גיור

נישואים אזרחיים – הרב סתיו לא מדבר לעניין

באמצע הכתבה האחרונה של ברוך קרא על מצב מערך הנישואים בישראל הייתי צריך לשפשף את אזני ולתהות האם שמעתי את מה ששמעתי. הרב סתיו, מבכירי ומחשובי, מספק את הנימוק הבא להתנגדות לנישואים אזרחיים בישראל – שימו לב: מסלול נישואים אזרחיים ייתר את בירור היהדות של חלק מהעולים הישנים מברהמ"ל. הם לא יסורו ללשכת הרבנות הקרובה לביתם ויבררו את יהדותם (למרות שהם כנראה יהודים על פי ההלכה, כן?) כי לא יהיה להם כוח לבלבול המוח הזה, ויתחתנו אזרחית. ילדיהם כבר לא יוכלו לברר את יהדותם עכל פי ההלכה, ואז מה שיקרה הוא שייווצרו כאן על פי סתיו "ממלכת ישראל" ו"ממלכת יהודה", ו – שימו לב לזה – זו תהיה סכנה לצה"ל, וגם למדינת ישראל מפני ש"המערכת לא תגדיר אותם כיהודים" והם יהיו הרוב במדינת ישראל.

אני מתבייש בשביל הרב סתיו שהוציא מפיו קשקוש מבולבול שכזה. ראשית, איך אותם אנשים יהיו הרוב, אם כרגע כל אותה אוכלוסייה (ולא רק החלק שיהדותו מוטלת בספק על פי הרבנות) היא שישית מאוכלוסיית ישראל והפריון שלהם לא גדול משאר חלקי האוכלוסייה? שנית, מה הקשר לביטחון צה"ל? האם לא-יהודים נלחמים פחות טוב או מסרבים פקודות יותר? אנחנו יודעים שלא. שלישית, הרי ממילא כל זה לא לוקח בחשבון את מאות האלפים שלא יעזור להם כל בירור יהדות, שהרי הם פשוט לא יהודים על פי ההלכה. מה איתם? זו לא "סכנה למדינה"? רביעית, הרי ממילא כל אותם אנשים יכולים כבר היום להתחתן בחו"ל, או לחיות יחד כידועים בציבור. אולי נשלול מהם גם את האופציה הזאת? הרי מדובר בסכנה למדינה!

וחמישית וחשוב ביותר: טיעונו של הרב סתיו נסמך על ההנחה שעמדתה של "המערכת", כלומר הרבנות, משנה משהו. אז נכון שכיום היא משנה לרבים, אבל יותר ויותר ישראלים רואים בעולים מברהמ"ל יהודים לכל דבר, והסטטוס ההלכתי שלהם לא ממש משנה להם. זו תוצאה מובנת של חיים משותפים, חלוקת תרבות משותפת ובעיקר הזדהות משותפת עם האתנוס והלאומיות הישראלית. ריבוי הנישואים בין צברים לעולים מדגים את זה היטב. סביר שבעוד שלושים-ארבעים שנה היחידים שזה יהיה אכפת להם הם החרדים, שמהווים מיעוט. אני לא מזלזל בבעיה שהדבר יכול ליצור עבורם, אבל הם יאלצו להתאים עצמם למצב, כי המצב ממש לא יתאים עצמו לעמדתם.

אבל באמת, אם הגענו לכך שרב רציני צריך להשתמש לצורך התנגדותו לנישואים אזרחיים באיום הבטחוני, המצב מעודד. הגענו לתחתית החבית, ואין כנראה כבר מה לומר, אז זורקים פנימה את גמביט "הביטחון". אפשר להיות אופטמים: בעזרת השם עוד קצת ונקבל נישואים אזרחיים.

ראו את הפרק, הוא כולל גם חלק על הלחץ שמגיע מיהדות ארה"ב.

קריטריונים למתגיירים: לא שחורים או ערבים

המשרד לשירותי דת התחיל בקמפיין לעידוד גיור, ודף מיוחד עלה לשם כך ברשת ומופץ גם בפייס. אלא שאם תקראו את האותיות הקטנות, מתחת לקו המקווקו, יתברר לכם שלא כולם מוזמנים להפוך לחלק מהעם היהודי. שוהים בלתי חוקיים, מסתננים ומי שהוא "תושב האזור" הם בין אלה שאפשר "לדחות על הסף", כלומר בלי בירור, בלי אפשרות ערעור. ומי אלה? כמובן: מי שהגיע מאפריקה או הפלסטינים שחיים בשליטת ישראל ואינם אזרחיה. כלומר אנחנו נייהד עולים ישנים מברהמ"ל שהגיעו לכאן מסיבות של מצוקה פוליטית או כלכלית, אבל לא נקבל שחורים שהגיעו לכאן מאותה סיבה או ערבים שהיו כאן עוד לפני שאנחנו הגענו.

2014-06-06_080243

מה שהרשל"צ לא מבין

חוק הגיור שיזם ח"כ אלעזר שטרן עבר היום את ועדות הכנסת, ויעלה להצבעה במושב הכנסת הבא. החוק מרחיב את סמכויות רבני העיר הראשיים כך שיוכלו לגייר, לעומת המצב כיום, בו רק בית הדין של הרבנות הראשית מגייר. מדובר במהלך הכרחי למי שחשוב לו לצמצם נישואים בין יהודים על פי ההלכה לשאינם, מפני שהליך הגיור כיום מונע בפועל מרבים המוכנים לכך להתגייר.

באופן טבעי, חברי סיעת 'הבית היהודי' פתחו בצווחות געוולד, תגובה פבלובית שלהם על כל איום על הסטטוס קוו המתפורר (כאן, כמו במקרים אחרים, גם בניגוד לאינטרסים שלהם). אבל מתוקה מכל היתה תגובתו של הרב הראשי לישראל, הרשל"צ יצחק יוסף: "פוליטיקאים לא יקבעו הלכות גיור ושאר הלכות מדינה אלא הרבנות הראשית לישראל. […] באופן חד משמעי כל הגיורים לפי חוק הגיור של שטרן לא יוכרו על ידי הרבנות הראשית."

ומה לא מבין כבוד הרב? שהמדינה היא אכן זו שקובעת הלכות, בדיוק מהרגע שחוברו להן דת ומדינה יחדיו. חוקי המדינה קובעים מי נותן כשרות, מי יכול לחתן, וגם מי יכול לגייר. והוא? הוא לא יותר מפקיד שתפקידו לפעול במסגרת חוקי המדינה. רצית אחדות דת ומדינה? קיבלת. מה שכן, אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה בהחלט רשאי להתפטר.

תוצאות משמעותיות בסקר דת ומדינה

ישנן שלוש תוצאות משמעותיות מאוד לדעתי בסקר שהתפרסם עכשיו בוואינט:

ראשית, היחס לנישואין: 62% מהאזרחים היהודיים במדינה תומכים בחופש גמור בסוגיית הנישואין, כלומר בהכרה רשמית של המדינה בנישואים דתיים של כל הזרמים וכן נישואים אזרחיים. זה די מובן – ישראל היא בכל זאת הדמוקרטיה היחידה בעולם שזה לא המצב בה.

שנית, 61% היו עדיין מעוניינים להינשא בנישואים אורתודוקסים, 21% היו מעוניינים להינשא בנישואים אזרחיים, ו-13% היו מעוניינים להינשא בנישואים רפורמיים או קונסרבטיבים. הנתון האחרון הזה הוא המשמעותי, משום שהוא מאשר שיש אחוז ניכר של אזרחי ישראל המזהים עצמם עם הזרמים היהודיים הללו. כזכור, בסקר אבי חי משנת 2009 נמצאו 7.6% שמגדירים עצמם ר' או ק', ובסקר המרכז הישראלי לדמוקרטיה מיוני השנה התגלה ש-7.1% מאשרים הגדרה כזאת. אני מניח שהסקר הנוכחי מבטא את סלידתם של ישראלים רבים מהרבנות הראשית, עד כדי כך שגם אם הם לא מגדירים עצמם כר' או ק', הם לא מוכנים להתחתן ברבנות, שהיא מבחינתם האורתודוקסיה (כמה חבל). כך או כך, יש כאן עדות נוספת לשיעור הגדול למדי של יהודים ישראלים שהם רפורמים או קונסרבטיבים. תארו לעצמכם מה היה שיעורם אם המדינה היתה גם מממנת את התנועות האלה ומכירה בנישואיהן.

שלישית: היחס לגיור. לדעתי מדובר בתוצאות דרמטיות. 39% בעד גיור אורתודוקסי בלבד, 36% מוכנים לכל גיור(!), כולל לא דתי(!), ו-25% בעד כל טקס דתי בארץ ובעולם. למה אלו נתונים מדהימים למדי לדעתי? משום שהגיור נוגע לא רק ליחס שלנו לדת, ולא רק ליחס שלנו לרבנות. ישראלים רבים לא ממש מתחברים לדת וממש ממש מתעבים את הרבנות. זה ידוע ומובן. אלא שגיור נוגע גם בהגדרת הלאום שלנו. בישראליות שלנו. היה נדמה לי שישראלים רבים יותר מתעקשים שהצורה האורתודוקסית לגיור היא הדרך היחידה להפוך ליהודי. מסתבר שלא. 61% מוכנים לגיור שונה, ולמעשה לגיורים שונים, לצורות שונות ומגוונות להפוך ליהודים. האמירה כאן היא בעצם זאת: מי שמרגיש עצמו יהודי, אהלן וסהלן, זה לגמרי מספיק. פירושו של דבר: היהדות שלנו, ואיתה הישראליות שלנו, נפרדות לשלום מההגדרה השושלתית-שבטית-גנטית, ואלה חדשות טובות לדעתי.

ורק אסייג: הסקר נערך על ידי מכון סמית, אולם יזמה אותו עמותת חדו"ש. עם כל הכבוד למקצועיות המכון, הייתי שמח אם במקרה כזה השאלות שהופנו לנסקרים היו מתפרסמות, כדי למנוע חשד להטייה.

טבילת גיורות וההגיון המוזר של הלכות "צניעות"

אתמול שודרה ב'מבט שני' כתבה מצויינת של אמנון בנימין על היבט מסויים בתהליך הגיור של נשים בישראל. למי שאינו יודע, גיורות חייבות בסוף תהליך הלימוד לטבול במקווה מול עיניהם של שלושה רבנים/דיינים, כשהן לבושות חלוק בלבד (ללא בגדים תחתונים). הכתבה מביאה עדויות של נשים שעברו את התהליך המשפיל והטראומטי הזה, שמגיע דווקא ברגע משמעותי ביותר בחייהן – בדיוק כשהן ממירות את דתן ומקבלות על עצמן זהות דתית חדשה.

לא ברור למה על יהודיה שטובלת במקווה יכולה לפקח אישה (בלנית), ואילו על גיורת צריכים שלושה גברים לראות אותה עם חלוק רטוב לגופה בלבד. לא ברור גם איך זה משתלב עם הדאגה (האובססיבית) ל"צניעות" והיומרה ל"טהרה" מינית. האם לשמוע זמרת שרה או לנסוע באוטובוס יחד עם נשים מקרב אותנו לחטא יותר מאשר לראות אישה יוצאת מהמים בחלוק רטוב? ואיזה רב היה מרשה לבתו או אשתו לטבול בפני שלושה גברים? אבל על הגיורות אף אחד לא שומר.

צריך לשים לב היטב היטב לחריגות האלה מהנראטיב המקובל המוצג לפנינו כלפי חוץ. אלה נקודות הגמגום, הקרטוע, שמאפשרות הצצה אל מעבר למטריקס ההלכתי המושלם לכאורה. בעבר הזכרתי כאן גם את מנהגן של נשים שומרות מצוות לשלוח את תחתוניהן לרבנים על מנת שיבדקו את הפרשותיהן (אם וסת, אם לאו). עלינו לשאול את עצמנו למה מקפידים שם ומאפשרים כאן. מכיוון שברור ש"צניעות" או חוסר בה אינה הסיבה, יש לשאול מה אילו מניעים ואילו כוחות מסתתרים מאחורי מנהגים שונים והלכות שונות. התשובות, אני בטוח, מעניינות מאוד.

כאמור, הכתבה מצויינת. לכו לתוכנית מאתמול, תחת הכותרת "כבוד הרב?", החל מדקה 40:56

ההלכה כשפחה

בעקבות אישור גיורי צה"ל על ידי הרב עובדיה, קמו על הרב גדולי הליטאים, שאינם מכירים בגיורים הללו. כתבתי על כל זה כאן. אבל עכשיו המאבק עולה מדרגה, כי ביום רביעי מתוכננת הפגנה גדולה, בהנהגת הרב אליישיב(!), כנגד פסיקותיו של מנהיג ש"ס, ומי שנחשב לצד אליישיב גדול הפוסקים בזמננו. ההפגנה היא מהלך דרמטי ובעצם אלים מאוד כנגד הרב עובדיה, וייתכן שתגרור אפילו פיצול פנים חרדי, כאשר כל צד מזלזל בפסיקותיו של השני (דבר משמח מאוד כמובן, כי ככל שתהיה פחות ריכוזיות הלכתית, יהיה יותר חופש בחירה ליהודים, ומי יודע, אולי גם נפריד את המערכת הרקובה של הרבנות הראשית מהמדינה).

בכ"א, לקראת ההפגנה ש"ס, השולטת על משרד הדתות, מאיימת:

בניסיון ללחוץ על העדה החרדית הרבנות הראשית שיגרה מכתב שבו היא מודיעה כי בשל ליקויים ותלונות שונות היא שוקלת להפסיק להכיר בכשרות של העדה החרדית. משמעות הדבר היא שרשתות השיווק הגדולות הנמצאות בפיקוח של הרבנות לא תוכלנה למכור מוצרים הכשרים בהכשרת "העדה החרדית" המסייעת במימון הקיצונים החרדים של ירושלים.

במשרד לשירותי דת שבראשו עומד השר יעקב מרגי מש"ס שלפו בסוף השבוע איום נוסף נגד החרדים הקיצוניים – חזקיהו סאמין מנהל מחלקת רישום הנישואים ברבנות הראשית חיבר מסמך ולפיו בעקבות תלונות שהתקבלו במשרדו הוא דורש לבדוק את כל תיקי רישום הנישואים של אנשי העדה החרדית ובאם הבקשה לא תיענה בעוד חודש לא תכיר המדינה ברישום הנישואים של העדה החרדית ולא תאשר לרשום אותם כנשואים במשרד הפנים.

"העדה החרדית" הם פלג קיצוני שאמור בהפגנה לערוך "קריעה", כלומר לקרוע את בגדיהם כאות אבל, מה שיפגין את דעתם השלילית מאוד על פסיקותיו של הרב עובדיה.  אבל שימו לב לאיומי ש"ס, ושימו לב לשימוש ההלכה כשפחתה של הפוליטיקה. מה שקובע כשרותם ההלכתית של משגיחי כשרות או רשמי נישואין הוא, מסתבר, דעתם על הרב עובדיה.

ההלכה תמיד היתה ותמיד תהיה קשורה לפוליטיקה, וכך אכן צריך להיות: הפוליטיקה היא חלק מהחיים וההלכה מדברת על החיים. אבל מפגן כזה של זלזול במצוות נטול בושה נדיר לראות. שימו לב אם כן: אין כל משמעות מטאפיזית להלכה. זה לא דבר ה', או כל דבר אחר. מדובר בקביעות אנושיות, המונעות מתוך יצרים מידיים וצרכים פוליטיים. גדולי ש"ס מודים בזה בפה מלא, ללא בושה.

אתוֹנה של המלוכה

מוטי פוגל כתב כאן רשימה קצרה וקולעת על חוק הגיור החדש ומשמעויותיו. הנה שתי אבחנות מצויינות (וכדאי להיכנס ולקרוא הכל):

החיבור בין הדת למדינה הוא מה שמצדיק לכאורה את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (ודמו..בכאןזהלא וכו’). זו אחת הסיבות לכוחם של האורתודוקסים בישראל – תפיסת הזהות הקשיחה של האורתודוקסיה, המציבה גבולות ברורים בין “אנחנו” (יהודים טובים) ל”הם” (גויים רעים רעים רעים). זאת, בניגוד לגבולות הרכים יחסית של הקונסברטיבים והרפורמים.
[…]
במשפט “חמורו של משיח” מתארים בדרך כלל את יחסה של הציונות הדתית למדינת ישראל ככלי להגשמת מטרותיה המשיחיות והדתיות. באותה העת ממש, הדת היהודית בגירסתה האורתודוקסית משמשת כאתונה של המלוכה. ככלי לשימורה כמדינה היהודית הלאומנית היחידה במזרח התיכון.

כמה נכון, וכמה מדכא.

שאלת מיהו (רב) יהודי מתחממת

אחד הדברים בטובים שעשה לנו חוק הגיור הוא שהוא העלה שוב את שאלת מיהו יהודי, והפעם עם דגש על הזוית של מי רשאי לקבוע מיהו יהודי, כלומר מי רשאי לגייר. כל למשל, אוהד שקד, שלצערנו הוא מורה לאזרחות והיסטוריה, מגלה בורות מדהימה כשהוא מנמק למה לדעתו רפורמים כלל אינם יהודים, ודובי קננגיסר מונה את שגיאותיו המביכות אחת לאחת. מנגד, וואינט מכריז, תחת הכותרת "רבנים: איסור השכרה לזרים מזכיר ימים אפלים" שרשימת רבנים מביעה התנגדות נחרצת לפסיקה של רבנים אחרים על כך שאין להשכיר דירות לפליטים ועובדים זרים בלתי חוקיים, וטוען ש"האיסור להשכיר הדירות אינו עולה בקנה אחד עם ערכים יהודיים אנושיים. כעם שידע פליטות, דיכוי וגירוש, אנו מוחים על איסור זה, המעלה בזיכרוננו ימים אפלים". ומי הם הרבנים האלה? "51 רבנים מהזרמים הקונסרבטיבים, הרפורמים, וגם מספר אורתודוקסים, חתמו על גילוי דעת המתנגד לעצומת הרבנים". יש? הגענו לכך שלפחות בוואינט רפורמים וקונסרבטיבים נחשבים באופן בלתי בעייתי לרבנים. ממש אמריקה. ושימו לב לתמונה המלווה את הכתבה:

הרב נאוה חפץ. " אם הם כבר פה, הם כבר פה"