כתבת השער של הגליון האחרון של האטלנטיק עוסקת ב-Qanon, כינוי שמתייחס גם לדמות ספציפית וגם לתיאוריית הקונספירציה המסועפת שאותה היא מובילה. מדובר במארג נראטיבי שלם, צעיר מאוד – תחילתו בסוף 2017 – שכיום תופס את הבכורה כתיאוריית הקונספרציה החמה ביותר בארה"ב.אורג התווים, Q עצמו, נותן להבין שהוא קצין מודיעין כלשהו (אנונימי, ולכן anon) שיודע שמאחורי הקלעים מתהווה מבצע מקיף שנועד לחשוף ולעצור רשת ענקית של פדופילים ערפדיים, כולם מהאליטה הפוליטית והאמנותית של ארצות הברית. אובמה, הקלינטונים, הבושים, כוכבי הוליווד שונים – כולם עוסקים בהתעללות מינית בילדים חטופים, מהם הם גם חולבים סם מיוחד שניתן להפיק רק מילדים מפוחדים. הם מקושרים היטב לדיפ-סטייט (שים לב, אראל סגל) ועל כן בלתי פגיעים – עד עכשיו, מפני שעלייתו לשלטון של טראמפ, הלוחם האמיץ באליטות, מסמנת את סופם הקרוב, את טיהור המערכת הפוליטית והחברה כולה מהרשע שלהם ואת "ההתעוררות הגדולה" שתביא שלום על פני האדמה.
כל אירוע חדשותי משמעותי – מדו"ח מולר ועד הקורונה – מגוייס לטובת התיאוריה הזאת. בבסיס מדובר בנראטיב אופטימי מאוד (עוד מעט הכל ייגמר והעולם יינצל), שמעניק לחסידיו ידע פנימי, סודי (הם "לקחו את הגלולה האדומה", הם "ערים" ואילו השאר הם "כבשים"). כמו כל תיאוריית קונספירציה אי אפשר להפריך אותה, והבטחות הלא ממומשות (למשל, הקורונה היתה אמורה להיגמר ב-10 באפריל עם סיום המבצע ומעצר האליטה) לא מהוות בעיה – תמיד יש הסבר ונקבע מועד חדש לקץ המצופה. המסרים של Q מזגזגים בין הצהרה, נבואה וצופן, ולכן מאפשרים אינספור פרשנויות.
תיאוריית הקונספירציה הזאת היא בהחלט פרו-טראמפ, והיא בהחלט נגד אובמה ("חוסיין", הארכי-נבל) והילרי, אבל אי אפשר לומר שהיא "רפובליקאית" או אפילו "ימנית". כאמור, גם משפחת בוש בנבלים, כמו האליטה והבוהמה כולה. כלומר Q, מעבר לכל, הוא פופוליסט. הוא לכאורה מגן על העם וההמונים מפני השלטון המושחת. יש לכן גם משהו מאוד דמוקרטי באתוס שלו. הוא בעד שוויון, בעד חירות, בעד הוגנות והגינות. מדי פעם הוא מצייץ בטוויטר (כן, יש לו חשבון. אני עוקב אחריו כבר כמה חודשים) שבסוף נהיה "כולנו, ללא הבדל גזע או דת, חופשיים". כלומר למרות הרמיזות הגזעניות כנגד אובמה אין פה עניין מובהק של "עליונות לבנה".
מה שיש כאן הוא משיחיות חילונית. ההבטחה לעולם טוב יותר או-טו-טו, ממש עוד מעט, אחרי המהפכה המבורכת שתנקה הכל. כמובן שהאופק תמיד מתרחק ככל שמתקדמים, אבל התקווה מתוקה ומשאירה את המעריצים דבוקים לכסא. יש גם שפה דתית ממש, על יום הדין והביאה השניה, וידוע שאוונגליסטים רבים בעניין.
הרשת כמובן שמאפשרת שיתוף פעולה והפרייה הדדית בין המאמינים, שממלאים שקשורי פורומים מסועפים בהסברים ופרשנויות על התמה המרכזית. כדאי לקרוא את המאמר, וכן פוסט ארוך ומפורט של Gon Ben Ari על הנושא.
ועוד משהו מעניין: במאמר מרואיין מומחה לתיאוריות קונספירציה, Joseph Uscinski, שמציין שהמכנה המשותף בין תיאוריות הקונספרציה בעידן המודרני הוא ההנחה שקבוצה קטנה, אליטה סודית, שולטת במהלכי העולם כולו, מה שמסביר למה "אנחנו" תמיד נדפקים אפילו שאנחנו אחלה (תיאוריות קונספירציה, אמרו כבר, הן ההיסטוריה של הלוזרים).
ובאמת, אם תחשבו על עלילות אנטישמיות והפרוטוקולים של זקני ציון, התיאוריות על הבונים החופשיים, האילומינטי (שים לב יאיר נתניהו), ה-CIA שרצחו את קנדי, סיפורי חייזרים למיניהם וכמובן הדיפ-סטייט – תמיד קבוצה קטנה שולטת מאחורי הקלעים בעולם.
אבל רגע. בעצם לא רק בעולם המודרני. כשקראתי את הדברים האלה התבנית הזאת היתה לי מוכרת. כי אם ניקח את כל המרכיבים כאן – רוע ששולט, תקווה משיחית, ידע גואל – נראה שמי שחיבר אותם לראשונה היו קבוצות הגנוזיס השונות, במאות הראשונות לספירה.
בגדול, הגנוסטים התחלקו למגוון קבוצות דתיות שפרחו במאות השניה והשלישית, כלומר במקביל להתפתחות הנצרות הקתולית והיהדות הרבנית. הקבוצות הללו, שהיו שונות באמונותיהם ושההכללה כאן מפספסת את העושר העצום שהם מציגים, התאפיינו באמונה בסיסית בידע ("גנוזיס" ביוונית) סודי שהוא הדרך היחידה לגאולה, גאולה שפירושה העלאת הניצוץ האלוהי שבנו חזרה לאלוהות האחת המוחלטת והמנותקת מהעולם. זאת גאולה מפני שהעולם, כלומר המציאות שאנחנו מכירים, היא לדעתם שלילית מאוד. העולם, למעשה, נחשב לכלא שבו נאסר אותו ניצוץ אלוהי. את הכלא הזה יצר בורא העולם, שהוא אלוהות מרושעת ואכזרית. בכך היוו אותן קבוצות אנטיתזה מוחלטת ליהדות ולכנסייה-שתהיה-הנצרות, שראו בבורא העולם את האל הטוב והיחיד. (להרחבה ראו רשימת בלוג ותיקה שלי)
במילים אחרות, גם כאן יש לנו עולם שמאחוריו עומדת, ובו שולטת, ישות שלילית, ושממנו אפשר להיחלץ על ידי ידע סודי, שמוכר רק לקבוצה קטנה, שחושף את הסוד הגדול שמאחורי הכל. אפשר לומר שהגנוסטים היו המאמינים הראשונים בתיאורית קונספירציה. אמנם, יש הבדל גדול: בהיותם אנשים פרה-מודרנים הם האמינו שהגאולה שמורה לנבחרים מעטים ומתממשת מחוץ לעולם. המאמינים של היום, שחיים אחרי תהליכי החילון והדמוקרטיזציה, סבורים שהגאולה היא לכל העם ומתממשת על ידי שלטונו הראוי, כאן על פני האדמה.
