ארגון אתאיסטי פנה לבית המשפט בארה"ב כדי שיורה להסיר מאדמת בית המשפט אנדרטה גדולה המציינת את עשרת הדיברות. הארגון טען שחצר בית המשפט היא שטח ציבורי/ממשלתי, ולכן אין להקים בה שום דבר שקשור לדת. בית המשפט הציע גישור, שבמסגרתו הוסכם שהאנדרטה הראשונה לא תוסר, אבל שהאתאיסטים יוכלו להקים אנדרטה משלהם. הנה היא לפניכם, אולי האנדרטה הראשונה החוגגת אתאיזם, ספסל גרניט במשקל חצי טון ועליו ציטוטים ברוח אתאיסטית ראויה.
אה, ובינתיים ברוסיה עבר אתמול סופית החוק הקובע עד שלוש שנותמאסר על "פגיעה ברגשות דתיים".
מכון Pew פרסם נתונים מעניינים על ההתפלגות הדתית בקנדה, משנות השבעים ועד היום. כפי שאפשר לראות בקלות, שיעור הקתולים והפרוטסטנטים בירידה, שיעור ה"אחרים" (מוסלמים, הינדים, בודהיסטים, סיקים, יהודים ונוצרים יוונים-אורתודקוסים) בעליה, ושיעור ה"בלתי-משוייכים" בזינוק אדיר.
אותם בלתי-משוייכים הם אכן הסיפור החם בתקופתנו. מדובר באנשים שלא מעוניינים להזדהות עם דת ממסדית ופורצים להם דרכים אישיות של דת (כלומר, על פי רוב, מה שנקרא "רוחניות"). חלקם כמובן פשוט אתאיסטים, אבל לא פחות משליש מהם טוענים שהדת או הרוחניות חשובה בחייהם, ו-18% טוענים שהם מתפללים או מודטים לפחות פעם בחודש.
יש הרבה יותר בלתי-משוייכים צעירים מאשר מבוגרים, יותר רווקים מנשואים, יותר גברים מנשים (הפתעה!) ויותר קנדים במקור מאשר מהגרים לקנדה. מבחינת שיעור הבלתי-משוייכים בקנדה, היא נמצאת בין ארה"ב (20%) לבריטניה (25%), והרבה מעל לממוצע העולמי (16%, אם כי רובם באסיה, שם ממילא השיוך הדתי לא עובד כמו במערב).
בעבר כתבתי מעט על המגמות האלה כאן וכאן וכאן.
במרץ האחרון התקיימה ועידה בנושא "בודהיזם חילוני" ב-Barre, ארה"ב. הנושא הוא אחד החמים בין מתרגלי תורתו של הבודהה באירופה וארה"ב, ועוסק בדרכי האדפטציה והעיבוד של הבודהיזם במסעו אל המערב המודרני. הניוזלטר החודשי של כריסטופר טיטמוס (מותיקי מורי הדהרמה המערביים) מובאות שתי עמדות על הנושא. Alan Wallace תוקף את Stephen Batchelor, שהוא אולי הקול הידוע ביותר שמקדם "בודהיזם חילוני" או "בודהיזם אתאיסטי" (כתבתי עליו כאן).
במרכז הפולמוס עומדות האמונות הבודהיסטיות הותיקות בדבר חוק הקארמה וגלגול נשמות. בצ'לור מעוניין לשכוח מהן, וטוען שהן לא נחוצות מבחינת התרגול הבודהיסטי מחד, ומקשות על מערביים רציונלים לתרגל את הדהרמה מאידך. וולאס מוכן לקבל בודהיסטים שאינם מאמינים באלה, אבל לא מוכן לניסיונותיו של בצ'לור לטעון שהבודהה עצמו גם לא ממש האמין בהן. הוא מתעקש שדורות של בודהיסטים לא סתם האמינו בגלגול נשמות, אלא עשו זאת מפני שזו התורה שלימד הבודהה (והוא צודק). הוא מתעקש גם שחוקרים אקדמאים כיום קובעים שהבודהה לימד גלגול נשמות (שוב צודק). הוא יוצא נגד החילון שעורך בצ'לור לבודהיזם, ונגד הטענה של בצ'לור כאילו הדת הבודהיסטית היא התפתחות מאוחרת, ומנוונת, של תורתו הטהורה והאגנוסטית של הבודהה.
בצ'לור טוען שהוא בסך הכל לוקח את הבודהיזם למקום שמוליד המפגש שלו עם המערב המודרני. הוא מפנה את וולאס לכתבי הזן, שבהם מובעת ביקורת קשה על לימוד דוגמטי של המקורות הבודהיסטים, ואף על אמיתותיו היסודיות עצמן (צודק: קיסר סין שאל את בודהידהרמה הנודע: "מהי משמעותן של האמיתות הקדושות?" בודהידהרמה: "ריקות בלתי קדושה". הקיסר: "מי אם כן אתה?" בודהידהרמה: "אני לא יודע.") על פי בצ'לור הבודהה אימץ את האמונה בגלגול נשמות רק מפני שהיא היתה הרווחת בזמנו בהודו, ולא משום סיבה שקשורה מהותית לתורה שהוא ביקש ללמד.
כאמור, מדובר בפולמוס לוהט בעולם הבודהיזם המערבי, ודוגמא נהדרת לתהליכי האקולטורציה שעוברת מסורת רוחנית מזרחית עם אימוצה במערב. הדיון כולו מעמוד, 17, כאן.
שחר בן-פורת הכין כתבה ל'מאקו' על אתאיזם, ומראיין בה אותי כחוקר ואת אורי משגב כאתאיסט. משגב מתלונן על העירבוב בין דת לפוליטיקה במדינה, ואני מתלונן על דלדולה של הרוח האתאיסטית בזמננו:
בחיי אתאיסטים כניטשה, קאמי או סארטר מדובר בעמדה קיומית תקיפה, אמיצה וחסרת פשרות, שממנה נגזרות מסקנות לא נעימות בקשר לגורלו של האדם, עולמו המוסרי והמשימות שמוטלות עליו, או, יותר נכון, שעליו להטיל על עצמו. כיום אנחנו מוצפים לצערי בז'אנר מדולל ביותר של אתאיזם, שבמסגרתו הדת מתפרשת אך ורק כאוסף טפשי של אמונות, אמונות שהמדע הצליח להפריך. כשניטשה הכריז שאלוהים מת הוא הבין טוב מאוד שלא מדובר רק בדמות אבהית שיושבת בשמיים, אלא בנקודת הייחוס והעוגן של המערך המוסרי של האנושות, או, ליתר דיוק, של המערב.
סיכום נאה להרצאה שנתן סלובוי ז'יז'ק בניו-יורק בשבוע שעבר בה הוא מתייחס לדת ולאלוהים התפרסם היום באתר Killing the Buddha. ז'יז'ק, שיחד עם ז'ק דרידה המנוח ואלן בדיו שעדיין חי מתעסק לאחרונה באלוהים בכלל ובנצרות באופן ספציפי חושב היום, מרקסיסט ככל שהוא, שללא דמותו המאיימת של המלך השמימי החברה מועדת להוליד מתוכה רודנים מגאלומנים. מצד שני, הרי אין אלוהים, ואת זה אנחנו כבר לא יכולים להכחיש. מה עושים? על פי ז'יז'ק מה שנותר לנו מהנצרות הוא רוח הקודש, אותה מגלים ביחסים בין-אישיים, כלומר במוסר אנושי פשוט, אם כיי בכלל זה גם בגאולת מעמד הפועלים והלחימה בניצול כלכלי. אגב, אחד הדברים שמסכנים לדעת ז'יז'ק את החברה הוא דווקא רוחניות הניו-אייג', שלדעתו מייבאת ערכים מזרחיים נפסדים.
אז אפשר לקרוא את ז'יז'ק בלינק, וכאן אביא פסקה בו מסוכמת הפרשנות שלו לספר איוב ולמותו של ישו, בהן הוא פתח את הערב:
He began with the Old Testament story of Job. The Sunday-school moral of the story emphasizes Job’s humility and faith: he wants to know the reason behind his suffering, but he insists only God has the answer. “Let the Almighty state his case against me!” Job says. Zizek’s reading points out that God dodges the question. Instead of answering Job, God catalogues the majesty and enormity of his creation, describing in vivid detail the natural wonders and savage animals of the world. “Look at all the mess I’ve created!” Zizek said, paraphrasing God. “Sorry, I don’t control it.” In this reading, God can offer us no explanatory relief, and Job’s heroism lies in his courageous acceptance of life’s absurdity.
Zizek’s argument reached its climax in his reading of the crucifixion. When Jesus cries out from the cross—“My God, why have you forsaken me?”—he doesn’t even get an evasive monologue from above. There is no reply. Zizek interprets these events literally: God in heaven affirms in silence that he is utterly absent, and then God on earth dies. The crucifixion becomes an atheist parable. In our search for cosmic meaning and moral authority, we can no longer expect revelations from a burning bush or an miracle-wielding deity incarnate. We’re on our own.
ה- American Humanist Association השיק אתמול קמפיין הנקרא "Consider Humanism". הקמפיין מציג מודעות המציבות זה מול זה ציטוט (ברברי) מכתבי הקודש וציטוט (נאור) מפיו של הומניסט צמרת. הנה שתי דוגמאות (לחצו להגדלה):
מדובר אם כן בקמפיין אנטי-דתי נוסף מז'אנר דוקינס ושות', שיוצא בעצם נגד התפיסה המאוד פשוטה, אף פרימיטיבית, של הדת, בה אנחנו נצמדים לפשטי הכתוב בצורה פונדמנטליסטית ומילולית ביותר. צבעי המודעות לא מותירים מקום רב לספק: הומניזם נבדל מדת כמו שחור ולבן. אבל תפיסה היסטורית רצינית קצת יותר תגלה לכל בר דעת שההומניזם צמח מתוך המסורת היהודו-נוצרית, ואף שקשה לבסס אותו בלעדיה (והנה, בדיוק לפני כמה ימים פורסם סיכום נאה של תורתו של יורגן הברמס, עוד הומניסט צמרת, שעומד על כך).
בספר חדש שלו, The Grand Design, שעומד לצאת, טוען הוקינג שלא צריך את אלוהים כדי להסביר את בריאת העולם. אפשר להסביר אותה רק על פי כוח המשיכה. איך? אני לא יודע וגם לא מסבירים בכתבה הזו מהגרדיאן, אבל מה שברור הוא שדוקינס והחברה שלו יהנו מאוד לנפנף בתיאוריה הזאת, שקצת מדהימה אותי ברמת הילדותיות שלה – כאילו שהוקינג לא מודע לכך שיש עוד כמה תפיסות של אלוהים לבד מ"בורא עולם". מצד שני, גם לעצבן את המאמינים הפשוטים ולעורר אותם לחשוב על אמונתם צריך מדי פעם.
מינים 