בית הלל

סיוע לפליטים לאור ההלכה – בית הלל

קבוצת הרבנים והרבניות של בית הלל פרסמה חוברת הלכתית לקראת פסח, ובה דיון על "סיוע לפליטים לאור ההלכה". לקראת פסח, לא במקרה, שכן אנחנו מצווים שוב ושוב במקרא לסייע לחלש ולזר משום ש"גרים היינו בארץ מצריים". מתוך המסקנה:
 
אהבת הבריות המניעה את האדם להשתתף בצערו של הזולת ולהירתם לסייע לו, היא ערך מערכיה של תורה. הצלת חייו דומה להצלת עולם מלא. ראוי להתגייס לעזרת הפרט הנתון במצוקה, ובוודאי לעזרתה של קבוצת אנשים סובלים. בכך באה לביטוי מידת הרחמים וערך השלום שהם מן התכונות המיוחסות לבורא שעל האדם לדבוק בהן. […] אף שעל פי סדרי הקדימויות יש להעדיף תרומה לבני העיר והמדינה מנזקקים אחרים, יש לתעדף את המצויים במצוקה וחסרים תנאי מחיה בסיסיים. כמו כן, לעתים יש ערך מיוחד למציאת האופן לסייע גם לאויבים מתוך התקווה לשבירת מחיצות השנאה. עם זה, יש לשמור ולקיים את נתיבי הצדקה הרגילים – בסיוע איש לרעהו בתוך החברה הישראלית.
 
בדרך אל המסקנה הזאת עוברים גם דרך איסור 'לא תחנם' ומראים כיצד ניתן לפרשו כך שאינו חל לעניינינו. והנה לכם כמה ציטוטים של רבנים, אעפס מעט יותר חשובים מהרב לוינשטיין או הרב אליהו, על העניין:
 
— הרב אהרן ליכטנשטיין:
היהדות ההלכתית המסורתית דורשת מן היהודי גם נאמנות להלכה וגם דבקות ברגש מוסרי, שעם היותו שונה מן ההלכה הוא בכל זאת מִקשה אחת עמה, והוא מחייב לחלוטין בדרכו שלו.
 
— הראי"ה קוק:
ממקור החסד צריכה אהבת הבריות להתפרץ, לא בתור חֹק מצוֶּה, כי אז תאבד חלק היותר ברור מזהרהּ, כי אם בתור תנועה נפשית פנימית עזה. והיא צריכה לעמוד בנִסיונות קשים מאד, לנצח סתירות רבות, המפוזרים כצורי מכשול במאמרים בודדים, בשטחיותן של כמה הלכות, ובהמון השקפות הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה והמוסר הלאומי.
 
— הרב איסר יהודה אונטרמן (היה הרב הראשי האשכנזי של ישראל)
כמו שאי אפשר לקרוא שומר תורה ומצווה למי שמזלזל בהלכות קבועות בדברי סופרים… כן אין לתת את התואר הזה של שמירת תורה ומצוות למי שמסרב לקיים חיובים מוסריים הנוגעים לזולת, כמו התקנות של דרכי שלום כי כל זה נובע ממקור מים חיים של תורתנו.
 
ישר כוח גדול לרבני ורבניות בית הלל. יש תקווה.
 
Capture

ישר כוח לרבני בית הלל

עשיית משפט שדה אסורה הן על פי דין תורה והן על פי חוקי מדינת ישראל. כל פגיעה פרטית באדם, גם ברוצח נתעב, כאשר אינו מהווה עוד איום, פוגמת במוסר ובחברה שלנו. יתר על כן היא מורידה את קרן ישראל בעולם ומחללת את השם. רק עמידה עיקשת ועקבית על מוסריותנו תצדיק שייאמר עלינו בקרב הגויים וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם.

ישר כוח לרבנים ולפוסקות ההלכה של ארגון בית הלל שבימים כאלה שומרים על דמותה של היהדות בישראל (ומפגינים אומץ לא מבוטל). שימו לב גם לציטוט המקראי: משה מבשר בספר דברים לבני ישראל שאומות העולם יביטו עליהם ויתפעלו מהמוסר שלהם. מעבר לזה שברור שאיש כיום לא יתפעל מהריגתו של אדם חסר ישע ללא משפט, הפסוק הזה מקשר בצורה חד משמעית בין המוסר של היהודים למוסר של אומות העולם. לא ייתכן בשם "מוסר יהודי" כלשהו לעשות דבר שיהיה בלתי מוסרי בעיני האומות המתוקנות בעולם, שהרי אם כך הן לא תאמרנה על היהודים שהם עם "אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים".

ושוב, תודה ל'בית הלל'.

בקטנה על ניתוקה של ההלכה מהחיים

באתר 'כיפה' יוצא הרב אריאל בראלי נגד פסיקה שפרסמו רבני בית הלל בעניין הפנייה לבתי המשפט הישראלים. הוא טוען שהאישור של קבוצת הרבנים הזו לכך מהווה שגיאה הלכתית, ושאין לפנות לבתי המשפט הישראלים. בראלי כותב:
הנה פורסם פסק חדש מטעם רבני בית הלל (תשרי תשע"ו) אשר גורס […]: "בדיני ממונות ראוי לפנות לכתחילה לבית דין הפועל לפי משפטי התורה" – מלשון זו משמע שאין זה עיקר הדין ורק לכתחילה כך ראוי לנהוג.
כלומר הבעיה כאן היא המילה "ראוי", שאמורה להיות "חובה" על פי הרב בראלי.
שימו לב עד לאן הניתוק ההלכתי-אורתודוקסי מגיע: אפילו הרבנים הליברלים והפרוגרסיבים (באמת) של 'בית הלל' אינם מסוגלים להתיר בפשטות פנייה שגרתית לבתי המשפט הישראלים. אפילו פנייה סטנדרטית למערכת המשפט של המדינה היהודית הריבונית, אותה מדינה שנחשבת עבור רבים מהם ל"ראשית צמיחת גאולתנו", יכול להתקיים רק אחרי ש"ראוי" לפנות לבית דין תורני. לא רק זה, אלא אישור לפנייה בדיעבד מביא את הרב בראלי לכתוב תגובה שלמה המגנה אותם.
אני בטוח שרוב הקוראים של הסטטוס הזה בכלל לא היו מודעים לכך שההלכה בעצם אוסרת על פניה לבתי המשפט הישראלים, ואם רבנים מתירים זאת הם עושים זאת אחרי סייגים ובעזרת תרגילים הלכתיים שונים. מנגד, הציבור שומר המצוות, בעיקר הציוני-דתי אבל גם החרדי, כמובן משתמש בבתי המשפט כעניין שבשגרה, ובכך מכניס את המערכת למבוכה.
ההלכה כאן מנותקת לחלוטין מחיי רוב אזרחי המדינה, כולל שומרי המצוות שבהם. העובדה שאחרי 67 שנות עצמאות העניין הזה עדיין לא נפתר מלמדת על חוסר רצונם של חלק מהרבנים לטפל בעניין, ועל כוחם הדל של אלה שכן רוצים לשנותו. ובעיקר היא מלמדת באופן מצער מאוד על ניתוקה של ההלכה מהחיים.

לארח משפחה דתית – הוראות הפעלה

אתחיל בעיקר: אני מכבד ומעריך את ארגון הרבנים 'בית הלל'. אני חושב שהם עושים עבודת קודש, ממש כך, שמדובר באנשים טובים ומיטיבים מבחינות רבות, ושתפקידם בעת הזאת בחברה הישראלית הוא חשוב וחיוני ביותר.

ועכשיו לעניין: אחד הפרוייקטים שלהם נקרא "שבת ישראלית", והוא כולל אירוח של משפחות חילוניות אצל שומרי מצוות, ולהפך, מתוך כוונה להכיר ולהעשיר, או כמו שהם כותבים: "מארחים ומתאחרים, נותנים ומקבלים". יופי של דבר.

אה, רק בקטנה: מסתבר שכשהחילונים מתארחים אצל הדתיים, הם נאלצים כמובן לשמור שבת וכשרות, שהרי המארחים שומרי מצוות. וכשהדתיים מתארחים אצל החילונים, גם אז החילונים נאלצים לשמור שבת וכשרות, שהרי.. אה… טוב, צריך להתחשב בדוסים, לא? מצ"ב מנשר הוראות לחילונים המתעדים לארח שומרי מצוות. אפשר לגשת ישר לסיכום: אוכל קנוי, "סביבה שומרת שבת", כלים חד פעמיים וכו'. כיף חיים.

גם אחרי שנודה שההתחשבות מובנת, שהרי אנחנו לא מצפים ששומרי המצוות יפעלו בדרך שעבורם היא חטא חמור, נישאר עם תחושה לא נעימה, שאין כאן באמת הפרייה הדדית. הרי הדתיים לא באמת רואים או חווים שבת נורמלית אצל מארחיהם. הם לא נחשפים לאורח חייהם, ובעצם לא מתקרבים אליהם בשום צורה מלבד ההיכרות הפשוטה בין בני אדם. אין כאן, במילים פשוטות, מצב הדדי של "נותנים ומקבלים". החילונים מקבלים שיעור בשבת, כשרות והתחשבות. הדתיים נותנים שיעור, ולא מקבלים הרבה.

ובעומק הדברים, העוול האמיתי כאן הוא כלפי שומרי המצוות. לא רק שהם לא מועשרים בחשיפה לאופני חיים ישראלים שלא הכירו, אלא שהמסר שעובר כאן הוא כזה: חילונים חיים בצורה פשוטה, "רגילה". להיות דתי פירושו לנהוג בכל מני מנהגים משונים. כלומר החילוניות היא "נורמלית", ואילו הדת היא ה"אקסטרה". הדת היא התחביבים המוזרים של הדודים מאלון שבות או מביתר, השטויות שעושים אנשים ש"צריך להתחשב בהם".

וזה לא רק עוול כלפי הדתיים, אלא גם כלפי הדת, שהרי כך מאששים את ההנחה המובלעת של פרוייקט החילון: רוצים להיות נורמלים? זרקו את המסורת.

10662040_1559298894299751_2513892307535821711_o

10661766_1559298887633085_4562019287222401075_o

כשרות מוסרית ב'בית הלל'

ארגון הרבנים והרבניות 'בית הלל' מתייחס בחוברת האחרונה שלו, שתחולק בבתי הכנסת בראש השנה, לאיסור צער בעלי חיים בכל הקשור לתעשיית הבשר בזמננו.

הרבנים והרבניות שהשתתפו בהכנת המאמר סוקרים תחילה את מגוון האיסורים התורניים המכוונים להפחית את סבלם של בעלי חיים, כגון הציווי לפרוק מטען בהמה כשאפשר, לא לחרוש בשור ובחמור יחד (כי חמור חלש יותר ולא יעמוד בזה), לא תחסום שור בדישו, וכו'. המאמר לא מערער על ההנחה המקראית שהאדם עליון לבעלי החיים ושהוא רשאי להשתמש בהם, כולל בבשרם, לטובתו, אבל הם קובעים שאמור להיות גבול שמעבר אליו השימוש הזה הוא אסור, וש"תעשיית המזון בימינו גורמת בחלק מהמקרים סבל קשה ובלתי סביר לבעלי החיים."

עם זאת, כאשר עוברים הרבנים והרבניות לפסוק הלכה, הם מהססים לקבוע מסמרות:
"לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי היכן בדיוק עובר הגבול בין פגיעה סבירה בבעלי החיים לצרכיו של האדם ובין גרימת סבל בצורה לא ראויה. אולם אין זה ראוי שבתעשיית המזון תהיינה פגיעות קשות בבעלי החיים, ואנו נאכל את מזוננו בלי לשים גבולות כלשהם. על כן ראוי שכל אדם יהיה מודע ככל האפשר לאופן הטיפול בבעלי החיים עד שהמזון מגיע לשולחנו, להכריע מה ראוי בעיניו ולמה הוא מתנגד, ולפעול כדי לשפר את היחס לבעלי החיים בתעשיית המזון."

אחרי מילים אלה הם/ן מציעים/ות מגוון הצעות, כגון הפחתת כמות הבשר לאכילה, קניית ביצי חופש, חינוך ילדים לרגישות לצער בעלי חיים ותמיכה ביוזמות חקיקה בעניין. הצעות אלה מנוסחות כך שהמילה הראשונה בהן היא "ניתן". אלו לא פסקי הלכה, אלא יותר המלצות הלכה. המקום היחיד בו הכותבים והכותבות נחרצים הוא בעניין מותרות: "יש להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי מותרות שייצורם כרוך בסבל גדול ורב לבעלי החיים, כגון כבד אווז ובשר עגלי חלב."

אפשר לומר שהרבנים והרבניות היו יכולים/ות להיות נחרצים/ות יותר, והרי קל מאוד לראות שרוב רובה של תעשיית הבשר היום גורמת סבל עצום לבעלי החיים שאיתרע מזלם להיוולד לתוכה. עם זאת, עצם ההתעסקות בנושא היא כמובן חיובית, ויש לזכור שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ההידרשות לצער בעלי חיים בנוגע לאכילת בשר מראה על הרגישות המתגברת לנושא, וספציפית באשר ל'בית הלל', על רגישותו שלו, ועל נכונותו להיות הן קשוב והן יוזם. לדעתי זה מאוד יפה.

2014-09-22_134348

בזיון היוצאים להגנת הרב אליהו

ח"כ אלעזר שטרן אמר אתמול בראיון לרדיו שהרב שמואל אליהו הוא "סטודנט לגמרא" וקרא לו שמוליק. כל זאת מכיוון שאליהו פסל את חוק הגיור ששטרן מנסה להעביר יחד עם הבית היהודי.

שטרן אפילו לא קילל את אליהו, רק הפחית מעט מכבודו, והנה בעשרים וארבע השעות האחרונות מלאה הארץ זעזוע וגינוי. רבנים מכל קצוות הקשת המגזרית יצאו להגנתו של אליהו: רבני ארגון 'דרך אמונה' החרד"לי פסקו שחלקו של שטרן בעולם הבא בסכנה, ואילו רבני ארגון בית הלל המתון יותר קבעו ש"תמיד יש לשמור על כבודו של כל אדם, ובוודאי בכבודו של רב", ועוד כהנה וכהנה. איזו אחדות יפיפיה בין רבנים! אשרינו שזכינו. כולם מאוחדים בהגנה על כבודו של אליהו.

ואליהו? הוא בסך הכל האיש שאמר שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות" (http://goo.gl/YIK2aE) ושצריך "לנקום בחילונים" (http://goo.gl/ZLhlKc), האיש שקבע שהומוסקסואלים מועדים להיות רוצחים (http://goo.gl/Mv3leI), האיש שאמר שיש להרוס את המסגדים על הר הבית (http://goo.gl/Rqs5Cx), האיש שכתב שאצל נשים הצד העיוני לא ממש חזק (http://goo.gl/1zr10l), האיש שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים אזרחי ישראל (http://goo.gl/KTZfmf), האיש שקבע שאסון הוריקן קטרינה הוא נקמה של הקב"ה באמריקאים על תמיכתם בהתנתקות (http://goo.gl/rbiIB9). זה האיש שרבנים מארגונים שונים יוצאים להגן על כבודו.

ולמה קופצים כל כך להגנתו של תכשיט רבני שכזה? המילים האחרונות בהודעתם האומללה של רבני 'בית הלל' מספרות את כל הסיפור: "בוודאי בכבודו של רב". רבנים הם זן מיוחד של בני אדם. אסור למתוח עליהם ביקורת, ודאי שלא לפגוע בכבודם. כנראה זה כולל רבנים שפוגעים בכבודם של פחות או יותר 90% מהחיים במדינת ישראל.

רבנים יקרים, עד שלא תפסיקו להתנהג כמו קליקה סגורה שמגינה בכל מחיר על חבריה, לא תוכלו להביא בשורה אמיתית לחברה בישראל.

גיוס נשים – בית הלל נגד הרבנות

רבני ורבניות ארגון בית הלל הוציאו נייר עמדה בו הם קובעים שאין איסור הלכתי על נשים לשרת בצה"ל. כאשר נשים צעירות דתיות מתגייסות לצבא בהמוניהן מהווה פסק ההלכה הזה בעיקר אישור הלכתי למצב קיים, אולם לפטור את העניין כעוד פסק הלכה שעוקב אחרי המציאות יהיה לא נכון. בעצם, אני רוצה להציע, מדובר בפסק משמעותי מאוד, וזאת משני טעמים וחצי:

ראשית החצי: הפסק הזה שוב מזכיר לנו שרבנים שונים פוסקים הלכה באופן שונה ועל פי פרשנות שונה. אין "ההלכה". אלו ואלו וגו' וגו'.

הטעם הראשון: שימו לב שהרבנות הראשית פסקה רק לפני כמה חודשים שלנשים אסור להתגייס (זוכרים שיאיר לפיד הזדעזע מזה וקבע שהוא יפעל לפיטוריהם?). אין חדש ברבנים שפוסקים בניגוד לרבנות הראשית, אבל כאן מדובר בארגון שלם, ציוני-דתי, שיוצא נגד המוסד הרבני הממלכתי של המדינה. יש בזאת כדי לסמן קריעה נוספת בין הרבנות הראשית לבין הציבור האחרון שעוד מכבד אותה, הציוני-דתי.

הטעם השני: שימו לב שהמדינה פוטרת נשים מגיוס חובה על בסיס הצהרה בדבר היותן דתיות. עכשיו משנקבע שאין איסור הלכתי להתגייס עומדות בפנינו שתי אופציות: או שהמדינה תגייס את כל הנשים, כפי שהיא מגייסת גם גברים דתיים, או שהיא תבהיר שההלכה לא משנה, אלא שהפטור ניתן על סמך הצהרה מצפונית/דתית בלבד, שנשענת על אמונותיה הפרטיות של האישה המסויימת. אם מדובר באופציה השנייה, קשה יהיה לנמק למה שומרות מצוות תהיינה פטורות משירות ופציפיסטיות או אנרכיסטיות או מתנגדות כיבוש – לא.

סקר בית הלל

לפני כעשרה ימים העליתי סטטוס העוסק בסקר שערך ארגון הרבנים 'בית הלל', ואז הורדתי אותו מפני שלא הבנתי שהסקר היה וולנטרי, ודרך הרשת בלבד. אני רוצה עכשיו ובהמשך להתייחס לכמה נקודות שעולות ממנו בכל זאת (אשתמש בנתונים כפי שפורסמו באתר 'סרוגים'), משום שלמרות שקשה להסיק ממנו מסקנות בקשר לחברה בכלל, אפשר להסיק ממנו מסקנות לגבי המשתתפים בסקר ועמדותיהם ביחס לזיהוי העצמי שלהם.

ראו למשל את הצלבת הנתונים שערכתי להלן. האם אין כאן דפוס ברור על פיו ככל שקבוצה מסויימת רואה בצדק חברתי ערך דתי היא מוצאת פחות רלוונטיות בהנהגה הרבנית ופחות השראה בהלכה? ולמה? משום שההנהגה הרבנית עסוקה בהלכות שירת נשים ואורך שרווליהן, ולא ממש עסוקה בזה ששליש מהילדים בישראל עניים. באופן דומה נראה שמירב תשומת הלב ההלכתית בימינו הולך לדקדוקי מזוזות וכשרות ולא לדרך ארץ.

ותארו לעצמכם, אם זה מה שחושבים על ההלכה ועל ההנהגה הרבנית שומרי מצוות ומסורתיים, מה חושבים עליה חילונים. כשלעצמי, אני חושב שמקומה של ההלכה כמוסד תרבותי ודתי לא אבוד, ובמובנים מסויימים עתידה אף לפניה. אבל פוסקי הלכה ורבנים שהם מנהיגי ציבור חייבים להבין שאם הם לא יתייחסו לבעיות מוסריות ולצדק חברתי באותו להט ואדיקות שבו הם מתייחסים לסוגיות כדיני שבת ומלחמות תורה-בגובה-העיניים רחוק היום שבו רוב היהודים יתפסו את המצוות – ואותם – כרלוונטיים וכמעוררי השראה.

2014-03-09_154959

סקר 'בית הלל' – ההנהגה הרבנית במשבר

עדכון 9:15: מצטער, מדובר במשאל אינטרנטי ולא סקר מקצועי, ולכן לא שווה הרבה.

נדב שרגאי מפרסם נתונים מעניינים ומשמעותיים מסקר שערך ארגון הרבנים 'בית הלל' בקרב הציבור המסורתי-חרד"לי (ללא החילונים). מהנתונים נראה שמעמד הרב נמצא בשפל, ושאנו עדים לעלייתו של הדתי האוטונומי. גם מעמד ההלכה אינו שפיר, והיא לא מעוררת השראה אצל רוב רובו של הציבור הדתי והמסורתי. ראו בטבלה שהכינותי מראש.

שימו לב שמדובר במגמה הפוכה מזו המצטיירת לעיתים קרובות בתקשורת (וגם בתגובות הפייסבוק שלי) כאילו יש "הקצנה" אדירה בדעותיו ודתיותו של ציבור הכיפות הסרוגות. בפועל למרות שודאי יש הבדל משמעותי בין דעותיהם בממוצע לבין אלו של הציבור החילוני, גם הם העוברים את אותם תהליכי ליברליזציה והפרטה. לכן גם לא נכון לדעתי לראות בזה איזושהי חזרה לאתוס "המרד הקדוש" של המזרחי, מכיוון שיש כאן פחות קולקטיביות ותנועה כחלק מ"תנועה". מה שיש כאן הוא דגש על אינדיבידואליות ופתיחות אל העולם והמגמות הרווחות בו. יש כאן גם דרישה להתאמה בין ההלכה והרבנות לערכים המודרניים – לא רק אלו שכלולים בשיח הדמוקרטי, אלא גם לחשיבותה של יושרה ואותנטיות – דרישה שכאשר היא אינה נענית התוצאה היא ניכור וריחוק מהרבנים ומההלכה.

מבחינת חלוקת האוכלוסייה: על פי חנן מוזס, שכתב דוקטורט על הזרמים בציבור הדתי, החרד"ל הם כחמישית ממנו, הדתיים המודרניים ("אקדמאים, פמיניסטים, קיבוצניקים דתיים") כעשירית, והשאר בורגנות של "דתיים רגילים". מסורתיים הם כמובן חלק עצום מהציבוריות הישראלית.

2014-02-28_074955ובדיחה לסיום:

הרב ברוך אפרתי סבור שהרלוונטיות של הרבנים בציבור הדתי־לאומי שרירה, קיימת ומשמעותית, ושתוצאות הסקר מופרכות. "מאז ימות משה רבנו ועד היום", אומר הרב אפרתי, "לא שמענו על רבנים שיוזמים סקרים כדי לעצב לעצמם כיוונים הלכתיים. זו רפורמה בשורשי תורת ישראל."

יש עוד כמה נתונים שאין בטבלה, ראו בסקר.