בית המקדש

אוונגליסטים ציונים והימין הישראלי

אתמול 'אולפן שישי' של ערוץ 2 הציג כתבה חשובה של שי גל, על הכסף האוונגליסטי שבוחש במערכת הפוליטית הישראלית. מדובר באוונגליסטים ציונים שתומכים בימין הישראלי ותורמים סכומים עצמים למטרותיו, ומאמינים שכאשר עם ישראל יבנה את בית המקדש על הר הבית (ויטמא אותו) תתחולל מלחמת גוג ומגוג במסגרתה שני שליש מהיהודים ימותו והשליש האחרון יתנצר. שיתוף פעולה שכזה. גם אני מופיע בכתבה למשך כמה שניות.

ג'ון הייגי מבהיר את אמונתו

ג'ון הייגי מבהיר את אמונתו

זחאלקה: הציונות היא קולוניאליזם, המקדש לא היה.

ראיון מעניין (והוגן, יש לציין) של דרור אידר עם ח"כ ג'מאל זחאלקה. האחרון בסך הכל מציג את עמדתו (מדינת כל אזרחיה, שוויון זכויות) היטב, אבל על שתי נקודות הייתי רוצה להעיר:

1. ההגירה היהודית ארצה ומדינת ישראל היא על פי זחאלקה "הפרויקט הקולוניאלי בפלשתין". עכשיו, אלא אם כן אנחנו הולכים בדרכו של המפטי דמפטי וקובעים שכל אחד יכול להחליט איזה משמעות תינתן לאיזה מילה, המונח "קולוניאליזם" פשוט לא מתאים לאפיון הציונות. לא היתה כאן שלוחה של אימפריה אלא הקמה של ישות מדינית יש מאין. לא היה כאן צבא כובש אלא הגירה של קבוצות אזרחים, חלק גדול מהן פליטים. לא היה כאן ניצול מכוון של כוח העבודה המקומי אלא להפך, אידיאל של עצמאות ואוטונומיה ("עבודה עברית"). ודאי לא היתה כאן שדידה שיטתית של אוצרות טבע ומשאבים של הקולוניה כדי להעשיר את המולדת הרחוקה. לפחות בכל הנוגע לתוך קווי 67', ככה לא נראה קולוניאליזם.

2. זחאלקה לצערי משתמש ברטוריקה של חלק מהאיסלאמיסטים בהווה ומכחיש שהיה מקדש יהודי על הר הבית/חראם אל שריף. לדעתו זו "אגדה". הוא טוען ש"אני לא יודע איפה היה המקדש. […] אין לך, איך אומרים, הוכחות". יש כאן עיוורון מרצון לגבי עובדות פשוטות, שמוסכמות על כל הקהילה המדעית, למען אג'נדה אידיאולוגית. באותה מידה הוא היה להכחיש את מוצא האדם מאב קדמון המשותף לו ולקוף או את סיבוב כדור הארץ סביב השמש בשם אמונה דתית כלשהי. פתטי.

2015-02-06_081418

המשותף לשתי ההערות האלה היא סירובו של זחאלקה להכיר במציאות, ועטיפתה באידיאולוגיה.

אביחי בוארון על מחיקת מסגד אל אקצה

העובדה שלא נקבל כאן תגובה לאמתנצלת סטייל "מה אתם מתפלאים שבמפלגה דתית יש מי שקורא לבניית בית המקדש? הרי זה חלק מהמסורת היהודית, בדיוק כמו איסור בשר וחלב!" מראה שכולנו, כולל המגזר הדתי, יודעים יפה מאוד לבחור איזה חלקים של המסורת אנחנו מאמצים ואיזה לא. כך בנוגע ליחס לנשים, כך בנוגע ליחס ללהט"בים, כך בנוגע ליחס ללא-יהודים, כך בנוגע ליחס לארץ ישראל. אז אל תתחבאו מאחורי המסורת. קחו אחריות על העמדות שלכם.

2015-01-21_070554

(חשיפה של נדב פרי)

בית המקדש כמנדלה

בתחילת השבוע ישבתי במשרדו של הרב בני לאו, ועל הקיר ראיתי את אחת התמונות להלן (זו שמצולמת גרוע בסלולרי כמובן). סובלני סובלני, אמרתי לעצמי, אבל שתהיה לו ככה מנדלה בודהיסטית על הקיר? מבט קרוב יותר גילה שמדובר בתרשים בית המקדש על פי ר' יחיאל הלל (המאה ה-17). סיפרתי לר' בני על הדמיון וצילמתי למזכרת. ברשת גיליתי את הספר 'בנין הבית' של הלל, ובו תרשים נוסף, שונה במקצת אך עדיין שומר על הדמיון למנדלה – ראו להלן, וראו גם שתי מנדלות מהבודהיזם הטיבטי להשוואה.

אז מה העניין? העניין הוא שמקדש אינו רק מזבח. עבור התודעה הפרה-מודרנית מקדש הוא גם ציר סביבו סובב העולם כולו, וממילא גם מפה ליקום. המקדש הבנוי על פי פרופורציות מדוקדקות מאפשר לנו לערוך טקסים ששומרים על ההוויה כולה ולמעשה מכוננים אותה כל יום מחדש. המנדלה היא תבנית ארכיטיפית שאנחנו מוצאים בתרבויות רבות ונבדלות. פעמצים רבות היא מייצגת, או נכון יותר מביאה לידי ביטוי, את הקוסמוס בזעיר אנפין (למקובלים: תרתי משמע). לכן אני לא חושב שצריך לדבר כאן על השפעה ישירה, אלא על דפוסי מחשבה דומים. ושימו לב עד כמה המתכננים העכשוויים של בית המקדש השלישי (למשל יהודה עציון) רחוקים מהתודעה המנדלית הזאת, ובעצם משרטטים בניין, לא ציר-עולם.

20141221_094418

 

2014-12-21_111114

Manjuvajramandala_con_43_divinità_-_Unknown_-_Google_Cultural_Institute

 

Medicine_Buddha_painted_mandala_with_goddess_Prajnaparamita_in_center,_19th_century,_Rubin

 

תגובה למאמריי על הר הבית

ב'מוסף הארץ' התפרסמה תגובה נוספת למאמרים שלי על הציונות והר הבית. פרופ' רוני אלנבלום טוען שיש לשתף פעולה עם החרדים ולבלום את התשוקות המשיחיות של העורגים אל הר הבית. נדמה לי שהוא בדיוק פספס את הנקודה העיקרית במאמרים שלי, והנה תגובתי כפי שפורסמה גם היא במוסף:

פרופ' אלנבלום עומד היטב על הסכנה שבמשיחיות המבקשת לקבל הכל ועכשיו, בעיקר כשזו מגיעה לאתר מתח גבוה כהר הבית. אולם נדמה לי שהוא לא ער לעוצמה של המיתוס המשיחי, והרי דווקא את זה ניסיתי להדגיש במאמרי. כמה שאפשר לכנות נקודת הקצה של הציונות, הר הבית אינו רק מקום במרחב, אלא מעין מערבולת שסוחפת אליה את כל הנקרה בסביבתה.

לציונות קשה במיוחד לעמוד אל מול כוח המשיכה הזה, בדיוק משום שהוא מגיע בסופו של דבר מתוכה עצמה. כמובן שרצוי לשים סייגים, לנהוג במתינות ולהיעזר ברגישותם ותבונתם של הפוסקים החרדים לנושא, והכל כדי להאט את קצב המשיכה. אולם כל זה לא יספיק אם לא נתמודד ביושר וביצירתיות עם המקום עצמו ועם משמעותו.

ללא הצעת אלטרנטיבה פרשנית לרעיון הקמתו בכוח של בית מקדש על אתר כיפת הסלע חלילה לא יהיה אפשר לנטרל באמת את הכוחות הקיצוניים שמושכים אותנו לקראת חורבן. לא זאת אף זאת: האלטרנטיבה תהיה חייבת לדעתי לכלול נוכחות פיזית של פולחן יהודי על הר הבית. זה לא רק מתבקש מבחינה היסטורית, אלא גם הדבר היחיד שיכול להערכתי לספק את הכמיהה למקום.

כמובן, כפי שכתבתי, הדבר יהיה חייב להיעשות תוך דיאלוג ופשרה עם המוסדות המוסלמיים שבמקום (כמו גם עם אלו היהודיים כמובן). אולם הניסיון להשתיק את הכוחות המעורבים בנושא ולבנות עוד ועוד מחסומים שמבקשים לסכור אותם לא יצלח לאורך זמן, ורק ידחה את ההתמודדות איתו, דחייה שעלולה להיות קטסטרופלית אם תפקע סבלנותם של גורמים שונים ותקום עוד מחתרת כמו זו של עציון.

מומחים לדת האויב

התעצמותו של המתח סביב הר הבית מביאה כל מני אנשים לנתח את העניין מהכיוון הדתי, וכחוקר זוטר של התחום אני מרגיש מאויים. מומחים לענייני הדת-של-היריב קמים עלינו חדשים לבקרים, מאלפים אותנו בינה ומאירים את עינינו באשר למשמעות *האמיתית* שיש להר בקרב הצד השני.

הצד המוסלמי מתחיל לדקדק בענייני מסורת הפסיקה ולהטעים שבעצם אסור ליהודים לעולם מבחינה הלכתית, ואוי ואבוי מחטא שעונשו כרת. המהדרין משם מפקפקים בכלל בקיומו של מקדש יהודי (ובכך סותרים משהו את קודמיהם). הצד היהודי מלמד שכיפת הסלע היא בכלל לא מסגד ושרק מסגד אל-אקצה הצדדי קדוש למוסלמים. המהדרין מכאן יודעים לדרוש שירושלים לא מוזכרת אפילו פעם אחת בקוראן ושאין כל קדושה בהר עבור מוסלמים (ובכך סותרים משהו את קודמיהם).

המומחה האחרון לתחום הוא הרב הראשי לצה"ל, שיודע להסביר ש-"90% מהערבים לא יודעים מה כתוב בקוראן". טוב שהוא לא בדק כמה אחוזים מהיהודים בעולם יודעים מה כתוב בתורה. הוא גם מסביר לנו, כמו לילדים, שהקוראן לא מזכיר את ירושלים כלל. אגלה לכם סוד: ירושלים גם אינה מוזכרת בתורה. יש מצב שגם הרב הראשי לא יודע מה כתוב ספר הקדוש בעיניו?

2014-11-28_082633

דוחקים את הקץ בהר הבית

20141107_0709212

הר הבית במרכז בעניינים. רק עיוור לא רואה את זה. לא, הוא לא "הסיבה" למהומות, אבל הוא בהחלט בין הסיבות העיקריות, לאלימות, לטרור, להחזרת השגריר של ירדן, למתח העולה וגואה עלינו כמו לבה מתוך הר געש פעיל. רק לפני חודש כתבתי כאן שמהר הבית ייצא מעגל הדמים הבא, והיסו אותי אנשים טובים ורציניים כחששן לחינם, כזורע אימה ומבטל זכותם של יהודים לתפילה, זכות שכתבתי כמה וכמה פעמים שאני תומך בה. אבל מה לעשות וחופש הדת לא מתיר כל דבר בכל תנאי ובכל זמן. לא זביחת בתולות לירח ולא העלאת ירושלים לעולה.

כמו בשנת אלפיים, הר הבית הוא בדיוק האבוקה שמציתה את מדורת ההבלים כולה. אנחנו חוזים במו עינינו בעוצמתו המטרפת של מקום קדוש, של המקום הכי קדוש. שימו לב איך שוחרי המקדש מסרבים להירגע, מסרבים להרגיע את הרוחות. אני מוכן להעריך שהם ימשיכו בסירובם, גם בימים הבאים. הר הקסמים כבר כישף אותם, והם מוכי מזבח.

ופלא בעיני שדווקא אלה שצריכים להיות הראשונים להבין כוחו של סמל ושל מיתוס ושל אמונה מסוגלים לדמיין שרק עבורם ההר חשוב, ואילו שלצד שמנגד – שרחוק מלהיות נקי כפיים בעצמו! – זה לא ממש משנה. אנשים שהמושג "זכויות תפילה" תקף בעיניהם רק עבור עצמם ושחופש דת הוא הדבר ההופכי בדיוק ממה שהם מבקשים משתמשים בשיח הזכויות כדי לקפוץ ראש אל קץ הימים ולהביא על כולנו בכוח מקדש וגאולה – או חורבן, בדיוק כמו בימי בית שני. מיעוט זעיר מבין אזרחי ישראל מתפנק ומזדעק על שלא נותנים לו הכל ועכשיו – אולי מאמין, אבל כל כך מפחד מדרך ארוכה. דוחקים את הקץ, ומבקשים להתקרב אל האש. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם.

אורי אריאל בעד לבנות את המקדש בשנים הבאות

שר השיכון והבינוי אורי אריאל אמר אתמול ב"כנס מחקרי שילה" ש"אנחנו צריכים שייבנה בית המקדש האמיתי בהר הבית" ושהוא מקווה שאחרי הבחירות הבאות המציאות הפוליטית תשתנה כך שתהיה אפשרות לבנות את בית המקדש השלישי. (כך על פי 'מעריב' ואתר 'מידל-איסט מוניטור' – ראו קישורים בתגובות.)

אם זכרוני אינו מטעני, מעולם לא נאמרו דברים כאלה מפי שר בממשלת ישראל. שימו לב שאנחנו כבר לא מדברים על הזכות להתפלל בהר. השיח השתנה, ובמהירות. במצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו דיבור של שר בממשלה על בניית המקדש במקום מסגד אל-אקצה כבר בשנים הבאות היא חסרת אחריות. ראוי שראש הממשלה יבהיר את עמדתו בעניין. לא יזיק אם הוא יעשה זאת על ידי פיטורי השר.

בית המקדש במרכז המאבק על הריבונות

מה מלבה את מלחמת ירושלים? כמה דברים, וביניהם, טוענים ניר חסון ועמוס הראל, העלייה ברמת העניין והעיסוק הפוליטי הישראלי בהר הבית:

ישראל, מצדה, תרמה לליבוי הלהבות באמצעות הפעילות הבלתי פוסקת של ארגונים דתיים ופוליטיקאים מן הימין לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית. "מה שקורה בירושלים היום מאחד את כל הפלגים", אומר גורם ביטחוני בכיר עמו שוחחנו. "חמאס, פתח, חזית עממית וחזב אל־תחריר (מפלגה פאן איסלאמית, נ"ח, ע"ה), כולם מדברים איתנו על הר הבית". במערכת הביטחון רואים קשר ישיר בין העיסוק הישראלי בנושא הר הבית ושינוי הסטטוס קוו לבין האלימות וכן קשר ישיר בין האלימות בהר לבין הפרות הסדר בכל שכונות מזרח ירושלים.

אבל חוץ מלומר שאמרתי לכם אני רוצה עוד משהו, והוא להביע תמיהה על הכאילו מובן מאליו אבל באמת מסתורין שהוא הר הבית, על הנקודה הזאת שמרכזת כל כך הרבה היסטוריה וכל כך הרבה אמוציה ושהפכה בזמן הזה למוקד של רגשות לאומיים, לסוג של טוטם של לאומיות (כן, פחות דת, יותר לאומיות), כאשר הריבונות, והמאבק על הריבונות, על השטח הקטנטן הזה במרכז העיר לכאורה אומרים משהו על המאבק הכללי לריבונות של שני העמים בין הירדן לים. המיתוס קם לחיים ודורש את שלו, ואפשר ללמוד מזה דברים חשובים. מרתק.

'אני ה" – סרטו החדש של רינו צרור

2014-10-11_224356

ראיתי סוף סוף את סרטו החדש של רינו צרור, 'אני ה". סרט טוב, מעניין, מלמד, לא כתב פלסתר, לא עוסק בדמוניזציה של "האחר". שתי נקודות תפסו את עיני:

1. הראיון ממנו לקוחוים הפריימים להלן, עם הרב ישראל אריאל, תלמיד ותיק של הרב יצחק גינזבורג. מפחיד, מדכא, מעורר. יהודי שצוהל מטבח 29 מתפללים מוסלמים, שמשבח ומהלל את ברוך גולדשטיין. יש עוד רבים כמוהו, שלא יהיה ספק, אבל כשהוא מדבר בהתלהבות, בכנות, מול המצלמה, אנחנו נחשפים לתורה הזאת כפי שמעולם לא נחשפנו אליה. אני לא זוכר שראיתי אי פעם דיבורים כאלה אל המצלמה. (הערה: לדעתי לא הודגש מספיק ההבדל בין תלמידי הרצי"ה קוק לתלמידי הרב גינזבורג. אלו שתי אסכולות שונות).

2. כל המרואיינים בסרט הם מתנחלים מהציונות הדתית ולווייניה, וצרור דואג להביא קולות שונים מקרבם, מתונים לצד קיצונים. קול מתון אחד שייך לד"ר מיכה גודמן, שהוא כריזמטי ואולטרה-רהוט כהרגלו. קול מתון שני הוא של הרבנית ואשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי. בעוד שגודמן אינפורמטיבי ומעניין, פיוטרקובסקי מדברת מהלב. בצורה ראויה לשבח צרור פותח וסוגר את הסרט איתה, והיא אומרת דברים נכוכים וקשים על הקלקולים שהיא רואה סביבה. הסרט מסתיים באמירה קשה ביותר שלה, בתקוותה "שהדברים ילכו לפיצול", כלומר פיצול בתוך הציונות הדתית, כשמצד אחד החרד"ל והימין הקיצוני, ומצד שני הציונות הדתית המתונה יותר. אני בטוח שלפיוטרקובסקי לא קל, בלשון המעטה, לומר דברים כאלה, אבל טוב מאוד שאמרה אותם. הפיצול כבר קיים בממדי-חיים רבים, והפיכתו לרשמי תאפשר לכל צד לחדד את עקרונותיו, ולהאבק עליהם. ומאבק כזה נחוץ.

מילה אחרונה: הבימוי (של צרור) והצילום (דנור גלזר) מצויינים, והופכים את הנופים והדוברים לקרובים, לחיים, לעיתים למאיימים ולעיתים לחודרים. בקיצור, מומלץ. כאן.