ההרצאה שלי בכנס הבינלאומי לחקר הזוהר בשבוע שעבר, תחת הכותרת "'אין כל צורך לתקן את העולם': קבלה וזוהר בתנועות נאו-קבליות". אני מדבר על השינויים בתפיסת הקבלה בקבלת הרב אשלג וממשיכיו. מגיבים על דברי פרופ' יהודה ליבס, פרופ' ארתור גרין, פרופ' בועז הוס ופרופ' משה אידל.
הגליון הנוכחי של מגזין 'שמע' מוקדש לסיבוב נוסף בפולמוס הנאו-חסידות של ארתור גרין (הנה הסיבוב הקודם). כבסיבובים הקודמים, גרין, מהמנהיגים הבולטים של ה-Jewish Renewal בארה"ב, מציג את משנתו בדבר הצורך בהתפתחותה של יהדות (ואולי, היהדות, לכדי) רוחניות פנתאיסטית הנשענת על מקורות חסידיים בעיקר כדי להציע ליהודי של זמננו דרך קוהרנטית מבחינה רציונלית וחיה מבחינה חוויתית של עבודת ה'. כתשובה לגרין מביא הגיליון שלל של דוברים, ממומחה אקדמי לקבלה דרך ראש ישיבה מודרן-אורתודוקסי ועד אמנית. לא תמצאו כאן אף אחד שמתעקש על האמת ההיסטורית ופשט המקרא של מעמד הר סיני, ודווקא משום כך מדובר בפולמוס מעניין ומאתגר. בעיקר לדעתי מעניינת תגובתו של צמח יורה, שומר מצוות שמצהיר שהוא אגנוסטי באשר לקיומו של אלוהים, אבל שהוא חושב שיש ערך רב בדבקות במסורת ובהלכה, אשר מתוכן עולה מסגרת משמעותית לחיים. אני לא אגנוסטי ואני גם לא חושב, כמו שיורה כותב, ש"מה זה משנה" אם חלק מהאמונות שלנו נמצאות בסתירה לממצאי המחקר, אבל אני כן חושב שהוא מזהה משהו שגרין מפספס, והוא שיש רבדים בנפש שמסוגלים לחיות עם דיסוננס לוגי ואף להיות מופרים ממנו. עד כמה שאני אוהב ואף מתרגל את דרכו של גרין נדמה לי שהוא מתעקש יותר מדי על קוהרנטיות רציונלית, ונותן מעט מדי משמעות לכוחות אחרים, לפעמים עמוקים יותר, שגם הם מניעים אותנו.
לפני כשבועיים פרסם הלוס אנג'לס טיימס תחקיר על המרכז לקבלה, בשני חלקים (ראשון, שני). הנה תקציר: החלק הראשון מתאר את ההיסטוריה של המרכז, איך הוא הוקם על ידי פיליפ (שרגא) ברג, שלמד קבלה אצל תלמידי הרב אשלג, אבל שאשתו השניה קארן (קאתי) מולניק שכנעה אותו להפיץ את החוכמה לכל כיוון, גם לחילונים, גם לנשים. איך אחרי ההיענות הגדולה מצד הציבור התחיל המרכז בשנות השמונים להדגיש את החשיבות בתרומות – אנשים תרמו עד 20% משכרם החודשי. ואז נתנו עוד.
החלק השני מדבר על גיוס הסלבס. סנדרה ברנהרט ראשונה. זו הביאה איתה מעגלי חברים שרצו גם. רק שהם לא היו יהודים. לא נורא, המרכז פתח את שעריו ללא-יהודים, מה שבאמת הקפיץ אותו מבחינת חברים – ותרומות. ואז, ב-1996, הגיעה מדונה. אחריה הגיעו אליזבת טייילור, גווינית פלטרו, בריטני ספירז ופריס הילטון. שווי המרכז קפץ בתוך שנה מ-20 מיליון דולר ל-260 מיליון.
מסופר על כל מני תרומות שהושגו על ידי לחץ רוחני לא ממש מתון, אחר כך על השבץ שתקף את פיליפ, ועל הנהגתה של קארן את המרכז, כמנהיגה רוחנית ומקובלת בזכות עצמה. המרכז גם הדגיש יותר ויותר את אופיו האוניברסלי:
"You don't have to stop being Catholic to study kabbalah. You can be both," a member from Miami said in a marketing video that claimed the center's teachings were "known to Jesus" and applicable to "those of no faith."
כמה נחמד. אבל אז התחילו התלונות. יותר מדי מסחרי. שאול יודקביץ', מהמורים במרכז, שעזב אותו ב-2008, מספר את הדבר המדהים הבא:
He said that after complaining that Karen had too much power, "we were presented with an ultimatum — to have us agree that Karen Berg possessed Ru'ah HaKodesh — Holy Spirit (total obedience to every decision of hers) or that we could no longer work within the Kabbalah Centre."
כלומר העובדים קיבלו הוראה: להודות שקארן זוכה לרוח הקודש, מה שיהפוך כל מילה שלה לחוק קדוש, או לעזוב. יודקביץ' כאמור עזב. ואז התחילה חקירת רשויות המס, שנמצאת כעת בעיצומה. על פי המסלול שמתואר בכתבות, המרכז נראה במגמת ירידה. אולי התרסקות.
ארתור גרין, שהוא פרופסור למחשבת ישראל, רב רקונסטרוקציוניסטי, ומהדמויות המובילות והאהובות בתנועת ה- Jewish Renewal בפרט וביהדות ארה"ב בכלל, כותב על המרכז לקבלה בעקבות הכתבה דברים קשים:
The problem is that Berg went for the worst rather than the best within the Kabbalistic tradition. His own teachers had been interested in an otherworldly meditational system, one focused on restoring energies directed toward cosmic tikkun, or repair, leading toward messianic redemption.
One may believe in this or not, but it is surely high-minded. But Kabbalah had always had a more popular and practical side, one that leaned close to magic. It was this part of the system that Berg peddled. His promises of success in love, business and other realms to those who drank his "holy" water, or stared, even without comprehension, at his highly priced books, were sheer nonsense. This is the worst of Kabbalah, preying on people's fantasies and fears.
לגרין אין בעיה עם חידושים בקבלה – הוא עצמו מעוניין ליצור קבלה "בשביל המחר" (כשם ספר שכתב), אבל למה במקום אזוטריקה מתוחכמת, הלכו במרכז לקבלה על קמעות, סגולות, הבטחות לניסים וספרים מטופשים?
נאחל להם כמובן שיצאו מצרותיהם בשלום, וחס וחלילה שלא יתגלה משהו פלילי בחקירות המס. לא היינו רוצים לראות תנועה קבלית מפוארת כל כך מתרסקת. ניצוצות הקדושה שיתפזרו עוד יכנסו לנו לעין.
מינים 