אנטי-ליברליזם

ערוץ 14 מפיץ תיאוריית קונספירציה הומופובית

Captureיש בימינו כנראה קבוצה סודית של חורשי רע שמעודדים תיאוריות קונספירציה, כי פתאום הן בכל מקום. Qanon כמובן, וספקני הקורונה, אנשי העליונות הלבנה עם "ההחלפה הגדולה" שלהם, הביביסטים ואב"ח עם ה"הגמוניה" שתפרה תיקים, ועכשיו זה, כתב הפלסתר ההומופובי שהוא המאמר החדש של גלי בת חורין, באדיבות ערוץ הימין עכשיו 14.

את עיקרו לא קשה לסכם: להט"ב אינן ראשי תיבות של נטיות מיניות, אלא סיפור כיסוי לתנועה אידיאולוגית שמטרתה פירוק החברה כולה. על פי גב"ח בסיס התנועה הלהט"בית הוא שנאה, החזון הוא מהפכה, הדרך היא איבה והשתקה, וכל דבר בין לבין – פונדקאות, טראנס, תיאוריות קוויריות, מצעדי גאווה – הוא רוע ורשע. והכל נועד לפירוק החברה.

מצעדי גאווה, למשל, מכוונים לא לעורר מודעות לזכויות להט"ב, אלא לעורר שנאה, וזאת על מנת להשיג תקציבים. וכדי לפרק את החברה. הלהט"ב, אפוא, הוא על פי המאמר אוסף של "ארגונים אנרכיסטים", שאין להרשות להם להיכנס לבתי הספר, ושיש להאבק בהם ולמנוע מהם השפעה על החברה.

גם השמאל אינו פרו-להט"בי כלל. אישים כצ'ה גווארה משמשים את גב"ח על מנת לקבוע שהשמאל עויין במהותו את ההומואים, וחובר ללהט"ב כיום רק "משנאה משותפת לממסד" וכמכפיל כוח – כדי לפרק את החברה. מעבר לכך משתמשים הלהט"בים ב"טרור" על מנת להשתיק ביקורת ולא לאפשר את עצירתם.

על פי גב"ח "אחד מרגעי ההולדת" של להט"ביסטן היה אצל הרברט מרקוזה. בעמוד האחרון של ספרו 'האדם החד-מימדי' היא מוצאת כמה משפטים על מיעוטים מעמדיים ועדתיים שנמצאים מחוץ לסדר הפוליטי ולכן מאתגרים אותו. זוהי עבורה הראייה לכך שכל הסיפור הוא "מרקסיסטי" ונועד "לעורר תסיסה חברתית ולאגור אנרגיות זעם שיציפו לבסוף את הרחובות, יפילו את הסדר הקיים ויתחילו את המהפכה" – כדי לפרק את החברה.

כך הגענו למצב שבמסגרתו "ארגונים שממתגים עצמם תחת השם להט"ב פועלים בשירות התנועה הבין-לאומית שמפעילה אותם. ממנה הם שואבים את הרעיונות והשיטות, וכך הם מפיצים את המהפכה."

לסיכום, לפנינו עוד תיאוריית קונספירציה על אליטה סודית, זדונית, קוסמופוליטית ופרוגרסיבית, שמנסה לחבל בחברה ולהשתלט על העולם. התבנית הבסיסית זהה לזו של הפרוטוקולים של זקני ציון, תיאוריית "ההחלפה הגדולה" או טרללת Qanon. רק החליפו "יהודים" או "דמוקרטים" ב"קומוניסטים" או "הומואים" ויש לפניכם את עיקרי המאמר של גב"ח.

כמו בכל תיאוריית קונספירציה, גם כאן מבנה-על שקרי ומסועף תלוי על גרעיני אמת, שלא יכולים לשאת את משקלו אלא אם הם נתמכים ברצון עז להאמין. ורצון כזה יש. גב"ח בסך הכל פורטת לפרטים את מה שהרב טאו מלמד כבר שנים בישיבות הקו (על פיו לכאורה זכויות להט"ב מקודמות על ידי "קבוצה קטנה מאוד של אנשי שמאל קיצונים מאוד שיש להם מגמה מפורשת לעקור את הקודש מליבותיהם של ישראל"), או מה שפייגלין רמז לו פה ושם.

בעיקר היא מספקת לימין האנטי-ליברלי טיעונים להומופוביה לגיטימית לכאורה. הרי הם לא באמת שונאים הומואים חלילה, הם רק לא רוצים שהקבאל האנרכיסטי יפרק את החברה.

עוד נקודה: המאמר מציב במובלע את הלהט"בים הליברלים מול הרדיקלים. גב"ח מלקטת את הדוגמאות הקיצוניות ביותר של להט"ביות רדיקלית, שאכן מבקשת לחתור תחת הסדר הקיים (הפטריארכלי, פאלוגוצנטרי וכו'), והופכת אותם ל"סוד" שמאחורי תנועת הלהט"ב כולה. לכאורה הרדיקלים משתמשים באחרים כדי להשלים את זממם.

עולה מכך שלכאורה אין בעיה עם הומואים שמקבלים את כללי המשחק, מקימים משפחות וכו'. בעוד שהומופובים ינצלו את המאמר כדי לסכם התקדמות בזכויות להט"ב בכלל, ודאי יהיו להט"בים מימין שיכריזו שהם באמת נגד "הקיצוניים", ושגב"ח צודקת.

גב"ח עצמה, אולי כדאי להזכיר, אמרה רק לפני כמה שבועות ש"הערבים" הם "קבלני משנה" של השמאל כדי "לרצוח יהודים", ולפני שבוע קראה " נתניהו היקר, כשתחזור לשלטון אנא נהג כדיקטטור". מדובר, אפוא, בתמהונית אנטי-דמוקרטית שקשה להבין למה ערוץ תקשורת מפרסם בכלל. אבל הנה אנחנו.

המאמר מבולגן, כתוב וערוך גרוע. הוא קופץ מנושא לנושא ולא קוהרנטי. לעיתים הנבלים הם הלהט"ב, לעיתים כוחות עלומים הדוחפים אותם מאחור. פעם להט"ב הם פרטים עם מצוקות לגיטימיות, פעם הם יחידים פגומים פסיכולוגית ומלאי זימה. כמיטב המסורת הקונספירטיבית (והאנטישמית), עקביות היא לחלשים. לצערי באווירה הנוכחית אפשר להניח שהמאמר יהיה אפקטיבי.

על הפוריטנים ועל שורשי תרבות הביטול

את גליון סיכום השנה שלו הקדיש מוסף גלריה של Haaretz הארץ לתרבות הביטול, Cancel Culture בלע"ז, תוך ניתוח חשוב של התופעה ודיון על יתרונותיה ונזקיה. כמי שהתבטא בעבר לא פעם נגד התופעה אני כמובן שמח שהגיע הרגע הזה, שבו נמצאים קולות מתוך השמאל שעומדים על הבעיות הרבות שיש בשיח הזה, שחלקים ממנו הם בפירוש אנטי-ליברליים.

הפרוייקט כולו נמצא ברשת (כתבו בו שני ליטמן, אורי קליין, אמיר מנדל, רונן טל, ניב הדס, דורון קורן, חגית גינזבורג, תמר קפלנסקי, גלעד מלצר, נירית אנדמן, ננו שבתאי, יסמין לוי ובן שלו) ואתם מוזמנים לחפש את המאמרים באתר. כאן אני רוצה להגיב רק על הפסקה בתמונה, מהמאמר של שני ליטמן, בה היא מצטטת את אן אפלבאום שמקשרת את הסיפור למנטליות הפוריטנית של המתיישבים בצפון אמריקה.

הפוריטנים היו פרוטסטנטים קלוויניסטים אדוקים ששמו במרכז חייהם הדתיים את הנאמנות לכתבי הקודש, את האמונה המצפונית והאותנטית, ואת ההסתייגות מטקסיוּת, היררכיה והומור. בספרו הראשון טען ההוגה וחוקר מדעי המדינה מייקל וולצר שהפוריטנים היו בעצם המהפכנים הפוליטיים הראשונים, שהציגו סוג חדש של סוכן חברתי: האידיאולוג הקנאי שמוכן להחריב עולם ישן כדי לבנות חדש.

יש אפוא אכן דמיון בין המנטליות הפוריטנית לזו של האקטיביסטים "המבטלים" של ימינו, ואין זה מקרה שהאתוס הזה עולה דווקא בארה"ב. יש להדגיש: זה כשלעצמו *אינו* אומר שתרבות הביטול היא שגויה או רעה – אין תופעה מודרנית שאין לה שורשים דתיים כלשהם – אבל הניתוח הזה חשוב להבנת הסיפור.

כפי שאפלבאום מאפיינת, ההחרמה, ההתנצלויות הטקסיות, ההקרבות הפומביות – כל אלה אכן מאפינים פוריטניים. אבל אני רוצה להוסיף עוד שני מאפיינים חשובים של הפוריטנים: תודעת החטא, והתנשאות.

ראשית, להיות פוריטן פירושו להיות מודע בכל רגע לאופיו הנפול של האדם. כולנו שרויים בחטא. ועל כולנו לחיות ברגשות אשמה תמידיים. יותר מכך: לא נוכל באמת להיות נושעים עד שלא נפנים לחלוטין את האשמה שלנו, שנמשכת מהחטא הקדמון. השוו: לא נוכל באמת להיות חופשיים עד שלא נבין באמת את הפריבילגיות שלנו, שנמשכים מיחסי הכוח בחברה. אז קדימה, check your privilege ותרגישו רע עם זה.

שנית, צריך לזכור שבשום שלב לא היה כל מי שחי באותן מושבות בריטיות ראשונות באמריקה פוריטן. היו הרבה נוצרים "רגילים". והדינמיקה השגורה בין הפוריטנים אליהם היתה כזו של עיקום אף. הפוריטנים היו תמיד נוצריים יותר, משכילים יותר, צודקים יותר, צדיקים יותר. הם ידעו איך צריך להיות נוצרים.

כך למשל, מפני שאי אפשר למצוא סימוכין לחג המולד בכתבי הקודש (ומפני שחגיגות כריסטמס היו קרנבלים שתויים של שמחה ואף פריצות), הפוריטנים בניו-אינגלנד לא חגגו כריסמס, ואף לפעמים אסרו לחגוג את החג. הם בזו לנוצרים שחגגו כריסמס כמו שהיום יש פרוגרסיבים שבזים לאמריקאים שחוגגים תנקסגיבינג.

הפוריטנים היו אליטה שבהחלט היתה מודעת לאליטיותה. הם סברו שהם "נבחרים" (elect) ושנוצרים אחרים אינם. מי שלא חשב כמוהם היה או בור או רשע (השוו: חסר השכלה, גזען). והם דאגו להבהיר לשכניהם את דעתם.

שלא יהיה ספק, הפוריטנים עשו הרבה דברים טובים. הם עמדו על חופש המצפון והנחילו עקרונות של ליברליזם ודמוקרטיה לארצות הברית. גם חלק הארי של הנאבקים נגד העבדות היו פוריטנים.

אבל הם היו קנאים דתיים אליטיסים נוקדנים וחסרי הומור. הם התבסמו בתחושת צדקנות דוגמטית והתנשאו תדיר על כל מי שלא חשב כמוהם. הרבה מהם הגיע לתרבות הביטול של ימינו.

אוקי בומר?