אנטישמיות

על האנטישמיות בלייבור הבריטי כאנטישמיות חדשה

Captureהסיפור על האנטישמיות בלייבור חשוב לא בגלל מפלגת הלייבור, אלא בגלל הנקודות החשובות שהוא מעלה, נקודות שנובעות מהשאלה כיצד בזמננו האנטישמיות היא נחלת השמאל הקיצוני לא פחות מנחלת הימין הקיצוני, ובמקומות מסויימים אף יותר. כלומר זה לא שיש שמאלנים שהם אנטישמים – זה כמובן תמיד יכול להיות. אלא שהאנטישמיות נובעת ומתבססת על אידיאולוגיות שמאל קיצוני, ולכן אין הפתעה בכך שחמישים אנשי לייבור וכו'. ובכן, אני חושב שבראש ובראשונה צריך להבין שלא מדובר באותה אנטישמיות.
 
מו"ר פרופ' אילן גור זאב ז"ל כתב כבר לפני קרוב לעשור לא מעט על "האנטישמיות החדשה". הוא מבחין בין האנטישמיות הישנה, בה הפנייה נגד היהודי היא פנייה או כנגד רוצחיו ומכחישיו של המשיח, או, בצורתה המודרנית יותר, כנגד הנטע הזר במערב, הטפיל לכאורה שמוצץ את דם אירופה הבריאה. לעומתה האנטישמיות החדשה אינה רואה את היהודי כאיום על הנצרות וגם לא כנטע זר. כאן היהדות נדחית ושנואה דווקא משום שהיא מקור המונותאיזם, וממילא גם אחד ממקורתיה העיקריים של התרבות המערבית.
 
במובן הזה היהדות היא איום על "הנורמליות" המערבית, או כדברי גור זאב אותה
נורמליות שדי לה בעצמה, והיא מפצה את עצמה על העדר הטרנסצנדנציה באינטנסיביות הולכת וגוברת. האקסטאזה של חילופי המידע והאופנות, מחליפה את הפואטיקה האירוטית של העמידה מול הקדושה, ונפרדת גם מהקנאות והסתגרנות והאלימות שלעיתים כל כך קרובות היא מולידה.
 
כלומר מדובר בנורמליות הפוסטמודרנית של תרבות הקניון, שבתוכה גם סובלנות כללית כלפי כל, מגמה אנטי-היררכית, היפר-רגישות לסבל ואהדה לרלטיביזם. מול זה המונותאיזם הקדמון עומד כאתגר וכאיום. כי יש קריאה מפורשת לטרנסצנדנציה, יש בו היררכיה, יש בו פטריארכיה. על פי גור זאב המגמה הפוסט-קולוניאלית, שבמסגרתה המערב פונה כנגד עצמו ומבקש לעקור מתוכו את תפיסת הנבחרות והעליונות, לא יכולה שלא לנסות לעקור מתוכה גם את היהדות, אמה הורתה של העליונות והנבחרות.
 
גור זאב:
המנסרה הפמיניסטית הרדיקלית, או השיח האקולוגי הביקורתי, או השיח הפוסט-קולוניאליסטי, שהמשותף להם הוא אתגור רוח המונותאיזם היהודי כמוצא וכמנוע של הציביליזציה המערבית, שנתפסת כביטוי של רוע. דוגמא אחרת: הזיהוי בפמיניזם הרדיקלי בין "האב הגדול" לבין תפיסת האל במונותאיזם היהודי; או הזיהוי בפוסט-קולוניאליזם בין המונותאיזם היהודי לתפיסות של אקסקלוסיביות מוסרית; של היררכיה שהיא גם ערכית וגם פוליטית; של יומרה לאוניברסליות שהיא בעצם מבוא לקולוניאליזם או למיסיונריות או לדיכוי של האחר; לתפיסה של שליחות שמתירה לקבוצה הזו מה שהיא לא מתירה לקבוצות האחרות מפני שהיא הנבחרת – "אתה בחרתנו מכל העמים".
 
כאשר מפלגת הלייבור הבריטית מתגלה כמדגרה לעמדות אנטישמיות אני לא יכול שלא לחשוב על הצדק שבדברים של אילן. כי אנשי הלייבור לא מטפחים דעות קדומות כלפי יהודים מפני שהם חושבים שהם גזע נחות או רוצחיו של האל. הם עושים זאת מפני שהם מרגישים שהיהדות היא טריז במרכזו של הפרוייקט המערבי הרלטביסטי והפוסטמודרני.
 
שתי הערות לסיום:
1. כמובן שאפשר להתנגד להיררכיה ופטריארכיה בלי להיות אנטישמי. אדרבה, לעיתים קרובות זה מאוד רצוי.
2. כמובן שכל זה בא על רקע דיכוי העם הפלסטיני כבר עוד מעט חמישים שנה. כמובן שביקורת על הכיבוש אינה רק מוצדקת אלא ראויה לכל שבח. אלא שכאן מדובר ברכיבה על העניין הזה בדרך לטיפוח תיאוריות קונספירציה מופרכות, תיעוב ליהודים באשר הם וערעור על עצם זכות קיומה של מדינת ישראל.
 
הציטוטים של גור זאב מראיון שערכתי איתו.

רודולף שטיינר והיהדות בגליון 'אדם עולם' החדש

רובכם לא שמעתם עליו: מגזין 'אדם עולם', מגזין עצמאי המתבסס על תפיסת העולם האנתרופוסופית, הפונה לקהילה האנתרופוסופית בארץ. הוא יוצא כבר שנים וכתבתי עליו (ואף בו) בעבר, אבל לאחרונה חלה בו התפתחות מעניינת: יונתן לוי התמנה לעורך. לוי, לבד מהיותו ידיד ותיק, הוא אחד האנשים המוכשרים והמעניינים בישראל, ובעצמו בעל ייחוס (במלעל) אנתרופוסופי מכובד. וכבר בגיליון הראשון הוא מפציץ: אנתרופוסופיה ויהדות.

ולא סתם, אלא טיפול ייסודי, מזעזע אמות סיפים, ביחסו של רודולף שטיינר מייסד התנועה אל היהדות. מובא מאמר של דניאל שליט, בעברו אנתרופוסוף וכיום מההוגים המעניינים של הציבור הציוני-דתי, ראיון עם מובילי הגנים האנתרופודוסים שמשלבים בין יהדות לבין עקרונותיו של שטיינר, מאמר של יפתח בן אהרון על התיקון הראוי ליהדות לדעתו, ראיון עם ד"ר ישראל קורן, גם הוא בעבר אנתרופוסוף ובהווה מבקר קשה של האנתרופוסופיה בשם היהדות, ועוד ועוד (באמת: ועוד ועוד). וגם מובא בגליון טקסט של שטיינר עצמו על הציונות.

כן, מסתבר שב-1897, כמה ימים(!) אחרי הקונגרס הציוני הראשון, ראה לנכון רודולף שטיינר להזהיר את הציבור הרחב, ובעיקר את היהודים, מפני התנועה הציונית הצעירה. ולמה צריך להזהיר? מפני שעל פי שטיינר מדובר בהזיות מסוכנות של מנהיגי יהודי אירופה. שטיינר מבקר את הרצל ונורדאו שאינם מבינים שהאנטישמים הם "אנשים לא מסוכנים", ומאידך מוכרים ליהודים אשליות חסרות בסיס. האנטישמיות לדעת שטיינר היא תופעה ילדותית, חסרת כוח אמיתי, ובוודאי בטלה אל מול זרמי הנאורות והאמנציפציה השוטפים את אירופה. עתידם של היהודים על פי שטיינר הוא רק באירופה, תוך התמזגות והטמעות בעולם הנוצרי. לכן על פי שטיינר

גרועים בהרבה מהאנטישמים הם המנהיגים חסרי הלב של יהודי אירופה, האדונים הרצל ונורדאו. מהיתולי ילדות לא נעימים [התופעות האנטישמיות – ת.פ.] הם יוצרים זרם עולמי [הציונות – ת.פ.]. מעשי לצון לא מזיקים הם עבורם אש תותחים איומה. הם המפתים, המדיחים את עמם. […] האם האדונים הרצל ונורדאו באמת מאמינים באפשרות הקמתה של ממלכה בפלסטינה, אינני מסוגל לקבוע. מתוך כבוד לאינטליגנציה שלהם אני מניח באופן היפותטי שהם אינם מאמינים בכך. […] התנועה הציונית היא אויב ליהדות. מוטב לו יראו היהודים נכוחה את אותם אנשים המציירים עבורום רוחות רפאים.

בום. רודולף שטיינר, האיש שהתיימר להחזיק ב"דעת העולמות העליונים", האיש שתווה סכמה הגליאנית כוללת של כלל ההיסטוריה הקוסמית מהבריאה ועד הגאולה, שוגה בהערכת חסר מזעזעת הן של האנטישמיות האירופאית והן של התנועה הציונית.

יונתן לוי הפיק גליון חתרני, אמיץ, מנער ומעורר, גליון היסטורי שייזכר עוד שנים בתנועה האנתרופוסופית הישראלית. אם אתם מתעניינים ולו במעט בענין, כדאי לכם לשים ידכם עליו.

אתר כתב העת

Scan10019

הרוצח מקנזס – נאו-פגאניזם בשירות הגזענות

מסתבר שהרוצח במרכז היהודי בקנזס ביום ראשון זה הוא נאו-פגאני, חסיד של האל אודין (הדמות בתרשים להלן), אחד האלים המרכזיים בפנתאונים של העמים הנורדים. מבחינתו של גלן מילר, הרוצח, פולחן אודין היא הדת הראויה ללבנים גאים, שהרי הנצרות היא המצאה יהודית, וממילא דת אוניברסלית המקבלת לתוכה גם שחורים. בביוגרפיה שהוא פרסם ב-1999 כותב מילר:

הייתי רוצה לראות את מאה מיליון הנוצרים הארים של צפון אמריקה ממירים את דתם לדת שהומצאה על ידי הגזע שלהם ושעבדו בה אלף דורות לפני שהיהודים חשבו על הנצרות. […] אין כניסה לשחורים לוולהאלה. יש שלט מעל לשערים הלבנים בו כתוב: 'לבנים בלבד'.

אבל מילר לא המציא כלום. כפי שכתבתי ברשימה על מקורותיו האזוטריים של הנאציזם, כבר בסוף המאה ה-19 הבינו לאומנים גזענים גרמנים שיש להם בעיה עם הנצרות, פשוט מפני שישו היה, מה לעשות, יהודי. אחד הראשונים שפנו לפגאניזם הנורדי הקדום היה גידו פון-ליסט. על פי פון-ליסט דתם של השבטים הגרמאנים הקדומים היתה פולחן ווטן (שמקביל לאודין), דת שבמאה העשרים, לדעתו, תביא את הגזע הארי לתפוס מנהיגות, לנער מעצמו את הנצרות הבזויה, לשעבד תחתיו את כל הגזעים האחרים הנחותים ממנו, לבטל את הדמוקרטיה, להכחיד את הפמיניזם, לתקן את עולם האומנות המעוות, ולשלוט בעולם כפי שמגיע לו מימים ימימה.

בקיצור, יש מצב, אומר איזה מומחה ל-CNN בכתבה בלינק לעיל, שמילר ראה עצמו כלוחם אודיני אמיץ כשיצא לרצוח חפים מפשע. בינתיים כמה ארגונים נאו-פגאנים אמריקאים גינו את הרצח ודחו בצורה מוחלטת את האידיאולוגיה הגזענית של מילר. יש לציין שרוב הנאו-פגאנים הם אוהבי שלום ושלווה מהזן היותר צמחוני.

ורק אומר שבכנס הקרוב לחקר דת ורוחניות עכשווית, 23 לאפריל, יום רביעי הבא באונ' תל אביב, יוקדש מושב לנאו-פגאניזם, בו ירצו ממיטב המומחים בעולם. הכניסה חופשית. כאן התוכניה.

אודין

אודין

על השחיטה

מה נאמר? קודם כל שאנחנו לא מוכנים לשמוע ביקורת על הדת שלנו, ועוד בדנית. בדנית!!!!!!!!!!!!!!!1111

וברצינות – הפולמוס הנוכחי על השחיטה נמשך מאז המאה ה-19. כבר אז גילו באירופה רגישות לסבלם של בעלי החיים, והועלו הצעות לאסור את השחיטה היהודית. ההצעה הדנית לא "אוסרת על שחיטה כשרה" כמאמר הכותרת ההיסטרית מאתר 'סרוגים' (להלן), אלא מבקשת להמם את בעל החיים לפני שישספו את גרונו. ישנו חשש שזה יפגע בכשרות השחיטה.

האם שחיטה כשרה גורמת סבל לבעל החיים הנשחט? כן, כי היא דורשת את שיסוף הגרון והקזת הדם. לוקח לבהמה איזה שתיים-שלוש שניות למות, אולי יותר, והיא סובלת. שחיטה על ידי שוק חשמלי או מסמר ברזל שמוחדר במהירות לראש מהירה והומנית הרבה יותר.

עכשיו, אם אכן כך, ניצבים לפנינו שני ערכים חשובים: צער בעלי חיים, וחוק דתי. שר החקלאות והמזון של דנמרק אמר ש"זכויות בעלי חיים קודמות לדת". אני לא מכיר "זכויות" של בעלי חיים, אבל אפשר להבין שהוא חושב שמניעת סבל לבעלי חיים על ידי בני אדם חשובה יותר מאשר קיום מסורת דתית של בני אדם. זו עמדה לגיטימית. במקרים כאלה העניין הוא מידתי: כמה סבל באמת נגרם לבעלי החיים, מה מעמדה של המסורת הזאת ועבור כמה בני אדם וכו'. יש לשאול גם האם צער בעלי חיים קודם מבחינתו של המחוקק הדתי גם לצווי האופנה (פרוות) ולצרכי השוק (בשר). תמיד צריך להתחיל איפשהו, אבל אם דנמרק אוסרת או תאסור על סחר בפרווה או על כליאת מיליוני תרנגולות או פרות במכלאות זה יראה דבקות במטרה ורצון אמיתי למנוע כל סבל אפשרי מבעלי חיים.

מי שסבור שהחוק הדתי חשוב יותר צריך לזכור שהחוק הדתי אינו מונוליתי, ויש בו גמישות מסויימת. די ברור שאפשר להכשיר שחיטה כשרה עם הימום מסוג כלשהו לפניה. והרי גם צער בעלי חיים היא מצווה. בכל מקרה זעקות על "אנטישמיות" מפספסות כרגיל את העניין, שגם אם מצטרפים בו מניעים שונים הוא בבסיסו ערכי, ומצביע על תנועה מוסרית חשובה שאנחנו עדים לעלייתה בזמננו.

באופן אישי נראה לה שמה שדרוש הוא שינוי כולל בשוק הבשר, ולא רק תיקון נקודתי לגבי השחיטה. ואפרופו, ראוי פשוט להיות צמחוני או טבעוני.

2014-02-13_225416

אירופה נגד ברית מילה

בתום דיון שקיימה בשטרסבורג האסיפה הפרלמנטרית של הארגון הבינלאומי, שבו מיוצגות רוב מדינות אירופה – נקבע ברוב מוחץ, כי ברית המילה ו"מילת נשים" אסורות, אלא אם הילד או הילדה כבר עברו את גיל 15 ונתנו את הסכמתם לכך.

נתחיל בעיקר: האם ברית מילה מסבה נזק תמידי לאיבר המין של הזכר? אני סבור שכן. האם הנזק הזה מצדיק את איסורה? לדעתי לא.

לפרטים: ברית מילה נעשית ללא הסכמת התינוק, כפי שדברים רבים נעשים ללא הסכמתו: הוא מקבל אוכל מסויים ולא אחר, חי במקום מסויים ולא אחר, לומד שפה מסויימת ולא אחרת, נשלח לגן/בית ספר מסויים ולא אחר, ומקבל חינוך מסויים ולא אחר. אגב, שימו לב שיש הורים שמחנכים את ילדיהם שקיים אלוהים / בנו היחיד הצלוב / עמו היחיד הסגולי / הבתולה הקדושה / מטריאליזם דיאלקטי / היד הנעלמה / יקום אינסופי וחסר משמעות.

כל הדברים המנויים לעיל, שנעשים ללא כל הסכמה של התינוק או הילד, מעצבים את חייו בצורה משמעותית הרבה יותר מאשר הערלה שנמצאת או לא נמצאת על איבר מינו. גם אם נחשוב שהסרת הערלה מסבה לא נזק קל אלא נזק חמור לאיבר המין (ואין כל ראיות רפואיות לכך), הרי שהנזק שבחינוך גרוע לנפש גדול הרבה יותר. ולא, חינוך הוא דבר בלתי הפיך, בדיוק כמו למידת שפה, או ילדות באופן כללי. מה שנתנו לנו הורינו יילך איתנו עד סוף חיינו. לכן אין שום הגיון באיסור בחוק על ברית מילה, אלא אם כן אנחנו מתכוונים גם לאסור על חינוך לאמונות או ערכים שלא נראים לנו.

ואגב, אין כאן לדעתי שום אנטישמיות – ההתלהבות שבה משרבבים את העניין הזה לכל מקום היא פתטית. המניע הוא אחר לחלוטין. יש כאן רגישות מוסרית מאוד גבוהה (שאפשר לראות אותה גם בהתגברות הצמחונות והטבעונות) יחד עם נטייה אנטי-דתית, אנטיתאיסטית, שרווחת באירופה של ימינו, ולסיום מעט בלבול. רוח הנאורות (בסגנונה הצרפתי) חוזרת, ומבקשת ומבקשת לנקות את הארץ מסממני דת, ומתמקדת במעשים ומלבושים כי זה הרבה יותר קל מאשר לאסור על אמונות. כדאי לבדוק האם אוסרים על הורים גם לחורר את אוזני ואפי בניהם ובנותיהם או לקעקע על גופם. אם אין חוקים נגד זה, סימן שמה שמעצבן את האסיפה הפרלמנטרית הוא לא הנזק לגוף, אלא המניע לנזק, שהוא אמונה דתית. מדובר, לכן, בניסיון לפגוע בחופש הדת של תושבי אירופה.

אבל רגע, האם אין דברים שנאסור למרות שהאיסור עליהם יפגע בחופש הדת? ודאי שכן. למשל, מילת נשים. ולמה? כי על פי רוב מדובר בנזק הרבה (אבל הרבה) יותר חמור לאיבר המין, וחשוב יותר, הקונטקסט הוא שונה לחלוטין: במילת גברים מדובר בקבלה של הילד אל תוך הקהילה, בתוספת לכבודו ובהעלאתו ברמת החשיבות החברתית. במילת נשים מדובר בחלק ממכלול אמצעים לדכא ולשלוט באישה ובגופה, בפיחות בכבודה ובהורדתה ברמת החשיבות החברתית.

שימו לב גם ש"רבים מהצירים תמכו בתיקון החוק כך שלא יכלול אזכור של 'הזכויות הדתיות של הורים ומשפחות'." נדמה לי שזה אכן העניין. הניסיון למחוק את ההכרה בזכויות הדתיות של האזרחים. אבל יש לכולנו זכויות דתיות, כמו שיש לנו זכויות להחזיק בכל אידיאולוגיה שנחפוץ – או לא להחזיק בשום אמונה או אידיאולוגיה. הדת או חוסר הדת שלנו מהווים חלק מהותי, לוז ולב של הזהות שלנו, ועליהם להישאר נחלתנו הבלעדית והחופשית. כפייה אנטי-דתית, כמו כפייה דתית, מסוכנת עבור זכויות האדם הבסיסיות ביותר, ואסור שתתרחש.

(גילוי נאות: הכותב הינו נימול)

פרט טרוויה קטן על רופא ופסיכולוג מתחילת המאה ה-20

Charles Binet-Sanglé, רופא ופסיכולוג צרפתי שחי בתחילת המאה העשרים, פיתח תיאוריה לפיה Charles Binet-Sangléהטלפתיה היא יכולת ממשית, שאינה קשורה בנשמה (שלא קיימת על פיו) אלא פועלת בצורה חומרית, כמו גלי רדיו (היו הרבה תיאוריות רוחנו-חומריות כאלה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20). הוא הסיק שככל שהאדם "פרימיטיבי" יותר, כך הוא קרוב יותר ליכולת הזאת, שהולכת ונשחקת אצל אנשים שמפותחים תרבותית. הדוקטור הטוב רצה לקיים ניסויים לגילוי טלפתיה עם שחורים וטיבטים, אבל חשב שהצורה האופטימלית להגיע לתוצאות טלפתיות טובות יהיה לאמן קבוצה של נערות יהודיות דווקא, לפני גיל הבשלות המינית, אשר תחיינה במחנות מיוחדים, תעשנה חשיש ותישארנה בתולות. בסוף התהליך הן תוכלנה לצפות מרחוק בעולם כולו ואל תוך כל נפש, לשימושו של השולט בהן כמובן. קראתי בספר וחשבתי שתרצו לדעת.

כנס: ישראל בין אנטי-יהודיות, אנטי-שמיות ופרוגרסיביות חדשה

עבדכם הנאמן ידבר בכנס על רוחות קונטרה-יהודיות בעידננו, יחד עם עוד רבים וטובים. יו"ר הכנס הוא אילן גור-זאב, מורי, רבי וידידי עוד מימי התואר השני שלי, שעל הרצאה מעניינת שנשא כתבתי כאן, ושראיון שלי עמו, על העניין שלו בנושא הכנס, נמצא כאן.

אומר מיד שאני כמובן מסתייג מהשימוש הפופולרי בסיסמה "אנטישמיות" כדי לדחות כל ביקורת, לגיטימית בהחלט לרוב, על פעולותיה של ישראל בשטחים הכבושים. הכנס, כמו גם פועלו של גור זאב בשנים האחרונות, עוסק יותר בבחינות פילוסופיות ותיאולוגיות ששזורות בתרבות הנוכחיות, שיש בהן קו שחותר תחת מה שניתן לראות כעקרונות "יהודיים", כלומר כאלה שצמחו מתוך התרבות המונותאיסטית-טראנסצנדנטלית שהתגבשה באזור זה והשפיעה על העולם המערבי כולו. כלומר מדובר פחות על שנאה ליהודים כבני אדם, ויותר כהתנגדות, מודעת או לא-מודעת, ליהדות כרעיון והשקפת עולם.

ההרצאה שלי תעסוק בכיוון ה"נוצרי" של רוחניות הניו-אייג', לא כמזימה אנטישמית כמובן, אלא כוקטור תרבותי מרכזי שעוין וקטור אחר, יהודי מסורתי (כתבתי על זה במאמר באקדמות). הכניסה חופשית. הנה הפרטים:

הכנס השני בנושא האנטישמיות החדשה: אתגרים חינוכיים

ישראל בין אנטייהודיות, אנטישמיות ופרוגרסיביות חדשה

יום חמישי, ט"ו באייר תשע"א, 19 במאי 2011
אולם הכט, הבניין הראשי, אוניברסיטת חיפה

יו"ר הכנס: פרופ' אילן גורזאב
וועדת ההיגוי של הכנס: פרופ' אילן גור-זאב וד"ר אריה קיזל

9:00-9:30 התכנסות וכיבוד קל

9:30 ברכות
פרופ' אהרון בןזאב, נשיא אוניברסיטת חיפה
פרופ' עפרה מייזלס, דיקן הפקולטה לחינוך

9:45-10:15 הרצאת פתיחה
פרופ' אילן גורזאב, מקומה של מדינת היהודים בתשוקת המערב להיעלם

10:15-11:45 הקשריה התיאולוגייםפילוסופיים של האנטישמיות החדשה
יו"ר: ד"ר אנבל הרצוג
פרופ' חיים גורדון, תולדות ארצות האסלם והאנטישמיות החדשה
ד"ר רפאל זגוריאורלי, אלן באדיו כסימפטום
ד"ר יצחק בנימיני, "אין יהודי" באוטופיה האוניברסלית ובהיגיון הפאוליני של באדיו וז'יז'ק
מר תומר פרסיקו, רוחניות ה"ניו-אייג'": הגשמת הנצרות על ידי ביטול הדת
ד"ר חיים דעואל לוסקי, הפילוסופיה של ישראל הקדום – המודל הקדם מונותיאיסטי – או מהי יהדות?

11:45-12:00 הפסקת קפה

12:00-13:30 האנטישמיות החדשה בפעולה
יו"ר: ד"ר אורית רוזין
פרופ' אסא כשר, דה-לגיטימציה: דילמות מושגיות ואתיות
פרופ' דינה פורת, שורשיה הנוצריים של הכחשת השואה
פרופ' חנן אלכסנדר, ציונות בוגרת: מבקרים את ישראל ללא דה-לגיטימציה
ד"ר גדי טאוב, זכויות אדם נגד זכויות אדם: ההתקפה החדשה על זכותם של היהודים להגדרה עצמית

13:30-14:30 הפסקת צהריים

14:30-16:00 אפשרויות ההתמודדות עם אתגרי האנטישמיות החדשה
יו"ר: פרופ' סופיה מנשה
ד"ר אלכסנדר יעקובסון, השמאל הליברלי המערבי והמדינה היהודית
פרופ' עוז אלמוג, במקום להעניש אפשר להאניש: איבה הנוצרת מבורות סוציולוגית
מר בן דרור ימיני, בורות היא כוח
גב' במבי שלג, מחיר תחושת העליונות המערבית
מר אסף שגיב, מתיאולוגיה נוצרית לאונטולוגיה פגאנית, וחוזר חלילה: גלגוליה של האנטישמיות בעידן הפוסט מודרני

16:00-16:15 הפסקת קפה

16:15-17:30 שולחן עגול: האמנם אנטישמיות חדשה
יו"ר: ד"ר אריה קיזל
משתתפים:
פרופ' אניטה שפירא
פרופ' פיליפ וקסלר
פרופ' נמרוד אלוני
פרופ' אילן גורזאב