גיור

על גזענות ברבנות הראשית וקליקות של רבנים

אתמול נודע שהמשרד לשירותי דת הודיע לרב יוסף הדנה, הרב הראשי ליהדות אתיופיה, שכהונתו לא תוארך. גורם במשרד לשירותי דת (יהודית אורתודוקסית) אמר לאוריה אלקיים בגל"צ שהסיבה היא מאבקו של הרב כנגד הגזענות הפושה ברבנות הראשית, ובעיקר ברבנות פתח תקווה, אשר בראשה עומד הרב בנימין אטיאס, שמסרב לרשום יוצאי אתיופיה לנישואים מכיוון שמבחינתו הם אינם יהודים. הן משרד הדתות והן הרבנות הראשית* גיבו בעבר את הרב אטיאס והתנגדו למאבקו של הרב הדנה. כנראה שעכשיו הגיע העת לסגור איתו חשבון.
 
העוול שנעשה ליהדות אתיופיה הוא עצום, ועיקרו גזילת ומחיקת מסורתם ומנהגיהם היחודיים, והפיכתם לגרסה נוספת של האורתודוקסיה הציונית. זה סיפור אחר, שעוד יתפוצץ לכולנו בפנים. בתוך העוול הגדול הזה מסתתרות עוולות קטנות, שאפשר לסמוך על הרבנות הראשית ומשרד הדתות להעצים כמה שיותר. את הרב הדנה, כאמור, מדיחים רק משום שהעז להאבק למען הציבור אותו מונה לייצג.
 
ויש עוד זווית מעניינת לסיפור הזה: ארגון צהר הודיע זעזוע וגינה אתמול בחריפות את המעשה, ומנסה להפוך את ההחלטה, וזה בהחלט לזכותו. יש לזכור שכאשר כהונתו של הרב שלמה ריסקין עמדה במצב זהה, בסכנת אי-הארכה מסיבות לא ענייניות, יצאו בצהר למלחמת עולם, ואף איימו בפרישה מהרבנות הראשית(!) אם לא תוארך כהונתו. הם הצליחו למנוע את הגזרה.
 
אנחנו יודעים שצהר לא יצאו למלחמה על העגונות, מסורבות הגט, הטובלות, המתגיירות, ושאר עוולות של הרבנות. סביב פרשת הרב ריסקין טענתי שזה משום שלצערנו קורה שקליקה של רבנים דואגת קודם כל לחבריה, ולא לציבור. הפעם צריך לשים לב היטב אם המאמצים למען הדנה יפלו מאלו שנעשו למען הרב ריסקין. אם כן, נדע שגם לקליקה של צהר יש גבולות.
Capture
* יש לציין שהפעם הרב הראשי לאו פנה במכתב רשמי למשרד הדתות בדרישה לא להדיח את הרב הדנה.

החלטה דרמטית של בג"צ מכירה בגיורים פרטיים

החלטה דרמטית של בג"צ, ולא רק מפני שהיא מחלישה שוב, בצורה מאוד משמחת, את המונופול של הרבנות הראשית. בית המשפט הכריע שגיורים שנעשו בישראל במסגרות אורתודוקסיות פרטיות (חרדיות בעיקר, אם כי משתמע שגם בית הדין של הרב ריסקין) יוכרו במדינה לצורך אזרוח. בכך היא מבטלת את המונופול של בתי הדין הממלכתיים על תחום הגיור.
 
אבל ההחלטה עושה יותר מזה, מפני שגיור אינו רק אמצעי להיכנס לדת היהודית, אלא גם להתאזרח במדינה. בג"צ בעצם הוציא מתחת ידי המדינה – שהשתמשה ברבנות הממלכתית – את שער הכניסה למדינת ישראל. מעתה כל בית דין פרטי לגיור יוכל להפוך אנשים זרים לאזרחי המדינה. כלומר הליך דתי פרטי יהפוך אדם לאזרח מדינה. המצב המוזר הזה הוא תולדה של היות ישראל מדינה של לאום שהוא גם דת.
 
עוד צד דרמטי בהחלטה הוא האפשרות שקבוצות חרדיות (ואף חרד"ליות) שונות יחרימו את בתי הדין הפרטיים ולא יכירו בגיוריהם. במקרה כזה סוף סוף אולי נראה את אותן רשימות יוחסין שמאיימים איתן עלינו כבר עשורים שלמים, וייווצר מצב שבו אזרחי המדינה היהודים לא מוכנים להתחתן זה עם זה. נכון, זה לא שקבוצות אלה מתחתנות יותר מדי עם מי שלא מהם, אבל זה ישמוט את הקרקע תחת הטענות שאי אפשר לקיים נישואים אזרחיים מאותה סיבה.
 
לבסוף, ההחלטה פותחת פתח להכרה עתידית של המדינה בגיורים שנעשו בבתי דין לא-אורתודקוסים, דהיינו קונסרבטיבים ורפורמים. בתי דין שכאלה בחו"ל כבר מוכרים לצורך עלייה, אבל הכרה גם באלה שבארץ כמובן תהיה שלב נוסף בדרך ללגיטימציה מוחלטת לכל הזרמים היהודיים. וזה טוב.

התפתחות דרמטית באורתודוקסיה הישראלית: גיור מסורתי/לאומי

חשיפה משמעותית של יאיר שלג היום ב'הארץ' (קישור בתגובות): בבתי דין מסויימים ברשת בתי הדין לגיור מחוץ לרבנות הראשית אין דרישה מהמתגיירים להבטיח לשמור תרי"ג מצוות.

באותם בתי דין תהליך הכניסה ליהדות אינו מחייב את המתגיירים בבתי הדין החדשים להצהיר שהם ישמרו מצוות (דבר שעבור רבים מהם הוא שקר), אלא רק לקבל על עצמם באופן כללי את "תורת היהדות" (אחד הרבנים מבתי הדין החדשים התגאה בפני בשיחה פרטית לפני כמה ימים שאצלם "לא צריך לשקר"). האפשרות להימנע מלהתחייב לנאמנות גמורה להלכה מניחה באופן מובלע שקרבה למסורת, ולא קיום תרי"ג מצוות, מספיקים כדי להיחשב ליהודי כשר.

וכאן הנקודה הדרמטית: לפנינו הודאה מפורשת של העולם האורתודוקסי הישראלי שהיהדות אינה מוגבלת להלכה. שיש מימד לאומי ליהדות, מימד "עמי" שלפחות במדינת ישראל יכול להיחשב לבסיס לגיטימי ומספק ליהדותו של אדם. היהודים החדשים נדרשים בעצם להיות מסורתיים, לא שומרי מצוות, ולוּ רק שיאמצו ללבם את עם ישראל.

צילומסך מתוך אתר הארץ

צילומסך מתוך אתר הארץ

סביר שהרבנים שמתנגדים לבתי הדין האלטרנטיבים לא יכירו בגיורים אלה. האם סוף כל סוף נחזה בלידתן של אותן "רשימות יוחסין" שמאיימים עלינו איתן יומם וליל? (אם כן, תרשמו אותי כפסול חיתון עם הגרים החדשים.) ייתכן שאנחנו לפני פיצול פנים-אורתודוקסי כאשר קו השבר יהיה הלגיטימציה התורנית ליהדות-ישראלית מסורתית, ללא עול מצוות.

שלג חושף גם שבתי הדין פועלים כבר כמה חודשים, ושגם בנוגע לגיורי קטינים אין דרישה לחינוך בבתי ספר דתיים. עוד הוא מגלה שאחדים מן המתגיירים היו צריכים להתחתן לאחר גיורם (סביר להניח שהתגיירו כחלק מההכנה לנישואים), ומכיוון שאינם רשומים ברבנות כיהודים רבנים מבתי הדין האלטרנטיבים ערכו את חופתם, ויש סיכוי שהרב ריסקין או הרב סתיו רשמו אותם ברבנות, דהיינו רשמו אנשים שאינם מוכרים כיהודים על פי הרבנות.

סיכומו של דבר: התפתחות הלכתית דרמטית, הכרה אורתודוקסית במסורתיות/לאומיות כיהדות, חתונה כדמו"י מחוץ לרבנות, גרים שחלק מהציבור האורתודוקסי לא יכיר ביהדותם, הרשמה ברבנות של גרים שלא מוכרים ברבנות, פיצול פנים-אורתודוקסי מהותי. לא רע בשביל בוקר יום שני.

עוד כמה הערות על סיפור הגיור מחוץ לרבנות

1. גיור, כמו כשרות או נישואים כדמו"י, זה עניין מסורתי-הלכתי. גם אם אנחנו חושבים שחיבור כלשהו בין דת למדינה בישראל הוא בלתי נמנע (כך אני חושב), אין שום סיבה שמנגנון בירוקרטי של המדינה יקבל על הסיפור הזה מונופול. מצבים בהם לרבנות הראשית יש זכויות יוצרים על המילה "כשר" או יכולת לכפות עצמה על כל חופה בישראל הם אבסורד דתי ועוולה אנטי-דמוקרטית. לצערי בין הרבנים האורתודוקסים אין קולות המסיקים את המסקנות הברורות מכך (יוצא דופן ראוי לשבח הוא הרב חיים נבון​ שכתב כבר כמה פעמים שהרבנות אמורה להיות לא יותר מרגולטור לגופים שונים ומגוונים).

2. הדימוי שמנסים רבני המיזם החדש, "גיור כהלכה", להציג, כאילו הם מקלים ומתחשבים יותר ואילו הרבנות אטומה ומחמירה, נכון רק חלקית. הם מוכנים לגייר קטינים בעוד שהרבנות אינה מוכנה. אבל אין שום דבר פורץ דרך הלכתית בזה, וממילא רבני המיזם לא מטפלים בבעיה העיקרית של הגיור בישראל, והוא חוסר יכולתה של ההלכה להכיר ביהודי חילוני כיהודי כשר. יש לזכור: האורתודוקסיה אינה מכירה בחילוניות היהודית-ישראלית כצורת חיים לגיטימית.

3. לכן צריך להבין שכל הסיפור כולו הוא מאבק פנים-אורתודוקסי. מאבק על כוח, על כסף, ועל סמכות הלכתית. אף אחד לא בא "לקחת אחריות על עם ישראל" כדברי הרב דוד סתיו​, וממילא עם ישראל לא ממש מחכה לרב סתיו שייקח עליו אחריות. עבור רוב הציבור הישראלי עולים ישנים מברהמ"ל שאינם יהודים על פי ההלכה הם יהודים ישראלים לכל דבר ועניין.

4. ועוד על הדימוי המוצג לתקשורת: הגענו לידי מצב שארגון רבנים ציוני דתי מרוויח הון פוליטי על ידי יציאה *כנגד* הרבנות הראשית, כנגד המדינה בעצם. היינו במקום דומה כשהרב סתיו התמודד לראשות הרבנות, אבל כאן זה מאורגן ורשמי. זה אומר שהרבנות שנואה עד כדי כך שלצאת כנגדה עושה טוב לרבנים אורתודוקסים, וזה אומר שרבנים ציונים-דתיים נפרדים, לפחות טקטית, מהממלכתיות המובנת מאליה. שתי התפתחויות משמעותיות.

5. בראיון לרדיו 'קול חי' אמר מגיש המהדורה המרכזית אבי מימרן לרב סתיו "אתה לא רב", ומאז, כמו שאומרים, הרשת גועשת. עמית סגל​, למשל, הכריז שלא יתראיין עוד בתחנה "עד שיתנצל בפני הרב סתיו". יש כאן אירוניה מתוקה, שהרי כלי התקשורת של הציונות הדתית מקפידים לא לכנות רבנים רפורמים וקונסרבטיבים בתואר "רב". עכשיו הם המודרים על ידי אחרים, קפדנים מהם לכאורה. קארמה, כידוע, אינה בהמה כשרה. התואר "רב" הוא ממילא לא רק עניין של הלכה אלא של כבוד הדדי ונימוס. אולי לא יעשו רבני הציונות הדתית לזולתם את מה ששנוא עליהם? האם נוכל לפחות להגיע לרמה מינימלית כזאת של דרך ארץ?

מפריטים את הגיור

קבוצת רבנים ציונים-דתיים בכירים ומוכרים הקימו בתי דין פרטיים לגיור, ללא אישור המדינה ומחוץ לרבנות הראשית לישראל. הם מתכוונים לגייר קטינים וכך להפחית את הסיכוי לחתונות של יהודים עם לא-יהודים-על-פי-ההלכה, שמאות אלפים מהם חיים כיום בישראל. כמה הערות:

1. קודם כל טוב לדעת שלא רק אנחנו ‫#‏מחרימיםאתהרבנות‬. הרבנות הראשית לישראל מאבדת יותר ויותר מהלגיטימציה הציבורית שלה, והפעם המכה שמערערת אותה מגיעה מהכיוון האורתודוקסי והממלכתי ביותר. אי אפשר לומר שאין כאן אסתטיקה אירונית חיננית.

2. האם יקפידו על קיום מצוות למתגיירים לאחר הגיור? האם אין כאן בעצם הזמנה למי שלא מוכן או מסוגל להקפיד לבוא לבתי הדין האלה ולקבל שירות שהוא לא היה יכול לקבל ברבנות החרדית? (נכון, אלא גיורי קטינים – אז האם יבואו בגיל 13 לראות שהבנים מניחים תפילין?) אם אכן נפרדים מהקונספט של גיור מוביל למצוות, למה אי אפשר פשוט להודות בכך שגיור כיום הוא עניין לאומי לפחות מכפי שהוא דתי, ושיהודים חילונים הם ישויות יהודיות לגיטימיות?

3. הרבנות כבר הודיעה שהיא לא תכיר בגיורים האלה. כלומר מדובר באנשים שיתגיירו אבל שלא יהיו יכולים להתחתן במדינתם – שהרי הרבנות מחתנת רק מי שנחשב יהודי מבחינתה. למעשה הם גם לא יירשמו במרשם האוכלוסין כיהודים. מה יהיה? עו"ד אלעד קפלן מעמותת 'עתים', שהיא חלק חשוב בפרוייקט הזה, אומר לי כך: בעניין רישום במרשם האוכלוסין הם מתכוונים לבקש הכרה דרך בית משפט מחוזי, בדומה לגיורי הזרמים הלא אורתודוקסים. יש סיכוי, הוא טוען, שהגיורים יוכרו. בעניין נישואין וגירושין ברבנות – הם מתכוונים להגיש בג"ץ ממש בזמן הקרוב. יהיה שמח.

4. רבנים יקרים ומכובדים, מתי תבינו שכפי שלכם מותר לגייר ללא הרבנות לנו אמור להיות מותר להתחתן ללא הרבנות? האם מה שקובע הוא בעל המאה או הכוח? האם הדין נקבע על פי כל דאלים גבר? אולי גם לאזרח הפשוט תהיה אפשרות להחליט מה בדיוק יהיה אופי הקשר (או חוסר הקשר) שלו ושל הרבנות הראשית לישראל?

התמונה מאתר 'הארץ'

התמונה מאתר 'הארץ'

גיור, בתי דין רבניים – בואו נעשה סדר

ההחלטה שעברה היום, לבטל את הרפורמה בגיור (שמעולם לא יצאה לדרך), אינה חשובה לדעתי. ראשית, כי גם אם הרפורמה היתה מתממשת היא לא היתה משמעותית. מדינת ישראל משקיעה כל שנה כ-40 מיליון שקל במאמץ נואש לגייר אזרחים שעל פי ההלכה אינם יהודים. מדובר ביוצאי ברהמ"ל, ויש בין 300 ל-400 אלף כאלה במדינה. התוצאה: בכל שנה מתגיירים סביב אלפיים מהם. מי שחושב שהסמכת רבני ערים היתה פותרת את הבעיה לא מבין שרוב רובם של אותם ישראלים פשוט לא מעוניינים להתגייר, או לכל הפחות לא בצורה אורתודוקסית שמחייבת אותם לשמור מצוות. הם חילונים. זה עדיין מותר.

שנית, מבחינת רוב העם היושב בציון העולים הישנים הם אחלה יהודים שבעולם. גרים בשכנות אליהם, עובדים איתם, מתחתנים איתם ומולדים איתם ילדים. סקר שנעשה לפני שנה הראה ש-56% מאזרחי ישראל היהודים לא היו מביעים התנגדות לנישואים איתם (75% מקרב החילונים בלבד). הממסד האורתודוקסי מעוניין להיות בטוח שנכדותיו ונכדיו לא יתחתנו עם מי שאינו יהודי על פי ההלכה, וזה לגיטימי. אבל כשהוא הופך את העניין לבעיה כלל ישראלית הוא מפגין כהרגלו אטימות ופטרונות.

מה שהוא אכן בעיה כלל ישראלית, וחמורה, הוא העברת בתי הדין הרבניים למשרד הדתות. זו התפתחות בעלת השלכות שליליות מאוד לכל מי שמתחתן ברבנות או אף מתחתן בחו"ל ונרשם במשרד הפנים. מאותו רגע הרבנות תשלוט על דרכי היציאה (חלילה) מהזוגיות שלכם. מדובר בכל תיק גירושין, וכפי שאמר לא מזמן הרב דוד סתיו, "השאלה אם תהליך גירושין יקח חצי שנה או ייסחב שלוש וארבע שנים תלוי באופיו של הדיין שיישב בבית הדין". רבותי, יש לכם שלוש שנים פניות להיסחב בדיונים לפני רבנים? ולכן גבירותי?

שלא יהיה ספק, גם כיום אופיו של בית הדין הוא פעמים רבות זוועתי. מדובר בדיינים שלרוב בזים לאורח חייו ולערכיו של אזרח החילוני. דיינים שרובם אינם מכירים בשוויון האישה, חלקם ממש מיזוגנים, וחלקם מפלים לרעה יוצאי ברה"מ ויוצאי אתיופיה. החידוש הוא שהפיקוח המינימלי שפעם היה למשרד המשפטים נעלם, ועתה המערכת כולה הופכת לאיבר מגופו של משרד הדתות. רפורמות לא יקודמו, כנ"ל דיינים ליברלים יותר, ודיינים שמרנים ושובניסטים יזכו לגיבוי. מי שמתחתנים דרך הרבנות – ובעיקר כמובן מי שמתחתנות – שמים ושמות את גופן ונפשן באופן מודע בתוך מכשיר העינויים המכונה בתי הדין הרבניים.

מה שכן, זה גם מוביל אותנו קרוב יותר ליום שבו יאושרו נישואים אזרחיים. במקרה הזה באמת ככל שיותר רע הסוף קרוב יותר. לא לאורך זמן יסכימו אזרחים נורמלים לסבול מיחס מדרדר והולך מהממסד הרבני. גם מבחינה טכנית מדובר בצעד ראשון בהפרדת דת מהמדינה: מהבחינה הזאת טוב שיהיו בתי הדין במשרד הדתות. יופקד משרד הדתות על התחום הדתי, ושמשרד המשפטים יהיה נקי מהמוסד המסואב שנקרא בתי הדין הרבניים. הצעד הבא מתקרב והולך: מערכת מקבילה של נישואים אזרחיים, תחת משרד המשפטים, שיאפשרו לכל אזרח להתנתק סופית מהממסד הדתי, להתחתן ולהתגרש מול נציגים *ונציגות* שהוא בוחר, שהוא מעריך ושמעריכים אותו. ואותה.

בינתיים יש להחרים את הרבנות.

פולמוס נישואים אזרחים בגליון 'זהויות' החדש

zzzzzzzzzzzzzzהגליון החדש של כתב העת 'זהויות' (מכון ון ליר, עורך הרב פרופ' נפתלי רוטנברג​) מביא כמה מאמרים מעניינים, וכן רב שיח בעניין "נישואים אזרחיים בישראל". רב השיח, שנערך על ידי רות הלפרין-קדרי, מביא ארבעה דוברים בנושא מלבד הלפרין-קדרי עצמה, והם שירין בטשון, מרק וושופסקי, דוד סתיו ורות גביזון.

החידוש העיקרי לדעתי הוא שמובעת בו בפירוש העמדה שהקושי של המחוקקים במדינת ישראל בהתרת נישואים אזרחיים בישראל הוא החשש מנישואים בין-דתיים. הלפרין-קדרי כותבת על נישואים בין יהודים לערבים, אולם כפי שקובעת רות גביזון, מספר הזוגות האלה קטן מאוד, והקושי הוא בעיקר סמלי.

הנישואים הבין-דתיים שכן מטרידים את הממסד, ואת זה מגלה הרב דוד סתיו​ בפירוש, הם אלה שבין יהודים על פי ההלכה ליהודים שלא על פי ההלכה, כלומר עולים ישנים מברהמ"ל. סתיו מבקש למנוע נישואים אזרחיים כדי שלא תהיה אפשרות להתחתן מחוץ לרבנות. דבר זה ימנע נישואים בין שתי הקבוצות, ולדעתו גם יכריח את מי שהרבנות רואה כלא-יהודים, הרוצים להתחתן במדינה, להתגייר. בלי למנוע מהם את הזכות להתחתן במדינתם לא יהיה להם לכאורה מניע חזק מספיק להתגייר, ואז יהיו כאן "מגוון של שבטים שכל אחד מהם מטיל ספק, בצדק, ביהדותו של האחר."

זאת לא הפעם הראשונה שהרב סתיו מדבר כך (הוא אמר את זה לי בראיון שקיימתי איתו לפני שנתיים), אולם זה תמיד מדהים אותי מחדש: מה ערכו של גיור שנעשה רק כדי לאפשר מהלך בירוקרטי? האם גיור הוא מהלך תועלתני שנועד לאפשר לאזרח לקבל את זכויותיו? ואיזו מין מדינה היא זו המונעת זכויות בסיסיות מאזרחים על מנת שהם ימירו את דתם?

ואכן, רות גביזון יוצאת נגד מהלך שכזה וקובעת ש"הנחלת זהות אינה עניין של משפט. [… עניינים כאלה הם עיסוקם] של משפחה, של קהילה, של תרבות. מדינה איננה יכולה ואיננה צריכה להתערב בהם."

אכן. ואומר עוד משהו כללי: איש דת – בין אם אתה רב, כומר, שייח או קאדי – אם אתה זקוק לחוקי המדינה כדי להציל את הדת שלך, הדת שלך כבר אבודה. אם ללא כפייה דתית מטעם המדינה הדת שלך לא יכולה להתקיים, הרי שלא ראוי לה להתקיים.

למה בעצם רבני מעלה אדומים ופתח תקווה מסרבים לחתן יוצאי אתיופיה

ראיתי תגובות שונות לתחקיר של אלון בן דוד ואלמז מנגיסטו שחשף שרבני העיר בפתח תקווה ובמעלה אדומים מסרבים לאפשר לאזרחים ממוצא אתיופי להתחתן, אולם נדמה לי שעיקר העניין פוספס. זה שהרבנות אטומה, מסואבת, לעיתים מושחתת, לעיתים מרושעת – זה לא חדש.

אבל במקרה הזה נחשף דבר נוסף. שימו לב למה שאומר בתמונה מתוך הכתבה הרב יהושע כ"ץ, רבה של מעלה אדומים: הוא מציע לפונה האתיופית שתעשה גיור נוסף, כדי שהיא תהיה "מאה אחוז יהודיה". עכשיו, הרי היא כבר עשתה גיור. אז למה היא לא מאה אחוז יהודיה? מפני שהיא לא שומרת מצוות.

הרב כ"ץ בעצם אומר שני דברים: 1. היהודים האתיופים שהובאו למדינת ישראל לא היו בעצם יהודים, והיו זקוקים לגיור; 2. הגיור שהם עברו לא תקף אם הם לא ממשיכים לקיים מצוות.

אל תטעו: אין כאן ערעור רק על יהדותם של העולים מאתיופיה – זה ודאי שיש – אלא גם ערעור על תוקף יהדותו של כל יהודי חילוני. לכאורה גיור שאין בעקבותיו קיום מצוות אינו גיור, וזאת מפני שחילוניות אינה באמת יהדות לגיטימית, אינה דרך לגיטימית להיות יהודי.

נכון, זאת העמדה ההלכתית הפשוטה, וכבר שמענו אותה בפולמוס הגיור לעולי ברית המועצות לשעבר. אבל חשוב להבין את זה: על פי ההלכה (לפחות נכון להיום) יהודי חילוני אינו יהודי לגיטימי.

הרב יצחק יוסף מתבקש להתפטר

2015-02-19_142936

הרב הראשי יצחק יוסף קובע כי לא יאשר גיורים שבוצעו על פי חוקי מדינת ישראל. סמכותו של הרב בהלכה היא ברורה וזכותו לאמונתו ופסיקותיו שמורה עמו. עם זאת, במידה ולא יהיה מוכן לאשר גיורים שבוצעו על פי חוק דינו אחד: להתפטר או להיות מפוטר.

הרב הראשי הוא נציג ציבור וסמכותו כרב ראשי מגיעה אף היא מחוקי מדינת ישראל. שכרו נגבה ממשלם המיסים והוא חלק מהמנגנון הבירוקרטי של המדינה. במילים אחרות: הוא פקיד. מרגע שהסכים לקבל על עצמו את תפקיד הרב הראשי הוא הכיר בסמכותה של המדינה לחוקק חוקים בתחום הגיור. מרגע שהוא לא מכיר בזכות הזאת – יתכבד ויפנה את מקומו.

ככה זה כשדת מזווגת עם מדינה. הילדים לפעמים דומים יותר לאבא, לפעמים יותר לאמא.

ולפעמים מבינים שצריך דחוף טיפול זוגי.

החלטת הממשלה בעניין הגיור עברה

הממשלה העבירה את ההחלטה שמאפשרת הקמת בתי דין חדשים לגיור. כמה דברים קצרים על זה:

1. כל ביזור של הכוח שיש לרבנות הראשית הוא חיובי. הגוף המסואב הזה, שאיבד אפילו את אמון שומרי המצוות, מאבד אט אט מכוחו, ועל כך יש לשמוח.

2. לא מהפכה ולא נעלי שבת. חלקים גדולים מציבור העולים שאינם נחשבים יהודים פשוט לא מעוניינים להתגייר. גם מבין אלה שכן, השאלה היא עד כמה יקלו על ההליך, ועד כמה יתעקשו על קיום מצוות אחריו. כמובן שדרישה לקיים מצוות תהרוג את הסיפור עוד לפני שהתחיל.

3. בחוק המקורי לא היה דבר על רפורמים וקונסרבטיבים – זה ספין. התנועות הלא-אורתודוקסיות דווקא ביקשו בברור שהעניין יעבור בהחלטת ממשלה ולא בחוק, משום שחוק יכול לעצור את ההישגים בתחום הגיור שהעניק להם בית המשפט העליון, שבאין חוק איפשר להם לגייר בתנאים מסויימים.

4. הרבנים הראשיים נותרו החותמת האחרונה על כל תעודת גיור, אולם זה לא באמת משנה. קשה להאמין שיובאו לפניהם תעודות מבית דין של רבנים ישראלים אורתודוקסים והם יחליטו לא לאשר. הסקנדל שיתפתח מזה יהיה עצום, ומעמדם יהיה בסכנה. כלומר, הם יהיו חותמת גומי (בדיוק כפי שהם עצמם אמרו).

5. ואפרופו, הציטוטים בצילום הם של הרבנים הראשיים, מלפני חמישה ימים בלבד. אז קבעו הרבנים הראשיים ש"הצעת הממשלה חמורה לא פחות מהחוק". אם כך, אני בטוח שברגעים אלה הם משלימים עם הגזרה ומגישים את מכתבי ההתפטרות שלהם. הרי לא יעלה על הדעת שהם יסכימו לעבור על איסורי הלכה מפורשים, נכון? לא יעלה על הדעת שהם יתנו יד ללא פחות מאשר "איום על שלמות עם ישראל", נכון? ודאי שלא. אני בטוח שיש להם עקרונות מוצקים שהם לעולם לא יוותרו עליהם, בוודאי בכל הנוגע להלכה ולשלמות העם. נכון?

2014-11-02_144926