בגליון האחרון של כתב העת סוציולוגיה ישראלית מקדיש ארי אנגלברג סקירה יפה לספרי 'אדם בצלם אלוהים'. אנגלברג סבור שהוא, אם לצטט,
ספר מרתק הלוקח את הקורא למסע נהדר בעקבות רעיון צלם האלוהים, וגורם לו לשאול את עצמו כיצד לא הכיר עד כה יסודות כה מרכזיים של החילוניות וההומניזם המערבי.
אני מאוד מודה לארי על המילים היפות הללו, ורוצה להתייחס לשאלה אחת שהוא מעלה ברשימה שלו. הוא מציין נכונה שאני מוצא את יסודות החילון באינדיבידואליזציה, ולא, להבדיל כמה וכמה דרגות חשיבות, כמו מקס ובר או פיטר ברגר, שמצאו אותם ברציונליזציה, שאיפשר המונותאיזם. כאן:
על פי ובר, לשם דוגמא, למונותאיזם סגולות מארגנות ומסדרות. התפיסה שהיקום כולו, באופן אוניברסלי ותמידי, מתיישר על פי עיקרון יחיד, מסייעת להתפתחותה של חשיבה רציונלית, והנה לנו הנאורות, המהפכה המדעית, החילון, המודרנה וכו'.
אנגלברג ממשיך ועומד על כך שהאסלאם "זוכה לתשומת לב מועטה בספר", וזה נכון. אנגלברג שואל למה זה כך, שהרי גם האסלאם מונותאיסטי, אבל זהו בדיוק: האסלאם אמנם מונותאיסטים לעילא, ולכן מתאים לפרדיגמה של ובר וברגר, אבל אינו אינדיבידואליסטי, ולכן דווקא לא מתאים לסיבות שאני מוצא לתהליך החילון.
צלם אלוהים תופס מקום קטן מאוד בהגות המוסלמית. ולכן בעוד שאפשר היה לשאול את ובר או ברגר למה הם לא מדברים יותר על האסלאם בקשר לחילון, עבורי העניין פשוט: הוא פשוט לא שם. ובאמת, כפי שניתן לשים לב בקלות, ארצות מוסלמיות מתקשות להתחלן.
בכ"א שוב תודה גדולה ארי, שמח שהספר משמעותי בעיניך.
מינים 