ארנון סגל

ארנון סגל ואנוכי על פרה אדומה ובית המקדש

השבוע שודר פרק בתוכניתה של גל גבאי 'פרשת דרכים' שעוסקת בפרשת השבוע, הפעם על פרשת חקת ובתוכה על עניין פרה אדומה, כלומר אותה פרה חומה-אדמומית שמעפרה מכינים נוזל שמטהר את כולנו מטומאת מתים, ומכשיר אותנו לעבודת המקדש.

בפרק הזה מראיינת גבאי את הרב אילעאי עופרן, ובאופן ספציפי לגבי הפרה האדומה את ארנון סגל ואותי. סגל כמובן נלהב לקראת אפשרות לידתה של פרה אדומה (עובדים על זה ברפת נסתרת איפשהו בישראל), ואילו אני טוען שכל סיפור בית המקדש הוא ניסיון מעט גמלוני לחזור אל מציאות שגם כשהיא היתה רלוונטית מבחינה דתית לאנשים שחיו אותה (והיום היא לא) היא היתה רחוקה משלמות (ולראייה, בתקופת שני בתי המקדש עם ישראל חטא כהוגן).

לקראת סוף הדברים של סגל ושלי, כולם ברבע שעה הראשונה של התוכנית, אני טוען שלא צריך להתרגש גם אם תיוולד פרה אדומה, כי לא זה מה שיקפיץ אנשים לפעילות אקטיבית לבניית המקדש. זאת עדיין דעתי, אם כי אני חייב לומר שמאז דיברתי עם גרשם גורנברג, עיתונאי וחוקר שכתב, בין השאר, את הספר The End of Days על כל סיפור הר הבית בזמננו, והוא אמר שלדעתו היוולדותה של פרה כזאת תעורר מוטיבציה מיוחדת, משום שאנשים שבעניין יפרשו זאת כסימן לרצון אלוהי לפעולה.

הר הבית וענף ציוני דתי חדש

haha3קטע קצר מתוך מסעו של יוסף רוסו, עורך עלון בית הכנסת 'עולם קטן', במעלה הר המוריה יחד עם המדריך ארנון סגל (מחר בבתי הכנסת).

שני דברים לשים אליהם לב:
– יראת הגאווה הלאומית שגוברת על יראת שמיים (רוסו מבקש מחילה מה' וזוקף את הגב);
– המקדש ייבנה בזמננו "אם נרצה", ולא "אם ירצה ה'".

אלה ההבדלים הקטנים האלה שבסופו של דבר מתגבשים לכדי ענף ציוני-דתי חדש.

המשטרה מנעה משומר מצוות לעלות להר הבית רק משום שהוא שומר מצוות

ב'מקור ראשון' של השבת כותב ארנון סגל​ על מנהג מגונה במיוחד של משטרת ישראל. סגל הוא פעיל מרכזי בתנועות שוחרי הר הבית. הוא רגיל לזה שהעולים להר מופרדים ליהודים ותיירים, כאשר האחרונים עולים בחופשיות והראשונים מעוכבים ומתושאלים. אבל לאחרונה קרו כמה מקרים בהם יהודים חובשי כיפה לא הורשו לעלות להר רק משום שהם חובשי כיפה.

סגל מספר (קישור התגובות) על מקרה שאירע בשבוע שעבר בו סטודנט מהאונ' העברית הגיע יחד עם כיתתו והמרצה פרופ' רוני אלנבלום לסיור בהר, ולא הורשה לעלות להר רק משום שזוהה כשומר מצוות. שאר הקבוצה עלתה להר.

אני מקווה שמיותר לציין שמדובר במהלך תמוה ומגונה ביותר מצד המשטרה. יש כאן שימוש גס בפרקטיקת profiling ומניעת מעבר חופשי לאדם שכל חטאו הוא שהוא משתייך לקבוצה מסויימת. העניין חמור עוד יותר כאשר מדובר באדם שמבקש לבקר במקום שעבורו הוא קדוש ובעל חשיבות ייחודית. שאלתי את סגל על העניין ולהלן תשובותיו:

ש: האם העניין הזה הוא מנהג קבוע של המשטרה? אם כן ממתי?
ת: מנהג קבוע בהחלט, הולך ומחריף לאחרונה, בייחוד מאז פגישת עבדאללה ונתניהו בסתיו האחרון.

ש: איך העניין בדיוק מתבצע? האם המשטרה פשוט עוצרת כל חובש כיפה? מקשה על חובשי כיפה? מתשאלת אנשים האם הם הניחו תפילין בבוקר ואם כן לא מאפשרת להם מעבר?
ת: אין גבול ליצירתיות המשטרתית בעניין. אף אחד לא טורח לומר לנו בדיוק מהם הקריטריונים, אבל לכולם ברור שכך זה עובד. כשאנחנו שואלים למה תיירים חולפים על פנינו ואילו אנחנו נדרשים לחכות עונים לנו 'אתם יודעים למה' (בחודשיים וחצי האחרונים, לפחות בשלוש הזדמנויות שונות נדרשתי לחכות בכניסה שעתיים-שלוש ואף יותר. בחלק מהפעמים אפילו לא זכינו להיכנס בסוף). אני מתרשם שהקריטריון הוא כיפה על הראש או אפילו תחושה כללית שמדובר באדם דתי או 'לאומני'.

ש: האם פנית למשרד לביטחון פנים? לכנסת? לכאורה אפלייה כזאת אמורה לעורר זעקה.
ת: תראה בכתבה, שאלתי וזכיתי לתגובות מעליבות ממש ["המשרד אינו מתערב בשיקולים מבצעיים של משטרת ישראל"]. בקיצור, איכשהו העניין לא מתרומם מספיק. הכלבים נובחים כבר שנים אבל השיירה עוברת.

יש לקוות שהמשרד לביטחון פנים יורה למשטרה להפסיק את המנהג השערורייתי הזה.