ארה"ב

הבלתי מזוהים דתית – הקבוצה השניה בגודלה בארה"ב

pewסקר שפרסם מכון Pew מגלה ירידה דרמטית במספר ושיעור הנוצרים בארה"ב, ועליה לא פחות דרמטית בגודל הציבור "הבלתי מזוהה", כלומר אלה שלא מגדירים את עצמם כשייכים לשום כנסייה או זרם דתי.

בעוד שב-2007 היו הבלתי מזוהים הקבוצה הרביעית בגודלה, לאחר שהם צמחו והפרוטסטנטים והקתולים צנחו, הם כעת הקבוצה השנייה הגודלה בארה"ב, בשיעור של כמעט 23% מהאוכלוסייה. רק הפרוטסטנטים האוונגליסטים לפניהם, עם 25.4%, אבל במגמת ירידה. הדת הממוסדת בארה"ב במשבר, והוא נוגע לכולם: לבנים, היספנים, גברים, נשים, רפובליקנים ודמוקרטים.

למה? ראשית, משום שהדור הצעיר לא מעוניין להשתייך למסגרות דתיות. ככל שהאמריקאי צעיר/ה יותר, כך הוא/היא פחות מזדהה עם זרם מסויים (זה כמובן לא אומר שהוא/היא אתאיסט/ית). אבל זה לא רק זה. גם בקרב מבוגרים נמצאה נטישה של המסגרות הממסדיות של הדת. הסיבה לכך היא אתוס אינדיבידואליסטי ואקספרסיביסטי המבכר את הרגש והחוויה על פני המסורת והממסד כמקורות של סמכות ומשמעות דתית. אבל זה סיפור ארוך וגדול.

התחילו הדיונים בעניין נישואים חד מינים בבית המשפט העליון בארה"ב

בית המשפט העליון בארה"ב שמע אתמול טיעונים משני הצדדים בדיון על נישואים חד-מיניים, לקראת ההכרעה ביוני. הדיון נגע לשאלת הגדרת מוסד הנישואים – האם הוא מוגדר מראש כנוגע לאיחוד של שני מינים, או יכול להכיל איחוד של שני אנשים מאותו מין.

ממשל אובמה שלח נציג מטעמו שביקש מבית המשפט להכיר בנישואים חד-מיניים כחלק מההבטחות להגנה שווה של החוק (התיקון ה-14 לחוקה). "בעולם שבו זוגות הומוסקסואלים ולסביים חיים בפתיחות כשכנים שלנו ותורמים כחברים שווים בקהילה, אי אפשר להגן – פשוט אי אפשר להגן – על ההצעה לשלול מהם את הזכות להשתתף במוסד הנישואים", אמר.

זרמים דתיים שונים שלחו הודעות לבית המשפט בגנות או בזכות השינוי. בין הזרמים שתומכים בהכרה בנישואים חד-מיניים: הכנסייה האפיסקופלית, הכנסייה היוניטרית, והיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. הכתבה הזאת מזכירה שלפני מלחמת האזרחים זרמים דתיים שונים תמכו בעבדות על בסיס ציטוטים מהמקרא, ואילו אחרי שהעניין הוכרע ידעו הזרמים הדתיים לפרש מחדש את כתבי הקודש. כך לכאורה יקרה גם הפעם.

37 מדינות בארה"ב, כלומר רוב גדול של מדינות האיחוד, כבר מכירות בנישואים חד-מיניים, וכ-70% מהאמריקאים כבר חיים במדינות שמכירות בהם. השאלה היא רק האם האיחוד כזה יהפוך לזכות שתזכה להגנת הממשל הפדרלי, ושמדינות באיחוד לא יהיו יכולות לחוקק נגדה. השאלה היא עקרונית: האם מדובר בזכות אזרחית יסודית.

כנראה שהשאלה הזאת תענה בחיוב עוד חודש וקצת. כתבה ארוכה ב-politico מסכמת את "המהפכה של שוויון בנישואים" כצעד האחרון בשרשרת שמבצרת את זכויות האזרח של האמריקאים, אחרי הפמיניזם והשוויון לשחורים, וממליצה לכל מאבק לזכויות בחמישים שנים הבאות ללמוד מהפעילים הלהט"בים איך לעשות את זה כמו שצריך.

דתיותם של נשיאי ארה"ב הראשונים

כתבת פרסום לספר חדש על חיי הדת של נשיאי ארה"ב מביאה כמה עובדות מעניינות על האבות המייסדים של ארה"ב:

וושינגטון הקדיש מעט מאוד זמן לדת וכנראה לא היה ממש אכפת לו; ג'ון אדמס, הנשיא השני, סבר שישו אינו אלוהים ושהתנ"ך אינו דבר האלוהים; ג'פרסון, הנשיא השלישי, היה דאיסט, דהיינו גם הוא לא האמין באלוהיותו של ישו או התנ"ך; ג'יימס מדיסון, מספר 4, לא היה חבר בשום כנסייה וגרס שכל הדתות עובדות את אותו האל.

כיום 54% מהרפובליקאים חושבים שאובמה מוסלמי.

חודשיים של פולמוס על נישואים חד-מיניים

time

לעיל שער גיליון Time כפי שפורסם היום. הנושא החם בארה"ב בחודשיים הבאים הולך להיות נישואים חד מיניים. עוד לא הספקנו להירגע מהחוק החדש באינדיאנה שמאפשר בשם חופש הדת לנסות (בתלות בפסיקת בית משפט) להימנע מלהשכיר אולם חתונות לזוג חד מיני, וכבר בהמשך החודש ישמע בית המשפט העליון בארה"ב טיעונים בזכות ונגד חיוב כל המדינות בארה"ב לאפשר ללהטב"ים להינשא.

בינואר הודיע בית המשפט העליון של ארה"ב שהוא יכריע בשאלה, שבעצם נוגעת למעמד נישואים חד מיניים כזכות אזרחית וחוקתית בסיסית, עד יוני. יש לנו אפוא חודשיים של דיונים שבסופם הכרעה.

ולקראת הדיונים הגישו תומכים ומתנגדים לבית המשפט מסמכים הסוקרים את הנושא מנקודת מבט עולמית. על פי כתבה בנ"י טיימס, בעוד שהתומכים מציינים ש"מתעורר קונצנזוס גלובלי בקרב דמוקרטיות ליברליות" לטובת הכרה בנישואים חד מיניים, המתנגדים מציינים שברוב המוחלט של המדינות בעולם אין הכרה כזאת, וזאת גם בקרב דמוקרטיות שמגנות על זכויות להט"בים מבחינות אחרות.

בסופו של דבר יש בין 17 ל-20 מדינות (תלוי איך סופרים את אנגליה, סקוטלנד ו-וויילס) שמאפשרות נישואים חד מיניים, לא כולל 36 מדינות שהן חלק מארה"ב עצמה. הנה הקבצים בפידיאף של התומכים ושל המתנגדים. אגב, המתנגדים צירפו למסמך שלהם מומחים משלל מדינות, כולל אחד, ד"ר אבישלום וסטרייך, מישראל.

בינתיים המאמר הראשי של ה-Time מכריז ש"מלחמת התרבות סביב זכויות גייז פחות או יותר הושלמה", וכוונתו שהתומכים בזכויות ניצחו כמובן. השאלות שנשארו הן רק איך המפלגה הרפובליקאית תתמודד עם הנושא, עד כמה יאפשרו לשמרנים דתיים לשמור על עמדותיהם (החוק באינדיאנה וכו', וכמובן, איך בדיוק יפסוק בית המשפט העליון בארה"ב.

הנושא חם ורק הולך ומתחמם, אבל כדאי לדעת שכל מי שינסה להעלות אותו מול הממשלה שלנו הוא או שמאלני או ראש עמותה שמקבלת כסף מאירופה.

על איסור מסחר בשבת (ראשון) בארה"ב

בהקשר לפולמוס סגירת עסקים בשבת, מאמר ב-New Yorker על המחוז האחרון בעיר, Bergen, שעדיין אוכף Blue Laws, חוקים האוסרים על פעילות מסחרית בשבת. חוקים שכאלה, על פי המאמר, חוקקו לראשונה ב-1650, מטעמים דתיים כמובן, והגיעו לשיאם בשנות השישים של המאה העשרים. מאז הם בנסיגה, כאשר כוחות כלכליים בעלי עוצמה, ערכים ליברטניאנים, החלשות איגודי העובדים, החלשות הדת במרחב הציבורי ותפיסת הקניות כבילוי שוחקים אותם לאט אבל בטוח. מצד שני, היום מתעוררים קולות שמעוניינים לאתגר את המובן מאליו הצרכני ולאפשר יום ללא קניות – או עבודה למי שנאלץ למכור. כך שיש סיכוי קטן שהחוקים האלה יינצלו, לפחות במחוז הזה. נושא מעניין מאוד לדעתי.

נישואי להט"ב בארה"ב – תשובה עד יוני

לא מצאתי ידיעה בעברית על התפתחות חשובה בפולמוס נישואים חד מיניים בארה"ב. בשבת הודיע בית המשפט העליון בארה"ב שהוא מקבל לעיון תביעות שנוגעות לאיסור על נישואי להט"ב, ויכריע בשתי שאלות: א) האם על פי החוקה חובה על כל מדינה בארה"ב לאפשר ללהט"בים להתחתן; ב) האם מותר למדינות לא לאפשר זאת, אבל הן מחוייבות להכיר בנישואים כאלה שנערכו במדינה אחרת בארה"ב. התשובות תתקבלנה עד יוני.

השאלה הראשונה שהשופטים אמורים להכריע לגביה בעצם שואלת (מומחים לעניין, תקנו אותי אם אני טועה) האם נישואים חד-מיניים הם חלק מזכויות האזרח, ולכן חובה לאפשרם בכל ארה"ב. כלומר, מדובר בהכרעה משמעותית ביותר. כרגע נישואים חד-מיניים אפשריים על פי חוק ב-36 מדינות (ו-D.C) בארה"ב, כלומר כשני שליש מהאיחוד. גם דעת הקהל בארה"ב "בשלה", אפשר לומר, להכרעה חיובית בעניין. מנגד, קבוצות שונות מתנגדות כמובן, בין אם מטעמים דתיים או שמרניים, או מטעמים של חוסר רצון לכפייה פדרלית על המדינות השונות.

כך או כך, ההכרעה תגיע הרבה לפני הבחירות הבאות בארה"ב, ולמרות שיהיו לה השלכות ארוכות טווח, תשובה חיובית לגבי הזכות של להט"בים להתחתן תוציא עבור הרפובליקאים את הערמונים מהאש, ותחסוך מהם התפתלויות.

מהפכת נישואי הלהט"ב

2014-10-11_155301האקונומיסט מקדיש את הגליון האחרון שלו לניצחון הגורף של תומכי נישואי להט"בים בארה"ב. כתבת השער מדברת על החלוקה בין מדינות שמאפשרות חופש ללהט"בים, לכאלו שאינן, ושפעמים רבות גם מחמירות את עמדתן ומחוקקות חוקים אנטי-להט"בים כתגובה לפתיחות במערב – למשל אוגנדה, ניגריה, צ'ד ורוסיה. כתבה נוספת באותו גיליון מדברת על הדינמיקה של המהפך ביחס הציבורי לנושא. בגיליון מ-1996 קרא האקונומיסט להתיר נישואים חד מיניים, ולא שיער שהעניין יהפוך לקונצנזוס כל כך מהר.

ואכן, אחרי שבשבוע שעבר הכריע בית המשפט העליון בארה"ב שלא לשמוע ערעורים על חוקים המתירים נישואי להט"בים, ובכך למעשה סלל את הדרך לאישור נישואים שכאלה ב-30 מדינות בארה"ב, שלשום אסטוניה אישרה בתחומה נישואים חד-מיניים, והיתה למדינה האקס-סובייטית הראשונה שעושה זאת.

אה, כן, אצלנו כמובן עסקים כרגיל: הרבנות הראשית שולטת בדיני האישות של כולנו, המפלגה הגדולה בכנסת, 'יש עתיד', לא עושה מאמץ אמיתי כדי לממש את הבטחותיה לבוחריה בעניין נישואים אזרחיים לכולם, ונתניהו מתגאה מעל במת האו"ם בכך שהומואים ישראלים חיים בחברה חופשית. אז תגידו תודה שמרשים לכם בכלל ללכת ברחוב (כלומר, בירושלים לפעמים עושים בעיות, אבל בכללי, אתם יודעים).

זימון פגאני בישיבת המועצה

בזמן שאנחנו נפשנו בראש השנה והתכוננו לדין אלוהינו, במחוז אסקמביה אשר במדינת פלורידה נפתחה ישיבת המועצה בתפילה פגאנית. כפי שדיווחתי במאי, פסיקת בית המשפט העליון של ארה"ב התירה תפילות של דת ספציפית, כלומר שאינן "ממוענות לאל גנרי" (כדברי השופט קנדי), בפתיחת ישיבות של מוסדות ציבור. התפילות מתחלפות בין נציגי הדתות השונות, אולם מובן שרובן יהיו נוצריות, ועל כך מחו העותרים, אולם ללא הצלחה.

אולם בהתאם לכלל האמריקאי הידוע if you can't beat them, join them החליטו קבוצות שונות לנצל את ההזדמנות ולהציע תפילות שמאתגרות מאזיניהם המונותאיסטים. כבר ביוני התפלל(?) נציג אתאיסטי, ואילו לפני כמה ימים התפלל אדם שמכנה את עצמו "פנתאיסט אגנוסטי פגאני".

למעשה הוא לא ממש התפלל – זה היה invocation, כלומר "זימון", שהוא הפנה לארבע רוחות השמיים, או אולי ארבע היסודות, או משהו. אבל הוא עשה את זה באופן יפיפה – ראו בסרטון. בתגובה עזב ראש המועצה את האולם (כאן דיווח על זה). הפנתאיסט, דיויד סוהור, אמר לתקשורת שהוא רוצה שהאחרים במועצה ירגישו איך הוא מרגיש כשהוא חייב לשמוע תפילות שהן בניגוד לאמונתו, וזה כנראה עבד.

עם זאת, כל כמה שאני מחבב חתרנות דתית בכלל ופנתאיזם פגאני אגנוסטי בפרט, יש משהו לא לגמרי הוגן בניצול הזכות לתפילה אישית למען הפגנה. הרי התפילות של התושבים האחרים הן מרכיב משמעותי בחייהם, חלק מהזהות שלהם – בפשטות, באמת *אכפת להם* מהאמונה שלהם. קשה להאמין שה"זימון" של סוהור הוא משהו כזה, והרי הוא עצמו מדבר על כך שמדובר בנא-באוזן. אני עומד על זכותו להפגין כך, אבל יש כאן פספוס של הרעיון, והוא שהתפילות אמורות לבטא לא התרסה, אלא דאגה כנה, כלומר בקשה מהאל(ים/ות/והות) להדריך נכונה את חברי המועצה.

שינויים באופי התפילה בכנסיות בארה"ב

הנ"י טיימס מביא ידיעה קצרה שסוקרת שינויים בקהילות הכנסיות בארה"ב בין 1998 ל-2012. עולה שמקהלות פחות שרות, יותר קמים, צועקים ורוקדים ספונטנית, יותר מדברים בלשונות, ויותר משתמשים במצגות מוקרנות. במילים פשוטות, הגישה האוונגליסטית הולכת וצובעת את אופיין של הכנסיות כולן, וגם הן שמות דגש על הבעת רגשות וחיפוש חוויות רוחניות. משהו דומה קורה עם כניסתם של ניגוני קרליבך למניינים אורתודוקסים-יהודיים רבים, ומדובר במגמה שלא תעצר בזמן הקרוב.

2014-09-13_202043

יחסי אמריקאים והדת המוסלמית

מכון Pew משחרר נתונים בקשר ליחס אזרחי ארה"ב לאסלאם. כפי שניתן לקראות, המצב כעת הוא ש-62% מאזרחי ארה"ב "חוששים מאוד" מעלייתו של האסלאם הקיצוני העולם, ו-53% מעלייתו בארה"ב פנימה. בנוסף, 50% מהאמריקאים סבורים שהדת המוסלמית מועדת לעודד אלימות יותר מדתות אחרות. כל הנתונים האלה מהווים שיא של השנים האחרונות. ככל שיותר מבוגרים, לבנים, לא-משכילים ורפובליקנים, כך הנטיות המוזכרות כאן מתגברות – צעירים, שחורים והיספנים, משכילים יותר ודמוקרטים סבורים כך פחות.

2014-09-11_121246