בנימין נתניהו

מאחורי הקלעים, יחסי דת ומדינה בנקודת רתיחה

אחרי הכרעת בג"צ שמותר יהיה לפרסם "מצג אמת" על ההשגחה ההלכתית בבתי קפה ומסעדות, ולקראת ההכרעה על משחקי הכדורגל בשבת ועל מתווה הכותל, הרוחות מתחממות. ראש הממשלה נתניהו אמר הלילה לכתבים כי במתווה הכותל "הרפורמים והקונסרבטיבים רצו לקבל הכרה בדלת האחורית", ולכן לכאורה היה צורך למנוע זאת.
 
הדברים האלה הם סטירת לחי למיליוני יהודים בארה"ב. לא מספיק שאין הכרה רשמית לזרמים שהם שייכים אליהם, ראש הממשלה מתייחס אל העניין כאילו מדובר במשהו רע. והרי למה לא להכיר רשמית בזרמים המונים מיליוני יהודים? איך זה יכול להזיק למדינה? אבל לא רק שלא מכירים, אלא גם יורקים בפרצופם.
 
מדובר גם בעיוות המציאות, שכן הממשלה היא שהציעה לתנועות הלא-אורתודוקסיות את פשרת מתווה הכותל, אחרי שרצתה להרחיקן מהרחבה הוותיקה. והרי על הפשרה הזאת הסכימו ראשי המפלגות החרדיות, ונזכרו להרים קול צעקה רק אחרי אישורה בממשלה (בעקבות לחץ עליהם מהחרד"ל, דרך התקשורת החרדית).
 
מה יכולה להיות הסיבה לדבריו של נתניהו? רמז אפשר למצוא בדברי העיתונאי החרדי הותיק יצחק נחשוני, שכתב לפני שעה קלה בטוויטר: "לא היה משהו שחיזק את הברית בין נתניהו והחרדים יותר מההצהרה שלו כי הרפורמים רצו לבצע מחטף ולקבל הכרה דרך התביעות בנושא הכותל. כמו השבעה בכותל"
 
הברית בין נתניהו לחרדים, כלומר ברית הכניעה במסגרתה עושה נתניהו כל מה שהם אומרים לו, כבר חזקה מאוד, אולם היא ניצבת בפני אתגר קרוב: נתניהו צריך לאשר משחקי כדורגל בשבת. החוק כרגע אינו מאפשר אותם, למרות שהעניין קיים מלפני קום המדינה. העותרים לבג"ץ נגד המשחקים, ארגון חרד"לי בשם 'התנועה למדינה יהודית דמוקרטית', מפעילים לחץ על המפלגות החרדיות כדי שיפעילו לחץ על נתניהו כדי שלא ייתן אישור. אתמול רמזו שופטי בג"ץ שאם לא יהיה אישור רשמי הם יאלצו לפסוק שאסור לשחק בשבת. זה החוק, בכל זאת.
 
נתניהו מאוד רוצה לתת אישור, כי הוא מבין שבוחריו רוצים כדורגל בשבת והוא לא מעוניין בעוד כניעה מבישה לחרדים. לכם, אפשר להעריך, הוא "מחזק את הברית", כלומר לקראת נתינת אישור רשמי לכדורגל בשבת.
 
מעל הכל גם מרחפת הכרעת בג"ץ בעניין מתווה הכותל. שם מבקשות התנועות הלא-אורת' כנגד אי-יישום החלטת הממשלה, כלומר מתווה הפשרה. והנה תשובתו של חה"כ גפני בעניין (תודה למשה הלפרין על ההפנייה). חג שמח, אזרחי ישראל.
Capture

קיצור תולדות מהומות הר הבית וגילוי קטן

בקיץ 2014 ישראל חוותה גל של אלימות שהניצוץ שהוביל להתלקחותו היה הפעילות הפוליטית המתעצמת של ח"כים מהליכוד (ואורי אריאל מהבית היהודי) בעניין הר הבית. משה פייגלין עלה כל ראש חודש בהפגנתיות, ציפי חוטובלי דיברה על "הקמת המקדש [… כסמל] הריבונות המתחדשת של עם ישראל" ומירי רגב כינסה לא פחות מ-15 פעם בתוך שנה וחצי את ועדת הפנים של הכנסת לדיון בעניין הסטטוס קוו, ואף קבעה שהוא "חייב להסתיים" וש"אם מאיימים עלינו באינתיפאדה, אז שתהיה אינתיפאדה ונראה מה זו אינתיפאדה". ואכן, ראינו.

כדי לסיים את גל המהומות היה צריך נתניהו לנסוע לירדן, להיפגש עם המלך עבדאללה, ולהבטיח לו למנוע עליית פוליטיקאים יהודים להר.

בספטמבר 2015 שוב החל גל של מהומות, שיצא שוב מהר הבית, שוב בגלל דיבורים על שינוי הסטטוס קוו ובניית המקדש. לקראת ראש השנה הודיעו כמה ארגוני שוחרי הר הבית על כוונתם לחגוג את ראש השנה בעלייה על הר הבית. בין העולים היה גם שר החקלאות אורי אריאל וצעירי מפלגת הליכוד. הפלסטינים הפיצו את קריאת הקרב "אל אקצא בסכנה", ויום אחרי כן פרצו המהומות.

כשגל המהומות לא נרגע כתבתי בפייסבוק שאם הוא לא יסתיים במהרה נתניהו יהיה צריך ללכת רחוק יותר ולהבטיח בפיו שיהודים לא יתפללו על ההר. ואכן, בסוף אוקטובר כך היה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה ראש ממשלת ישראל התחייב ש"מוסלמים יתפללו בהר הבית, ולא מוסלמים יבקרו שם". כמו כן הובטח לרשת את ההר במצלמות.

כעת מתברר מדו"ח של ארגון "קבוצת המשבר הבינלאומית" שנתניהו התחייב עוד בנובמבר 2014 לעבדאללה לצמצם עליית יהודים דתיים להר הבית. חופש הדת על הר הבית נפגע בצורה מצערת מאוד.

דבר אחרון: פסח בכל שנה מהווה נקודה רגישה בהר הבית. יש לקוות שהמועד יעבור בשלום ומגמת הרגיעה של המהומות הנוכחיות תמשיך.

על הצהרתו של נתניהו בדבר איסור תפילה של יהודים על הר הבית

הצהרתו של נתניהו הלילה על כך שיהודים יכולים לעלות רק כ"מבקרים" להר הבית היא הפעם הראשונה שראש ממשלה בישראל מאשרר בפיו את הסטטוס קוו הנהוג בהר מאז 1967. העובדה שדווקא ממשלת ימין הגיעה לידי כך היא עוד ראייה לכך שאסטרטגיית "ניהול הסכסוך" אינה עובדת ואינה יכולה לעבוד. הדברים אינם סטטיים, ואם אין התקדמות – יש נסיגה. מרוב שראש הממשלה מעוניין לשמור ו"לנהל" את המצב כפי שהוא – כיבוש ודיכוי של מיליוני בני אדם עם מינימום פיגועים מצידם – הוא מוכן לשלם במטבעות של ריבונות וחופש פולחן.

בימין אולי יאשימו את נתניהו הפחדן והלחיץ, אבל כל עוד לא שמענו מנפתלי בנט ומאורי אריאל איומים על פרישה מהקואליציה הם שותפים מלאים להתפתחות המצערת הזאת. אבל הם, וספציפית אריאל, שותפים במובן עמוק יותר. אלמלא אריאל היה מתפלל במופגן על הר הבית בניגוד לסטטוס קוו, אלמלא הוא וחברי מפלגתו (מועלם, מגל) היו מתבטאים שוב ושוב על הצורך בשינוי הסטטוס קוו, ייתכן וההתדרדרות האלימה האחרונה היתה נמנעת, או לכל הפחות לא סובבת סביב ההר. גם כאן, יש לומר, נתניהו נושא באחריות על שלא השכיל להרגיע ולהשתיק את חברי ממשלתו לגבי הנושא הזה.

הדיבורים על זכויותיהם הבסיסיות של יהודים הנפגעות כאן מוצדקים בהחלט, אולם אסור להתעלם מכך שהפגיעה בזכויות שלהם משתלבת היטב במארג סמיך של פגיעה בזכויות אדם ואזרח בין הירדן לים. למעשה, יש כאן מקרה נדיר שבו זכויות בסיסיות של יהודים ולא מוסלמים נפגעות בקשר לאותו אתר ואותה פעילות. על פי רוב אלו זכויותיהם הבסיסיות של פלסטינים שנרמסות. welcome to the club, כמו שאומרים. כדאי שהמזדעקים על אותה פגיעה ישאלו את עצמם האם גם על פגיעה בזכויות פלסטינים הם מרימים קול זעקה.

עם כל הכאב צריך לומר: ראש הממשלה עשה את הדבר הסביר והנכון. זכויות אינן דבר אבסולוטי ואף מדינה אינה מגנה על כל זכויותיהם של אזרחיה "יעלה כמה שיעלה" (הרי ראש הממשלה הנוכחי מצהיר מחד שזכותו של כל יהודי לגור היכן שירצה בארץ ישראל ומאידך אינו בונה בתים ביו"ש). באופן אישי הגבלה על חופש דת כואבת לי במיוחד ונוראית בעיני. נדמה לי שאם יש סיכוי כלשהו לתפילת יהודים על הר הבית הוא יבוא לידי ביטוי רק במסגרת הסדר כולל בין ישראל למדינה פלסטינית חופשית. לצערי לא נראה כרגע שלשם אנחנו הולכים.

מתיחות סביב גשר המוגרבים

מהרגע ששמעתי על בנייתו של הגשר החדש להר הבית תהיתי איך ייתכן שאכן מצליחים לשנות משהו שם. אחרי המקרים ב-2006 ושוב ב-2011 בהם הממשלה (בפעם השנייה, בראשות נתניהו) הורתה לעצור את שיפוץ גשר המוגרבים, אפילו כשמהנדס העיר ירושלים קבע שהוא לא בטיחותי(!), היה מפתיע מאוד אם הפעם מדינת ישראל היתה מצליחה לעשות כרצונה במקום.

על פי הידיעה ב'הארץ' "הסוגיה הובאה לידיעת ראש הממשלה בעקבות מחאה מצד ממשלת ירדן וארמון המלוכה הירדני". מסתתרים כאן שני דברים מעניינים: ראשית, שלכאורה ראש הממשלה לא ידע בכלל על בניית הגשר עד שהירדנים התלוננו, זאת אף שמי שבנה אותו היא הקרן למורשת הכותל, שכפופה למשרד ראש הממשלה. (פרשנות: היה כאן ניסיון לקבוע עובדות בשטח, לא הצליח.)

שנית, נחשפה כאן שוב לרגע ההשפעה של ירדן על המתרחש בהר הבית, השפעה שמתוקפת גם בהסכם השלום עם ירדן, בו מדובר על "תפקידה המיוחד" של הממלכה במקומות המוסלמיים הקדושים בעיר (סעיף 9.2).

וכאן אנחנו מגיעים לעניין מעניין ומסוכן: ממלכת ירדן כבר הביאה להקפאת העבודות לשיפוץ/חידוש גשר המוגרבים פעמיים בעבר, ב-2006 וב-2011. בפעם השנייה שזה קרה, קבוצת פעילי 'תג מחיר' החליטה למחות על ההתערבות של ירדן בריבונות הישראלית הבלעדית לכאורה בהר הבית על ידי כך שהם פרצו לשטח ירדן והקימו התנחלות ליד גשר אלנבי, מהצד הירדני (כתבתי על המקרה ועל 'תג מחיר' בכלל). הם פונו תוך כמה שעות על ידי צה"ל, אבל האירוע מגלה עד כמה הרגישות להתערבות הירדנית בהר הבית גדולה. השאלה היא אפוא האם אנחנו צפויים לניסיון לבצע פעולת 'תג מחיר' בתגובה להתפתחויות גם הפעם.

2014-09-03_133340

 

רשמים ראשונים מהבחירות בארה"ב

כלכלה. זה לא הכלכלה, טמבל. המיתוס הזה נשבר. אפשר לנצח גם כשהכלכלה בצרות. זה קשה כמובן, אבל הרבה מאוד משתנים אחרים שיחקו לטובת אובמה. מה למשל?

דמוגרפיה. זה הסיפור הגדול של הבחירות האלה. ארה"ב החדשה, דהיינו השחורה-היספנית-נשית ניצחה את הישנה, דהיינו הלבנה-גברית. לרפובליקאים יש בעיה חמורה עם דמוגרפיה מפלגתית לבנבנה ועמדות שמרניות שפשוט לא מושכות בוחרים כאלה.

 עמדות. ארה"ב עברה בעשור האחרון קפיצה ליברלית עצומה, אשר בחירתו של אובמה בפעם הראשונה היא עצמה סימפטום שלה. התעצמות של עמדות ליברליות כלפי הומוסקסואליות, סמים, הפלות ושוויון אזרחי הפכו את המשימה של הרפובליקאים לקשה הרבה יותר, בעיקר עם הסרח העודף של אנשי 'מסיבת התה'. המפלגה הלכה יותר מדי ימינה, דווקא כשרוב הציבור הלך שמאלה.

מועמדים. הרפובליקאים לא הצליחו להציג מועמד מושך מספיק. רומני העשיר, המכאני (לפחות עד החודש האחרון של המרוץ), המורמוני, היה מתנה גדולה לאובמה. על אף שהדמוקרטים "שיחקו הוגן" ולא העלו את עניין דתו של רומני, אין לי ספק שהיא השפיעה על בוחרים מסויימים, לאו דווקא מתנדנדים, אלא אוונגליסטים, שהיו אמורים להיות בכיס של רומני. צריך להמתין ולראות את הפילוחים על פי זרמים דתיים. הבחירה בפול ראיין השמרן והלבן גם היתה שגיאה חמורה.

תקשורת. ארבע שנים של שיסוע חסר תקדים מצד פוקס ניוז ו'מסיבת התה' לא הצליחו לשכנע את הציבור האמריקאי שאובמה קומוניסט, סוציאליסט, מוסלמי, נאצי. רוב הציבור לא קנה את זה. ייתכן שחלק מהציבור אפילו השתכנע בגלל זה שהשמרנים מטורללים.

יהודים. איל ההימורים הימר לא נכון. המיליונים ששפך אדלסון לא עזרו כדי לשכנע מספיק יהודים לעבור צד ולהצביע רפובליקאים. אבל זה הרבה מעבר לאדלסון: ייתכן ש"הקול היהודי" התגלה כחסר שיניים. "כושר ההרתעה" של הלובי היהודי לעולם לא יחזור להיות מה שהיה. עם קמפיין פרטיזני שלא היה כדוגמתו נגד נשיא מכהן, לא היתה בסופו של דבר לקול היהודי את ההשפעה המאגית שמייחסים לו.

ביבי. ראש ממשלת ישראל גם הוא הימר, בצורה חסרת אחריות ומופקרת, על המועמד הרפובליקאי. אין כל "משבר ביחסים עם ארה"ב", אבל יש משבר חמור ביחסי הנשיא האמריקאי וראש ממשלת ישראל. האם אובמה ינסה, בכוח, בכפייה, להחיות את פתרון שתי המדינות? זאת נדע אחרי הבחירות בישראל. האם אובמה הוא איש של נקמות קטנות ומתוקות? זאת נדע כבר בחודשיים הבאים, לקראת הבחירות בישראל.

מפת המחוזות בפלורידה מספרת את אחד הסיפורים המעניינים לגבי הקול היהודי. פלורידה כנראה הולכת לאובמה. היא הולכת לאובמה בזכות שלוש המחוזות התחתונים שם למטה, בכחול, בחוף הדרום-מזרחי: פאלם-ביץ', בראוורד ומיאמי-דייד. אם אני לא טועה, אלה המחוזות בהם מרוכזת אוכלוסייה יהודית מבוגרת, ואלה המחוזות שאל תוכם שפך אדלסון מיליונים על מנת לנסות להטות בהם את הכף לטובת רומני. הוא לא הצליח: היהודים הצביעו אובמה, ואובמה לקח את המחוזות, ואת פלורידה כולה.