ברזיל

אני על בית המקדש בברזיל אצל לונדון וקירשנבאום

התארחתי אתמול בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' כדי לדבר על בית המקדש הברזילאי, שנבנה על ידי אדיר מסדו, ראש כנסיה פנטקוסטלית פופולרית. צמיחתה של הנצרות הפנטקוסטלית היא אחת התופעות המשמעותיות בשדה הדתי העולמי בזמננו, וכאן היא משתלבת עם תופעה נוספת, מינורית הרבה יותר, של אימוץ מנהגים יהודיים על ידי נוצרים אוונגליסטים – ראו הוידאו להלן.
ועוד על פנטקוסטלים ונצרות גלובלית כתבתי כאן.

בית המקדש השלישי בברזיל

אפרופו בניית בית המקדש, השלישי סוג של העתק ארכיטקטוני שלו, לפחות מבחוץ, הוקם לאחרונה בברזיל, ו'הארץ' מדווח שהוא ייפתח לציבור מחר.

המקום נבנה על ידי אֶדיר מסֶדו, איש עסקים, איש תקשורת, פוליטיקאי וגם מנהיג דתי (שילוב מנצח). מסדו הוא סיפור הצלחה ברזילאי פנומנלי, שמייצג גם חלק מהשינוי הדתי שעובר על ברזיל. הוא נולד קתולי, והפך לפנטקוסטלי, ואף ייסד זרם משלו, שהמקדש החדש משרת את מאמיניו. הוא מיליארדר, ראש "הכנסייה האוניברסלית של ממלכת האלוהים" (IURD), בעליו של ערוץ טלוויזיה מהפופולרים בברזיל. הוא שולט גם במפלגה פוליטית, ובעליה של קבוצת כדורגל (כלומר, כשמדובר בברזיל, כנסייה נוספת).

אבל כל הסיפור הזה הוא אילוסטרציה מצויינת לתופעה הרבה יותר גדולה וחשובה, והיא עלייתה של הנצרות הפנטקוסטלית בעולם היום, ובעיקר בעולם השלישי. מדובר בתופעה מהממת בסדר הגודל ובעוצמה שלה, ולבטח אחת התופעות הדתיות המשמעותיות בעולם כיום. ראשיתם של הפנטקוסטלים בתחילת המאה העשרים, וכיום הם מונים מאות מיליונים, רובם באפריקה ודרום אמריקה. מדובר בזרם פרוטסטנטי המדגיש את החוויה הדתית, את ההשראה מרוח הקודש ונוהג "לדבר בלשונות" כחלק מהפולחן הכנסייתי (כתבתי עליו כאן). הם סוחפים מאמינים במהירות וקצת הגדילה שלהם גבוה מזה של האיסלאם ברחבי העולם השלישי.

בברזיל ספציפית, ברזיל הקרנבלית גם ככה, הדגש על רגשנות וחוויה דתית עובד מצויין. בתחילת שנות התשעים נפתחו בתוך שנים בודדות יותר מ-700 כנסיות פנטקוסטליות שונות. "הכנסייה האוניברסלית של ממלכת האלוהים" נוסדה ב-1977, אולם הגיעה לשיאה בשנות התשעים, אז טענה שמנתה כמה מיליוני מאמינים. הכנסייה של מסדו ספציפית זכתה לביקורת ואף נחשבת כתנועה דתית נצלנית ("כת", למי שרוצה) על ידי כמה ממשלות אירופאיות, וזאת בשל האשמות בניצול קשה של מאמיניה הבלתי-משכילים (היא מציעה למכירה שמן קדוש מיוחד ומזמינה את המאמינים לשים כוסות מים ליד הטלוויזיה במהלך שידוריה כדי שהמים יבורכו. היא גם דורשת כסף עבור עריכת ניסים, ויותר כסף ככל שהנס "גדול" יותר). כיום יש לה פחות מאמינים מאשר לפני עשור, אבל אולי בית המקדש יביא לה ברכה.

אישית האסתטיקה של בית המקדש אף פעם לא עשתה לי את זה, אבל אם זה הקטע שלכם, בואו לקרנבל.

Salomon Tempel Brazil san paulo

פיטר ברגר על מצוקת הכנסייה הקתולית בברזיל

פיטר ברגר, מחשובי וכו', כותב בבלוגו על קרבות הבלימה שמנהלת הכנסייה הקתולית בברזיל. עדיין המדינה בעלת המספר הגדול ביותר של קתולים בעולם, שיעור הקתולים בה הולך ומצטמק, כאשר הברזילאים עוברים לכנסיות הפנטקוסטליות, שמבטיחות להם את "מתנות הרוח", כלומר חווית רוחניות של "לידה מחדש" ו"דיבור בלשונות". במצוקתה מוכנה הכנסייה הקתולית לסבול גם היא מופעים של התלהבות דתית בטקסיה.

ברגר טוען שזה לא יספיק. ראשית, זה יכול דווקא להרחיק קתולים הגונים שאין להם רצון להיחשף לרוח החיה. שנית, הבעיה של הכנסייה אצל רבים מהברזילאים (ובכלל) היא הממסד ורעיון התיווך בין המאמין לאלוהים – בדיוק הרעיון שהפרוטסטנטיות, ובצורה מועצמת הפנטקוסטליות, דוחה. הכנסיות האלה הרבה פחות היררכיות, הרבה יותר מבקשות מגע ישיר עם האלוהות.

ומה מזה נוגע לנו? הרבה, מכיוון שבבסיס התמורה הזאת נמצאת התנועה לעבר אינדבידואליות והרצון בחופש בחירה בענייני דת, כמו גם בחוויה דתית-רוחנית. ומאלו יש לא מעט אצלנו. גם כנגדם נאבק הממסד הדתי הישן יותר, לא פעם על ידי קואפטציה, וגם כאן הוא נמצא בתהליך של שחיקה מתמדת.