גזענות

25 שנה לטבח גולדשטיין: על חשיבות הנקמה על פי הרב כהנא

היום מלאו 25 שנה לבוקר שבו ברוך גולדשטיין רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע יותר מ–120. לפני חמש שנים, במלאת 20 שנה לטבח, כתבתי מאמר למוסף הארץ בו ניסיתי לבאר את חשיבות הנקמה בתיאולוגיה של הרב יצחק גינזבורג, שכתב מיד אחרי הטבח מאמר המשבח את גולדשטיין ('ברוך הגבר'). לא ידעתי אז שחמש שנים אחרי כן אזדקק לעמוד על חשיבות מוטיב הנקמה בתיאולוגיה של הרב מאיר כהנא.

כפי שניתן לראות בתמונת גולדשטיין שתלויה בביתו של איתמר בן גביר מעל לדיוקן הרוצח נמצא הפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", המסיים את דברי השבח של האל לגבי פנחס, שהוא כידוע הקנאי הארכיטיפי מספר במדבר. כלומר הפסוק מהלל מעשה קנאות, במקרה זה את מעשהו של גולדשטיין (כדאי לזכור זאת כשבן גביר אומר שהתמונה שם רק כי גולדשטיין היה רופא נחמד).

פעולתו של גולדשטיין והפסוק מתאימים שניהם לתורתו של הרב כהנא, ששמה את הנקמה כעיקר אמונה מרכזי. כפי שביארו אדם אפטרמן וגדליה אפטרמן במאמר מ-2015, כהנא האמין שהנקמה בגויים (בעיקר על השואה) הכרחית לצורך תיקונו של העם היהודי ואף תיקונו של הקב"ה. שניהם פגומים, נפולים, וזקוקים לנקמה על מנת לחזור לגדלותם.

"אין מדה יותר מעולה וצודקת ממדת הנקמה" כתב כהנא בספרו 'אור הרעיון'. ולמה? פשוט: "גדולה נקמה כי היא מחייה את ה'" – והרי מי לא רוצה להחיות את אלוהים? לכן "מי שמרפה מנקמה באויבי ישראל, למעשה מוותר על נקמת הקב"ה […] ויתור האדם על נקמה, פסול ותועבה הוא!" – לא מסובך. במקום אחר הוא כותב כי "רק הנקמה מוכיחה כי יש אלוהים בעולם".

בקיצור, הנקמה מצווה גדולה. כפי שמבארים האחים אפטרמן במאמרם, כהנא האמין שמדינת ישראל קמה מתוך חטאי הגויים, על מנת שיתאפשר לעם היהודי לבצע בהם נקמה ולרפא את אלוהים (כלומר ההפך מתורת הרב קוק, על פיה מדינת ישראל קמה כאתחלתא דגאולה מתוך עוצמת האל).

על פי כהנא תפקיד המדינה הוא לנקום, ובראש ובראשונה לטהר את ארץ ישראל מלא-יהודים. "היום, שאכן החזיר אותנו הקב"ה בחסדו לארצנו ולשלטוננו, שוב עלינו להשתתף אתו במחיית עמלק", ועמלק הוא כל מי שנלחם ביהודים. ועל פי כהנא ממילא כל לא-יהודי בארץ צריך לגרש או להרוג על פי מצוות "לא תחנם".

אז הנה בתמצית תורתו של הרב כהנא, ואם בן ארי, בן גביר, גופשטיין ומרזל, שמגדירים עצמם תלמידיו של הרב כהנא, הם תלמידים נאמנים, זה מה שהם ירצו לעשות אם רק יהיה להם הכוח. יחד עם תורת הגזע שכהנא הציע, מדובר בשני מרכיבי היסוד של האנטישמיות הנאצית: גזענות, והשמדה. במילה: ג'נוסייד. נדמה לי שיואב קיש וניר ברקת כבר אמרו שאם לא תהיה ברירה גם הכהניסטים יכנסו לממשלת הליכוד. עד לכאן הגענו.

Capture

הציונות הדתית שוברת טאבו

לכל קהילה יש גבולות. גבולות אתניים, גבולות כלכליים, גבולות דתיים, גבולות מוסריים. הגבולות למעשה הם אלה שמגדירים מהי קהילה ספציפית. הגבולות החזקים ביותר הם אלה שפריצתם היא טאבו. הטאבו הוא מעשה כל כך חמור שכדי להימנע מלעשותו יש, בתנאים מסויימים, למות. במסורת היהודית קוראים לזה "יהרג ובל יעבור". עבודת אלילים, גילוי עריות, שפיכות דמים. שני האחרונים מוכרים מכל חברה בעולם. הראשון הפך לטאבו ספציפי למסורת הזאת, ועבר ממנה הלאה למסורות אחרות.
 
בתקופה שלנו גזענות היא טאבו. זה לא שאנחנו חושבים ש"לא ראוי להיות גזענים". הרבה מעבר לזה: אנחנו חושבים שגזענות – בשפה מסורתית – היא תועבה. שגזענות היא חטא שיש להימנע ממנו בכל מחיר. אין כאן מסתורין גדול: אחרי התוצאות שהביאו תורות גזע באירופה ובארה"ב במאות השנים האחרונות ברור למה החברה שלנו דוחה גזענות בשאט נפש. אנחנו לא רוצים לחזור לזמן שאנשים שועבדו או נרצחו רק בגלל מוצאם האתני.
 
גם המוסדות המשפטיים והדמוקרטיים שלנו מבוססים על הקביעה האפריורית שכל בני האדם נולדו שווים. הגזענות היא ערעור כל העולם המערבי המודרני. השוויון בין בני האדם הוא אחד מיסודות עולם הערכים שלנו, והוא מופיע במסמכים מכוננים, מהכרזת העצמאות האמריקאית ועד מגילת העצמאות הישראלית.
 
העובר על טאבו נמצא בבעיה. בשפה מסורתית, נדבקה בו טומאה. הוא מצורע. יש להרחיקו מהמחנה. הוא או היא יוכלו לחזור רק אחרי שיקיימו טקס כלשהו שיכפר עליהם או יטהר אותם. עד אז הם טמאים. לא רק זה, אלא כל מי שבא איתם במגע טמא. כי טומאה היא מהות מדבקת. מי שטמא מדביק את כל סביבתו.
 
אם להמשיך את הכיוון הזה (שהציע ג'ונתן היידט במאמר לפני שנה וחצי), ניתן מכאן להבין את ההתעקשות של השבועות האחרונים על שימוש במונח "בלוק טכני" בנוגע לאיחוד הבית היהודי והאיחוד הלאומי עם עוצמה יהודית. לאמור: אנחנו לא באמת נוגעים בהם. אנחנו רק עוזרים להם קצת, כדי שהם יעזרו אחר כך לנו קצת. אבל הכל רק בכאילו. לכן אנחנו לא מקבלים את טומאתם, טומאת הגזענים הכהניסטים. הולכים עם ומרגישים בלי.
 
האנשים שחשבו על הקונץ-פטנט הפורמליסטי הזה דווקא מבינים דבר או שניים בהלכות טומאה, אבל לא השכילו לדעת שאין דבר כזה חצי שיתוף-פעולה, והציבור הרחב לא ממש מבין למה יש דברים שמותר "בשינוי". מי שרץ עם כהניסטים סופג את טומאתם. והמפלגה הציונית-דתית היא כיום טמאה בטומאת הגזענות.
 
ומי שמארגן את הריצה עם הכהניסטים גם הוא נדבק בטומאתם. נתניהו היום טמא בטומאת הגזענות. כך אפשר להבין את הודעת הגינוי הנדירה מאייפאק. הארגון, כמו ארגונים אחרים, מותח את הגבול בגזענות בוטה. זה טאבו. ואנשיו גם ידעו שאם לא יגנו את המעשה גם בהם תידבק טומאת הגזענות. לא היתה להם ברירה.
 
התגובות עד כה בציבור הציוני-דתי מאכזבות. לבד מבודדים – הרבנים אמנון בזק, משה ליכטנשטיין, והרב בני לאו, עמית קולא, מנכ"ל בני עקיבא לשעבר דני הירשברג – כולם בוחרים לשתוק ולהיטמא, או אף לתמוך בגלוי בהפצת הטומאה (דרוקמן, יצחק לוי). דמויות אחרות, כמו העיתונאית יפעת ארליך, שיש לה כנראה יותר אומץ ציבורי ומצפון מאשר כל רבני 'צהר' יחדיו, מצליחות לסמן ניצוצות של אור בתוך החשכה. הרוב מתגלים כחלשי אופי.
 
המסקנה היא פשוטה: גזענות אינה טאבו עבורם. וזה לא שלאנשים האלה אין טאבו. חילול שבת, בעילת נידה, אכילת שרצים, נישואים עם לא-יהודים, שוויון זכויות ללהט"ב – כל אלה מהווים שדות מאיימים מאוד של טאבו עבורם, והם לא היו חולמים לרוץ, לא בבלוק טכני ולא במגדל תיאורטי, עם מפלגה שמקדמת אותם. אבל גזענות, מסתבר, אינה טאבו. ערך השוויון המהותי בין כל בני האדם, שהוא אחד הבסיסים של המסורת היהודית כולה ("צלם אלוהים"), אינו בעולם הערכים שלהם. הפחד מטומאת הגזענות אינו גדול. חלקם, אפשר לשער, אף מעוניינים להתפלש בה.
 
חלקים גדולים מהציבור בישראל (כמובן לא כולם) רואים מול עיניהם איך בציונות הדתית נדבקת טומאה. מהיום והלאה הבית היהודי תישא את טומאת הכהניזם. לא מן הנמנע שבעתיד מינוי שר חינוך חובש כיפה סרוגה יתקל ברתיעה גדולה מאי פעם. כיצד ניתן למי שמשלים עם כהניזם לחנך את ילדינו? חובשי כיפה ייחשדו בכל מקום בהעלמת עין מגזענות, ותוכחות מכיוון רבנים סרוגים לא ילקחו ברצינות – הרי הם עצמם לא מוסריים. ובפינויי ההתנחלויות שיגיעו? האדישות היחסית מתקופת הריסת גוש קטיף תהיה אמא תרזה לעומת חוסר האמפתיה ואף השמחה לאיד. ניקוי המצפון הסיטונאי של הציבור החילוני ("למה שנרחם עליהם? הרי הם גזענים") יהיה חריף ואכזרי.
 
אבל דיה לצרה בשעתה. כרגע הציונות הדתית מתגלה במלוא קטנותה. כמי שרואה עצמו בשוליים הרחבים של הציבור הזה וכמי שרוב רובה של ממשפחתו המורחבת שייך לציבור הזה, לי אישית, כבר כתבתי, זה שובר את הלב. אבל אין מנוס מהמסקנה שנפשם של רבים רבים בציבור הזה הושחתה.
 
כפי שכתב יאיר שלג, אף הוא בן לציבור הזה, בשישי ב'מקור ראשון',
כל זה קורה, כי בתהליך ארוך הפך הערך של ארץ ישראל […] למעין פֶטיש שמצדיק פגיעה בכל ערך אחר. […] במבט של 52 שנים ממעוף הציפור, נראה שדווקא לא כהנא צדק, אלא ליבוביץ צדק. השליטה ביו"ש אכן מפוררת את חישוקי החברה הישראלית, וכנראה גם את עצם יכולתה להתקיים כמדינה יהודית, או דמוקרטית.
 
בדיוק כך.
איחוד מפלגות הימין

יותר דתיים – פחות גזענים

רוס דותת, שכותב לא מעט על ענייני נצרות, מביא בנ"י טיימס נתונים מעניינים שמראים שמצביעי טראמפ המעורבים יותר בחיי דת פחות גזענים, קסנופובים ולאומיים-לבנים מאשר מצביעיו שאינם. למשל, מבין אלה שאינם מגיעים לכנסייה בכל רבע מעידים ש"להיות לבן" מאוד חשוב לזהות שלהם. מבין אלה שמגיעים לכנסייה, 9%. מבין הראשונים ל-78% יש רגשות חמים כלפי שחורים. מבין האחרונים ל-48%. דפוסים דומים התקבלות בקשר להיספנים, אסיאתים ויהודים.

הסיבה המוצעת לנתונים האלה במאמר היא משום שלמעורבים בדת יותר יש יותר קשרים קהילתיים, יותר משפחות מתפקדות (יותר נשואים, פחות גרושים). נתונים מראים שהם יותר אופטימים ויותר סומכים על הזולת. לכן, לכאורה, הפיתוי של הגזענות הפופוליסטית קטן יותר עבורם.

המאמר של דותת משחזר מאמר ארוך יותר ומצויין של פיטר ביינרט (כן, זה שתוחקר לאחרונה על ידי אנשינו המצויינים בגבול) ב-Atlantic באפריל 2017 (בתגובות). ביינרט הביא נתונים על הדלדלות הדת בקרב לבנים רפובליקאים, דבר שרק הקצין את עמדותיהם לגבי זרים. במאמרו הוא מציין כי

• שיעור הרפובליקאים ללא זיהוי דתי מוגדר שילש את עצמו מאז 1990.
• רפובליקאים לבנים שהפסיקו להגיע לכנסייה יחזיקו ב-19% פחות מאשר כאלה שהולכים לכנסייה ש"החלום האמריקאי עדיין תקף".
• ככל שאתה פחות בכנסייה, כך אתה יותר מתנגד להגירה לארה"ב.

ביינרט מסכם: "כששמרנים עוזבים את הדת הם משרטטים את גבולות הזהות שלהם מחדש, והפעם ממעיטים בערכם של מוסר ודת, ומדגישים את חשיבותם של גזע ולאום." דותת נותן כמעט את אותו סיכום במאמרו, שגם נקרא "שמרנות לאחר הנצרות".

אני מבין שכל זה מנוגד לאינטואיציות של רבים מאיתנו ואתם לא צריכים לספר לי בתגובות שמסורות דתיות גם אחראיות להרבה סבל והרג. זה ידוע לי. הענין הוא שהם אחריות גם לדברים אחרים, כמו בניית קהילה, העמדת מעגלי תמיכה, והענקת נחמה. והדברים האלה חיוניים לתפקודה של חברה בריאה. ומה עם מה שקורה כאן? ובכן, כאן המצב, נדמה לי, שונה, והמפתח להבנת ההבדל נעוץ בחיבור היהודי בין דת ולבין קבוצה אתנית ספציפית, חיבור שהנצרות שללה. אולם זה אינו מבטל את ערכה של מסורת. הנה משהו לחשוב עליו ביום כיפור.

עדכון 20.9: עוד מאמר על אותו עניין, הפעם מטעם החוקרת: https://nyti.ms/2De9x3u

Capture

על גזענות ברבנות הראשית וקליקות של רבנים

אתמול נודע שהמשרד לשירותי דת הודיע לרב יוסף הדנה, הרב הראשי ליהדות אתיופיה, שכהונתו לא תוארך. גורם במשרד לשירותי דת (יהודית אורתודוקסית) אמר לאוריה אלקיים בגל"צ שהסיבה היא מאבקו של הרב כנגד הגזענות הפושה ברבנות הראשית, ובעיקר ברבנות פתח תקווה, אשר בראשה עומד הרב בנימין אטיאס, שמסרב לרשום יוצאי אתיופיה לנישואים מכיוון שמבחינתו הם אינם יהודים. הן משרד הדתות והן הרבנות הראשית* גיבו בעבר את הרב אטיאס והתנגדו למאבקו של הרב הדנה. כנראה שעכשיו הגיע העת לסגור איתו חשבון.
 
העוול שנעשה ליהדות אתיופיה הוא עצום, ועיקרו גזילת ומחיקת מסורתם ומנהגיהם היחודיים, והפיכתם לגרסה נוספת של האורתודוקסיה הציונית. זה סיפור אחר, שעוד יתפוצץ לכולנו בפנים. בתוך העוול הגדול הזה מסתתרות עוולות קטנות, שאפשר לסמוך על הרבנות הראשית ומשרד הדתות להעצים כמה שיותר. את הרב הדנה, כאמור, מדיחים רק משום שהעז להאבק למען הציבור אותו מונה לייצג.
 
ויש עוד זווית מעניינת לסיפור הזה: ארגון צהר הודיע זעזוע וגינה אתמול בחריפות את המעשה, ומנסה להפוך את ההחלטה, וזה בהחלט לזכותו. יש לזכור שכאשר כהונתו של הרב שלמה ריסקין עמדה במצב זהה, בסכנת אי-הארכה מסיבות לא ענייניות, יצאו בצהר למלחמת עולם, ואף איימו בפרישה מהרבנות הראשית(!) אם לא תוארך כהונתו. הם הצליחו למנוע את הגזרה.
 
אנחנו יודעים שצהר לא יצאו למלחמה על העגונות, מסורבות הגט, הטובלות, המתגיירות, ושאר עוולות של הרבנות. סביב פרשת הרב ריסקין טענתי שזה משום שלצערנו קורה שקליקה של רבנים דואגת קודם כל לחבריה, ולא לציבור. הפעם צריך לשים לב היטב אם המאמצים למען הדנה יפלו מאלו שנעשו למען הרב ריסקין. אם כן, נדע שגם לקליקה של צהר יש גבולות.
Capture
* יש לציין שהפעם הרב הראשי לאו פנה במכתב רשמי למשרד הדתות בדרישה לא להדיח את הרב הדנה.

מנחם קלנר על האנטרופולוגיה הנטורליסטית של הרמב"ם

פרופ' מנחם קלנר הוא מהמומחים הגדולים בעולם לרמב"ם, וראש החוג לפילוסופיה ומחשבת ישראל במרכז האקדמי שלם. ספרו החדש, 'גם הם קרויים אדם' (הוצ' אונ' בר אילן) מוקדש למה שאפשר לכנות האנתרופולוגיה של הרמב"ם, כלומר תפיסת האדם שלו, או תפיסת האנושות שלו.
20227b1
קלנר מראה באופנים שונים את האוניברסליזם והנטורליזם של הרמב"ם. בניגוד לר' יהודה הלוי למשל, שקבע שליהודים יש סגולה אלוהית שמועברת גנטית ושאינה קיימת אצל לא-יהודים, על פי תפיסתו של הרמב"ם אין כל הבדל מהותי בין בני אדם שונים, ובכללם יהודים ולא-יהודים, וכל מה שמבדיל בין יהודי לגוי הוא שהראשון קיבל תורה, ועל כן נמצא בדרך הבטוחה ביותר לדעתו לידיעה אמיתית של האל.
הספר הוא כתב פולמוס המראה בשלל דרכים שכך הדבר. קלנר משתמש בעיקר בשלושה פסקאות מתוך 'משנה תורה' (תחילת החיבור, כלומר הפסקה הראשונה של הלכות יסודי התורה; אמצע החיבור בדיוק, הלכות שמיטה ויובל פרק יג; ופרק יב של הלכות מלכים ומלחמות), ובעוד חלקים מדברי הרמב"ם כדי להראות כיצד מתוך הטקסטים עולה תפיסתו האוניברסלית של הרמב"ם, או במילים פשוטות בהן משתמש קלנר: אין הבדל ב'חומרה' בין בני האדם, אלא רק ב'תוכנה'.
זאת ועוד: הרמב"ם, כידוע, העריץ את אריסטו. ומכיוון שלמד ממנו על העולמות העליונים, ודאי חשב שאריסטו יודע ידיעה אמיתית את האל. ואכן, קלנר מראה שהרמב"ם החזיק בדעה זו, והחסיר מאריסטו רק את הנבואה. יוצא מכך שהרמב"ם גרס שהמצוות הן אמנם הדרך הטובה ביותר להגיע לידיעת האל, אולם אין זו הדרך היחידה, שכן גם אריסטו, שלא קיים מצוות, הגיע לידיעה זו. למעשה, אפשר להסיק מכך (קלנר אינו כותב כך, מפאת זהירות נדמה לי) שבעיני הרמב"ם המוני בני ישראל העוסקים במצוות ולא בקיאים בפיזיקה ומטאפיזיקה הינם במדרגה פחותה מזו של אריסטו, שלא מקיים מצוות אולם יודע כל שיש לדעת באלה.
על פי הרמב"ם הכל תלוי, בסופו של דבר, בפעולותיו של האדם. "קדושים תהיו", מסביר קלנר, הוא עבור הרמב"ם ציווי ואתגר, לא הבטחה. לא נולדים עליונים על אחרים, אלא חייבים לעמול על מנת להיות ראויים.
הרמב"ם לא רק הקדים את זמנו ברוחו הנטורליסטית, אלא לצערנו גם לא מעט הקדים את זמננו. דווקא הגישה המהותנית, המבדילה הבדלה גזענית בין יהודי לשאינו, היא שתפסה בכורה במסורת היהודית. סייעה לזה רבות הקבלה, שהגיעה אחרי הרמב"ם, וכמובן שההתעללות המתמדת מצד גויים ביהודים.
נדמה לי שקל לכל מי שעיניו בראשו לראות שאין כל יתרון מוסרי מובנה ליהודי על פני מי שאינו יהודי. הספר של קלנר מראה שכך גם חשב הרמב"ם.

בנצי גופשטיין דורש להעיף את הנוצרים מהארץ

קחו לכם רגע ותקראו את דבריו של בנצי גופשטיין, המודפסים בעלון בית הכנסת 'עולם קטן' של מחר. סימנתי לכם עיקרי דברים. בקצרה: את כל הנוצרים יש לגרש מהארץ. את כל המוסלמים לשעבד, ודאי שלא לתת להם זכות הצבעה לכנסת. הדברים נאמרים בגלוי, במפורש, בעלון פופולרי.

benzi3

מאז דצמבר 2009 הוצתו או הושחתו 43 מסגדים, כנסיות ומנזרים במדינת ישראל וביהודה ושומרון. איש לא הועמד לדין. לפני שבוע הוצתה כנסיית הלחם והדגים בגליל. אתמול אמר בכנסת סגן שר הפנים שמדינת ישראל עושה טובה לתושביה הערבים שהיא נותנת להם אזרחות.

כל המדינות הדמוקרטיות דומות זו לזו, ואילו המדינות שעוברות תקופות אפלות עושות זאת כל אחת בדרכה. זו הדרך שלנו.

גרבוז ופרדיגמת "הקידמה"

ראיתי עכשיו חלק מהעימות בין יאיר גרבוז להני זובידה (חדשות לילה, ערוץ 2). האחרון היה לדעתי תוקפני וגס רוח הרבה יותר מהראשון, אבל אני רוצה להתייחס לא לסגנון אלא לתפיסת העולם של גרבוז, כי זה סוד קטן שהיא מייצגת פלח רחב באוכלוסייה, זה שמרגיש שאותו "קומץ" משתטחי קברים ועונדי קמעות השתלט לו על המדינה.

ומהי היא תפיסת העולם? גרבוז קשר בין ענייני קברים וקמעות לבין חוסר השכלה ונחשלות חברתית. העמדה הזאת יוצאת מתוך מה שאפשר לכנות פרדיגמת "הקידמה". היא מניחה שככל שהעולם יהפוך ליותר משכיל, "מדעי", ורציונלי כך העולם יהפוך פחות שמרני, פחות מסורתי ופחות דתי. במילים אחרות, העולם יהפוך ליותר אירופאי.

גרבוז אפוא בעצם מתאר את תהליך החילון האירופאי, ומכאן גם ההקשר הגזעני לדבריו, למרות שאולי הוא בטוח שלא התכוון לשום עדה. ברור לנו שנישוק קמעות רווח יותר אצל לא-אירופאים. גרבוז עושה עוד שתי טעויות: הוא מניח שהדגם האירופאי הוא אוניברסלי, ושכך יהיה בכל מקום; ובהמשך לכך הוא מניח שמי שאינו מתאים עצמו לדגם הזה הוא בהכרח בבעיה.

הטעות הראשונה רווחת מאוד, למרות שלכאורה פשוט מאוד לראות שאין לה על מה להסתמך: תהליך החילון, או תהליך המודרניזציה, מתרחש בצורות שונות במקומות שונים. הדוגמא הפשוטה היא ארה"ב, שם אנשים משכילים, רציונלים ואף שוחרי מדע הם מסורתיים, שמרנים ואף דתיים. אפשר להביא דוגמאות נוספות מהודו, וכמובן מישראל. למעשה, אירופה היא כנראה היוצא מהכלל ולא הכלל בכל הנוגע לממשק בין השכלה/מדע למסורת/דת.

הטעות השנייה נובעת מהראשונה. גרבוז מעניק לדגם האירופאי מטען ערכי חיובי, וזה בסדר גמור, מותר לו לחשוב שכך ראוי. הבעיה היא שהוא לא מצליח לראות אפשרות שיהיה אדם שאינו "אירופאי" במובן הזה ושיהיה עדיין ראוי להנהגה, או אולי אפילו בן שיח לגיטימי.

ואוי לנו, לו העניין היה מסתכם בגרבוז, אפשר היה למשוך בכתפיים ולעבור הלאה. אבל כולנו יודעים שלא זה המצב. וזאת בעיה, אגב, לא רק של השמאל.

(גילוי נאות: הכותב משתטח על קברים ומחזיק מקמעות)

אלי אוחנה ואצילי הרוח

2015-01-29_071655

מאמר המערכת של בטאון בית הכנסת 'עולם קטן' (כותב: יוסף רוסו) מסביר מה ערכו של אלי אוחנה: שיער ללא קשקשים, בן דמותם של "המוני מזרחיים שמחבבים לאומיות ומסורת". אמנם כניסתו "הביתה" (כלומר למפלגה של המגזר) "גורמת לחלקנו בחילה", אבל צריך לזכור שיש לו ולדומיו "חיבור לא קוקניקי לקב"ה".

בהמשך מביא רוסו ציטוט מאת הרב קוק. למרות שלקוק יש כנראה חיבור קוקניקי לקב"ה, כמו רוסו הוא מצליח להבין את אלה שאין להם: "הצד
המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכוח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל ריקבון והתנוונות מוסרית וחומרית" – כלומר הציונות הדתית היא "אצילי הרוח" והמזרחיים הם ה"המון".

אני רוצה לדלג ברשותכם על הגזענות הבוטה של רוסו, ולהפנות את תשומת לבכם לדגם האפולוגטי שבו הוא משתמש, שלובש צורה של התרצנות הפטריארכלית שנשמעת במגזר לא פעם. זו מספרת לנשים שאמנם רצונן להיות שותפות בעבודת ה' הוא חיובי, אבל שה"חיבור" שלהן אליו יתברך הוא "שונה", "פנימי", "פשוט", או "טבעי" יותר. כמו אצל המזרחיים עבור רוסו, גם כאן יש בהחלט צורך באיחוד בין שני הצדדים, גבר ואישה, אצילי רוח והמון. אבל ראוי לשים לב שבכל חיבור כזה ההיררכיה נשמרת – למעשה, היא אף מחוזקת. על פי הדגם הזה הצד העליון לוקח תחת חסותו את התחתון, מקבל ממנו מעט "טבעיות", ובתמורה מראה לו את האור ומאפשר לו, לצד הנחות, להגשים את יעודו. אבל שוב: רק בכפוף לצד העליון.

אלי אוחנה, אם במקרה אתה קורא את זה, רק שתדע שזה מה שחושבים עליך לפחות חלק מהדיירים בבית החדש שלך. הם אצילי הרוח ואתה ההמון. הם בעליך ואתה האישה שלהם.

אתאיזם בשירות האימפריאליזם

התקפה חזיתית, קטלנית, על אבירי "האתאיזם החדש" – האריס, היצ'נס ודוקינס. הכותב, לוק סאבג', לא רק מבקר את הבנתם השטחית והמשטיחה בדתות העולם (פשיטא), אלא מביא ציטוטים שמציירים אותם כאדונים-לבנים נאו-קונ'ז קולוניאליסטים מהותניים מהסוג הדוחה ביותר. על פי סאבז' השלושה הם ממגיני האימפריליזם החרוצים והפשטניים ביותר כיום. הנה שני ציטוטים סיכומיים:

Beneath its many layers of intellectual adornment — the typical New Atheist text is laden with maudlin references to Darwin, Newton, and Galileo — we find a worldview intimately familiar to anyone who has studied the language of empires past: culturally supremacist, essentializing and othering towards the foreign, equal parts patronizing and paternalistic, and legitimating of the violence committed for its own ends.

Beneath its superficial rationalism, then, the New Atheism amounts to little more than an intellectual defense of empire and a smokescreen for the injustices of global capitalism. It is a parochial universalism whose potency lies in its capacity to appear simultaneously iconoclastic, dissenting, and disinterested, while channeling vulgar prejudices, promoting imperial projects, and dressing up banal truisms as deep insights.

קריטריונים למתגיירים: לא שחורים או ערבים

המשרד לשירותי דת התחיל בקמפיין לעידוד גיור, ודף מיוחד עלה לשם כך ברשת ומופץ גם בפייס. אלא שאם תקראו את האותיות הקטנות, מתחת לקו המקווקו, יתברר לכם שלא כולם מוזמנים להפוך לחלק מהעם היהודי. שוהים בלתי חוקיים, מסתננים ומי שהוא "תושב האזור" הם בין אלה שאפשר "לדחות על הסף", כלומר בלי בירור, בלי אפשרות ערעור. ומי אלה? כמובן: מי שהגיע מאפריקה או הפלסטינים שחיים בשליטת ישראל ואינם אזרחיה. כלומר אנחנו נייהד עולים ישנים מברהמ"ל שהגיעו לכאן מסיבות של מצוקה פוליטית או כלכלית, אבל לא נקבל שחורים שהגיעו לכאן מאותה סיבה או ערבים שהיו כאן עוד לפני שאנחנו הגענו.

2014-06-06_080243