אמונה

המפץ בשירות האמונה

הרב חיים נבון כותב שאימות תיאוריית המפץ הגדול מחזקת את מיתוס הבריאה הפותח את התורה. אני דווקא לא חושב שכדאי להתפעל מממשקי דת-מדע שכאלה, ראשית מפני שבמקומות שהמחקר המדעי חולק על האמונה (למשל, בנוגע לקיומו של מעמד הר סיני) ספק בעיני אם הרב נבון יקבל את מסקנותיו, ויש כאן אם כן חד צדדיות מסויימת. ושנית, הסיפור ממילא תמיד יותר מורכב. הרי הבריאה לא חשובה כאירוע "היסטורי" (וככזה היא גם קרובה מדי – 6000 שנה ולא 13 מיליארד), אלא תיאולוגי.

האמונה בבריאה היא האמונה באל פרסונלי, בעל רצון. אל ש"בורא" מתוך רצונו ברגע אחד. לכן היתה בריאה – כי הוא החליט. אל כזה הוא אל שיכול גם לכרות ברית עם עם אחד כרצונו, לתת תורה, לצוות חוקים, לכעוס, לנקום, לסלוח, לרחם. האמונה בקיום אינסופי רציף לעולם היא שלילת האל הזה, והעמדת תפיסת אלוהות לא-פרסונלית, "טבעית", אמננטית ומופשטת. אלוהות שופעת וזורמת שאין צורך בהתגלות ("הר סיני", "ישו") כדי לגלותה, אלא בהתבוננות בעולם או בתוכנו. לכן אריסטו והנאו-פלטונים לא האמינו בבריאה, ולכן יהודים ונוצרים התעקשו להאמין בה (לרמב"ם, כאריסטוטלי מושבע, היה קשה מאוד להאמין בבריאה, ויש הסבורים שקפיצת האמונה לא עלתה בידו).

אימות תיאוריית המפץ הגדול נותן אולי רמז שהעולם "התחיל" מתישהו, אבל אין לה את המטען התיאולוגי של הרצון האלוהי, שהוא מה שחשוב ליהודים שומרי מצוות. באותה מידה מדווח לנו המדע שהעולם שלנו יסתיים: בעוד 5 מיליארד שנה השמש תהפוך ל"ענק אדום" ותאדה את כדור הארץ. האם אפשר לומר שבגלל שלעולם יהיה סוף נבואות הגאולה של הנביאים נכונות? לא נראה לי שכך נראית גאולה.

המפץ הגדול הוא כולו במסגרת ההגיון המדעי, שעומד על חוקים א-פרסונלים והתפתחות עיוורת. מה הביא למפץ מבחינת המחקר המדעי? תנאים פיזיקליים מסויימים, לא רצון אלוהי. כלומר אין כאן בעצם שום סיוע לאמונה, שעדיין צריכה להניח קיומה של פרסונה אלוהית בעלת רצון, שהיא היא זו שהזניקה את המפץ. זאת צריכה להיות חתיכת פרסונה אלוהית, ויש לזכור שאפילו כזאת שמסוגלת להבטיח ירידת גשם בעתו עוד לא מצאנו.

אלוהים ומוסר

בסופ"ש שחרר מכון Pew נתונים על סקר ענק שנערך ב-40 מדינות לגבי השאלה האם נחוצה אמונה באלוהים על מנת להיות מוסרי. ב-22 מדינות רוב ברור השיב שכן. בגדול, ככל שמדינה עשירה יותר שיעור החושבים שאמונה נצרכת למוסר יורד. שתי יוצאות מהכלל הן ארה"ב העשירה שבה 53% חושבים שדרושה אמונה, וסין הענייה שבה 75% חושבים שלא דרושה אמונה. בישראל 37% חושבים שאמונה דרושה ו-59% סבורים שאין צורך באמונה כדי להיות מוסרי. נמצא גם מתאם בין גיל והשכלה לעניין: ככל שמבוגרים יותר ומשכילים פחות חושבים שדרושה אמונה באלוהים עבור המוסר. וראו בטבלה להלן את הנתונים על ישראל ביחס לשכנותיה.

2014-03-14_091906

הדת ברוסיה בעלייה, תיאוריית החילון בבעיה

מכון Pew משחרר נתונים מעניינים על הדת ברוסיה. מסתבר שבעוד שעם נפילת הקומוניזם ב-1991 31% מהרוסים הגדירו עצמם כנוצרים אורתודוקסים, הרי שב-1998 שיעורם עלה לכ-54%. בשנת 2008 הם כבר היו 72% מהאוכלוסייה. מצד שני, הם לא ממש מקפידים להגיע לכנסייה, וחלקים גדולים מהם לא מאמינים בחיים אחרי המוות. בסופו של דבר, רק 56% מאמינים בכלל באלוהים, אם כי זו עדיין עלייה לעומת 1991, אז האמינו רק 38%. נראה שעבור רבים ברוסיה כיום, כמו בישראל, הדת היא קודם כל עניין לאומי.

ויחד עם זאת, החזרה לדת של הרוסים היא אחת הראיות הנאות לבעייתיות שבתזה על פיה הדת אינה אלא מנהג מגונה שמקורו בבורות. הנה אנשים שמגיעים מחברה חילונית לחלוטין, שלא חונכו לדת, שלא גדלו כדתיים, ושהולכים ומאמצים אמונה דתית. לא רק מיד אחרי נפילת הקומוניזם (1992 והלאה) אלא גם אחרי שנת אלפיים ועד היום, המספרים רק גדלים.

ועוד: שימו לב לטבלה להלן: שיעור המרגישים עצמם דתיים גדול רק באחוז בקרב האוכלוסייה ללא תואר אקדמי לבין זו שיש לה. למעשה, שיעור הרוסים המאמינים באלוהים גדול יותר מבין אלה שיש להם תואר אקדמי. כנראה שאין כאן משהו שהרוסים הדתיים פשוט "לא מבינים" או "לא יודעים" (כגון, שהאבולוציה הפריכה את קיומו של אלוהים). נכון שצבירת ידע לא פעם מערערת קשות תמונת עולם דתית. ללא ספק. אבל זה כנראה לא ממצא את העניין. החילון, כך נראה, אינו פשוט תהליך של צבירת אוריינות, וממילא הדת אינה רק שרידים מאובנים של חשיבה לא נכונה.

russsia

סקר חדש מראה על ירידה באמונה בארה"ב

Harris Ineractive, חברה פרטית שעורכת סקרים בטלפון וברשת, שחררה סקר שהיא ערכה בנובמבר האחרון בקרב מבוגרים אמריקאים. מסתבר ממנו שהאמונה באלוהים בשפל של כמעט עשור, ויורדת ל-74% מ-82% שהאמינו מאז 2005. גם האמונה בניסים, גן עדן, ישו כבנו של האל, מלאכים, נצחיות הנשמה, גיהנום, השטן ולידת הבתולין ירדה. האמונה באבולוציה על פי דרווין עלתה, וכן עלתה מעט האמונה בשדים, עב"מים וגלגול נשמות. בהתאם לכך, 24% מהאמריקאים מכריזים שהם "כלל לא דתיים", הכפלת השיעור שהשיבו כך ב-2007, שעמד על 12%.

אפרופו קשיי אמונה, קשה לי להאמין לנתונים האלה. הם סותרים נתונים של סקרים אחרים, למשל זה של מכון Pew מ-2008, שמצביע על 92% אמונה באלוהים (והסקר של פיו נערך בקרב 35,000 איש, בהשוואה ל-2,250 של האריס). האם ייתכן שהסקר של האריס מוטה מפני שהוא משתמש באינטרנט, מה שלא מאפשר לאחוזים גדולים יותר מהעניים והמסורתיים וחסרי ההשכלה לענות? קשה לי להאמין שהם לא ערים לעניין הזה, אבל מי יודע. אני לא, כי אני לא מכיר את האריס כלל, ואשמח לשמוע אם מישהו יודע משהו עליהם.

harris

הסקר החדש של האריס
הסקר הישן של פיו

הדבולוציה של הרפובליקאים

מכון Pew פרסם סקר הבודק את הדעות של הציבור האמריקאי על התפתחות האדם. מסתבר ש-60% סבורים שהאדם הוא תוצר של התפתחות לאורך זמן, ו-33% סבורים שהוא קיים מאז ומעולם as is. מתוך הדוגלים בהתפתחות, 32% סבורים שההתפתחות היא תוצאה של תהליכים טבעיים ("אבולוציה" בלע"ז) ואילו 24% מאמינים שהיא תוצאה של יד אלוהית מנחה ("אינטעליג'נט דיזיין").

הסקר גם מחלק את הנשאלים על פי זרמים נוצריים (האוונגליסטים בראש המאמינים בבריאה וכו'), אבל אולי הכי מעניינות ההתפתחויות בשדה הפוליטי: מאז 2009 חלה התדרדרות רצינית במצב הבטחון בשכל האנושי בקרב הרפובליקאים. ב-2009 54% מהם היו בדעה שהאדם הוא תוצר של התפתחות הדרגתית. כיום סבורים כך רק 43%, ואילו 48% מאמינים שהאדם קיים מבראשית כפי שהוא כיום.

איך אפשר להסביר שינוי חד שכזה? דאנה מיליבנק מהוושינגטון פוסט כותב שלא מדובר כנראה ברפובליקאים ששינו את השקפת עולמם, אלא במספר האנשים שמוכנים כיום להזדהות כרפובליקאים כשסוקרים מתקשרים אליהם – אלה נותרו היותר אדוקים, שלא לומר פונדמנטליסטים (או אנשים שעבורם שאלת האבולוציה היא יותר פוליטית מאשר דתית). "המפלגה הרפובליקאית עושה את הבלתי יאמן והופכת להיות תיאולוגית אפילו יותר", כותב מיליבנק, ומוסיף שמבחינה של דרוויניזם פוליטי קר, ההומוגניות הלבנה-אוונגליסטית של הרפובליקאים היא מתכון בטוח להכחדה.

2014-01-01_102523

"אנשים חכמים נוטים פחות להאמין"

צהלו, אתאיסטים, צהלו, שכן (שוב) הוכיחו שאתם אתם החכמים ביותר, שאתם אתם המשכילים ביותר, שאתם תירשו את הארץ ואמן אמן אומר אני לכם, אתם אתם תאכלסו את מלכות האלוהים.

וברצינות, המחקר הזה מפוקפק (ואני עדין איתו כי אני יודע שיש לו תסביך נחיתות נוראי) משתי בחינות:

א. מה שמדדו המחקרים השונים שמאוגדים כאן הם שני דברים: איי-קיו, והשכלה. אלה שני דברים מעניינים, שני דברים חשובים, אבל אלה לא "חכמה", ואפילו לא "אינטליגנציה". את שתי האחרונות בני אדם *לא יודעים למדוד*. אי אפשר לכמת חכמה לא רק כי עדיין לא מצאנו את הכלי הנכון, את הטכניקה, את השאלון, את סריקת המוח וכו', אלא מפני שחכמה היא מונח כל כך כללי, כל כך תלוי תרבות וזמן, שהמחשבה שאפשר פשוט להצמיד לה מספר היא מופרכת לחלוטין.

ואיי-קיו, הרי הוא כלי עזר לכימות כל מני דברים מעניינים, אבל אנחנו יודעים שהוא במידה מסויימת (שוב, אני עדין) תלוי תרבות, ואף תלוי מגדר. ומה עם השכלה? אותה אכן אפשר למדוד. ומה מגלים מחקרים שמדדו? שאכן ככל שאנשים משכילים יותר, הם מאמינים פחות. ופעמים רבות הם אדוקים פחות בדתם, או כלל לא, מאנשים עם השכלה פחותה. זה נכון. אבל זה מביא אותנו לבחינה השניה שהמחקר הזה מפוקפק.

ב. במחקר הזה "דת" מקבילה למעשה ל"אמונה", ולכן כאשר אנחנו משכילים יותר או "חכמים יותר", אנחנו, על פי המחקר, שואלים יותר שאלות, לא מוכנים להסתפק בתשובות מטופשות, ועוברים תהליך של התפכחות באשר לאמונות שכפו עלינו בילדותינו. זה נכון: השכלה היא חדשות רעות עבור חשיבה דוגמטית ופונדמנטליזם.

מה הבעיה? הבעיה היא שהגדרת הדת כאמונה מתאימה (איכשהו) לנצרות, אבל לא מתאימה למגוון דתות אחרות. למשל הבודהיזם. למשל היהדות. למשל ההינדואיזם. למשל הדאואיזם. למשל השאמניזם. לא שאין באלה לפעמים דוגמה שיש להאמין בה, אבל זו פחות חשובה ממרכיבים אחרים בדת, כמו פרקסיס, או אתיקה, או נאמנות לקהילה, או חקירה פנימית, או השתתפות בטקסים, או טרנספורמציה אישית, או התרגשות, או סגפנות, או תפיסה מסויימת של המציאות. ולכן השכלה לאו דווקא תהפוך בודהיסטים או יהודים ללא-דתיים, וגם אם תהפוך, זה יהיה בצורה שונה מאשר נוצרים.

אז מה יצא לנו כאן? שהמחקר הזה מוטה תרבותית פעמיים: פעם אחת כי הוא בודק איי-קיו, ופעם אחת כי "דת" עבורו היא "אמונה". תוצאות המחקר מתאימות במקרה הטוב לצפון אמריקה ולאירופה, אבל לו היו עורכים אותו בהודו (לא של לפני 500 שנה, של היום) התוצאות, אני מנחש, היו שונות לחלוטין.

ורק אומר שכל זה לא אומר חלילה שאני נגד השכלה ונגד ניפוץ אמונות דוגמטיות. אני לגמרי לגמרי בעד. פשוט: עבורי ניפוץ כזה הוא אקט דתי מהמעלה הראשונה.

אמונה פוסטמודרנית

אחת התופעות הכל-כך-מגוחכות-עד-שהן-מעניינות ברוחניות העכשווית הן הדתות המומצאות, שהמוכרת והפופולרית שבהן היא דת הג'דיי. בראיון הזה עם חוקרת של העניין היא טוענת שבעוד שהמאמינים מודים שאמונתם מבוססת על סיפור בדיוני, הם מתעקשים שהוא "אמיתי במובן מסויים", או, וזה עוד יותר מעניין, מצהירים שממילא כל הדתות מבוססות על סיפור בדיוני, כך שזה לא ממש משנה.

שני דברים יפים יש כאן:
ראשית, עבור אלה מהסוג הראשון, העובדה ש"השהיית חוסר-האמונה" מצליחה לצלוח את היציאה מהקולנוע.
שנית, עבור אלה מהסוג השני, שהתודעה הפוסטמודרנית מצליחה להחזיק בד בבד אמונה וחוסר-אמונה יחדיו.
אם כי, כשחושבים על זה, ברור לנו שחיים מסביבנו יהודים רבים שמצליחים בכך לא רע. פשוט: היתכנותו של המיתוס פחות חשובה מהמשמעות שהוא מעניק לחיינו.

ערב עיון לכבוד ספרו של הרב עמית קולא

ביום ה' בשבוע הבא יתקיים ערב עיון על ספרו החדש של הרב עמית קולא. ישתתפו בו הרבנים יובל שרלו ויהודה ברנדס, ד"ר משה מאיר ואנוכי. הספר עוסק בקשיים של האמונה אל מול פני החשיבה הרציונלית-מודרנית וממצאי המחקר המדעי, ומציע זווית הגותית מקורית להתמודדות עם השאלות שהמפגש הזה מעלה. אני מביא כאן את הכתוב בצד האחורי של הספר, ואת ההזמנה לערב העיון, הפתוח לקהל הרחב:

אלוהים כבעיה נוירולוגית

מוסף כלכליסט הביא בסופ"ש שעבר כתבה מעניינת על המימד הנוירולוגי של האמונה, שדה מחקר שפורח בשנים האחרונות (כתבתי עליו לפני כחמש שנים כאן). מה שמנסים להראות כאן היא קורלצה מסויימת בין אמונה לבין תנאים נוירולוגים מסויימים, כך שיהיה ניתן לקשור בין דתיות לבין מצב מוחי, זמני או קבוע, הנוכח אצל מעטים או משותף לכל. הכתבה מעניינת (יש שם בכלכליסט, כבר מתחילת דרכו, דגש מרנין על כתבות יפות בנושאי מדע פופולרי) ואני ממליץ לקרוא אותה. היא מעלה כמה שאלות חשובות. כאן אני רוצה להביא שתי פסקאות מתחילתה, קצת פרובוקטיביות:

מחקר שערך ב־2008 בקרב אמריקאים לבנים בארצות הברית העלה שככל שאדם דתי פחות, כך הוא אינטליגנטי יותר. לפי נתוניו של נייבורג, לאנשים שמגדירים עצמם אתאיסטים מוחלטים יש מנת משכל שגבוהה ב־1.95 נקודות אייקיו בממוצע מזו של אגנוסטיקנים – אנשים שאינם דתיים אך גם אינם שוללים את אפשרות קיומו של אל כל־יכול, ב־3.82 נקודות אייקיו בממוצע מזו של מאמינים ליברליים – נוצרים, יהודים ומוסלמים שטוענים כי הם מאמינים בדתם אך לא מקבלים על עצמם את עולה, ו־5.89 נקודות אייקיו יותר ממנת המשכל של דתיים אדוקים. אתאיסטים, בהפשטה, חכמים בכמעט 6 נקודות אייקיו מדתיים מאמינים. זהו פער יחסית קטן, אך עצם קיומו מעיד על הבדלים מורגשים בביצועי שתי האוכלוסיות.

"זה לא אומר שאמונה באלוהים הופכת אותך לטיפש יותר", אומר נייבורג [פרופ' הלמוט נייבורג (74) מאוניברסיטת ארהוס בדנמרק, שגם מביא מחקרים שמנסים להראות שמנת המשכל של גברים גבוהה משל נשים, ושל לבנים משל שחורים – ת.פ.] בשיחת טלפון עם "מוסף כלכליסט" מביתו בעיר ארהוס. "ההשערה שלי היא שבעלי מנת משכל נמוכה ייטו להימשך ביתר קלות למי שמציע להם תשובות בטוחות לשאלת הקיום, בעוד שבעלי מנת משכל גבוהה נוטים יותר לספקנות"

האמת? נראה לי שיש בזה משהו. אם כי מהכיוון האמוני ניתן לומר שמנת משכל גבוהה מחבלת באמונה התמימה מפני שהיא מכניסה את האדם ללולאות ספקניות שאין מהן מוצא, ולכן לאדם שלו מנת משכל פחותה יש נגישות טבעית וישירה יותר לאמת האמונית. טענה שר' נחמן מביא דומות לה בחלק משיחותיו.

הרצאות מעניינות לשמיעה או הורדה

אוניברסיטת בן גוריון ערכה ביוני האחרון כנס בינלאומי על "מחשבת ישראל ואמונת ישראל", וההרצאות שנישאו בו ניתנות להורדה כאן.

מביניהן שמעתי כבר את הרצאותיהם של משה הלברטל (על סוגים של אמונה ודיסוננס קוגניטיבי, ועל הצורך לא להתפשר על האמת האינטלקטואלית שלנו למען האמונה – הרצאה מעולה כמובן); אסתי אייזנמן ('מגבלות השכל' בימי הביניים); עינת רמון (ביקורת המקרא וסמכות התורה בכתביהם של מרדכי קפלן, מקס קדושין, אברהם יהושע השל ויוחנן מופס); יהוידע אמיר (רנ"ק – מעניין מאוד); אשר כהן (על כך שלא צריך לחשוש ל'קדושת הממלכתיות' בקרב הציונות הדתית – מעניין כמובן) ובעז הוס (על 'התיאולוגיות של חקר המיסטיקה היהודית', כלומר ההנחות התיאולוגיות למעשה של המחקר האקדמי לכאורה. הוא מעלה לדעתי כמה נקודות חשובות – למי שלא מכיר את גישתו, חובה).