקומו בישראל: "זאוויה": סיפורו של מסדר סופי שאזליה יאשרוטיה בישראל מספר את סיפורו של מסדר השאזליה יאשרוטיה שפועל בעכו, ואשר נוסד באמצע המאה ה-19. הספר מביא את סיפור צמיחתו של המסדר, כמו גם חומר מחקרי ואישי על ישיבתו בעכו, ואף תמונות מהמתחם המפואר ששייך למסדר בתחומי העיר.

הספר השני שמוציא תחת ידיו בן אריה מדבר על זרם מיסטי שונה, במקום שונה: אור מיסטי בבלקן: מסע בעקבות נצרות אחרת מגיש לקורא מעין מדריך טיולים/מסעות רוחניים בבלקן, תוך התייחסות לזרמי הנצרות המיוחדים שצמחו באזור. בן אריה מספר על ההשפעות הגנוסטיות שחלחלו לנצרות הבלקנית, ולאחר מכן מגיש סקירה מהירה על הנצרות בבולגריה, מקדוניה, קוסובו, מונטנגרו, אלבניה וביתר פירוט על זרם חדש, בעל מאפיינים גנוסטיים, הנקרא "האחווה הלבנה". חלק זה עניין אותי במיוחד משום שאת התנועה הזו הקים פטר דונוב, שהשפיע על אחד מהמורים הרוחניים הותיקים בארץ, שלמה קאלו. דונוב מציג למעשה נצרות ניו-אייג'ית, המנבאת את הגעתו של "עידן הרוח", בו הנצרות הממוסדת תיעלם למעשה, והכל יקיימו קשר ישיר עם האל.

הספרים, שיצאו בהוצאת אריאל, אינם כתובים "אקדמית", לטוב ולרע. הם אישיים, וניכרת בהם חותמת ידו של בן אריה, האוהדת רוחניות ובני אדם באופן כללי. הם כתובים בצורה יפה, מעניינים, ומציעים בסופם גם פרטים לטיולים אפשריים העוקבים אחרי הכתוב בהם.