בית המקדש

למה השטן של הייגי חצי יהודי?

סרטון התגובה של 'שוברים שתיקה' לסרטון ההסתה של תנועת 'אם תרצו' מוצלח למדי. אולי שאלתם את עצמכם מדוע ג'ון הייגי מצביע לעבר השטן (סביב 0:40) ואומר שהוא חצי יהודי.

ובכן, הייגי שייך לאוונגליסטים שמנויים על תורתו של אוונגליסט אנגלי-אירי בשם ג'ון נלסון דרבי (1800-1882). על פי דרבי, ביאתו השנייה של ישו תתחיל כאשר הוא יופיע בשמיים, וימשוך אליו את מאמיניו. זוהי ה"התעלות" (rapture) שמתרחשת בפתאומיות, ותגרום למיליוני נוצרים הגונים להעלם בבת אחת מעל פני האדמה.

ואז מתחיל השלב השני. בעוד אותם נוצרים מבלים בשמיים שבע שנים טובות, על פני האדמה מתחילות להתרחש תלאות ופורענויות. מאסונות טבע ועד מלחמות, החיים יהפכו לגיהנום עבור כל מי שלא עלה לעולמות העליונים. ליהודים באופן ספציפי התקופה הזאת תהיה קשה. הם אמנם יחיו בארצם ותחת ריבונותם, אך לא ישכילו לקבל אל לבם את ישו. במקומו הם יעדיפו להחשיב אחד משלהם כמשיח. לצערנו הרב, למעשה יהיה מדובר באנטיכריסט. אליו מתכוון הייגי.

משיח-שקר זה יסחוף את היהודים אחריו, יבנה את בית המקדש ויחדש את עבודת הקורבנות. שאר העולם לא יאלם דום: צבאות עוינים יפלשו אל ארץ ישראל (למעשה פחות או יותר כל אסיה, אפריקה ואירופה), ובמלחמות האדירות שתתרחשנה יושמדו שני שלישים מהעם היהודי. השליש הנותר יחליט (סוף סוף) להתנצר. בתום שבע השנים יירד ישו יחד עם מאמיניו מהשמיים, יגרש את משיח השקר וישלוט למשך אלף שנים מבירתו, ירושלים.

התסריט האפוקליפטי זה מחייב את חסידיו להאמין שכדי שתבוא הגאולה על היהודים להקים מדינה (ולכן קבע המטיף האוונגליסטי הידוע ג'רי פלוול כי "התאריך החשוב ביותר הוא ה-14 למאי, 1948" משום שהקמתה של מדינת ישראל מהווה "את הסימן המובהק ביותר לחזרתו המתקרבת של ישו המשיח"), לשלוט בירושלים ובהר הבית (1967), ולבנות את בית המקדש (טרם). הקמתו של בית המקדש היא קריטית, משום שעל פי תורתו של דרבי אותו משיח שקר יהודי יהיה חייב לטמא אותו.

לטובת הצעידה במסלול הזה תרם ג'ון הייגי מיליון שקלים לאם תרצו. אבל הבעיה היא שאירופה מעוניינת בהגנה על זכויות אדם בישראל.

 

וכאן כתבתי על האוונגליזם הזה ביתר פירוט.

הרב טאו והמטאפיזיקה של הר הבית

הרב טאו, מנהיג 'ישיבות הקו' של הזרם החרד"לי בציונות הדתית, תוקף את העולים להר הבית בחריפות:

"זה שיכולה לבוא פרחחית עם סכין מהמטבח ולדקור חייל יהודי, שעומד עם מדים של צבאנו שמייצגים את עמנו, זה אומר שכבודנו נגרע. זה בגלל יחס לא נכון למקום המקדש. אנחנו פוגעים בכבוד שלנו ומביאים לזה שמנסים לשחוט אותנו כמו ששוחטים תרנגולת בסכין, בצורה שפלה מאוד."

כלומר העליה להר הבית היא פגיעה בכבוד: של הקדוש (לעם), ולכן של העם (הקדוש). פגיעה בכבוד של העם מאפשרת פגיעה פיזית בגוף הפרטים שבעם בצורה חסרת כבוד.

אבל לא רק העולים להר מפחיתים מכבוד הר הבית, אלא גם מצעד הגאווה בירושלים, שמפחית מכבוד ההר ולכן מפחית מכבוד העם: "כשרוצים שתהיה כתובה על משכב זכור, כשזה קורה בירושלים והיא הופכת לבמה לנאצות הכי גדולות כנגד משפחה ונורמליות, זה פועל שיטושטש ההבדל בין קדושת הר הבית לקדושת שאר המקומות"

אבל רגע, יש גם בעיה עם האייפונים שלנו: "אנחנו קודם כל צריכים להשתחרר מהאייפונים שלנו, מתוך זה נהפוך להיות מכריעים בחברה ונוכל להכריע את רוח התקופה והזמן."

בקיצור, מיטב פיתולי תורת הסוד והמטאפיזיקה הקוקיסטית-טאואיסטית – רק כדי ליישר קו עם המיינסטרים החרדי. בשביל זה אכן צריך להיות רב גדול.

מה עומד מאחורי קריאת 'במשפחה' לפלסטינים לא לרצוח חרדים

AmtjxQuL3Yqyo3hs3x3NrrIBPFBbz_n52t0OKwCWlIga-546x728__w475h633q80עיתון 'במשפחה' החרדי מפרסם היום קריאה לערבים, בערבית, שלא לרצוח חרדים מפני שהם לא עולים להר הבית. הקריאה מופיעה בטור של סגן העורך אריה ארליך, והיא, למען האמת, מזוויעה למדי. שהרי מכלל לאו יכול מי שרוצה לשמוע הן.

הרקע לדברים האלה הוא המספר הגדול יחסית של חרדים שנרצחו בפיגועים בחודשים האחרונים. קל מאוד לזהות אותם כיהודים, ולכן, ניתן להניח, הם הפכו למטרות מושכות עבור המחבלים.

אבל מעבר לזה, צריך לשאול האם ארליך או העיתון באמת חושבים שהקריאה הזאת תגיע ותשכנע מישהו בצד השני. מן הסתם הם יודעים שלא. לכן את הטור הזה צריך להבין כממלא שתי פונקציות:

ראשית, הטור הוא תיאודיציה, כלומר צידוק הדין. יש כאן הסבר לקוראים המבקשים להבין במה חטאו החרדים שהם נרצחים. ארליך אומר: לא אנחנו חטאנו, אלא הם, והם מביאים עלינו אסונות.

שנית, הטור אינו פנייה אל הפלסטינים, אלא פנייה אל הציונות הדתית דווקא, וכעוד דרך שבה חלקים מהחברה החרדית מנסים לבדל את עצמם. לאמור: אתם טועים, אתם חוטאים, אתם מביאים לאסונות – ואנחנו לא כמוכם.

על הצהרתו של נתניהו בדבר איסור תפילה של יהודים על הר הבית

הצהרתו של נתניהו הלילה על כך שיהודים יכולים לעלות רק כ"מבקרים" להר הבית היא הפעם הראשונה שראש ממשלה בישראל מאשרר בפיו את הסטטוס קוו הנהוג בהר מאז 1967. העובדה שדווקא ממשלת ימין הגיעה לידי כך היא עוד ראייה לכך שאסטרטגיית "ניהול הסכסוך" אינה עובדת ואינה יכולה לעבוד. הדברים אינם סטטיים, ואם אין התקדמות – יש נסיגה. מרוב שראש הממשלה מעוניין לשמור ו"לנהל" את המצב כפי שהוא – כיבוש ודיכוי של מיליוני בני אדם עם מינימום פיגועים מצידם – הוא מוכן לשלם במטבעות של ריבונות וחופש פולחן.

בימין אולי יאשימו את נתניהו הפחדן והלחיץ, אבל כל עוד לא שמענו מנפתלי בנט ומאורי אריאל איומים על פרישה מהקואליציה הם שותפים מלאים להתפתחות המצערת הזאת. אבל הם, וספציפית אריאל, שותפים במובן עמוק יותר. אלמלא אריאל היה מתפלל במופגן על הר הבית בניגוד לסטטוס קוו, אלמלא הוא וחברי מפלגתו (מועלם, מגל) היו מתבטאים שוב ושוב על הצורך בשינוי הסטטוס קוו, ייתכן וההתדרדרות האלימה האחרונה היתה נמנעת, או לכל הפחות לא סובבת סביב ההר. גם כאן, יש לומר, נתניהו נושא באחריות על שלא השכיל להרגיע ולהשתיק את חברי ממשלתו לגבי הנושא הזה.

הדיבורים על זכויותיהם הבסיסיות של יהודים הנפגעות כאן מוצדקים בהחלט, אולם אסור להתעלם מכך שהפגיעה בזכויות שלהם משתלבת היטב במארג סמיך של פגיעה בזכויות אדם ואזרח בין הירדן לים. למעשה, יש כאן מקרה נדיר שבו זכויות בסיסיות של יהודים ולא מוסלמים נפגעות בקשר לאותו אתר ואותה פעילות. על פי רוב אלו זכויותיהם הבסיסיות של פלסטינים שנרמסות. welcome to the club, כמו שאומרים. כדאי שהמזדעקים על אותה פגיעה ישאלו את עצמם האם גם על פגיעה בזכויות פלסטינים הם מרימים קול זעקה.

עם כל הכאב צריך לומר: ראש הממשלה עשה את הדבר הסביר והנכון. זכויות אינן דבר אבסולוטי ואף מדינה אינה מגנה על כל זכויותיהם של אזרחיה "יעלה כמה שיעלה" (הרי ראש הממשלה הנוכחי מצהיר מחד שזכותו של כל יהודי לגור היכן שירצה בארץ ישראל ומאידך אינו בונה בתים ביו"ש). באופן אישי הגבלה על חופש דת כואבת לי במיוחד ונוראית בעיני. נדמה לי שאם יש סיכוי כלשהו לתפילת יהודים על הר הבית הוא יבוא לידי ביטוי רק במסגרת הסדר כולל בין ישראל למדינה פלסטינית חופשית. לצערי לא נראה כרגע שלשם אנחנו הולכים.

ראיון איתי בכתבה טובה על הר הבית

אתמול שודרה בהמגזין עם אושרת קוטלר כתבה ארוכה יחסית וטובה של ינון מילס על הר הבית (היסטוריה והווה) כאחד הגורמים המרכזיים לאלימות בזמן הזה. אני מספק דברי פרשנות לאורך הכתבה.

על ט' באב אצל לונדון וקירשנבאום

התרחתי אתמול בתוכנית לונדון את קירשנבאום​ לשיחה על ט' באב. ניסיתי להבהיר את מה שכתבתי בבוקר בפייסבוק בקשר לדרישה המוסרית שמציב קיומו של בית המקדש. היה נחמד, אבל פספסתי שם שאלה טובה של קירשנבאום, ששאלה על האפשרות לכפר על כל חטא ביום כיפור. והעניין הוא בדיוק זה: בית המקדש לא מכפר על חטאים, אלא מחמיר אותם. נוכחות האל הופכת את המציאות לדורשנית יותר, לא רכה ומלאה ברק. במילים אחרות, יש חטאים שאין עליהם כפרה – אלו החטאים שגורמים לקב"ה להזמין את הבבלים או הרומאים להחריב את ירושלים.

פרה אדומה לבית המקדש

"פעילים המנסים להקדים את בניית בית המקדש איתרו זן בקר המתאים להגדרה ההלכתית של פרה אדומה המקראית, ומנסים לגדל פרה כשרה שהאפר שלה יאפשר ליהודים לעלות לכל חלקי הר הבית" מדווח ניר חסון ב'הארץ'.

הסיפור עם הפרה האדומה אינו חדש. החל משנות התשעים לפחות, כל שנה-שנתיים מוצאים איזו מועמדת להיות פרה אדומה או איזה זן מיוחד של פרות ג'ינג'יות שיש תקווה שיגדלו ושיהיה אפשר לשחוט אותן, לשרוף אותן, לערבב את אפרן עם מים ולטהר בעזרתן את כולנו מטומאת מתים. וטומאת מתים היא מה שמונע הלכתית להיכנס כמעט לכל תחום הר הבית.

הבעיה היא, כפי שמצטט אותי ניר חסון בכתבה להלן, שלא מספיק פרה אדומה. גם אם נמצא אחת כזאת הכהן שאמור לשחוט אותו צריך בעצמו להיות טהור. וכולנו כאמור טמאי מת. אם כך מי יהיה הטהור הראשון שיוכל לשחוט ולאפשר לכולנו להיטהר? יש כאן מעגל קסמים.

אני לא זוכר איפה קראתי שלפני שנים היו כמה משפחות שהתנדבו ללדת כוהנים ולגדל אותם בבית שבנוי על סלע גדול עד גיל 13, כלומר שהילדים לא יצאו מהבית כל ילדותם, כך שהם לא יהיו טמאי מתים ובגיל 13 יוכלו לשחות את הפרה האדומה. הסיפור לא הלך מפני שהמשפחות ילדו בנות, ואחר כך כבר פחתה המחוייבות.

אם כך איך ישחטו את הפרה הראשונה? הרב חיים ריצ'מן מסביר בכתבה שיש פתרון. ימצאו כהן טהור, איכשהו. אני מאמין שאכן כך. אם ירצו, ימצאו פתרון הלכתי. כדאי לזכור את זה: עבור מטרה חשובה מספיק, תמיד אפשר למצוא פתרון הלכתי. השאלה היא רק מה חשוב בעינינו.

ספרו החדש של ישי שריד וחורבן בית שלישי

saaaaaבאווירה האפוקליקפטית הנוכחית ("איום קיומי על ישראל"!) הרשו לי להמליץ לכם, מאוד, על הספר החדש של ישי שריד. לא אספיילר יותר מדי אם אגלה ש"השלישי" (עם עובד) מדבר על חורבן בית שלישי, ובמובן המילולי ביותר.

אחרי ששתי פצצות אטום קטנות השמידו את חיפה ותל אביב קם מנהיג כריזמטי ומנהיג את ישראל במלחמה שבמסגרתה מתבצע טיהור אתני בין הירדן לים. ממלכת יהודה קמה והוא הופך למלך.

אבל לא רק ממלכה, אלא גם מקדש. הר הבית "מטוהר", ואפילו ארון הברית נמצא (בעזרת טכנולוגיית מכ"מ) קבור במעמקי ההר. עבודת הקורבנות מתחדשת, והיא מתוארת בשפה חיה ועסיסית. יש מלך, וכהן גדול, ויש גם חרם בינלאומי ומצב של מלחמה עם האומות הערביות ("עמלקים") סביב. בקיצור, החלום הפונדמנטליסטי במלוא הדרו – וזוועתו.

ומה ששבה את לבי בספר היה ששריד לא מחייה רק את המקדש, אלא גם את אלוהי ישראל. כן, אלוהים, כלומר יהו-ה, הוא דמות בספר. האל המקראי שב אל ההיסטוריה ושוכן בדביר. מדובר באל פרסונלי לגמרי, בישות חיה, נושמת, משתוקקת ומאוד רגישה. כמו במקרא, הדבר שאלוהים עושה הכי הרבה לבד מלדבר הוא לכעוס. מדובר באל קנא ונקם, שמוכן לגזור על עמו סבל ואף שמד אם לא יציית בדיוק לציווייו. נחשו אם הם מצייתים בדיוק.

הספר כתוב בשפה פשוטה, מוצקה ובשרנית. כפי שאפשר לצפות מנושא כל כך דרמטי, המחבר לא מצליח להימנע מכמה קלישאות. אבל מדובר בקריאה מרתקת, ולו משום שהיא משחקת כל הזמן על הגבול בין מה שדמיוני לגמרי לבין מה שייתכן כבר בעוד שנים מעטות. בדם ואש יהודה קמה ובדם ואש יהודה תיפול, והספר הוא במהותו משל לפונדמנטליזם, שהוא כולו קרבן אדם.

מאוד מומלץ, ואיכשהו הכי אשמח אם יקראו אותו שוחרי הר הבית העכשוויים.

שליש מהיהודים מוכנים לוותר על הריבונות בהר הבית

מכללת הרצוג מפרסמת סקר מעניין (מדווח חנן גרינווד כאן) על עמדות הציבור היהודי בישראל לגבי העלייה להר הבית.

להלן הממצא המעניין ביותר לדעתי: במענה לשאלה "מי לדעתך צריך להיות הריבון (שליטה בפועל וקביעת מדיניות) על הר הבית?" ענו 66% מהנשאלים שהריבון צריך להיות מדינת ישראל, ולא פחות מ-32%, כלומר כמעט שליש, ענו שיש להקים גוף משותף ליהודים ולמוסלמים שיקבע זמני תפילות ועליות להר.

har

דהיינו שליש מאזרחי ישראל היהודים מוכנים לוותר על הריבונות על הר הבית. מבין החילונים רק 51% השיבו שעל מדינת ישראל להיות הריבון, ו-45% מעוניינים בגוף משותף.

שאלה אחרת היתה "האם אתה חושב שממשלת ישראל צריכה לאפשר כניסה חופשית לכל בני הדתות המעוניינים להתפלל בהר הבית?" כאן השיבו 37% שכן, 36% שכן, אבל יש לחלק את הזמן בין הדתות, כך שבשעות מסויימות יעלו רק יהודים וכו', 20% (בעיקר חרדים) אמרו לא, ו-7% מעוניינים להגביל את כניסת היהודים לחגים ומועדים מיוחדים בלבד.

לבסוף, רק 20% סבורים שלא צריכה להיות למצב הביטחוני השפעה על ההיתר לעלות להר. 43% חושבים שכן, ו-37% תולים את התשובה באופי האירועים הבטחוניים הספציפיים.

מה אפשר ללמוד מהסקר הזה?

  1. שכל הדיבורים על הר הבית כ"לב" ו"מהות" הריבונות הישראלית בארץ לא ממש משכנעים קבוצה לא קטנה מהאזרחים היהודיים, שמוכנה כבר היום, ללא הסכם סופי או אפילו דיבורים עליו, לשחרר את הריבונות הישראלית על ההר.
  2. שרוב האזרחים מעוניינים בגישה חופשית לכולם על ההר, אבל חלק מעדיפים חלוקת שעות, מן הסתם כדי למנוע חיכוך.
  3. שרוב האזרחים חוששים מהנפיצות הבטחונית של הר הבית ומתנים את הגישה אליו במצב הבטחוני.